היבארי מיסורה

היבארי מיסורה
**美空ひばり**
	היבארי מיסורה (תחילת שנות ה-50)
	היבארי מיסורה (תחילת שנות ה-50)
לידה	29 במאי 1937; יוקוהמה, יפן
פטירה	24 ביוני 1989 (בגיל 52); טוקיו
שם לידה	קאזואה קאטו
מוקד פעילות	איסוגו-קו, יוקוהמה, יפן
תקופת הפעילות	1945–1971 (כ־26 שנים)
מקום לימודים	Tokai University Ichihara Boyo Senior High School
עיסוק	זמרת
סוגה	ג'אז, אנקה
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	יפנית
חברת תקליטים	ניפון קולומביה, קולומביה רקורדס
בן או בת זוג	Akira Kobayashi (1962–1964)
פרסים והוקרה	People's Honour Award (6 ביולי 1989); Japan Record Awards; חץ הזהב ;
	www.misorahibari.com
	פרופיל ב-IMDb

היבארי מיסורה (ביפנית: 美空ひばり, מיסורה היבארי; 29 במאי 1937 – 24 ביוני 1989) הייתה שחקנית וזמרת אנקה עטורת פרסים יפנית, שהוכתרה כ"אוצר לאומי חי".^[1] אתר מכירות התקליטים הגדול HMV מיקם אותה בין 50 הזמרים הגדולים ביותר בכל הזמנים,^[2] והיא הייתה האישה הראשונה ביפן שקיבלה את "פרס הכבוד של העם" (国民栄誉賞), שהוענק בעבור תרומותיה המשמעותיות לתעשיית המוזיקה.^[3] היבארי מיסורה היא גם אחת המוזיקאיות המצליחות ביותר בעולם מבחינה מסחרית, ועד מותה היא הקליטה קרוב ל-1,400 שירים ומכרה 68 מיליון תקליטים.^[4] הביקוש לתקליטיה גבר לאחר מותה, ועד לשנת 2001 נמכרו יותר מ-80 מיליון מתקליטיה.^[5]^[6] שירת הברבור שלה, "קְווה נוֹ נַגַרֶה נוֹ יוֹ ני" (川の流れのように), מבוצע לעיתים קרובות על ידי תזמורת ואמנים שונים כהוקרה לזכרה, כולל ביצועים נודעים על ידי שלושת הטנורים, טרזה טנג, מריאצ'י דה טקליטלן (Mariachi Vargas de Tecalitlan) ולהקת שתים עשרה בנות (女子十二樂坊).

ביוגרפיה

הקריירה המוזיקלית

היבארי מיסורה נולדה כ"קאזואה קאטו" (加藤和枝) באיסוגו-קו, יוקוהמה שביוקוהמה שביפן. אביה היה מאסוקיצ'י קאטו (加藤増吉), מוכר דגים, ואמה, קימי קאטו (加藤喜美枝), עקרת בית. המוצא של אבותיה של מיסורה נתון במחלוקת. הועלו טענות שמיסורה היא ממוצא קוריאני, וכי לה ולמשפחתה החזיקו דרכונים קוריאנים. אחרים דוחים טענות אלו וטוענים כי מוצאה יפני ולא קוריאני. מיסורה הפגינה כישרון מוזיקלי מגיל צעיר. לאחר ששרה לאביה במסיבת פרידה במלחמת העולם השנייה, הוא השקיע חלק נכבד מחסכונות המשפחה בקידום הקריירה המוזיקלית של בתו. ב-1945, בהיותה בת שמונה, היא הופיעה לראשונה באולם קונצרטים ביוקוהמה, תחת השם קאזואה מיסורה (美空和枝), שם שהציעה אמה. שנה אחר כך היא הופיעה בשידור ב-NHK, הרדיו הלאומי של יפן, והכישרון שהפגינה בשירתה השאיר רושם על המלחין היפני מאסאו קוגה. הוא התייחס אליה כאל ילדת-פלא עם האומץ, ההבנה, והבגרות הנפשית של מבוגר. בשנתיים אחר-כך, התפרסמה כזמרת מוכשרת וערכה מופעים באולמות נודעים שכל הכרטיסים להם נמכרו. קריירת ההקלטות שלה החלה ב-1949, בגיל שתים עשרה, כששינתה את שם הבמה שלה ל"היבארי מיסורה", והשתתפה בסרט "נודוג'ימן-קיו ג'ידאי" (のど自慢狂時代),^[7] שהפך את מיסורה לדמות מוכרת ביפן. מאוחר יותר באותה שנה היא הקליטה את הסינגל הראשון שלה, "קאפה בוגי-ווגי" (河童ブギウギ), עבור^[8] Columbia Music Entertainment והוא הפך ללהיט מסחרי ומכר יותר מ-450,000 עותקים. אחר כך היא הקליטה את "קנאשיקי קוצ'יבואה", שהושמע באופן קבוע ברדיו והפך להיט לאומי. כשחקנית, היא השתתפה בכ-160 סרטים מ-1949 עד 1971, וזכתה בפרסים רבים. הופעתה בסרט "טוקיו קידו" מ-1950, שבו גילמה תפקיד של יתומת רחוב, סימלה הן את הקשיים והן את האופטימיות הלאומית ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה.^[9] הסינגל השלישי שלה היה מהסרט, והיה להיט נוסף: "ואטאשי וה מאצ'י נו קו".

