ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יולי 2022

יולי
1 ביולי 2022	סמליל התוכנית תנו לסוני צ'אנס היא קומדיית מצבים אמריקאית וסדרת מקור של ערוץ דיסני, בכיכובה של דמי לובאטו. העלילה עוקבת אחר חייה האישיים, כמו גם אחר התמודדותה של המתבגרת סוני מונרו עם ההסתגלות לחיים תחת אור הזרקורים לאחר שהתקבלה כחברת צוות חדשה בקומדיית המערכונים האהובה עליה "לגמרי במקרה!", תוכנית פופולרית המשודרת בשידור חי עם קהל באולפן. קומדיה זו הייתה לסדרה המקורית הראשונה של ערוץ דיסני שצולמה במלואה בפורמט הבחנה גבוהה. יתר על כן היא נמנית בין שלוש סדרות מקור של דיסני המציגות סדרה בתוך סדרה, לצדן של "ג'ט ג'קסון המופלא" ו"שייק". פרק הבכורה שודר ב-8 בפברואר 2009, והעונה השנייה עלתה לשידור ב-14 במרץ 2010. הסדרה ירדה מהמסך ב-2 בינואר 2011 אחרי שתי עונות ו-46 פרקים. הסדרה הייתה מועמדת ל-12 פרסים, בקטגוריות שונות, מהן זכתה ב-5. שידור פרק הבכורה של העונה הראשונה זכה למדרוג 4.1 בעוד פרק הבכורה של העונה השנייה זכה למדרוג 6.3, כמו גם העונה כולה קיבלה אחוזי צפייה גבוהים יותר בהשוואה לקודמתה. בתחילת חודש ערוץ דיסני החליט לשווק את הסדרה מחדש תחת השם "לגמרי במקרה!" לקראת העונה השלישית, אם כי היא נחשבת כסדרה-בת. העונה שמה דגש על קומדיית המערכונים "לגמרי במקרה!" המוצגת בסדרה, להבדיל מהעונות הקודמות שהתמקדו בסצנות מאחורי הקלעים. השם החדש נחשף ב-4 באפריל 2011 וכאמור בהמשך אותו החודש לובאטו הודיעה על פרישתה. פרק הבכורה של "לגמרי במקרה!" שודר ב-5 ביוני 2011 וזכה ל-4.1 מיליון צופים, אך עם הזמן אחוזי הצפייה ירדו משמעותית והסדרה בוטלה לאחר עונה אחת שכללה 26 פרקים. בישראל שודר לראשונה ב-6 בפברואר 2012. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 ביולי 2022	ירגזי מצוי יַרְגָּזִי מָצוּי הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים, השוכן בחורשות וגנים באירואסיה. הירגזי המצוי מעופף בזריזות ומלקט חרקים. מוטת כנפיו 25.5 ס"מ ומסתו 16–20 גרם. אורך גופו מגיע ל-14 ס"מ. הירגזי המצוי נפוץ באירופה ובאסיה. זהו עוף יציב כאשר רוב הירגזים אינם נודדים, פרט לירגזים בצפון אירופה, שבה מתרחשת הנדידה באופן חלקי וירגזים תועדו חורפים לחופי הים הבלטי ובמזרח אירופה. בישראל הירגזי שכיח ויציב. הערכות גודל האוכלוסייה ושטח התפוצה גבוהות מאוד, והאוכלוסייה גדלה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ועל כן, הירגזי המצוי אינו בסיכון להכחדה ומצב השימור שלו הוא ללא חשש. הירגזים מקננים בטבע בחללים חשוכים בעצים, אבל נצפו מקננים בחפצים מעשי ידי־אדם פעמים רבות, ביניהן בכדים, תיבות דואר, עמודים חלולים ותיבות קינון. בשל הסתגלותו לקינון בתיבות מעשה ידי־אדם, הפך לציפור מחקר מרכזית באירופה ובישראל. הירגזי המצוי הוא אחד מציפורי השיר האירופאיות הפופולריות ביותר. הוא אף נבחר על ידי ה–MME לציפור השנה של 2011. הירגזי לא מפחד מבני אדם ואף יאכל מכף יד אנושית והוא גם משתמש לעיתים קרובות במתקני האכלה ובתיבות קינון. אוכלוסיית ותפוצת הירגזי נמצאות בעלייה, ועל אף שהירגזי המצוי משגשג בעיקר בסביבת החורש הטבעי, הוא מפגין הצלחה בהסתגלות לתנאי המחיה בעיר. לדוגמה, בעיר שפילד שבדרום יורקשייר, בבריטניה, חיים כ–17,000–30,000 ירגזים. עם זאת, נמצא שביישובים רועשים, הירגזי שר בתדרים גבוהים יותר על מנת להישמע על רקע רעשי העיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 