האנלים של סן ברטן
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור |
לטינית  |
| סוגה |
ספרי השנים |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
המאה ה־9 |
  | |
האנלים של סן ברטן (בלטינית: Annales Bertiniani) הם ספרי שנים פרנקיים שנכתבו במאה ה-9 בחסות חצר המלוכה הקרולינגית.[1] הם נמצאו במנזר סן ברטן (אנ'), סן-אומר (אנ'), צרפת, שעל שמו הם נקראים, אך הם לא נכתבו בו.
האנלים של סן ברטן הם אחד המקורות העיקריים לפרנקיה של המאה ה-9. הם מתארים את האירועים בממלכה הפרנקית בין השנים 830–882, ובכך הם ממשיכים את "האנלים של ממלכת הפרנקים", שמתעדים את השנים 741–829. בשנים שלאחר חוזה ורדן (843) הם מתמקדים באירועים שהתרחשו בממלכה הפרנקית המערבית, ממלכתו של קרל הקירח.[1]
האנלים של סן ברטן הם אחד מחמישה תיאורים עצמאיים מרכזיים של שלהי המאה ה-9. האחרים הם: האנלים של פולדה (838–901); האנלים של סן ואסט (אנ') (874–900); האנלים של קסנטן (832–874); הכרוניקה של רגינו מפרום (אנ') (870–906).
מחברים וכתבי יד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוצע כי האנלים נכתבו לראשונה על ידי סופרים בחצרו של לואי החסיד. אולם אין ספק שהם נמשכו מאוחר יותר כנרטיב עצמאי, ובסופו של דבר השתחררו מעט מהארמון מאז תחילת שנות ה-40 של המאה ה-9. את השנים 835–861 תיעד פרודנטיוס (אנ') בישוף העיר טרואה. לאחר מותו בשנת 861 המשיך את עבודת התיעוד הינקמר (אנ') בישוף העיר ריימס, עד שנת 882. שניהם היו מקורבים מאוד למלך קרל הקירח.[1] יש רמזים חזקים לכך שהטקסט המקורי של האנלים עבר שינויים קלים לכל הפחות תחת פיקוחו של הינקמר.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיווח של האנלים הוא ברובו ממקור ראשון וכולל תעודות כגון מכתבים אפיפיוריים וקטעים מהחלטות של ועידות כנסייה.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנלים של סן ברטן מפורטים הרבה יותר מהאנלים של ממלכת הפרנקים, ובכל זאת הם ערוכים על פי סדר השנים.[1]
האנלים של סן ברטן מייצגים בדרך כלל את עמדת חצרו של קרל הקירח, מלך פרנקיה המערבית (בשנים 843–877), בעוד שהאנלים של פולדה מייצגים את עמדת חצרו של לואי הגרמני, מלך פרנקיה המזרחית (בשנים 843–876).[2]
הטקסט מאופיין במאבקים בין הקרולינגים, ביחסיהם ל"כנסייה הרומית הקדושה" (sancta romana ecclesia) וכן בפשיטות מאזורים שכנים. בין אלה ניתן למצוא את הדיווחים השנתיים על פשיטות שבוצעו על ידי כנופיות לוחמים שונות מסקנדינביה, שכיום ידועות בשם "ויקינגים".
התיאור של האנלים הגיע לסיומו בשנת 882 כאשר הינקמר הקשיש נאלץ לברוח מהקתדרלה שלו בריימס מפני פולשים ויקינגים. הבישוף המלומד מת זמן קצר לאחר מכן באפרניי (אנ'), והתיאור לא נמשך.
הפשיטות הסקנדינביות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-9, כנופיות הלוחמים הסקנדינביות השמידו בקביעות את אדמות הפריזים, הפליגו במעלה נהרות כמו הסן, הלואר והריין, שם גרמו להרס גדול בארץ, ושדדו מנזרים קרולינגיים וערים אפיסקופליות (שבהן יושב בישוף). לאחר שנת 841, רק בשנים 874 ו-875 אין התייחסות לפעילות ויקינגית. יש הרבה מה לקרוא באנלים, והנרטיב שופך קצת אור גם על התקריות הרבות שיוצרות את התרחיש שבו הגיעו הסקנדינבים ליחסים רשמיים יותר, כלומר דיפלומטיים וכנסייתיים, עם שכניהם מדרום - למשל שבועת האמונים של הנורמנים לשארל השלישי מלך פרנקיה המערבית בשנת 911.
