הדרכה פסיכו-חינוכית
הדרכה פסיכו-חינוכית, פסיכו-חינוך או הדרכה פסיכולוגית (באנגלית: Psychoeducation) היא התערבות טיפולית מבוססת מתן מידע הקשור להבנת מנגנוני החולי וההתמודדות עמו. השיטה מבוססת ראיות מדעיות (Evidence-based), אשר הראו כי ביכולתה לגרום להטבה בתהליך הטיפולי[1], אף אם ההדרכה מבוצעת באופן קצר[2].
ניתן לשלב הדרכה פסיכו-חינוכית בטיפול בהפרעות כמו: סכיזופרניה[3], דיכאון קליני[4][5], הפרעות חרדה[2], הפרעות אכילה[6][7], דו קוטביות[8], הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)[9], והפרעת אישיות גבולית[10][11] ואנטיסוציאלית[12]. השימוש בהתערבות זו אינה מוגבלת לתחום ההפרעות הנפשיות, ותיתכן הטבה גם בהיבטים מסוימים של מחלות אורגניות.
הדרכה פסיכו-חינוכית מציעה למטופלים שיפור מיומנויות תקשורת ודרכים לפתרון בעיות הקשורות להתמודדות עם ההפרעה. זאת תחת סביבה אמפתית ותומכת. ההדרכה אינה מיועדת רק למטופל, ולרוב כוללת גם מתן מידע רלוונטי למשפחת המטופל. המידע המסופק מיועד לעזור למשפחה לדעת כיצד להגיב בצורה טובה יותר למצב המטופל, ולהבין אותו.
יותר מ-30 מחקרים מספקים עדויות הממחישות את כי התערבות זו משפרת את הרווחה (well-being) המשפחתית של המטופל, מפחיתה את שיעור ההישנות (חזרת המחלה), ומאיצה החלמה מהמחלה[3].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(14781790135).jpg)
המושג "פסיכו-חינוך" צוין בגלגולים שונים בתחילת המאה העשרים. לראשונה בגלגולו המוקדם הופיע המונח בשנת 1911, בכותרת מאמר בשם "פסיכותרפיה וחינוך מחדש" ("Psychotherapy and re-education") שכתב ג'ון א. דונלי ופורסם בכתב העת "The Journal of Abnormal Psychology"[13]. כשלושים שנה לאחר מכן, כבר הופיע המונח בגלגול מאוחר יותר בכותרת ספר בשם "הקליניקה הפסיכו-חינוכית" ("The psychoeducational clinic") אותו כתב בריאן א. טומלינסון בשנת 1941 בצרפתית. עם זאת, המופע הראשון של המונח פסיכו-חינוך הוא בתזה "La stabilité du comportement" שפורסמה ב-1962.[דרוש מקור]
הפופולריות והפיתוח של המונח פסיכו-חינוך לצורתו הנוכחית מיוחסת באופן נרחב לחוקרת האמריקאית Carol M. Anderson בשנת 1980 אשר ביססה את השיטה בהקשר של טיפול בסכיזופרניה[14]. מחקרה התרכז בחינוך קרובי משפחה לגבי הסימפטומים כמו גם לגבי התהליך המחלתי של הסכיזופרניה. בנוסף, מחקרה התמקד בניהול מתחים ובשיפור רווחת בני המשפחה בינם לבין עצמם, בהתמודדותם עם הסכיזופרניה של קרוב משפחתם.
סיכונים אפשריים ותופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים קרובות לחולים עם מחלה חריפה (אקוטית) קיימות הפרעות בחשיבה ובתפיסה. בשלבים אלו יש להיזהר שלא להציף את החולה במידע רב מדי, אשר עלול לבלבלו. בנוסף, הידע המפורט על המצב הבריאותי, על אפשרויות הטיפול, על סיכויי ההחלמה ובאופן כללי על תהליך המחלה, עלול להלחיץ את החולה ואת משפחתו אם מתבצע בצורה שאינה מותאמת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Zhao, S., Sampson, S., Xia, J., & Jayaram, M. B. (2015). Psychoeducation (brief) for people with serious mental illness. Cochrane Database of Systematic Reviews, (4).
- ^ 1 2 Donker, T., Griffiths, K. M., Cuijpers, P., & Christensen, H. (2009). Psychoeducation for depression, anxiety and psychological distress: a meta-analysis. BMC medicine, 7, 1-9.
- ^ 1 2 Vreeland, B. (2012). An Evidence-Based Practice of Psychoeducation for Schizophrenia: A Practical Intervention for Patients and Their Families. Psychiatric Times, 29(2), 34-40
- ^ Shimazu, K., Shimodera, S., Mino, Y., Nishida, A., Kamimura, N., Sawada, K., ... & Inoue, S. (2011). Family psychoeducation for major depression: randomised controlled trial. The British Journal of Psychiatry, 198(5), 385-390.
- ^ Tursi, Mariana Flávia de Souza, et al. "Effectiveness of psychoeducation for depression: a systematic review." Australian & New Zealand Journal of Psychiatry 47.11 (2013): 1019-1031.
- ^ Balestrieri, M., Isola, M., Baiano, M., & Ciano, R. (2013). Psychoeducation in Binge Eating Disorder and EDNOS: a pilot study on the efficacy of a 10-week and a 1-year continuation treatment. Eating and Weight Disorders-Studies on Anorexia, Bulimia and Obesity, 18, 45-51.
- ^ Fursland, A., Erceg‐Hurn, D. M., Byrne, S. M., & McEvoy, P. M. (2018). A single session assessment and psychoeducational intervention for eating disorders: Impact on treatment waitlists and eating disorder symptoms. International Journal of Eating Disorders, 51(12), 1373-1377.
- ^ Colom, F., & Lam, D. (2005). Psychoeducation: improving outcomes in bipolar disorder. European Psychiatry, 20(5-6), 359-364.
- ^ Montoya, A., Colom, F., & Ferrin, M. (2011). Is psychoeducation for parents and teachers of children and adolescents with ADHD efficacious? A systematic literature review. European psychiatry, 26(3), 166-175.
- ^ Zanarini, M. C., Conkey, L. C., Temes, C. M., & Fitzmaurice, G. M. (2017). Randomized controlled trial of web-based psychoeducation for women with borderline personality disorder. The Journal of clinical psychiatry, 78(3), 16065.
- ^ Ridolfi, M. E., Rossi, R., Occhialini, G., & Gunderson, J. G. (2019). A clinical trial of a psychoeducation group intervention for patients with borderline personality disorder. The Journal of clinical psychiatry, 81(1), 16069.
- ^ Thylstrup, B., Schrøder, S., & Hesse, M. (2015). Psycho-education for substance use and antisocial personality disorder: a randomized trial. BMC psychiatry, 15, 1-12.
- ^ Donley, John E. (1911). "Psychotherapy and re-education". The Journal of Abnormal Psychology (באנגלית). 6 (1): 1–10. doi:10.1037/h0071950. ISSN 0145-2339.
- ^ Anderson, Carol M.; Hogarty, G. E.; Reiss, D. J. (1980-01-01). "Family Treatment of Adult Schizophrenic Patients: A Psycho-educational Approach". Schizophrenia Bulletin. 6 (3): 490–505. doi:10.1093/schbul/6.3.490. ISSN 0586-7614. PMID 7403810.