ביולי 2022	חורבות עיר האינקה במאצ'ו פיצ'ו אינקה הוא עם ששכן באמריקה הדרומית. אינקה היה גם תארו של הקיסר ששלט על עם זה, ואינקה הוא גם השם שנתן האדם הלבן לאימפריה שלו. האימפריה הייתה קרויה "טאוואנטינסויו" בקצ'ואה, שהיא שפת האינקה. בירתה הייתה העיר קוסקו בפרו. לתקופה קצרה בהיסטוריה שלטה אימפריית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית, שכלל חלקים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים, שדיברו ביותר מ-700 שפות. האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד מותו של הקיסר האחרון, אטאהואלפה, בשנת 1533 בידי הכובשים הספרדים. לערך המלא – המלצות קודמות	עריכה - תבנית - שיחה
4 ביולי 2022	קרב קרני חיטין קרב קרני חיטין הוא קרב מכריע שהתרחש ב-4 ביולי 1187, בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. בקרב נחלו הצלבנים תבוסה ניצחת. הקרב היה שיאו של מאבק שניהל צלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית. קרב זה, אשר בו נחל צלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר של ממלכת ירושלים, שלאחר הקמתה בעקבות מסע הצלב הראשון נראתה ככוח אזורי מבוסס. לאחר קרב קרני חיטין החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי – התבוסה הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לצלאח א-דין לאחריה, וממלכת ירושלים הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בלבנט. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 ביולי 2022	בעיה מכנית קלאסית: ניתוח הכוחות הפועלים על גוף הנמצא על מישור משופע המכניקה הקלאסית היא אחד מענפי הפיזיקה הבסיסיים והמוקדמים ביותר. היא חוקרת את תנועת הגופים, את הכוחות הפועלים עליהם ואת תכונותיהם הפיזיקליות, כשאלה מתקיימים במהירויות נמוכות (יחסית למהירות האור) ובסדרי גודל הגדולים בהרבה מאלה שבהם עוסקת מכניקת הקוונטים (העוסקת באובייקטים זעירים). המכניקה הקלאסית נקראת לעיתים גם "מכניקה ניוטונית" על שמו של אייזק ניוטון, שנחשב למנסחה הראשון בצורתה המדעית המקובלת היום. תורת המכניקה מבוססת על שלוש הנחות יסוד, הקרויות היום חוקי התנועה של ניוטון, ומבחינה מתמטית היא נשענת על החשבון האינפיניטסימלי שפיתחו ניוטון ולייבניץ. בראייה מודרנית, המכניקה הקלאסית, בפני עצמה, איננה נכונה אלא כקירוב למכניקת הקוונטים ולתורת היחסות. עם זאת, עבור גדלים האופייניים לחיי היום-יום ועבור גופים מקרוסקופיים במהירויות הנמוכות בהרבה ממהירות האור, התיקונים הנדרשים במכניקה הקלאסית הם זניחים, ולפיכך היא מספיקה לכל צורך מעשי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 ביולי 2022	לווייתן כחול מזרים אוויר רווי אדים מהפתח שבצד העליון של ראשו לווייתן כחול הוא מין של לווייתן מזיפות המשתייך למשפחת לווייתני הענק. הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי-פעם על כדור הארץ: אורך גופו מגיע ליותר מ-30 מטרים ומשקלו עשוי לעלות על 170 טונות. חרף ממדי גופו, הוא ניזון בעיקר מיצורים זעירים, בעיקר מקריל. עד תחילת המאה ה-20 היו הלווייתנים הכחולים נפוצים במרבית האוקיינוסים. ב-40 השנים הראשונות של אותה מאה נפגעה אוכלוסייתם אנושות כתוצאה מציד לווייתנים וכמעט והגיעה לידי הכחדה סופית. סכנת ההכחדה פחתה, אך לא נעלמה, עם הוצאת ציד הלווייתנים הכחולים מחוץ לחוק על ידי הקהילה הבינלאומית בשנת 1966. דוח משנת 2002 העריך את גודל האוכלוסייה העולמית בכ-12,000 עד 15,000 פרטים, המחולקים לפחות לחמש אוכלוסיות עיקריות החיות באזורים שונים. כיום מסווג הלוויתן הכחול כמין בסכנת הכחדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 ביולי 2022	רבי חיים בן עֲטַר (1696, ה'תנ"ו – 1743, ה'תק"ג) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" על התורה. רבי חיים בן עטר נולד במרוקו ובה חי מרבית שנותיו, כארבעים שנה. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים, שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים בדרכו להצטרף לעלייתם. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר זמן קצר לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 ביולי 2022	פרנאו מנדש פינטו באנדרטת התגליות פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו – "מסעות" – ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 ביולי 2022	אדוארד הית' (9 ביולי 1916 – 17 ביולי 2005) היה פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1970–1974 וכמנהיג המפלגה השמרנית בין השנים 1965–1975. הוא היה תומך נלהב בקהילה האירופית ולאחר שזכה בהצבעה מכרעת בבית הנבחרים, הוא הוביל את המשא ומתן ששיאו היה כניסתה של בריטניה לקהילה האירופית ב-1 בינואר 1973. הית' שאף לקדם חידושים רבים כראש ממשלה, אך ממשלתו כשלה על רקע קשיים כלכליים, כולל אינפלציה גבוהה ושביתות נרחבות. הוא היה ליריב של מרגרט תאצ'ר, שהחליפה אותו בהנהגת המפלגה ב-1975. לאחר ניצחונה של המפלגה השמרנית בבחירות 1970 התמנה הית' לתפקיד ראש הממשלה. ב-1971 הוא הוביל את המעבר של הלירה שטרלינג לשיטה העשרונית וב-1972 הוא ביצע רפורמה בממשל המקומי, הפחית את מספר הרשויות המקומיות ויצר מספר מחוזות מטרופוליטניים חדשים. האירוע שככל הנראה היה המשמעותי ביותר בתקופת כהונתו של הית' כראש הממשלה היה כניסתה של בריטניה לשוק האירופי המשותף ב-1973. תקופת כהונתו עמדה גם בסימן הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות"), השעיית פעולתו של הפרלמנט של צפון אירלנד וכפיית השלטון הבריטי הישיר שם. שיחות בלתי רשמיות עם נציגי הצבא האירי הרפובליקני הזמני לא נשאו פרי, והסכם סנינגדייל שנחתם ב-1973 הוביל להיפרדותם של חברי הפרלמנט מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר מהמפלגה השמרנית. שתי שביתות כורים, שהתקיימו ב-1972 ובראשית שנת 1974, גרמו לממשלה לקשיים. האחרונה מביניהן הובילה ליישום "שבוע של שלושה ימים" כצעד לחיסכון באנרגיה. בסופו של דבר הכריז הית' על עריכת בחירות כלליות בפברואר 1974 כדי לקבל מהציבור מנדט לדחות את דרישות השכר של הכורים, אך הבחירות הסתיימו בכינוסו של "פרלמנט תלוי" שבו למפלגת הלייבור היו ארבעה מושבים יותר מלמפלגה השמרנית. לאחר שניסיונו להקים ממשלה קואליציונית עם המפלגה הליברלית עלה בתוהו, התפטר הית' מתפקידו כראש הממשלה. על אף הפסדו בבחירות הכלליות השניות שנערכו באוקטובר אותה שנה, הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה. בפברואר 1975 קראה מרגרט תאצ'ר תיגר על מנהיגותו ונבחרה להיות מנהיגת המפלגה במקומו. בשובו אל הספסלים האחוריים של המפלגה, היה הית' למבקר של תאצ'ר. הוא המשיך לכהן כחבר פרלמנט עד לפרישתו בבחירות 2001, והיה זקן חברי בית הנבחרים במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו. מחוץ לחיים הפוליטיים היה הית' שייט יאכטות ומוזיקאי מוכשר. הוא היה אחד מארבעת