אליסאבטה, נסיכת רומניה
אליסאבטה וגיאורגיוס השני, תצלום משנת 1921 | |||||||||
לידה |
12 באוקטובר 1894 ארמון פלש, סינאיה, ממלכת רומניה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
15 בנובמבר 1956 (בגיל 62) קאן, צרפת | ||||||||
שם מלא | אליסאבטה שרלוט ג'וזפין אלכסנדרה ויקטוריה | ||||||||
מדינה | רומניה, יוגוסלביה | ||||||||
מקום קבורה | זיגמרינגן | ||||||||
בן זוג | גאורגיוס השני, מלך היוונים | ||||||||
שושלת בית הוהנצולרן | |||||||||
| |||||||||
קרול הראשון |
---|
המלכה:
צאצאים: |
פרדיננד הראשון |
המלכה:
צאצאים: |
קרול השני |
המלכה:
צאצאים: |
מיכאי הראשון |
המלכה:
צאצאים: |
אליסאבטה, נסיכת רומניה (ברומנית: Elisabeta, Principesă a României; 12 באוקטובר 1894 - 15 בנובמבר 1956), נסיכה רומנייה ואשתו של גאורגיוס השני, מלך היוונים בין השנים 1921 - 1935. בתם של פרדיננד הראשון, מלך רומניה ומריה מאדינבורו, מלכת רומניה, אחותו של קרול השני, מלך רומניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליסאבטה או כפי שכונתה על ידי בני משפחתה, ליסאבטה, נולדה ב-12 באוקטובר 1894 בארמון פלש, כילדה השנייה של פרדיננד הראשון, מלך רומניה ומריה מאדינבורו, מלכת רומניה, בתם של אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסוניה-קובורג-גותה ומריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה.
ב-27 בפברואר 1921 נישאה ליורש העצר היווני, גאורגיוס, מי שעתיד היה להיות כעבור שנה מלך יוון. השידוך נעשה ככל הנראה על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה, בן-דוד של אמה, מריה (וילהלם היה בנה של ויקטוריה הנסיכה, בתה של ויקטוריה המלכה, מריה הייתה בתו של אלפרד, אף הוא בנה של ויקטוריה המלכה). הנישואים היו מאורגנים ולא מתוך אהבה. למעשה, שנה לפני כן, למרות היותה מאורסת לגאורגיוס, לאליסאבטה היה רומן עם דיפלומט בריטי בכיר, פרנק רטיגן, באיסטנבול וקודם לכן בבוקרשט, שם שימש כממונה על היחסים הבריטי ברומניה. הרומן הוביל להריון, אותו סיימה אליסאבטה באמצעות הפלה מלאכותית.[1] רטיגן היה נשוי באותה עת, ואב לשניים (בנו הוא השחקן טרנס רטיגן).
לזוג המלכותי לא היו ילדים, ובשנת 1935 הם התגרשו ואליסאבטה שבה לרומניה. אליסאבטה שהתה ברומניה עד ינואר 1948, כאשר כל המשפחה המלכותית נאלצה לעזוב. היא שכרה דירה בקאן שבצרפת ונשארה שם עד מותה ב-15 בנובמבר 1956 בגיל 62.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Geoffrey Wansell, Terence Rattigan, p. 22-23