אליזבת שארלוט ד'אורליאן, נסיכת קומרסי
 | |||||||||
| לידה |
13 בספטמבר 1676 ארמון סן קלוד, ממלכת צרפת  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1744 (בגיל 68) קומרסי, דוכסות לורן  | ||||||||
| מדינה | צרפת, קומרסי, לורן, דוכסות באר וצ'שין | ||||||||
| בן זוג | לאופולד, דוכס לורן | ||||||||
| שושלת בית אורלאן | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
מסדר צלב הכוכב  | |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אליזבת שארלוט ד'אורליאן (בצרפתית: Élisabeth-Charlotte d'Orléans, 13 בספטמבר 1676 - 23 בדצמבר 1744) הייתה בתו של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, אחיו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. הייתה הנסיכה הריבונית של קומרסי וכן דוכסית לורן, באר וטשן מנישואיה ללאופולד, דוכס לורן. כל שושלת הבסבורג החל מאמצע המאה ה-18 ועד ימינו הם צאצאיה של אליזבת שארלוט דרך בנה, פרנסואה סטפן, שנישא לקיסרית מריה תרזה.
ילדותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת שארלוט הייתה ילדתם השלישית ובתם היחידה של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ורעייתו השנייה אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ. היא גדלה בחצר המלוכה של דודה, המלך לואי הארבעה עשר, ומשום שהייתה הנסיכה הלא-נשואה הבכורה בחצר קיבלה את התואר "מדמואזל דה שרטר". אחיה הבכור, אלכסנדר לואי, דוכס ולואה נפטר כחצי שנה לפני היוולדה ואחיה היחיד היה פיליפ לעתיד עוצר הממלכה בשם לואי החמישה עשר וסבי סבו של לואי פיליפ, מלך צרפת.
לאליזבת שארלוט היו גם שתי אחיות למחצה מנישואיו הראשונים של אביה להנרייטה אן, נסיכת אנגליה: מארי לואיז, שנישאה לקרלוס השני, מלך ספרד, ואן מארי, שנישאה לויטוריו אמדאו השני, מלך סרדיניה. בשל נישואיהן הטובים של אחיותיה למלכים קיוו אליזבת שארלוט ואימה כי גם היא תנשא לתוך בית מלוכה אירופאי בכיר. אולם סירוביה של אליזבת שארלוט להצעות נישואין מצידם של נסיכים "זוטרים" והתעקשותה להנשא רק לאציל מהדרגה הראשונה גרמה לה להישאר עדיין רווקה בגיל 21, גיל שנחשב באותה התקופה לנשים כ"זקן".
בעלים אפשריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלך ביקש להשיא את אליזבת שארלוט ללואי אוגוסט, דוכס מיין, בנו מפילגשו מאדאם דה מונטספאן, אולם אמה לא הסכימה שבתה, שהייתה צאצאית לגיטימית של מלכי צרפת, תרד לרמה של רעייתו של נסיך ממזר. הדוכסית ניסתה אף להשיא את בתה לבן דודה האלמן ויליאם השלישי, מלך אנגליה, אולם הוא היה פרוטסטנטי ולא יכל להנשא לנסיכה קתולית.
ההצעה המפתה ביותר הגיעה מכיוונו של האפיפיור שהציע כי אליזבת שארלוט תינשא ליוזף, בנו הבכור של לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולעתיד הקיסר יוזף הראשון, כדי לפייס בין שני בתי המלוכה הקתולים הגדולים - בית בורבון ובית הבסבורג, אולם הצעה זו נדחתה על הסף על ידי שני הבתים.
בשנת 1697 נחתם הסכם רייסווייק שסיים את מלחמת תשע השנים בין צרפת לאנגליה, ספרד והאימפריה הרומית הקדושה. אחד מתנאיו של הסכם זה היה כי דוכסות לורן ודוכסות באר, שהיו במשך שנים תחת שלטון מלך צרפת, יחזרו להיות עצמאיות תחת שלטונו של לאופולד, בנו של קרל החמישי, דוכס לורן ששלט בדוכסות לפני כיבושה על ידי הצרפתים. כדי לחתום את ההסכם בינו לבין דוכס לורן הסכים לואי הארבעה עשר לתת את אחייניתו אליזבת שארלוט ככלה ללאופולד בן ה-18.
