הווייט סטרייפס

הווייט סטרייפס
	ג'ק ומג וייט
מקום הקמה	דטרויט
מוקד פעילות	אדמונטון; קנדה
תקופת הפעילות	1997–2011 (כ־14 שנים)
סוגה	גראז' רוק; בלוז רוק; רוק אלטרנטיבי; אינדי רוק
חברת תקליטים	יוניברסל רקורדס; סימפת'י פור ד'ה רקורד אינדוסטרי; V2 רקורדס; ת'ירד מן רקורדס; XL רקורדינגז
	www.whitestripes.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	ג'ק וייט ; מג וייט

הווייט סטרייפס (באנגלית: The White Stripes, הפסים הלבנים) היה צמד רוק קנדי שהוקם בשנת 1997 באדמונטון, קנדה. ב-14 שנות קיומו הפיק הצמד כשישה אלבומים וזכה להצלחה רבה.

הצמד הוקם בשנת 1997 ובשנותיו הראשונות לא זכה לתשומת לב ציבורית או תקשורתית. עם צאת אלבומם "White Blood Cells" ב-2001 נכנס הצמד לתודעה הציבורית וזכה אף להכרה עולמית בשל הצליל החדשני שהציג מעין הפשטה של סגנון הגראז' רוק.

בצמד היו חברים ג'ק וייט - גיטרה ושירה ומג וייט - תופים.

על אף שג'ק ומג הציגו עצמם מדי פעם כאח ואחות, הזוג היה למעשה נשוי בעבר - ומסמכי הגירושין שלהם אף הודלפו לרשת. בפברואר 2011 הודיע הצמד על פירוק ההרכב.

היסטוריה

שנים ראשונות

להקת הווייט סטרייפס הוקמה ביום הבסטיליה של שנת 1997 בדטרויט. ולאחר זמן קצר עזבה את דטרויט והתחילה להופיעה בקנדה לא ברור בדיוק למה אבל מג וייט הודיעה "דטרויט זה מקום נוראי לחיות בו". בשנותיה הראשונות (גם לאחר סיבוב הופעות שערכו עם הלהקות פייבמנט וסליטר-קיני) נותרו למעשה הרכב הנאבק על מקומו בסצנה המקומית של אדמונטון. בתקופה זו, הוציא הצמד מספר סינגלים בלייבלים עצמאיים כגון Sympathy For The Record Industry. בלייבל זה הוציא הצמד גם את שני אלבומיהם הראשונים.

ג'ק תיאר את אלבום הבכורה ("The White Stripes" שראה אור ב-1999), כ-"מאוד עצבני... הכי גולמי, הכי עוצמתי והצליל הכי 'דטרויטי' שהקלטנו אי פעם".

האלבום השני של הצמד, "De Stijl" (שיצא לאור בשנת 2000), נקרא על שם תנועת אומנותית הולנדית מינימליסטית. שמו של האלבום נועד להצביע על סגנונו המוזיקלי.

עטיפת האלבום מציגה דוגמה של אמנות ה-De Stijl בצבעים המזוהים עם הלהקה עד היום - אדום, לבן ושחור. צבעים אלו נמצאים גם במלתחה הייחודית של הצמד. הסיבה לבחירת צבעים אלו על ידי הצמד סבורה כי הצבעים אדום ולבן מייצגים את קנדה והצבע השחור מייצג את התקופה שלהם בדטרויט שהם תיעבו. עם זאת, במספר ראיונות סיפר הצמד שהצבעים אדום ולבן מסמלים את סוכרית הנענע (ואת תמימותה של תקופת הילדות), בעוד הצבע השחור מייצג את שיווי המשקל של המספר 'שלוש' (שמשמעותו שימוש בשלושה כלים מוזיקליים: שירה, גיטרה ותופים). בין השאר, סיפר ג'ק שהצבעים מבוססים על צבעיהם של צעצועים לגיל הרך (ונצבעים כך משום שבתחילת חייהם תינוקות הם עיוורי צבעים). עוד לפני הקמת הצמד, התמקד ג'ק בערך צבעים משולש. כאשר עבד כרפד, כל כליו, מדיו ורכבו המסחרי היו צבועים בשחור, לבן וצהוב.

למרות השימוש הקבוע בשלושת כלי הנגינה - השירה, הגיטרה והתופים - השתמש לעיתים ג'ק באורגן, פסנתר ואף מרימבה. בהופעות חיות, הצמד לא חזר פעמיים על קטע מסוים או ערך סט השמעה קבוע. לעיתים קרובות השתמש ג'ק באלתור ואף 'חתך' קטע שירה או ניגון על מנת "לקפוץ" לאחר.

White Blood Cells

הווייט סטרייפס נהנו מהצלחתם המשמעותית הראשונה בעת יציאת אלבומם "White Blood Cells" בשנת 2001. הצליל המופשט של הגראז' רוק שהופיע באלבום זה זכה לשבחים רבים בממלכה המאוחדת ולאחר מכן גם בארצות הברית ותרמו להצהרות הרבות על כך שהצמד הוא אחד ההרכבים הרעננים של שנת 2002. כמו כן, בשנת 2002 נבחרה הלהקה על ידי מגזין Q כ"אחת מ-50 הלהקות שחייבים לראות לפני המוות". לתשומת לב רבה זכה הקליפ שליווה את הסינגל - "Fell In Love With A Girl", שהוצג על גבי קוביות לגו ובוים על ידי מישל גונדרי.

