ג'ינו ברטלי
 | |
| ברטלי בטור דה פראנס ב-1938, בו ניצח | |
| לידה |
18 ביולי 1914 פונטה א אמה (אנ'), ממלכת איטליה |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 2000 (בגיל 85) פירנצה, איטליה |
| כינוי |
Ginatteccio |
| תחום | כביש |
| התמחות | רב-גווני |
| הישגי שיא |
|
ג'ינו ברטלי (באיטלקית: Gino Bartali; 18 ביולי 1914 – 5 במאי 2000) היה רוכב אופניים איטלקי וחסיד אומות העולם. נחשב לאחד מרוכבי האופניים האיטלקיים הטובים בהיסטוריה, ולאחד מרוכבי האופניים הבולטים והדומיננטיים במאה ה-20. בעיצומה של הקריירה שלו פרצה מלחמת העולם השנייה, בה הופסקו חלק גדול ממרוצי האופניים. למרות זאת הצליח ברטלי לשמור על כושרו התחרותי, והצליח לשחזר את ימיו הגדולים גם לאחר המלחמה. מלבד ניצחונותיו בג'ירו ד'איטליה (1936, 1937 ו-1946) ובטור דה פראנס (1938 ו-1948), התפרסם ברטלי ביריבות הספורטיבית שלו מול הרוכב האיטלקי פאוסטו קופי, יריבות שפילגה את אוהדי הספורט באיטליה.
לאחר מותו נודע כי ברטלי, שהיה קתולי אדוק, היה שותף פעיל במחתרת באסיזי, וסייע במאמצי אנשי דת נוצריים להצלת פליטים יהודים במהלך השלטון הפשיסטי באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברטלי היה רוכב רבגוני שהצטיין במספר תחומים שהבולט בהם היה מרוצים בכבישים הרריים. אף על פי שמבנה גופו לא היה קטן וצנום כשל המטפסים המובהקים, קנה ברטלי את פרסומו הגדול ביותר כמטפס מחונן. הוא זכה בשבעה תוארי "מלך ההרים" בג'ירו ד'איטליה ובשני תארים מקבילים בטור דה פראנס. הוא אף הצטיין במרוצים חד יומיים וניצח במספר רב של מרוצים יוקרתיים, ביניהם מילאנו – סן רמו, ג'ירו די לומברדיה ואליפות איטליה במרוץ כביש. כפי שהיה מקובל באותה עת, מיעט ברטלי להתחרות מחוץ לגבולות איטליה ובדרך כלל חרג ממנהגו זה רק כאשר השתתף בטור דה פראנס. תחום נוסף בו הצטיין היה המאוצים. בתחילת הקריירה שלו ניסו שני רוכבים איטלקים לחסום אותו בעת המאוץ לקו הסיום. במקום לנסות לעקפם, רכב ברטלי בכוח בין שניהם וגרם להתרסקות משולשת. לאחר תקרית זו, לא ניסו רוכבים נוספים לחסום אותו בזמן המאוץ[1]. ברטלי התפרסם גם כאחד מהחלוצים בהכנסת מעביר ההילוכים של קמפניולו שאפשר לראשונה להעביר הילוכים ללא עצירת האופניים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפונטה א אמה שליד פירנצה. כרוכב חובב גילה כישרון והפך למקצוען ב-1935 לאחר שניצח באליפות איטליה במרוץ כביש. כבר בשנתו הראשונה ניצח בקטע בג'ירו ד'איטליה וזכה בתואר "מלך ההרים" של הג'ירו, הראשון מבין שבעה תוארי "מלך ההרים" בג'ירו שאסף במהלך שנותיו כרוכב. ב-1936 ניצח בג'ירו ד'איטליה ובג'ירו די לומברדיה, אולם הישגיו הועמדו בצל האסון בו נהרג אחיו ג'וליו בתאונה בעת מרוץ אופניים והוא כמעט והחליט לפרוש מהספורט.
