וילם הוזנפלד
 | |
| וילם הוזנפלד | |
| לידה |
2 במאי 1895 מאקנצל (כיום חלק מן העיר הינפלד), האימפריה הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1952 (בגיל 57) סטלינגרד, ברית המועצות  |
| מדינה |
רפובליקת ויימאר, הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1914–1917 1939 – 1945 |
| דרגה |
 האופטמן (ורמאכט) |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
וילם (וילהלם) הוזנפלד (בגרמנית: Wilm (Wilhelm) Hosenfeld; 2 במאי 1895 – 13 באוגוסט 1952) היה קצין גרמני, מורה במקצועו, אשר שירת בוורמאכט בדרגת האופטמן (סרן), היה חבר במפלגה הנאצית, ובזכות מעשיו של הצלת יהודים בימי השואה הוכר לאחר מותו כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילם הוזנפלד נולד כרביעי מבין ששת ילדיה של משפחה גרמנית קתולית בכפר מאקנצל (כיום חלק מן העיר הינפלד), על יד פולדה. אביו היה מורה ויחד עם אשתו גידל את ילדיו לפי העקרונות של הפטריוטיזם הפרוסי וערכי החינוך ל"חזרה לטבע" של תנועת הנוער "ואנדרפוגל". הוזנפלד הושפע מאוחר יותר על ידי השקפותיה הפציפיסטיות-פרוטסטנטיות של אשתו, אנמארי.
הוזנפלד התגייס לצבא הגרמני כבר במלחמת העולם הראשונה, נפצע פעמיים ופרש. על אומץ ליבו הוא עוטר בצלב הברזל. בין המלחמות הוא עסק בהוראה. הוא חינך את תלמידיו לאהוב את הזולת ואת הדמוקרטיה של רפובליקת ויימר.
ב-1935 הצטרף למפלגה הנאצית, וכעבור שנה הוא אף השתתף במצעד של המפלגה בנירנברג. הוא גויס בסוף אוגוסט 1939, שבוע בלבד לפני הפלישה הגרמנית לפולין שפתחה את מלחמת העולם השנייה, והוצב שם רגע אחרי הפלישה. תחילה הוצב בעיר פאביאניצה, וביולי 1940 הועבר לוורשה ושם שהה עד סוף המלחמה. ההתפכחות שלו מהאידאולוגיה הנאצית החלה כשנחשף שם לזוועות שביצעו בני עמו.
הוזנפלד נמנה עם קציני צבא בודדים אשר הרגישו אשמה במעשי בני ארצם ועזרו כל עוד יכלו ליהודים ולפולנים. הוזנפלד התפרסם בעקבות הסרט "הפסנתרן", בו מסופר על הצלתו ממוות של הפסנתרן והמלחין היהודי-פולני ולדיסלב שפילמן בהריסות וורשה. הוזנפלד הציל גם יהודי נוסף, לאון וורם, שמצא אותו בורח מרכבת שהובילה אותו לטרבלינקה. הוזנפלד הציל את חייו באמצעות מקום עבודה וזהות בדויה שארגן עבורו.
בינואר 1945, נלקח הוזנפלד בשבי הסובייטי. חמש שנים מאוחר יותר דן אותו בית משפט צבאי סובייטי במשפט מהיר ל-25 שנות מאסר. במשפט עצמו, כך לפי פסק הדין המשתרע על עמוד אחד בלבד, לא הייתה להוזנפלד זכות להגן על עצמו. פסק הדין קבע שהוזנפלד חקר במו ידיו אסירים במהלך המרד הפולני ושלח אותם למעצר. האישום היה ש"במעשיו תרם לחיזוק הפשיזם במאבקו כנגד ברית המועצות."
שישה חודשים לאחר המשפט, ביקר לאון וורם ששהה בגרמניה בדרכו להגר מאירופה את אשתו של הוזנפלד בטאלאו (Thalau). כומר פולני אשר פגש את הוזנפלד במחנה השבויים מצא את וורם וסיפר לו על מצבו הקשה של מצילו. לפני שעזב סופית את אירופה, כתב וורם מכתב לשפילמן בוורשה. קשה להאמין ששני הניצולים אשר איבדו את משפחותיהם ואת כל שהיה להם, ושבקושי רב היו עסוקים באיסוף השברים ובמאמץ לבנות את חייהם מחדש, יכלו לשנות את גורלו של מצילם. הוזנפלד מת בכלא הרוסי ב-1952.