נישואים וילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שבני הזוג נישאו בשל מניעים פוליטיים הם התאהבו במהרה ונישואיהם היו מאושרים ביותר. הם התגוררו בארמון לונוויל, טירה ששימשה מאז המאה ה-13 כמעונם של דוכסי לורן אותה בנה מחדש לאופולד במטרה להפכה ל"ורסאי של לורן". בשנת 1701 מת פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ואלמנתו רצתה לעבור להתגורר עם אליזבת שארלוט ובעלה, אולם המלך לא הרשה זאת משום שלא הסכים כי גיסתו תסיים את חייה על אדמה זרה.
אליזבת שארלוט ולאופולד נישאו ב-13 באוקטובר 1698 בארמון פונטנבלו. לזוג נולדו שלושה עשר ילדים אולם רק ארבעה מהם הגיעו לבגרות:
- פרנסואה סטפן (1708–1765) - נישא למריה תרזה, בתו של קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והוכתר כקיסר. היה אביה של מלכת צרפת מארי אנטואנט וכן הוא אבי כל שושלת הבסבורג מהמאה ה-18 ואילך.
- אליזבת תרז (1711–1741) - נישאה לקרלו אמנואלה השלישי, מלך סרדיניה.
- קרל אלכסנדר (1712–1780) - מפקד בצבא האוסטרי, מושל ארצות השפלה האוסטריות. נישא לאחותה של מריה תרזה, מריה אנה אלאנורה, ארכידוכסית אוסטריה.
- אן שארלוט, נסיכת לורן (1714–1773) - אם המנזר של אסן.
בניגוד לרוב הנשים במעמדה באותה התקופה התעקשה אליזבת שארלוט לגדל בעצמה את ילדיה ולא לתת אותם לאומנת.
תקופת העוצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1715 מת לואי הארבעה עשר ואחיה של אליזבת שארלוט, פיליפ השני, דוכס אורליאן הפך לעוצר בשמו של לואי החמישה עשר הקטין למשך שבע שנים, במהלכן העניק אדמות נוספות לטובת גיסו, דוכס לורן. אליזבת שארלוט ראתה את אימה בפעם האחרונה בטקס הכתרתו של לואי החמישה עשר בקתדרלת ריימס באוקטובר 1722, חודשיים לפני מותה.
בשנת 1729 מת הדוכס לאופולד ואליזבת שארלוט הפכה לעוצרת של דוכסות לורן בשם בנה, פרנסואה סטפן, ששהה בווינה לשם לימודיו. פרנסואה, שגדל בחצר האימפריה הרומית הקדושה והיה מאורס לבתו של הקיסר, מריה תרזה, שוכנע על ידי הקיסר לוותר על דוכסות לורן לטובת סטניסלאב לשצ'ינסקי (לעתיד חמיו של לואי החמישה עשר), המלך הפולני המודח, וקיבל בתמורה את הדוכסות הגדולה של טוסקנה. אליזבת שארלוט לא יכלה למנוע מבנה לוותר על הדוכסות בה חייתה שלושים שנה ונאלצה לעזוב את ארמון לונוויל ולעבור להתגורר באחוזת קומרסי הסמוכה, שהועלתה עבורה לנסיכות ריבונית.
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליזבת שארלוט, נסיכת קומרסי מתה משבץ ב-23 בדצמבר 1744 בגיל 68. תשעה חודשים לאחר מותה הוכתר בנה פרנסואה סטפן כפרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טריוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1696 הקדיש הסופר שארל פרו את ספרו "סיפורי אמא אווזה" לאליזבת שארלוט.