כזמרת היא התפרסמה בביצועיה לאנקה, צורה סנטימנטלית של מוזיקה יפנית פופולרית, שצצה במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20, והייתה ידועה בשל הופעותיה החיות, ושירתה שהקיפה את רגשות הכאב של אלו הסובלים.^[10] למרות שלא הבינה אנגלית היא הקליטה ביצועים מעולים של שירי ג'אז קלאסיים.

במהלך הקריירה המוזיקלית שלה היא הקליטה 1,401 שירים, כשהשיר הנמכר ביותר היה "יאווארה" שנמכר ב-1.8 מיליון עותקים.

ב-1973 הורשע טטסויה קאטו, אחיה של מיסורה, בפעילות הקשורה לכנופיות פשע, ולראשונה מזה שמונה עשרה שנים לא כלל ה-NHK, הרדיו הלאומי של יפן, את מיסורה ב"קאוהאקו אוטה גאסן", אף על פי שהמוסד לא הודה מעולם בקשר שבין הדברים. מיסורה שנפגעה, סירבה להופיע ב-NHK שנים אחר כך.

בעיותיה הבריאותיות ומותה

מיסורה סבלה מבעיות בריאותיות בשנותיה האחרונות. באפריל 1987 התמוטטה מיסורה לפתע בדרכה להופעה בפוקואוקה. היא הובהלה לבית חולים, שם אובחנה כסובלת מנמק עצם (אוסטאונקרוזיס) שנגרם מדלקת כבד כרונית. הוא אשפזה בבית חולים בפוקואוקה, ולבסוף הראתה סימי החלמה באוגוסט. היא חזרה להקליט שיר חדש באוקטובר, ובאפריל 1988 הופיעה בקונצרט בטוקיו דום. למרות כאב עז ברגליה היא ביצעה במופע 39 שירים.

ניצחון זה על המחלה היה לזמן קצר בלבד. שנים של שתיית משקאות חריפים החלישו את הכבד שלה, ומצבה הידרדר. ב-24 ביוני 1989, היא מתה מדלקת ריאות לאחר שאושפזה בבית החולים בטוקיו. היא הייתה בת 52. על מותה התאבלו רבים ברחבי יפן.

החל ב-1990 משמיעים תחנות הרדיו והטלוויזיה את שירה "קְווה נוֹ נַגַרֶה נוֹ יוֹ ני" (川の流れのように) ביום הולדתה על מנת להפגין כבוד לזכרה. בסקר לאומי שערך ה-NHK ב-1997, נבחר שירה כשיר היפני הגדול בכל הזמנים על ידי יותר מעשרה מיליון איש.

מוזיאון

ב-1994 נפתח "מוזיאון היבארי מיסורה" באראשייאמה בקיוטו. המבקרים בבניין זה עוקבים אחר ההיסטוריה של חייה של היבארי מיסורה באמצעות תצוגות מולטימדיה, פריטים שונים שהיו שייכים לה או קשורים בה. עד סגירת המוזיאון זמנית ב-30 בנובמבר 2006, לרגל שיפוצים, ביקרו במוזיאון מעל ל-5 מיליון איש. עד השלמת השיפוץ הועברו המוצגים העיקריים לאגף תקופת שוֹוָה במוזיאון אדו-טוקיו. "תיאטרון היבארי מיסורה" נפתח ב-26 באפריל 2008, ובין השאר זה המקום היחיד ביפן בו ניתן לרכוש CD של שיר של מיסורה שלא פורסם מעולם.^[11]