ראשי ממשלת בריטניה היחידים שמעולם לא נישאו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 ביולי 2022	מתוך "בְּדֶרֶך נֹא־אָמוֹן" נֹא־אָמוֹן, מִבַּרְזֶל צִירַיִךְ ְשׁעָרִים נִתלְשׁוּ בִּילֵל. וַתָּבֹאנָה מַכּוֹת מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת בָּךְ מִשְׁפָּט בַּלֵּיל. [...] מן הבית הראשון שירי מכות מצרים הוא ספר השירה השלישי של נתן אלתרמן, שראה אור בהוצאת צבי שעל יד הוצאת מחברות לספרות בפברואר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר המכות הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובן תושבי העיר. הפואמה נפתחת בשיר "בדרך נא אמון", שממנו עולה כי התיאור של חורבן העיר עקב חטאיה אינו מאורע היסטורי יחיד אלא אירוע מייצג בשרשרת נצחית של אירועי חורבן ואבטיפוס לתולדות האנושות; ונחתמת בשיר "איילת" (איילת השחר) המביע את צמיחת התקווה, כחלק מאותו מחזור נצחי של חורבן וגאולה. בין שיר הפתיחה לשיר הסיום נפרסים עשרה שירים בעלי אופי של בלדה, שכל אחד מהם נחלק לשני חצאים. חציו הראשון של כל שיר מוקדש לתיאור ציורי של המכה, וחציו השני מוקדש לדיאלוג בין אב מצרי לבין בנו-בכורו. באופן מפתיע ביחס לכותרת השיר, המקושרת אינטואיטיבית לסיפור הגאולה היהודי ולהגדה של פסח, נקודת מבטו של אלתרמן היא נקודת המבט המצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות. היצירה נחשבת לאחת מיצירותיו החשובות של המשורר. אליעזר שביד כינה אותה "הבהירה והמגובשת ביצירותיו של אלתרמן". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 ביולי 2022	גרשווין ב-1937. צילם: קארל ואן וכטן ג'ורג' גֶרשווין (1898, ברוקלין, ניו יורק – 1937, הוליווד, לוס אנג'לס) היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39 שנים, הוא הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית. גם יצירתו ה"קלה" הייתה חלוצית ובעלת עומק חסר תקדים. לגרשווין היו שלוש קריירות מקבילות. ראשית, היה פסנתרן מחונן; במקביל, חיבר מוזיקה פופולרית שכללה פזמונים, מוזיקה למחזות-זמר וסרטים, ובכך היה לאחד הגורמים המרכזיים ביצירת "ספר השירים האמריקאי הגדול" (Great American Songbook); ובד בבד היה גם מלחין קלאסי, שיצר בסוגות המקובלות בעולם הקלאסי וחיבר יצירות לתזמורת, קונצ'רטו ואף אופרה ("פורגי ובס"). בהיותו חסר השכלה מוזיקלית תאורטית מסודרת פיתח סגנון עצמאי וייחודי, ששאב מהמסורת הקלאסית כמו גם ממוזיקה אמריקאית פופולרית כגון רגטיים, ג'אז, בלוז, האופרטות של גילברט וסאליבן ומוזיקת כליזמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 ביולי 2022	טקס שלילת דרגותיו של דרייפוס, איור בעיתון "לה פטי ז'ורנל" פרשת דרייפוס (בעת התרחשות האירועים היא נודעה פשוט בתור "הפרשה") הייתה שערורייה פוליטית, אשר פילגה קשות את הרפובליקה הצרפתית בין השנים 1894–1899 ובמידה פחותה עד 1906. השערורייה נסובה סביב אלפרד דרייפוס, קפטן ארטילריה יהודי בצבא צרפת, אשר הואשם בריגול עבור הקיסרות הגרמנית. דרייפוס היה היהודי היחיד במטה הכללי הצרפתי, כך שהחשדות נגדו נבעו בחלקם מאנטישמיות פשוטה. על סמך ראיות קלושות, דרייפוס הורשע. הוא נידון לטקס משפיל שבו נשללו ממנו דרגותיו ולאחר מכן הוגלה לכל חייו לאי השדים סמוך לחופי אמריקה הדרומית. אולם עד מהרה, בהנהגתו של אחיו של אלפרד, מתייה דרייפוס, קמה תנועה של פוליטיקאים, עיתונאים ועורכי דין אשר טענה לחפותו של אלפרד דרייפוס. הם