הוראצי גינצבורג
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1833 זבניגורודקה, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 1909 (בגיל 76) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| ידוע בשל | איש עסקים, בנקאי, נדבן ופעיל ציבור יהודי רוסי |
| תפקיד |
|
| תואר | ברון |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
Anna (Channah) Rosenberg |
  | |
הוראצי (נפתלי הרץ) גינצבורג (ברוסית: Гора́ций О́сипович Ги́нцбург; 8 בפברואר 1833, זבניגורודקה, פלך קייב – 2 במרץ 1909, סנט פטרבורג) היה איש עסקים ובנקאי, נדבן ופעיל ציבור יהודי רוסי, בעל תואר ברון.
עסקיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוראצי גינצבורג היה בנו של יוסף גינצבורג שייסד את בנק "יוסף יוזל גינצבורג" בסנט פטרבורג, עם סניף בפריז. עקב קרבתה של משפחת גינצבורג למשפחת רוטשילד, כבר בשנת 1860 הבנק היה לאחד הגדולים באימפריה הרוסית.
בשנים 1872–1868 ניהל גינצבורג את הכספים של הדוכס הגדול של הסן ומונה על ידו לקונסול כללי ברוסיה (הייתה זו הפעם הראשונה בה הסכים השלטון הצארי למינוי יהודי לתפקיד רם מעלה שכזה).
ב-1878 בתקופת מלחמת רוסיה-טורקיה הלווה לממשלה הרוסית 10 מיליון רובלים (לשם השוואה סכום זה זהה להלוואה מבנק ממלכתי).
אחרי שב-1892 הבנק "יוסף יוזל גינצבורג" נקלע לקשיים, הפנה הוראצי גינצבורג את עסקיו לתחום כריית זהב. הוא רכש שליטה על אחד ממכרות הזהב הגדולים בסיביר על גדות נהר לנה, ושלט יחד עם בניו על מספר חברות כרייה נוספות. אחרי מותו, בשנת 1912, אירעה התקוממות כורים, אשר בעקבותיה ההנהלה התפטרה והמשפחה יצאה מעסקי כרייה. בשנת 1914 הגיע ההון של משפחת גינצבורג לכ-25 מיליון רובלים. תחומי עיסוקם היו: מסחר, בנקאות, כריית זהב וייצור סוכר. ב-1917 עזבה משפחת גינצבורג את רוסיה והיגרה לצרפת.
פעילות ציבורית ונדבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוראצי גינצבורג פעל רבות למען זכויות יהודי רוסיה ונגד גזירות ממשלת הצאר.
זמן קצר לפני רצח אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, השיגו שמואל פוליאקוב, הברון הוראצי גינצבורג וניקולאי בקשט, אישור מלכותי להקים "אגודה לעבודה במלאכה ובחקלאות" ("אורט" - Организация Ремесленного Труда ОРТ), אשר לימים הפכה לרשת אורט עולמי. האגודה שמה לה למטרה להעניק ליהודי רוסיה בתחום המושב ידע ויכולות במקצועות שונים כדי לשפר את מצבם הכלכלי.
לאחר רצח אלכסנדר השני, ב-1 במרץ 1881, והפוגרומים של הסופות בנגב, ארגנו פוליאקוב והוראצי גינצבורג, באוגוסט 1881, את הוועידה הראשונה של נציגים מכל הקהילות היהודיות של האימפריה הרוסית. מטרת הוועידה הייתה למצוא דרך פעולה נכונה ליהודי רוסיה.
ב-1887 הוא הוזמן כמומחה לוועדה ממשלתית בראשות הרוזן פאלן להסדרת חקיקה בנושא מעמד היהודים וזכויותיהם באימפריה, כחלק מדיון נרחב בכל אירופה בעניין השאלה היהודית.
בשנת 1889 להוראצי גינצבורג הוענקה דרגה רביעית לפי טבלת הדרגות האזרחיות שוות ערך לגנרל בצבא.
כיהן כחבר מועצת העיר סנט-פטרסבורג, עד ל-1892, שבה נאסר על יהודים להיבחר למועצות. במסגרת תפקידו השתתף בהקמת מכון לארכיאלוגיה ומכון לרפואה ניסויית בסנקט פטרבורג.
משנת 1893 הוראצי גינצבורג היה ראש הנהלת יק"א ברוסיה. בין השנים 1878-1909 הוראצי גינצבורג ירש את אביו כיושב ראש חברת מרבי השכלה והתורם העיקרי שלה.
הברון גינצבורג ביחד עם שמואל פוליאקוב תרם את רוב הכסף לבניית בית הכנסת קורל הגדול בסנקט פטרבורג. ביוזמתו וביוזמת אביו הוקמה קהילה יהודית בסנקט פטרבורג והם היו ראשי הקהילה לאורך שנים. רבים מאנשי הרוח הרוסים היו באי ביתו, ביניהם איוון טורגנייב, ולדימיר סטאסוב, מיכאיל סלטיקוב-שצ'דרין, אנטון רובינשטיין וליאופולד אאואר. הפילוסוף ולדימיר סולוביוב היה חברו הקרוב.
