אקיטה (מחוז)
| |||
 | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| חבל | טוהוקו | ||
| מושל | נוריהיסה סטאקה | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה המחוזית של אקיטה  | ||
| בירת המחוז | אקיטה | ||
| שטח | 11,612.22 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mount Chōkai | ||
| ‑ הנקודה הנמוכה |
אגם האצ'ירו (−4 מטר) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 946,380 (1 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 39°40′N 140°10′E / 39.667°N 140.167°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
| https://www.pref.akita.lg.jp/ | |||
  | |||
מחוז אקיטה (ביפנית: Akita-ken 秋田県) הוא אחד ממחוזות יפן, הנמצא באזור טוהוקו שבצפון האי הונשו, האי המרכזי של יפן. בירת המחוז היא העיר אקיטה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל היותו מבודד ממרכזי המסחר, הפוליטיקה והאכולוסיה הגדולים של המדינה על ידי רכסי אוֹאוּ (Ōu) ודווה (Dewa) נותר מחוז אקיטה מנותק מהאוכלוסייה היפנית ביפן עד שנת 600. האזכור הראשון של המחוז מופיע ב-658, כשמושל מחוז קוֹשי, אבה נו היראפו, כבש את השבטים המקומיים, בשטחן של הערים אקיטה ונושירו כיום. לאחר מכן הקים היראפו מצודה על נהר מוגאמי, וזו הייתה ראשיתה של ההתיישבות היפנית באזור.
המחוז החליף בעלות מספר פעמים. בתקופת אדו היה המחוז שייך לשבט סטאקה, ששלט באזור במשך 260 שנה, ופיתח את החקלאות ואת תעשיות כרייה הפעילות עד ימינו. לאורך ההיסטוריה נחשב המחוז כחלק מפרובינציית דווה. ב-1871, לאחר תחילתה של תקופת מייג'י, בוטלה שיטת הנחלות ופרובינציית דווה התפרקה ובמקומה קם מחוז אקיטה של ימינו.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחוז אקיטה פונה לים יפן במערב, וגובל בארבעה מחוזות אחרים: אאומורי מצפון, איווטה במזרח, מיאגי בדרום-מזרח ויאמאגטה בדרום.
צורתו של המחוז היא משולשת, כ-181 קילומטרים מצפון לדרום ו-111 קילומטרים ממערב למזרח. רכס הרי אואו מסמן את גבולו המזרחי של המחוז, והרי דווה, המקבילים להרי אואו, חוצים את מרכז המחוז.
ערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחוז אקיטה ישנן שלוש-עשרה ערים:
|
|
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו ברוב אזור טוהוקו, כלכלתו של מחוז אקיטה מתבססת בעיקר על תעשיות מסורתיות כגון חקלאות, דייג ויערנות. עובדה זו גרמה לרבים מצעירי המחוז להגר לטוקיו ולערים גדולות אחרות. זהו המחוז בעל שיעור הילדים הנמוך ביותר ביפן - 11.2% מאוכלוסיית המחוז. נכון ל-2010 עומדת אוכלוסיית המחוז על מעט מעל מיליון תושבים.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחוז אקיטה ידוע בחקלאות האורז שלו ובמזקקות הסאקה שבו. המחוז ידוע גם כמקום מוצאם של כלבי האקיטה. נשות המחוז, הנקראות אקיטה ביג'ין (秋田美人 "יפיפיות אקיטה"), ידועות בעורן הלבן, פניהן המעוגלות וקולן הגבוה.
מוקדי עניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמוך לאגם טזאווה ישנם מספר בתי מרחץ טבעיים (אונסן), המהווים מוקד משיכה לתיירים מכל יפן. בנוסף, במחוז מתקיימים פסטיבלים עונתיים (מאטסורי) המציעים מבט לחקלאות היפנית המסורתית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אקיטה (ביפנית, באנגלית, בקוריאנית, בסינית מפושטת, בסינית מסורתית ובתאית)
אקיטה, ברשת החברתית פייסבוק
אקיטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אקיטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- האתר הרשמי של המחוז
- מדריך תיירות לעיר אקיטה
| מחוזות יפן
| ||
|---|---|---|
| חבל הוקאידו | הוקאידו (סאפורו) | 
|
| חבל טוהוקו | אאומורי (אאומורי) • איווטה (מוריאוקה) • מיאגי (סנדאי) • אקיטה (אקיטה) • יאמאגטה (יאמאגטה) • פוקושימה (פוקושימה) | |
| חבל קאנטו | איבראקי (מיטו) • טוצ'יגי (אוצונומיה) • גונמה (מאבאשי) • סאיטאמה (סאיטאמה) • צ'יבה (צ'יבה) • מחוז טוקיו (טוקיו) • קנאגאווה (יוקוהמה) | |
| חבל צ'ובו | ניאיגטה (ניאיגטה) • טויאמה (טויאמה) • אישיקווה (קנאזווה) • פוקואי (פוקואי) • יאמאנאשי (קופו) • נאגנו (נאגנו) • גיפו (גיפו) • שיזואוקה (שיזואוקה) • אאיצ'י (נגויה) | |
| חבל קנסאי | מיאה (צו) • שיגה (אוצו) • קיוטו (קיוטו) • אוסקה (אוסקה) • היוגו (קובה) • נארה (נארה) • וקאיאמה (וקאיאמה) | |
| חבל צ'וגוקו | טוטורי (טוטורי) • שימאנה (מצואה) • אוקיאמה (אוקיאמה) • הירושימה (הירושימה) • ימאגוצ'י (ימאגוצ'י) | |
| חבל שיקוקו | טוקושימה (טוקושימה) • קאגווה (טקמאצו) • אהימה (מצויאמה) • קוצ'י (קוצ'י) | |
| חבל קיושו | פוקואוקה (פוקואוקה) • סאגה (סאגה) • נגסאקי (נגסאקי) • קוממוטו (קוממוטו) • אויטה (אויטה) • מיאזאקי (מיאזאקי) • קגושימה (קגושימה) • אוקינאווה (נהה) | |
| טוקיו | ||
| טוקיו | מטרופולין טוקיו • 23 הרבעים של טוקיו | |