נודעו בכינוי "הדרייפוסרים" או "האינטלקטואלים". בשנת 1896 החל להתברר בהדרגה שדרייפוס חף מפשע, בעיקר הודות לחקירה נמרצת שערך ראש המודיעין הצרפתי ז'ורז' פיקאר, אשר גילה את המרגל האמיתי – פרדיננד אסטרהאזי. פיקאר ניסה להפנות את תשומת לבם של מפקדיו לתגליתו, אולם הללו, שחששו מאיבוד שמם הטוב ומפגיעה ביוקרתו של הצבא, הורו לו לשתוק, ובהמשך שלחו אותו לתפקיד נידח בתוניסיה. למרות זאת, הצליח פיקאר להעביר את הידוע לו הלאה, ובעקבות לחץ מצד הדרייפוסרים, נפתח משפט כנגד אסטרהאזי, אשר נמשך יומיים בלבד ובו הוא זוכה מכל אשמה. עם זאת, מכתב פתוח של הסופר אמיל זולא לנשיא פליקס פור, אשר נודע בכינוי "אני מאשים...!", הביא לפתיחה מחדש של התיק כנגד דרייפוס. מכתבו של זולא עורר זעם, בעיקר מצד חוגי השלטון, והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה. אף על פי שזולא הורשע, הרי שהמשפט כנגדו גרם בעקיפין לכך שהתגלה כי אחד המסמכים אשר עליהם הסתמכה התביעה כנגד דרייפוס מזויף. הדבר הוביל לכך שדרייפוס הוחזר מגלותו ונפתח כנגדו משפט חוזר, אשר בסופו הוא הורשע שוב, אולם קיבל עונש קל יותר, עשר שנות מאסר. זמן קצר לאחר מכן, קיבל דרייפוס חנינה מנשיא צרפת אמיל לובה, ורק ב־1906 טוהר שמו סופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 ביולי 2022	נמרוד "נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי, יווני והודי עתיק. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, עדי נס ואחרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 ביולי 2022	המהפכה הצרפתית הייתה תקופת טלטלה וחילופי שלטון בהיסטוריה של צרפת בין 1789 ל-1799, שהתחוללו בה שינויים מהותיים בסדרי החברה והממשל ושמהווה ציון דרך בתולדות העולם המודרני. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18, תחת שלטונו של המלך לואי השישה עשר, קרסה ממלכת צרפת במשבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל החלוקה למעמדות ומשטר זכויות-היתר. ב-1789 נאלץ הכתר לכנס את אספת המעמדות כדי להשיג את הסכמת נתיניו להעלאת מיסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של המלוכה האבסולוטית. פשוטי העם, "המעמד השלישי", דרשו שוויון אזרחי וחוקה, והקימו את האספה הלאומית. השלטון ניסה לדכאם, אך ההמון בפריז יצא לרחובות וכבש את הבסטיליה בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. האספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור מלוכה חוקתית. ב-4 באוגוסט בוטלו זכויות-היתר המעמדיות וב-26 באוגוסט אושררה הצהרת זכויות האדם והאזרח. אך לאחר מילוי התביעות הראשוניות הופיעו פערים עמוקים בתוך הציבור והאליטה הפוליטית, בין שמרנים ומלוכנים לליברלים ורדיקלים. ככל שהמהפכה התקדמה, פנו יותר ממתנגדיה לגלות בחו"ל ואף ניסו ליזום מרידות, בעוד המלך תומך בהם בחשאי. ב-20 ביוני 1791 ניסה לואי להימלט לגלות בעצמו, אך נתפס בעיירה וארן. המנוסה הכושלת גזרה כליה על ניסיונות סיעת הפייאנטים לבנות מלוכה חוקתית יציבה, והניעה הקצנה שמאלה של הרדיקלים בראשות המועדון היעקוביני. באפריל 1792 אולץ המלך להכריז מלחמה על אוסטריה, שהואשמה בתמיכה בגולים, ולבסוף הופלה המלוכה ב-10 באוגוסט אותה שנה ולואי הוצא להורג. הרפובליקה שקמה ניהלה מלחמה נגד אירופה. משטר החירום הצית מרידות בצרפת פנימה, שדוכאו באכזריות בשלטון הטרור, שנמשך בין קיץ 1793 לקיץ 1794. מאבקים פוליטיים, שלוו במחזורי הוצאות