ברטלי שוכנע להמשיך בקריירה הספורטיבית שלו וניצח גם בג'ירו ד'איטליה ב-1937. בטור דה פראנס באותה שנה הוא ניצח בקטע הררי שהסתיים בגרנובל וזכה ללבוש את החולצה הצהובה (חולצת המוביל במרוץ), אך נאלץ לפרוש מהמרוץ בשל פציעה אחרי נפילה במורד הקול דו גליבייה ביום שלמחרת. בסרט של רשת טלוויזיה איטלקית, "Bartali - l'intramontabile", שהוקרן ב-2006, נטען כי ברטלי רצה להמשיך במרוץ גם לאחר פציעתו, אלא שקיבל הוראה מרומא לפרוש מהמרוץ לאחר שהקדיש את ניצחונו בשלב למרים הבתולה ולא למשטר הפשיסטי. ב-1938 מנעה ממנו התאחדות האופניים האיטלקית מלהשתתף בג'ירו ד'איטליה במטרה שיתמקד בניצחון בטור דה פראנס וכך אמנם הגיע ברטלי למרוץ הצרפתי במלוא כוחו[2]. הפעם היו אלו הפירנאים שזימנו בעיות לברטלי כאשר לאחר שתקף באחת העליות והשיג יתרון על מתחריו, קרס אחד מגלגלי אופניו באחת מהירידות והוא סיים בפיגור קטן אחריהם. הוא הצליח לנצח בשלב שהסתיים במרסיי אך עדיין פיגר אחרי הבלגי פליסיאן ורווק (Vervaecke). בשלב ההררי באלפים, שהסתיים בבריאנסון, תקף ברטלי יחד עם חבריו לקבוצה האיטלקית, ניצח בפער גדול ועבר להוליך במרוץ. הוא הצליח להחזיק במקום הראשון עד הסיום בפריז והיה לרוכב הראשון שניצח גם בדירוג הכללי וגם בתואר "מלך ההרים".
על רקע המשטר הפשיסטי ששרר באיטליה, לא איפשרו הצרפתים לקבוצה האיטלקית להשתתף בטור דה פראנס ב-1939 וכך נמנע מברטלי להגן על תוארו.
הטור דה פראנס ב-1948
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עשר שנים שחלפו מאז ניצחונו של ברטלי בטור דה פראנס ב-1938 ולאחר תצוגה כושלת שלו בג'ירו ד'איטליה חודשיים לפני כן, מעטים סברו שברטלי בן ה-34 מסוגל עדיין להיות כוח משמעותי בטור דה פראנס, אולם כבר בשלב הראשון שהסתיים בטרוויל הוא ניצח במאוץ את בריק סכוטה. המרוץ המשיך מערבה, לאורך החוף האטלנטי, והדרים לפירנאים. את המקום הראשון בדירוג הכללי תפס הצרפתי הצעיר לואיזון בובה וברטלי פיגר אחריו בכ-20 דקות. ברטלי ניצח שלב בפירנאים שנסתיים בלורד ובשלב שלאחריו שהסתיים בטולוז. אולם בובה המשיך להצטיין וכשניצח בקאן, לפני העלייה לאלפים, עדיין עמד יתרונו על ברטלי על כ-20 דקות.
בהיותו בקאן קיבל ברטלי שיחת טלפון מראש ממשלת איטליה באותה עת, אלצ'ידה דה גאספרי, מהמפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה עמה היה ברטלי מזוהה. דה גאספרי סיפר לו כי נעשה ניסיון התנקשות בפלמירו טוליאטי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית שנפצע קשה וכי איטליה עומדת על סף כאוס ואולי אף מלחמת אזרחים. האווירה באיטליה הייתה מתוחה במיוחד לאחר מערכת הבחירות הדמוקרטית הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה, שנערכה מספר חודשים לפני כן והייתה אלימה במיוחד על רקע המלחמה הקרה. בעקבות ניסיון ההתנקשות פרצו מהומות ברחבי איטליה ודה גאספרי ביקש מברטלי לעשות מאמץ מיוחד כדי לנצח בשלב היוקרתי של המרוץ בו עמד להתחרות למחרת ובכך להסיט את תשומת לב הציבור האיטלקי מהבעיות הפנימיות. ברטלי הבטיח לדה גאספרי כי יעשה אף מעבר לכך וכי יזכה במרוץ כולו.
השלב ההררי, שלמחרת שיחת הטלפון, היה בין קאן ובריאנסון (274 קילומטרים) ולאחר יותר מ-10 שעות של רכיבה בגשם וברוח ניצח בו ברטלי ביתרון ניכר, הקדים את בובה (שהגיע במקום ה-12) ביותר מ-18 דקות ועבר למקום השני בדירוג הכללי[3]. מנהל המרוץ, ז'אק גודה, כתב מאוחר יותר על הופעתו של ברטלי באותו יום: "נדרש היה יום אפוקליפטי מסוג זה כדי לבטא את האיכות הטוטאלית של האלוף האיטלקי". למחרת התקיים שלב נוסף באלפים שהסתיים באקס לה בן ונערך גם הוא בתנאי מזג אוויר קשים (בחלק מהמרוץ אף ירד שלג)[3]. גם בקטע זה ניצח ברטלי ביתרון ניכר ועבר להוביל את המרוץ ביתרון של 8 דקות על בובה. עד הסיום ניצח ברטלי בעוד שני שלבים וסיים כמנצח בפריז כשהוא מוביל בפער של יותר מ-32 דקות על המקום השני (בו סיים בריק סכוטה). בנוסף, זכה בתואר "מלך ההרים" והשלים ניצחון שנחשב אחד מהשיאים בהיסטוריה של הטור דה פראנס. למרות השביתה הכללית שפרצה בעקבות ניסיון ההתנקשות בטוליאטי, נרגעו הרוחות באיטליה ויש שייחסו לניצחונו המרשים של ברטלי חלק ברגיעה זו.