ההתרכזות במרכזים כנסייתיים, שככל הנראה אכסנו כמויות עצומות של הון נייד, הובילה כמה היסטוריונים לסבור שכותבי המקורות בני הזמן, כלומר אנשי דת - ובכללם פרודנטיוס והינקמר, שלפי ההערכות היו להם לפחות השפעה על עריכת האנלים - הגזימו בתיאוריהם את הפשיטות מכיוון שהם בדרך כלל היו המטרות העיקריות של הפולשים ולעיתים קרובות נאלצו לשלם את החשבון כאשר המלכים הסכימו לשלם לוויקינגים, כפי שעשה קרל השמן במצור על פריז (אנ') בשנים 885-886. רוב החוקרים סבורים כיום שהוויקינגים היוו רק מעט יותר מאיום צבאי מציק ומתמשך על השלטון הקרולינגי.
הרוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי האנלים, בשנת 839 הגיעה אל חצרו של הקיסר הפרנקי לואי החסיד באינגלהיים, ליד מיינץ, משלחת מטעם תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית, אליה נתלוו מספר אנשים שטענו כי הם שייכים לעם שנקרא "רוס" (Rhos), וביקשו את רשותו של לואי לעבור דרך האימפריה הפרנקית בדרכם חזרה הביתה. עניין זה נחקר בחצר הקרולינגית, והקיסר הפרנקי הגיע למסקנה שהם שייכים לשוודים (אנ'). דיווח זה הוא הדיווח הכתוב הראשון אודות הרוסים הקדומים (אנ').[3] לואי החליט לשמור את האנשים הללו אצלו עד שניתן יהיה לברר בוודאות את כוונתם, והם אינם מוזכרים שוב באנלים.
האנשים הרוסים טענו שהם נשלחו אל תיאופילוס על ידי מלכם ששמו "כקנוס" ("Chacanus"). ביטוי זה עורר ויכוח שעדיין נמשך.[4] הפרשנות המסורתית היא שיש לתקן את התעתיק ל"כגנוס" ("Chaganos"), כלומר התואר "כגן", הדומה לתוארם של השליטים הכוזרים,[3] ואין מדובר בשם של אדם. עם זאת, ישנה פרשנות חלופית, לפיה מדובר בתעתיק לטיני של השם הפרטי הסקנדינבי Håkan,[4] שכן בזרם המרכזי של המחקר מקובל שמולדת אבותיהם של הרוסים, שחיו בצפון רוסיה, הייתה בשוודיה. חוקרים גם ביקשו לבסס קשר בין המשלחת הרוסית-ביזנטית אל לואי החסיד לבין אירועים בני הזמן באימפריה הביזנטית, כפי שתועדו בחיבור "חיי גאורגיוס הקדוש מאמסטריס" (אנ'), אחד המקורות היווניים המוקדמים ביותר על הרוסים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Georg Waitz, ed. (1883), Annales Bertiniani, Scriptores rerum Germanicarum (Monumenta Germaniae Historica) (=MGH) (אנ'), vol. 5, Hannover: Impensis bibliopolii Hahniani.
- Félix Grat; Jeanne Vielliard; Suzanne Clemancet, eds. (1964), Annales de Saint-Bertin (avec une introduction et des notes par Léon Levillain), Société de Histoire de France, vol. 470, Paris: C. Klincksieck. המהדורה הצרפתית מתחשבת בכתב יד שהתגלה במאה ה-20.
- Janet L. Nelson (1991). The Annals of St-Bertin. Manchester: Manchester University Press.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 יצחק חן, "כתיבת ההיסטוריה", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ג, יחידה 7, פרק ה, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 182.
- ^ יצחק חן, "כתיבת ההיסטוריה", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ג, יחידה 7, פרק ה, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 186.
- ^ 1 2 Ildar Garipzanov (2006), "The Annals of St. Bertin (839) and Chacanus of the Rhos", Ruthenica, 5, NASU Institute of History of Ukraine, p. 7
- ^ 1 2 Ildar Garipzanov (2006), "The Annals of St. Bertin (839) and Chacanus of the Rhos", Ruthenica, 5, NASU Institute of History of Ukraine, p. 8