הישאם עבד א-ראזק
 | |
| לידה |
11 ביולי 1953 (בן 71) מחנה הפליטים ג'בליה, רצועת עזה תחת שלטון מצרים |
|---|---|
| שם לידה |
هشام علي حسن عبد الرازق  |
  | |
הישאם עלי חסן עבד א-ראזק (בערבית: هشام علي حسن عبد الرازق, בתעתיק מדויק: השאם עלי חסן עבד אלראזק; נולד ב-11 ביולי 1953) הוא בכיר בארגון פת"ח ששימש בעבר כשר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית. ריצה בישראל עונש מאסר של 21 שנה בעקבות פיגוע תופת שביצע בראשון לציון, שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה שתחת השלטון המצרי. לאחר שהשלים את לימודי התיכון, הצטרף לפת"ח.
בשנת 1971 החל לעבוד במסגרת קרן קיימת לישראל בנטיעות באזור אופקים. בתקופה זו רכש שליטה בסיסית בדיבור בשפה העברית.
ב-1972 יצא דרך רפיח למצרים ומשם ללבנון, שם עבר סדרת אימונים והכשרה לפיקוד. בזמן מבצע אביב נעורים התגורר בביירות וחווה את המבצע מקרוב.
ב-11 באפריל 1974, יומיים לאחר יום השנה למבצע אביב נעורים, הבריח מעזה דרך מחסום ארז, יחד עם שני שותפים, מכונית תופת שהכין בעצמו, לתחנה המרכזית (הישנה) של ראשון לציון. בסביבות 11:30 בלילה, בעת שהרכב נסע ברחוב רוטשילד בעיר, תקלה גרמה לכך שהמכונית התלקחה והוא נפצע באורח אנוש וסבל מכוויות בכל חלקי גופו. שותף נוסף נפגע קשה ונתפס במקום והשלישי נמלט אך נתפס בדרך חזרה לרצועת עזה[1][2].
עם שחרורו מבית החולים בדצמבר 1974, נשפט לעשרים שנות מאסר ונכלא בכלא באר שבע. בכלא שיפר את שליטתו בשפה העברית, תחילה בעזרת אסיר בדואי מסיני ובהמשך בכוחות עצמו בעזרת חומרי עזר של אולפן עקיבא. בהמשך הועבר לכלא נפחא, שנבנה במיוחד כדי להפריד ולבודד את מי שזוהו כהנהגת האסירים בבתי הכלא.
בעקבות עסקת ג'יבריל (1985) ושחרור שדרת ההנהגה העיקרית של האסירים הפלסטינים מבתי הכלא בישראל, נותרו בכלא נפחא אסירים בודדים ובהם עבד א-ראזק. בתקופה הבאה, כוננו עבד א-ראזק וחבריו שיטת בחירת הנהגה מקרב האסירים בבתי הכלא השונים בישראל ו'ועדת ארבעה עשר' שייצגה את האסירים והתרחבה בהמשך ל'מועצה מהפכנית' שחברים בה 21 אסירים.
ב-1987 בעקבות עימות עם דוד מימון שנכנס בדצמבר 1986 לתפקידו כנציב בתי הסוהר, הועבר עבד א-ראזק לצינוק בכלא באר שבע למשך קרוב לארבעה חודשים במצטבר. לאחר שהוחזר לכלא נפחא, אישר בריחה של שלושה אסירים מכלא נפחא בספטמבר 1987, בריחה שלטענתו הייתה בין הגורמים להתפטרות מימון[3].
מכלא נפחא, הפיץ בכתב יד, את ספרו "שמש בליל הנגב" שביקר את דפוסי הפעולה של פת"ח, את הפעולות שפגעו ביחסים הכלכליים עם ישראל ופגעו במטה לחמם של פועלים פלסטינים, ואת רצח משתפי פעולה עם ישראל.
ב-1990 הועבר לכלא עזה. לאחר שחרור חברו סופיאן אבו זיידה, נבחר כדובר אסירי כלא עזה ומנהיגם בפועל.
עם העברת השליטה ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו (הסכם קהיר), שוחרר עבד א-ראזק מכלא עזה עם פעילים בכירים אחרים של פת"ח, בהם ידידו סמיר משהראווי.
בממשלתו השנייה (אנ') של אחמד קריע (2003–2005), שימש עבד א-ראזק כשר לענייני אסירים.
ב-2005 משפחתו של הישאם עבד א-ראזק נפגעה כאשר רקטת קסאם ששוגרה בידי חוליה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לכיוון שדרות, נפלה במרכז הבית שבו התארחו בבית חאנון. בנו, ג'יהאד, שהיה אז בן 4 נפצע קשות ואיבד את כף ידו וכף רגלו. הוא טופל בבית החולים ברזילי באשקלון. אשתו של עבד א-ראזק וארבעה ילדיו האחרים אושפזו בבית החולים שיפא בעזה. הג'יהאד האסלאמי הכחיש את הפרסום, אך זה אושר בידי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם[4] ולפי עדות ראייה שגבה ארגון Human Rights Watch ביוני 2006 על שרידי הרקטה הופיעו המילים סראיא אל-קודס, שמה של הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי[5].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלומי אלדר, עזה כמוות, ידיעות ספרים, 2005. בעיקר פרק שני: האקדמיה הפלסטינית לפיקוד ומטה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהרן פריאל, מכונית טעונת חומרי נפץ התפוצצה במרכז ראשון לציון, מעריב, 12 באפריל 1974
- ^ התפוצצות מוקדמת של מטען־נפץ מנעה פיצוץ מכונית־נפץ בראשל״צ, על המשמר, 14 באפריל 1974
- ^ אורן כהן, מימון בחוץ, שאול בפנים, חדשות, 29 באוקטובר 1987
- ^ הודעה לעיתונות מ-3 באוגוסט 2005, מצוטט באתר Human Rights Watch המובא להלן.
- ^ דו"ח 2007, פרק 5: התקפות רקטות פלסטיניות (ליד הערות 98–99), באתר Human Rights Watch (בערבית).