המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
| |||
| איוש נוכחי | אין | ||
|---|---|---|---|
| דרכי מינוי | הצבעת חברי הוועד המרכזי | ||
| תחום שיפוט |
 ברית המועצות | ||
| כפוף | נשיאות הוועד המרכזי של המפלגה | ||
| מעון |
ארמון הסנאט  | ||
| מושב המשרה |
הקרמלין, מוסקבה | ||
| ייסוד המשרה | 3 באפריל 1922 | ||
| איוש ראשון | ולדימיר לנין | ||
| איוש אחרון | ולדימיר איוושקו | ||
| תאריך ביטול המשרה | 6 בנובמבר 1991 | ||
| משרה יורשת | נשיא רוסיה | ||
  | |||
.svg)
המזכיר הכללי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (ברוסית: Генера́льный секрета́рь Центра́льного комите́та Коммунисти́ческой па́ртии Сове́тского Сою́за או בקיצור הרשמי Генеральный секретарь ЦК КПСС) היה התפקיד החשוב ביותר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ובמשך רוב שנות קיומה של ברית המועצות היה מנהיג המדינה בפועל. המשרה נקראה לסירוגין גם בשמות "המזכיר הטכני" (1917–1918), "יושב ראש המזכירות" (1918–1919), "המזכיר האחראי" (1919–1922) ו"המזכיר הראשון" (1953–1966).
בשנים הראשונות לקיומו נשא התפקיד סמכויות מנהליות בלבד, אולם מינויו של יוסיף סטלין למזכיר הכללי באפריל 1922 העלה את התפקיד לרמת ההשפעה הגבוהה ביותר במפלגה. תחת פיקוחו של סטלין הפכה המזכירות למנגנון ביורוקרטי גדול, ששלט על בחירת הנציגים לקונגרס המפלגה ועל איושי משרות מפתח בגופים המפלגתיים הבכירים, כגון הוועד המרכזי והפוליטביורו. עיקרון הצנטרליזם הדמוקרטי שעליו הושתתה המפלגה אפשר לו למעשה לקבוע מראש את ההחלטות שהתקבלו. בהדרגה הפך סטלין לשליטה דה פקטו של המפלגה ושל המדינה כולה. בקונגרס המפלגה ב-1934 התפטר סטלין ממשרת המזכיר הכללי והפך לחבר רגיל במזכירות, אולם המשיך לשלוט בה בפועל.
בראשית שנות החמישים נתן סטלין בידי גאורגי מלנקוב, יורשו המיועד בהנהגת המדינה, את הפיקוח על המזכירות, ובאוקטובר 1952 ביטל רשמית את משרת המזכיר הכללי (שלא הייתה מאוישת קודם לכן). בעת מות סטלין ב-5 במרץ 1953 היה מלנקוב לחבר המשפיע ביותר במזכירות, אך אולץ להתפטר מהתפקיד ב-14 במרץ. את מקומו כחבר החשוב ביותר בארגון תפס ניקיטה חרושצ'וב, שנבחר ל"מזכיר הראשון" על ידי הוועד המרכזי ב-14 בספטמבר. במסגרת כהונתו של חרושצ'וב המשיך התפקיד להיות בעל חשיבות עליונה, דבר שאפשר לו לסלק ממוסדות ההנהגה את יריביו המרכזיים.
ב-1964 הודח חרושצ'וב על ידי הוועד המרכזי ובמקומו מונה ליאוניד ברז'נייב, ששינה בחזרה את שם התפקיד ל"מזכיר הכללי" ב-1966. בתקופתו של ברז'נייב ירד מעמדו של המזכיר הכללי כשליט יחיד, וחברי הנהגה נוספים יכולים היו לקחת חלק חשוב בקבלת ההחלטות. התפקיד התאפיין בצורה דומה גם בתקופות שלטונם הקצרות של קונסטנטין צ'רניינקו ויורי אנדרופוב. מיכאיל גורבאצ'וב שלט מתוקף תפקיד זה עד ל-1990, עת איבדה המפלגה הקומוניסטית את שליטתה המלאה במדינה. הוא המשיך להנהיג את ברית המועצות בתור "נשיא המדינה", משרה שנוצרה במיוחד. לאחר הפוטש של אוגוסט התפטר גורבאצ'וב מתפקיד המזכיר הכללי ובמקומו מונה ולדימיר איוושקו, שכהונתו נמשכה ימים ספורים בטרם הוצאה המפלגה על ידי בוריס ילצין מחוץ לחוק.