היריבות עם פאוסטו קופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב שנותיו כרוכב מקצועני התמודד ברטלי מול פאוסטו קופי שהיה גם הוא איטלקי ובלט ביכולתו הבלתי רגילה כרוכב. ברטלי גדל במשפחה דתית מאוד בטוסקנה, ודבקותו הדתית הקנתה לו את הכינוי "ג'ינו הפיוס" (כשמם של האפיפיורים שכיהנו בעת פעילותו כרוכב). סופר כי נהג להתרעם על חבריו לקבוצה כשאלו נהגו לקלל וכי הקפיד על תפילות לפני כל ארוחותיו. לעומתו, קופי, שהיה צעיר בחמש שנים מברטלי, גדל בפיימונטה שבצפון איטליה והיה חילוני.
נאמר לעיתים, כי היריבות בין ברטלי וקופי חצתה את קהל אוהדי הספורט באיטליה לפי השתייכותם הגאוגרפית והחברתית. ברטלי השמרן והקתולי האדוק היה נערץ באזורים הדרומיים והכפריים באיטליה ואילו קופי, איש העולם הגדול, החילוני והחדשני ברעיונותיו לגבי משטר התזונה והאימונים הנדרש, קיבל את תמיכתו של הצפון התעשייתי באיטליה.
סיוע להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1943–1945, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש ברטלי כשליח של מחתרת אסיזי שפעלה באזור טוסקנה להסתרת פליטים יהודים במנזרים, והברחתם לדרום איטליה שנשלטה בידי בעלות הברית. במסגרת אימוניו הספורטיביים, רכב ברטלי על אופניו והגיע לכל מקום מבלי לעורר חשד. הוא ניצל את המוניטין שיצא לו וסמך על כך שהמשטרה המקומית לא תעז לעצור אותו.
כאשר נודע על קיום קבוצת פליטים במנזר מסוים, נהג ברטלי לצאת לכיוון המנזר במסגרת אימוניו כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו במטרה שהדבר יסייע לזהותו כרוכב הנודע. הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים והביא אותם למעבדה באסיזי לשם שילובם בתעודות זהות מזויפות, והעביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים. כל זאת, תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה והצבא הגרמני.
המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטלי האדוק. החיפושים, שנעשו לעיתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. בפעם אחת הוא נקרא לחקירה בווילה, שהייתה ידועה כמפקדה של המשטרה הפשיסטית, בה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת.
הוא אף מסר מידע על היערכות המשמרות הגרמנים לאורך דרך המילוט היחידה שנותרה לדרום, אך בסופו של דבר, נתפסו המבריחים שהשתמשו בה והדרך נסגרה. בעקבות דיווחיו החליטה המחתרת להפסיק את ניסיונות משלוח הפליטים לדרום המדינה.
מעשיו אלה של ברטלי פורסמו רק ב-2003, שלוש שנים לאחר מותו. ב-2008 ערכו מספר רוכבי אופניים איטלקים, בהם פאולו בטיני, מאוריציו פונדריסט וכדורגלן העבר פבריציו רבאנלי, מסע אופניים מפירנצה לאסיזי - הדרך אותה עשה ברטלי על אופניו בזמן המלחמה, לציון פעולתו האמיצה להצלת פליטים.
בסוף 2010 התפרסמה עדותו של ניצול שואה ישראלי, שעל פיה הוסתרה משפחתו במרתף "וילה בנדינו" - ביתו של ברטלי בפירנצה, עד שחרור העיר על ידי בנות הברית[4][5].
בזכות מעשיו העניק נשיא איטליה לברטלי את מדליית הזהב עבור גבורה אזרחית. לשון ההכרזה:
"במהלך העימות העולמי האחרון, ברוח נוצרית ראויה לציון, ואגב הפגנת גבורה אזרחית מהוללת, שיתף פעולה עם גוף מחתרתי אשר העניק מחסה וסיוע לנרדפים פוליטיים ולכאלה אשר נמלטו מהרדיפות הנאצי-פשיסטיות בטוסקנה עילית, והצליח להציל כ-800 אזרחים יהודים. דוגמה נאצלת לגדלות רוח ההקרבה ולסולידריות אנושית"[6].