שפילמן פנה ליד ושם ב-1998 בבקשה להכיר במצילו בתור חסיד אומות העולם. וורם כבר לא היה אז בחיים, אך שפילמן שמר את המכתב והעבירו ליד ושם.[1] בנוסף כתבה אחותו של וורם מכתב מאוסטרליה שאישר את דבר הצלתו. לפני שהעניקה את התואר, נדרשה הוועדה לציון חסידי אומות עולם לוודא שהוזנפלד לא לקח חלק בפשעי מלחמה. לאחר שיומניו ומכתביו התפרסמו, הם הועברו לעיון הוועדה. כמו כן קיבל יד ושם אישור מן הוועדה הפולנית לחקר פשעי מלחמה נאצים על כך שלא ביצע פשעים שיש בהם קלון.
הוזנפלד טיפס במהירות בסולם הדרגות מדרגת סמל לדרגת האופטמן. בתפקידו האחרון, הוא שימש כקצין הספורט והתרבות בעיר. הוא היה אחראי, בין השאר, על חדר כושר גדול ששימש את חיילי הוורמאכט להתעמלות, ואת הוזנפלד הוא שימש להעסקת עובדים פולנים, קתולים ויהודים כאחד, בזהות בדויה כדי להצילם. 27 מתוכם כתבו לו מכתב תודה עוד במהלך המלחמה, שנוסח בצורה זהירה כדי שלא לחשוף את זהותם וזהות מצילם, ובין השאר, הם כינו אותו "אבא".
ספר ביוגרפי שיצא לאור בגרמניה, מגלה כי הוזנפלד הציל לפחות 60 אסירים, יהודים ופולנים־קתולים.
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם נפילת ורשה נפל הוזנפלד בשבי הסובייטי, נשפט על ידי הרוסים ל-25 שנות מאסר עם עבודת פרך על פשעי מלחמה, וכתוצאה מהתנאים בהם נמצא, מת במחנה הרוסי ב-13 באוגוסט 1952 כשהוא בן 57.
באוקטובר 2007 זכה הוזנפלד בעיטור כבוד מטעם נשיא פולין לך קצ'ינסקי.
בנו של המלחין שפילמן, אנדז'יי, דרש שנים רבות מיד ושם שהוזנפלד ייחשב כחסיד אומות העולם. ב-25 בנובמבר 2008 הוכר לבסוף הוזנפלד על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם. שפילמן ניסה בכל כוחו לקבל הערכה גם מגרמניה למעשי ההצלה של הוזנפלד, אך זו סירבה להיענות. בשנת 2018, לאחר לבטים רבים, הצליח ועד מיוחד בעיירה טלאו, בה שימש הוזנפלד מנהל בי"ס, להקים מצבה על שמו.
להוזנפלד נולדו חמישה ילדים. מתוכם עדיין חיים היום בן אחד, ד"ר דטלב הוזנפלד, שנולד ב-1924 וחי היום בקיל בצפון גרמניה, ובת אחת, יורינדה הוזנפלד, שנולדה ב-1932 וחיה היום במינכן.
במאי 2019 יצא הסרט התעודי "יומנו של נאצי", שהופק ושודר בערוץ כאן 11, המתעד את מסעם של נכדיו של הוזנפלד בכפר טלאו בגרמניה, יחד עם קבוצת תושבים מקומיים שרוצים להנציח את הקצין הנאצי וילם הוזנפלד. הוזנפלד שהיה מנהל בית הספר התיכון ומי שהציל את ולדיסלב שפילמן, שעליו מבוסס הסרט "הפסנתרן". אלא שרוב תושבי הכפר לא רואים בהוזנפלד גיבור ומונעים את הנצחתו. המאבק גורם לנכדיו של הוזנפלד לצאת למסע אל עברו, תוך שהם נחשפים ליומניו האישיים ומגלים שסבם הציל 60 אנשים מלבד שפילמן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על וילם הוזנפלד באתר יד ושם
- יד ושם הכיר בקצין הגרמני שהציל את "הפסנתרן" חסיד אומות העולם, באתר יד ושם
- אסף אוני, אות חסיד אומות העולם לגרמני שהציל הפסנתרן ולדיסלב שפילמן, באתר הארץ, 21 ביוני 2009
- ניסן צור, הקצין הנאצי שחצה את הקווים, באתר ישראל היום, 28 בינואר 2016
- אריאל בולשטיין, קצין האס.אס שלא פחד להודות: "אני מתבייש להיות גרמני", באתר ישראל היום, 25 באפריל 2019
- יומנו של נאצי, תעודה, סיפורו של הקצין הנאצי שהציל את הפסנתרן ולדיסלב שפילמן, כאן, 1 במאי 2019
- וילם הוזנפלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
וילם הוזנפלד, דף שער בספרייה הלאומית