Elephant

אלבומם הרביעי של הווייט סטרייפס, "Elephant", יצא ב-1 באפריל 2003 וזכה לביקורות טובות ולהצלחה מסחרית רבה אף יותר מקודמו. האלבום "Elephant" היה לאלבום הראשון של הווייט סטרייפס שזכה להגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי ולעשרת הגדולים של מצעד האלבומים האמריקאי. ב-8 בפברואר 2004 זכה השיר "Seven Nation Army" בפרס גראמי כשיר הרוק הטוב ביותר. האלבום "Elephant" זכה בפרס אלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר. האלבום הוקלט באולפני טו ראג בלונדון עם ליאם ווטסון. כל כלי נגינה שנעשה בו שימוש להקלטת האלבום הומצא למעשה לפני הולדת חברי ההרכב. סינגלים נוספים שיצאו מאלבום זה הם "The Hardest Button to Button" ו-"I Just Don't Know What To Do With Myself" - גרסת כיסוי לשיר של ברט בכרך.

בשנת 2003, הופיעו ג'ק ומג בסרטו של ג'ים ג'רמוש, "קפה וסיגריות", בקטע שנקרא "ג'ק מציג למג את עמוד הטסלה שלו".

ב-1 ביוני 2005 נישא ג'ק לדוגמנית קרן אלסון במהלך סיבוב ההופעות של ההרכב בדרום אמריקה. הטקס התקיים בחגיגה מקומית בנהר האמזונאס. ב-2 במאי נולדה להם ביתם הראשונה, סקרלט טרסה וייט.

Get Behind Me Satan

אלבומם החמישי של הווייט סטרייפס, "Get Behind Me Satan", יצא בצפון אמריקה ב-7 ביוני 2005 וזכה לשבחים רבים בעיתונות ובקרב הקהל הרחב. שלושה סינגלים שוחררו מן האלבום. הראשון שבהם, "Blue Orchid", הפך לשיר פופולרי במיוחד בתחנות הרדיו הלווייניות ומבוססות גלי הרדיו. אשתו של ג'ק מופיעה בקליפ המלווה את השיר. הסינגל השני ששוחרר מהאלבום הוא "My Doorbell". את הסינגל השלישי, "The Denial Twist" ליווה קליפ, שאף הוא בוים על ידי מישל גונדרי, המתעד הופעה אחת של הצמד מתוך שבוע שלם של הופעות בתוכנית הלייט נייט של קונאן או'בריין ואת התנהלות הצמד אחריה - כאשר הקליפ כולו מלווה באפקטים בסגנון הייחודי לצמד.

בשנת 2005 נכתב במגזין הרולינג סטון כי: "אם אתה רוצה להיות חבר בלהקת רוק ואתה לא רוצה להיות חבר בווייט סטרייפס, זה כל כך מבאס להיות אתה עכשיו."

Icky Thump

ב-2007 פרסם האתר הרשמי של הווייט סטרייפס, שאלבום האולפן השישי של הלהקה, "Icky Thump", יצא ב-18 ביוני 2007 בממלכה המאוחדת ובאירופה, וב-19 ביוני בארצות הברית ובשאר העולם. האלבום הוקלט בנאשוויל, טנסי, ההקלטות ארכו כשלושה שבועות - זמן ההקלטות הארוך ביותר של הלהקה.

השיר "I'm Slowly Turning into You" הופיע באתר הרשמי של הלהקה. בקליפ רואים את ג'ק וייט מקליט את המילים של השיר, בזמן שדמות בצורת שלד רוקדת ברקע. המוזיקה ברקע הוחלפה בצלילי מקלדת על מנת למנוע גנבה או העתקה של השיר.

החל מ-26 באפריל ניתן היה לקנות את הסינגל הראשון מהאלבום, "Icky Thump", בחנות המוזיקה המקוונת iTunes (בארצות הברית וקנדה בלבד). הסינגל הגיע למקום 26 במצעד ב-12 במאי.

של 2018, התלוננה חברת יוניברסל רקורדס על הפרת זכויות יוצרים.^[1] בפברואר 2019 דווח כי ג'ק וייט צורף לרשימת מלחיני השיר במסגרת הסכם בין הצדדים, ויקבל חלק מהתמלוגים.^[2]

פרויקטים חיצוניים

ב-15 במאי 2006 הקימו ג'ק ווייט וברנדן בנסון את להקת הרוק The Raconteurs והוציאו את אלבומם הראשון - "Broken Boy Soldiers". הלהקה יצאה לסיבוב הופעות של שנה.

ב-12 באוקטובר 2006, פורסם באתר הרשמי של הלהקה שיצא אלבום שיכלול שירים שנכתבו על ידי ג'ק וייט בעבר בשם "Aluminium". ניתן היה להזמין את האלבום מראש החל מ-6 בנובמבר 2006, ולאחר דרישה אדירה ממעריצים של הלהקה, נמכרו כל העותקים ביום אחד. הרעיון נהגה על ידי מייסד חברת ההקלטות XL Recordings, ריצ'רד ראסל. האלבום הוקלט בין אוגוסט 2005 לפברואר 2006 בלונדון, בהשתתפות תזמורת. מספר העותקים שיצאו הוגבל ל-3,333.