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה] | |
| ברטלי, 1963 | |
| מקום קבורה |
טוסקנה  |
|---|---|
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| עיסוק | רוכב אופניים |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| מקום ההצלה | איטליה |
| אופן ההצלה | הברחת מסמכים ותמונות שהוחבאו בשלדת האופניים והעברת התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים |
| תאריך הכרה | 7 ביולי 2013 |
| מקום ההכרה | יד ושם בירושלים |
| מספר היהודים שהציל | 800 |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ג'ינו ברטלי |
  | |
ב-2013 הכיר יד ושם בברטלי כחסיד אומות העולם, בעקבות עדויות שהציל 800 יהודים תוך ניצול מעמדו כרוכב נערץ[7].
ב-2014 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "הסוד האיטלקי שלי: הגיבורים הנשכחים, שנכתב ובוים על יד אורן ג'קובי. הסרט מספר את סיפור ההצלה של יהודים איטלקים על ידי חסידי אומות עולם איטלקים, בהם ברטלי ורשת ההצלה בפירנצה ואסיזי. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בהמפטונס, ניו יורק (אנ'), ושודר בישראל ביום השואה ב-2015[8].
ב-2018 התקיים בשפלת יהודה בשיתוף עם בית העדות להנחלת זיכרון השואה בניר גלים מסע אופניים בשם "Ride To Remember" לזכרו של ברטלי[9].
לקטע הראשון בג'ירו ד'איטליה 2018 שנערך בירושלים, נתנו מארגני המרוץ את השם "קטע ברטלי" (Tappa Bartali). הקטע הוקדש לפועלו ולזכרו ובסיומו העניקה נכדתו של ברטלי פרס בדמות לוחית ציון למנצח הקטע, טום דימולן[10]. כמו כן הופק סרטון מיוחד לרגל האירוע המוקדש לפועלו של ברטלי כחסיד אומות העולם[11].
ב-2009 דואר איטלקי וב-2010 דואר של סן מרינו הוציאו בול לזכרו.
קיימת תנועת נוער לזכרו של ברטלי, והיא פועלת במספר כפרי נוער בארץ ועוסקת ברכיבה על אופניים.
ניצחונות חשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
1946
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איילי מקונון ואנדרס מקונון, הדרך לתהילה, סיפור חייו הלא-ייאמן של ג'ינו ברטלי, הוצאת קוראים, 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דורון הרי על ג'ינו ברטלי רוכב האופניים חסיד אומות העולם, בית לוחמי הגטאות, הקתדרה מקוונת מס 14, 3 בספטמבר 2020
- ג'ינו ברטלי, באתר Cycling Archives
- ג'ינו ברטלי באתר "היכל התהילה" של האופניים (באנגלית)
- סיפור הטור דה פראנס של 1948 (באנגלית)
- סיפורו של ג'ינו ברטלי, באתר יד ושם
- יניב מגל, "אבי רכב 700 אלף מייל בחייו, מה זה עוד כמה מיילים כדי להציל יהודים?", באתר גלובס, 10 באוקטובר 2013
- אליסף דעואל, גלגלי עזר: אלוף הטור דה פראנס שהציל יהודים, באתר ONE, 18 באפריל 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cycling Hall of Fame, Gino Bartali, bio.asp?rider id=21,
- ^ Cycling Revealed, 26 Giro D'Italia 1938 Snippets/GdI/GdI 1938.htm,
- ^ 1 2 Le Tour de France: Stage 8 – Lourdes-Toulouse, 1948, בבלוג, "Cycling History", 11 ביולי 2015
- ^ שלמה פז מתראיין בתוכניתו של יצחק נוי "האפיפיור ושואת יהודי איטליה", רשת ב, 2 במאי 2011 (תחילת ריאיון לאחר 1:22:00)
- ^ “Sono vivo perchè Bartali ci nascose in cantina”, אתר Firenze Ebraica, 27 בדצמבר 2010
- ^ אתר מוסד ברטלי
- ^ דליה מזורי, הרוכב האגדי הוכר כחסיד אומות העולם, באתר nrg, 23 בספטמבר 2013
- ^ נטע בר יוסף, המסלול לחיים, באתר ישראל היום, 15 באפריל 2015
- ^ Ride To Remember, תיירות שפלת יהודה
- ^ גיא חלמיש, יש שופטים (מה-UCI) בירושלים – כתבת תמונות של אורי ניצן (תמונה אחרונה בכתבה), באתר bikepanel.com, 5 במאי 2018
- ^ Jerusalem U (2018-04-30), The Giro d'Italia's Secret Holocaust Hero and Cycling Champ, נבדק ב-2018-10-26