היסטוריה של בורונדי

בורונדי היא מהמדינות המעטות באפריקה שמהוות (ביחד עם השכנה הקרובה, רואנדה), המשך ישיר למדינה אפריקנית מלפני התקופה הקולוניאלית.

ממלכת בורונדי

על מקור הממלכה הבורונדית ידוע מערבוב של היסטוריה שבעל פה וארכאולוגיה. קיימות שתי אגדות עיקריות על יסוד בורונדי. האגדה היותר פופולרית כיום מספרת על רואנדי בשם כאמבאראנטאמה שיסד את האומה. הגרסה האחרת, שהייתה נפוצה יותר לפני התקופה הקולוניאלית, מספרת שכאמבאראנטאמה בא ממדינה דרומית יותר – בוהא. רעיונות אלה על מקור רואנדי לממלכה הבורונדית קודמו על ידי המתיישבים האירופאיים מאחר שהתאימה לעקרונות שלהם על מעמד שולט ממוצא חמי, שהגיע לאזור מצפון-מזרח. התאוריה המשיכה להיות מוסכמה חצי רשמית של בורונדי המודרנית. היסטוריונים מטילים ספק במקור החמי של הטוטסי, אבל מקובל עדיין שהאבות הקדמונים שלהם היגרו מהצפון לאזור שהוא עכשיו בורונדי במאה ה-15.

העדות הראשונה על מדינה בורונדית היא מהמאה ה-16, מאזור הגבעות המזרחיות. במאות הבאות התפשטה המדינה, תוך סיפוח שכנים קטנים ממנה ותחרות עם רואנדה. הגידול המהיר ביותר היה תחת שלטונו של נטאר ראגאמבה, ששלט בין 1796 ל-1850 והכפיל את שטח הממלכה.

ממלכת בורונדי אופיינה על ידי פוליטיקה היררכית וכלכלה מבוססת על מיסוי. המלך, או מוואמי, עמד בראש האריסטוקרטיה (גאנווה) שהייתה בעלת רוב האדמה וגבתה מיסים מחוואים ורועי צאן. באמצע המאה השמונה עשרה, האצולה הטוטסית שלטה ברוב האדמות, היצור וההפצה עם ההתפתחות של האובוגאביר - מערכת יחסים של פטרונות שבה העם קיבל הגנה מלכותית תמורת מיסים.

אף על פי שחוקרים אירופאים ומיסיונרים הגיעו לאזור כבר ב-1856, רק ב-1899 בורונדי נעשתה חלק ממזרח אפריקה הגרמנית. שלא כמו המונרכיה של רואנדה, שהחליטה לקבל את ההשפעה הגרמנית, מלך בורונדי, מוואזי גיסאבו, התנגד לכל השפעה אירופאית, סירב ללבוש בגדים אירופאים והתנגד לפעילות המיסיונרים האירופאים. הגרמנים השתמשו בכוח צבאי והצליחו לגרום נזק גדול, אבל לא להרוס את הכוח של המלך. גיסאבו נאלץ לבסוף לוותר ולהסכים לריבונות גרמנית. הגרמנים אז עזרו לו לדכא את המרד של מאכונכו. הממלכות היותר קטנות לאורך החוף המערבי של אגם ויקטוריה סופחו גם הן לבורונדי.

שלטון קולוניאלי

גם אחרי אירועים אלה, הנוכחות הזרה הייתה מינימלית והמלכים המשיכו לשלוט כמו קודם. האירופים הביאו לאזור מחלות קשות שפגעו באוכלוסייה ובבעלי החיים. בורונדי נפגעה קשה במיוחד. רעב גדול הכה ב-1905 עם אסונות רעב נוספים באזור האגמים הגדולים של אפריקה ב-1914, 1923 ו-1944. בין 1905 ו-1914 חצי מהתושבים באזור המישורים המערביים מתו.