על שם הוראצי גינצבורג נקראה משלחת אתנוגרפית לחקר קהילות יהודיות בפודוליה וווהלין בשנים 1914-1911 שמומנה על ידי בנו ולדימיר ושבראשותה עמד הסופר והמחזאי ש. אנ-סקי.
תואר אצולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1871 קיבל הוראצי גינצבורג מידי הדוכס הגדול של הסן לודוויג השלישי (אחיה של אשת הקיסר הרוסי) את התואר 'ברון'. ב-1874 קיבל אישור מיוחד של הצאר להשתמש בתואר זה בתחומי האימפריה הרוסית ולהוריש אותו לצאצאיו, הודות לתרומה שהעניקה המשפחה לרוסיה.
שלט אצולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלט מחולק לארבעה רבעים, כאשר ברבע הראשון והרביעי נמצאת יד מכופפת קלות המחזיקה דגל, ברבע השני והשלישי מצוירת כוורת טבעית על הגבהה עם שלוש דבורות. שלט מעוטר בכתר ברונים, מעל הכתר נמצאת קסדה מעוטרת בכתר אצולה וציצה בדמות אייל זקוף ופונה ימינה. התומכים: אריה ואייל העומדים על קרונשטיין שכולל את הסלוגן בלטינית - "LABOREMUS" ("נעמול").
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוראצי גינצבורג היה נשוי לבת דודתו חנה רוזנברג (אמה ליאונור אלקה רוזנברג הייתה אחות של יוסף גינצבורג). לזוג היו 11 ילדים - שלוש בנות ושמונה בנים.
בנים:
- דוד (1857-1910) - חוקר ספרות, מזרחן, אספן ספרים יהודים עתיקים, נדבן ופעיל ציבורי. היה נשוי לבת דודו, מתילדה, בתו של אורי גינצבורג.
- אלכסנדר משה (1863-1948) - קורנט (סגן) בצבא הצארית, תעשיין, הצטרף לעסקים של אביו. אחרי המהפכה הבולשביקית נעצר על ידי צ'קה (המשטרה החשאית), שוחרר ועזב את רוסיה. היה נשוי לרוזה לבית ורבורג, משפחת בנקאים.
- וולדימיר זאב וולף (נולד 1873) - college assessor (סגן בשירות האזרחי), תעשיין, אחרי המהפכה הבולשביקית עזב עם משפחתו לצרפת, היה נשוי לקלרה לבית ברודסקי בתו של התעשיין אליעזר ברודסקי מקייב.
- יצחק דמיטרי (נולד 1870) - גזבר, מנהל-שותף ותורם של בלט רוס של דיאגילב. היה נשוי למרגריטה (גטה) לבית ברודסקי, בתו של התעשיין אליעזר ברודסקי מקייב, נהרג בקווקז במהלך מלחמת העולם הראשונה.
- בנימין פייר (פְּיוֹטֶר) (1872-1948) - התגורר בפריז, ניהל את עסקיו של חמו, אמיל דייטצ' דה לה מרט, היה נשוי ליבונה לבית Deutsch de la Meurthe, בתם של בני הזוג, אלינה, הייתה נשואה לפילוסוף ישעיה ברלין, בנם פיליפ דה גינצבורג שירת כסוכן של מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית בתקופת מלחמת העולם השנייה ופעל בשורות תנועת ההתנגדות הצרפתית.
- אברהם אלפרד (1865-1936) - פורוטצ'יק (סרן) בצבא הצארית, השתתף במלחמת העולם הראשונה, השתתף במלחמת האזרחים ברוסיה בשורות הצבא הלבן. היגר לצרפת. היה נשוי לבת דודתו, לבית אשכנזי, בתו של הבנקאי מאודסה יבגני אשכנזי.
- גבריאל יעקב (נולד 1855) - יועץ ממלכתי (state councillor - תת-אלוף בשירות האזרחי).
- מרדכי מקסימליאן (מרק) (1859-12.1878) - צייר.
בנות:
- לואיזה (נולדה 1862) - הייתה נשואה ליוסף ששון, ממשפחת "הרוטשילדים של המזרח".
- מתילדה (נולדה 1866) - הייתה נשואה לד"ר לודויג פון גוטמן בן של דוד פון גוטמן (גר'), איש עסקים ונדבן יהודי אוסטרי שקיבל תואר אצולה.
- שרה אנה (נולדה 1876) - הייתה נשואה לבן דודה, זיפריד אשכנזי, בנקאי מאודסה, בן של הבנקאי הנודע יבגני אשכנזי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן-ציון אייזנשטט, גינצבורג, ברון נפתלי הערץ, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 21–22, באתר היברובוקס
- משפחת גינצבורג, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- המָלְווים לחצר אימפרטור עיתון "קומרסנט" ברוסית
- הוראצי גינצבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נפתלי הירץ בן יוסף יוזל גינצבורג (1833-1909), ברון, דף שער בספרייה הלאומית