מזכ"לי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהיגי המפלגה החזיקו גם באחת המשרות הלא מפלגתיות הבכירות במדינה, כך למשל, לנין (מ-1923) וסטלין (מ-1941) עמדו גם בראשות הממשלה - הסובנרקום. סטלין הפך למזכ"ל המפלגה ב-3 באפריל 1922 והנהיג את המפלגה עד אוקטובר 1952[1][2]. בשנת 1990 מיכאיל גורבצ'וב ייסד את תפקיד נשיא ברית המועצות במקביל לכהונתו כמזכ"ל[3].
| שם | תקופת כהונה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| יוסיף סטלין | 1924—1953 | מזכ"ל הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרוסית (בולשביקים) (3 באפריל 1922 — 1925), משנת 1925 עד אוקטובר 1952 — הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הכל-רוסית (בולשביקים). יו"ר מועצת הקומיסרים העממיים של ברית המועצות (6 במאי 1941—15 במרץ 1946), יו"ר מועצת השרים של ברית המועצות (19 במרץ 1946—5 במרץ 1953) | לאחר מות לנין (ב-21 בינואר 1924), מנהיג המפלגה היה למעשה למנהיג המדינה. |
| ניקיטה חרושצ'וב | 1953—1964 | מזכיר ראשון לוועד המרכזי של המפלגה (13 בספטמבר 1953—14 באוקטובר 1964), יו"ר מועצת השרים (27 במרץ 1958—15 באוקטובר 1964) | |
| ליאוניד ברז'נייב | 1964—1982 | מזכיר ראשון לוועד המרכזי של המפלגה (14 באוקטובר 1964—8 באפריל 1966), מזכ"ל הוועד המרכזי של המפלגה (8 באפריל 1966—10 בנובמבר 1982), יו"ר נשיאות הסובייט העליון (16 ביוני 1977—10 בנובמבר 1982) | |
| יורי אנדרופוב | 1982—1984 | מזכ"ל הוועד המרכזי של המפלגה (12 בנובמבר 1982—9 בפברואר 1984), יו"ר נשיאות הסובייט העליון (16 ביוני 1983—9 בפברואר 1984) | |
| קונסטנטין צ'רניינקו | 1984—1985 | מזכ"ל המפלגה (13 בפברואר 1984—10 במרץ 1985), יו"ר נשיאות הסובייט העליון (11 באפריל 1984—10 במרץ 1985) | |
| מיכאיל גורבצ'וב | 1985—1991 | מזכ"ל המפלגה (11 במרץ 1985—24 באוגוסט 1991), יו"ר נשיאות הסובייט העליון (1 באוקטובר 1988—25 במאי 1989), יו"ר הסובייט העליון (25 במאי 1989—15 במרץ 1990), נשיא ברית המועצות (15 במרץ 1990—25 בדצמבר 1991) | ב-14 במרץ 1990 סעיף 6 בחוקה הסובייטית בוטל והמפלגה הקומוניסטית חדלה מלהיחשב לכוח מוביל, אם כי נותרה מפלגת השלטון עד אירועי הפוטש של אוגוסט |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ А.Авторханов. Загадка смерти Сталина. См. lib.ru/POLITOLOG/awtorhan.txt_with-big-pictures.html
- ^ Сергей Никитич Хрущев, Никита Хрущев. Реформатор, Время, 2010. (ברוסית), Дмитрий Шепилов, Алексей Аджубей, Нами Микоян, Фурцева. Екатерина Третья, Litres, 2022-05-15. (ברוסית)
- ^ יש לציין שתואר "ראש המדינה" לא היה קיים במערכת החוקים הסובייטית. המונח נוסף בחוקת ברית המועצות רק בשנת 1990