ב-1916, בזמן מלחמת העולם הראשונה, כבשו חיילים בלגיים את האזור. ב-1923 חבר הלאומים הפקיד בידי בלגיה את המנדט על השטח של רואנדה-אורונדי, שכלל את רואנדה ובורונדי של היום, אבל הוציא את הממלכות המערביות וסיפח אותן לטנגניקה תחת השלטון הבריטי. הבלגים ניהלו את הטריטוריה בעקיפין, תוך הסתמכות על ההירארכיה האריסטוקרטית שבה היה רוב טוטסי.

לאחר מלחמת העולם השנייה, רואנדה-אורונדי נעשה שטח באחריות האו"ם, בסמכות מנהלית בלגית. אחרי 1948 בלגיה אפשרה פעולה של מפלגות. שתי מפלגות נוצרו: האיחוד לקידום לאומי (UPRONA), מפלגה מולטי-אתנית בהובלת הטוטסי הנסיך לואי רוואגאסור, והמפלגה הדמוקרטית הנוצרית (PDC) שנתמכה על ידי בלגיה. ב-1961 נרצח הנסיך רוואגאסור אחרי הניצחון של UPRONA בבחירות לבית המחוקקים.

עצמאות

עצמאות מלאה הושגה ב-1 ביולי 1962. בהתחשב בחולשת המוסדות הדמוקרטיים בזמן העצמאות, המלך הטוטסי מואמבוטסה הרביעי ייסד מונרכיה חוקתית הכוללת חלוקת כוח שווה בין הוטו וטוטסי. בעקבות רצח ראש הממשלה מבני ההוטו ב-1965, פרצה סדרת מרידות של בני הוטו ופעולות ממשלתיות בתגובה. אלה היו בחלקם תגובה לאירועים ברואנדה, שם נהרגו טוטסים על ידי שלטון לאומני של הוטו. בבורונדי הטוטסי פעלו על מנת להבטיח שגורלם יהיה שונה, ורוב הצבא והמשטרה היו תחת שליטה של הטוטסי. בניגוד לרואנדה, שהייתה בעלת ברית של ארצות הברית במלחמה הקרה, בורונדי אחרי עצמאותה, התקרבה לסין.

ב-1966 הודח המלך מוואמבאצה הרביעי על ידי בנו, הנסיך נטאר החמישי, שהודח בעצמו באותו שנה על ידי ראש הממשלה שלו, קפטן מישל מיכומבארו. מיכומבארו ביטל את המונרכיה והכריז על רפובליקה. בכך שם למעשה קץ משטר צבאי, וחוסר השקט נמשך עד תחילת שנות ה-70.

לקראת סוף אפריל 1972, ערכו בני ההוטו התקפה באזור הררי בדרום הארץ, באזור המוצא של רוב קציני הצבא. בתגובה נקט הצבא, יחד עם המיליציה של Uprona, שחבריה היו מרקע אתני דומה לקציני הצבא, בפעולות תגמול. בפעולות התגמול השפיל הצבא את המורדים, פגע באזרחים וגרם נזק באופן שיטתי. הופקו רשימות של גברים, נשים וילדים שנחשדו כאיומים פוטנציאליים, כאוהדים את המורדים או שנטלו חלק במרד. אלו נלקחו מהבתים או מבתי הספר ונרצחו על ידי חיילים. מוערך כי כ-200,000 בני הוטו נרצחו בתקופה של שלושה חודשים בכל רחבי הארץ. מספר מחפשי המקלט (בעיקר בני הוטו) עלה ליותר מ-150,000 (מעל 15% של האוכלוסייה באותו זמן) תוך שישה חודשים. בניסיון לקבל תמיכה מארצות הברית, הממשלה, שנשלטה על ידי הטוטסי, האשימה את המורדים של ההוטו בנטיות קומוניסטיות, אך אין עדות נאמנה לכך.

