הנס תומה

הנס תומה
Hans Thoma
לידה	2 באוקטובר 1839; Bernau im Schwarzwald, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	7 בנובמבר 1924 (בגיל 85); קרלסרוהה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות הראשי בקרלסרוהה
זרם באמנות	סימבוליזם
הושפע על ידי	הנס גודה
יצירות ידועות	Mother and Child in a Garden, Hercules delivering Hesione, Siesta
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1902); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה ;

הנס תומה (בגרמנית: Hans Thoma;‏ 2 באוקטובר 1839 – 7 בנובמבר 1924) היה צייר וגרפיקאי גרמני.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הנס תומה הגיע מרקע צנוע. אביו פרנץ יוזף תומה (1794–1855) היה טוחן מיומן ועבד גם ביער השחור. אמו רוזה תומה (1804–1897), לבית מאייר, באה ממשפחה של אומנים. סבה הגיע ממנזנשוואנד.^[1]

הוא הפסיק את החניכות שהתחיל, כליתוגרף וצייר בבזל. הוא למד ציור ורישום באופן עצמאי לפני שהתקבל לבית הספר לאומנות בקרלסרוהה בשנת 1859. שם היה תלמידו של יוהאן וילהלם שירמר ושל לודוויג דס קודרה. תומה סיים את לימודיו בשנת 1866.

לאחר שהות בבזל ודיסלדורף (1867–1868) הוא נסע לפריז עם אוטו שולדרר בשנת 1868, שם התרשם במיוחד מעבודותיהם של גוסטב קורבה ובית הספר ברביזון. תומה נסע לבסוף למינכן, בירת האמנות של גרמניה. הוא התגורר בעיר בשנים 1870 ל־1876. בשנת 1874 נסע לראשונה לאיטליה.^[2]

בשנת 1877 נישא תומה לציירת הפרחים וטבע הדומם סלה ברטנדר. נסיעה שנייה לאיטליה החלה בשנת 1880, לאחר שסייר באנגליה שנה קודם והציג שם בשנת 1884 במועדון האמנות בליברפול. הוא התיידד עם ארנולד בקלין והיה מקורב לקבוצת וילהלם לייבל.

פרנקפורט וקרונברג

משנת 1878 גר תומה בפרנקפורט, ליד חברו הצייר וילהלם שטיינהאוזן. שם הוא פגש את הפוליטיקאי והחוקר הפרטי סמואל ספייר ואת אשתו, הסופרת ומבקרת האמנות אנה ספייר. אנה ספייר כתבה עליו מאמרים והכניסה את דמותו בספר, ותומה יצר עבודות עבורה וצייר את דיוקנה, שנמצא כעת במוזיאון הלאומי הגרמני בנירנברג.

תומה היה מקורב לציירי מושבת האמנים קרונברג. בשנת 1899 עברה המשפחה לדירה עם סטודיו בקרונברג ותומה ראה בכך ביטוי גלוי להכרה בו כצייר.

קרלסרוהה

בשנת 1899 מונה הנס תומה לפרופסור בבית הספר לאמנות בקרלסרוהה ובגלריה לאמנות של העיר. הוא מילא תפקיד זה עד 1920. הוא הרחיב את המוזיאון לאמנות, שנפתח ביום הולדתו ה-70. התקופה בקרלסרוהה מתייחדת במותה של אשתו בשנת 1901, מה שהכניס את תומה לדיכאון במשך שנים.^[3]

לאחר מותה תומה גר עם אחותו בקרלסרוהה.

מאז תערוכתו במינכן, בשנת 1890, הוא זכה להכרה רחבה בגרמניה. עד 1910 תומה התפרסם כאחד הציירים הנחשבים בגרמניה. לקסיקון האמנים של מילר, כתב בשנת 1909 שתומה הפך ל"אחד הציירים האהובים על העם הגרמני",^[4] ביטוי שהעניק בשנת 2013 מוזיאון סטדל בפרנקפורט כשם לתערוכה של הנס תומה.^[5]

בין השנים 1905 עד 1918 היה תומה חבר בפרלמנט של מדינת באדן שמונה על ידי הדוכס הגדול. באוקטובר 1914 הוא היה אחד מחותמי המניפסט שהטקסט שלו ניסה להגן על המיליטריזם הגרמני בראשית מלחמת העולם הראשונה והכחיש שהתרחשו זוועות בבלגיה. בשנת 1919 ארנסט אופפלר ולוביס קורינת ארגנו מסיבת יום הולדת לרגל שנות ה-80 שלו.

יצירה

בתקופה שהיה במינכן צייר תומה בעיקר נופים. בפרנקפורט, עבודותיו היו בעלות תוכן סיפורי או אלגורי. בגיל מבוגר עבד באופן אינטנסיבי על "קפלת תומה" שלו, אותה קישט בסצנות מחייו ומחיי ישוע המשיח.

ציורי נופיו (מהיער השחור, מישור הריין העליון וטאונוס) ודיוקנאות חבריו וקרובי משפחתו כמו גם דיוקנאותיו העצמיים נחשבים עדיין ליצירותיו הטובות והאותנטיות ביותר. פחות משכנעים הם ייצוגים מיתולוגיים-דתיים מוגזמים בצורה גרוטסקית, שהושפעו מאוד על ידי ארנולד בקלין.

היסטוריוני האמנות אפיינו את עבודתו של תומה כהתגלמות הזהות הלאומית, שסללה את הדרך לניכוס על ידי התנועה הלאומית-סוציאליסטית. קבוצות חברתיות בעלות אופי עממי לאומני פיתחו את אסכולת תומה בקרלסרוהה, כמרכז לזרמים של רעיונות גרמניים (אנטישמיות, אנטי-קפיטליזם ואמנות מקומית).