ב-1976 עלה קולונל ז'אן באפטיסט באגאזה לשלטון בהפיכה. על אף שבאגאזה הוביל שלטון צבאי עם דומיננטיות טוטסית, הוא עודד רפורמה קרקעית, רפורמה בשיטת הבחירות, ופיוס לאומי. ב-1981 הוכרזה חוקה חדשה. ב-1984 באגאזה נבחר לראש המדינה, כמועמד יחיד. אחרי בחירתו, מצב זכויות האדם תחת שלטונו של באגאזה התדרדר כשהוא דיכא פעילויות דתיות ועצר מתנגדים.

ב-1987 הדיח מיג'ור פייר בויויה את קולונל באגאזה. הוא פירק את מפלגות האופוזיציה, השעה את החוקה מ-1981, ומיסד את שלטון הוועדה הצבאית להצלה לאומית (CSMN). במשך 1988, המתח הגובר בין השלטון הטוטסי והרוב ההוטו גרר עימותים אלימים בין הצבא, האופוזיציה של ההוטו, וקיצוניים מבני הטוטסי. במהלך התקופה הזאת מוערך כי כ-150,000 אנשים נהרגו, ועשרות אלפי פליטים זרמו לארצות סמוכות. בויויה הקים ועדה על מנת לחקור את הסיבות של אי השקט ב-1988 ולפתח נוסחה לרפורמה דמוקרטית.

ב-1991 בויויה אישר חוקה שהגדירה את תפקיד הנשיא, ממשלה לא אתנית, ובית נבחרים. נשיא בורונדי ראשון מקרב ההוטו, מאלצ'יור נדאדאי, ממפלגת "החזית לדמוקרטיה בבורונדי" (PRODEBU), נבחר ב-1993. הוא נרצח על ידי טוטסי מהכוחות המזוינים, באוקטובר 1993. הארץ אז נקלעה לתוך מלחמת אזרחים, שגרמה למות עשרות אלפי אנשים ולעקירת מאות אלפים מביתם, עד שהממשלה השתלטה, וכיפריאן נטאריאמירה נבחר לנשיא בינואר 1994. למרות זאת, המשיך מצב הביטחון להתדרדר.

באפריל 1994, נהרגו הנשיא נטאריאמירה ונשיא רואנדה ג'ובנל האביארימאנה בהתרסקות מטוס. אירוע זה היה האות להתחלת רצח העם ברואנדה, בזמן שבבורונדי, מותו של נטאריאמירה החמיר את האלימות ואי השקט, אף על פי לא שהיה טבח כללי. בשמונה באפריל התמנה סילבסטר נטיבאנטונגאניה לנשיא לארבע שנים, אבל מצב הביטחון המשיך להתדרדר. השפעת מאות אלפי פליטים של רואנדים והפעילויות של קבוצות הוטו וטוטסי חמושים ערערו את יציבות השלטון.

ב-25 ביולי 1996, נפלה הממשלה בהפיכה שהונהגה על ידי בויויה. מלחמת האזרחים המשיכה, חרף המאמצים של הקהילה הבינלאומית להניע תהליך שלום. התקדמות מסוימת הושגה מאז 2001, כאשר הוסכם על חלוקת הכוח בממשלה, וב-2003, דומיטיאן נדאייזאי, סגן הנשיא מההוטו, נעשה נשיא כפי שהוסכם.

בסדרת מערכות בחירות, שנערכו באמצע 2005, ניצחו המורדים לשעבר מבני ההוטו - המועצה הלאומית להגנה על הדמוקרטיה - כוחות להגנת הדמוקרטיה (CNDD-FDD). השלכות מלחמת האזרחים נידונו מספר פעמים במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לרבות בהחלטה 1606 של מועצת הביטחון של האו"ם והחלטה 1902 של מועצת הביטחון של האו"ם בה התקבלה החלטות על הארכת קיום של משרד מיוחד.

בבחירות שהתקיימו במאי 2020 נבחר לנשיא אווריסט נדישימיה. זמן קצר אחר כך, ביוני 2020 מת הנשיא הקודם ששלט במדינה כ-15 שנה, פייר נקורונזיזה, מהתקף לב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של בורונדי בוויקישיתוף