להורג של בכירי הממשל, הסתיימו בעליית מקסימיליאן רובספייר כדיקטטור-בפועל באפריל 94', אך הוא עצמו הודח בהפיכה והוצא להורג ב-28 ביולי. נפילת רובספייר סימנה את קץ ההסלמה וההקצנה הרדיקלית, והמהפכה פנתה ימינה לשמרנות לראשונה לאחר שנים. הטרור הופסק ובנובמבר 1795 נפתח שלטון הדירקטוריון, שחתר לממשל יציב ולריצוי בעלי-הרכוש. על אף שהיה מוגבל רשמית בחוקה ובמוסדות נבחרים, הדירקטוריון פעל כדיקטטורה כמעט לכל דבר, וב-4 בספטמבר 1797 ביצע הפיכה צבאית והדיח את הרשויות הנבחרות. ב-9 בנובמבר 1799 תפס המצביא נפוליאון בונפרטה את השלטון בהפיכת 18 בברימר. הוא ביסס במהרה משטר יציב וסיים למעשה את המהפכה. נפוליאון ויתר אפילו על היומרה להנהיג שלטון ייצוגי וב-1804 ביטל את הרפובליקה והכתיר עצמו לקיסר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 ביולי 2022	העיר האסורה, בייג'ינג. מרכז השלטון של שושלת מינג שושלת מינג הייתה שושלת קיסרים ששלטו בסין מ-1368 ועד 1644. שושלת מינג הייתה השושלת האחרונה של קיסרים סינים אתניים (בני האן). היא החליפה בשלטון את שושלת יואן של הקיסרים ממוצא מונגולי, והוחלפה על ידי שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה). סין תחת שלטון שושלת מינג נקראה "אימפריית מינג הגדולה", ובשיאה שלטה על אזורים נרחבים. בצפון האימפריה היו קוריאה, ואזורים במונגוליה ובטורקסטן אזורי חסות של האימפריה והעלו לה מס, ובדרומה שלטה האימפריה ישירות על וייטנאם ובורמה של ימינו. שטחה של האימפריה בשיאה היה השטח הגדול ביותר שעליו שלטו קיסרים ילידי סין אי פעם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 ביולי 2022	פסל המהר"ל שיצר לדיסלב שלון ב-1917 בבית עיריית פראג מהר"ל מפראג (1520–1609‏‏) היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס. נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית דין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות בממלכת הבסבורג; כיום בצ'כיה). מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. ‏‏כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שכביכול יצר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 ביולי 2022	מלחמת האזרחים בספרד התרחשה בין השנים 1936 עד 1939. במשך כל שנות קיומה סבלה הרפובליקה הספרדית השנייה מאלימות פוליטית נרחבת, אשר הגיעה לשיאה בקיץ 1936, אז נכשל ניסיון של כמה בכירים בצבא המזוהים עם הימין הפוליטי לתפוס את השלטון בהפיכה צבאית. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים בין "הלאומנים" אשר איגדו מגוון קבוצות שזוהו עם הימין, לבין מרבית תומכי השמאל שנודעו בתור "הרפובליקנים". העימות הפך במהירות לסכסוך בינלאומי, ובעוד הלאומנים זכו לסיוע נרחב מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפאשיסטית, קיבלו הרפובליקנים תמיכה מברית המועצות. עשרות אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם הגיעו לספרד והצטרפו ללחימה, רובם במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. עקב המעורבות הבינלאומית הנרחבת בה, המלחמה מתוארת לא פעם כחזרה הגנרלית של המעצמות לקראת מלחמת העולם השנייה. כחצי מיליון מתושבי ספרד נהרגו כתוצאה מהמלחמה, כמאתיים אלף מתוכם מצאו את מותם בהוצאות להורג, אירועי טבח המוניים והפצצות של ערים אזרחיות כמו שאירע בגרניקה. המלחמה הטביעה רושם עז על עולם התרבות ומשכה מספר רב של אישים ידועים כגון ג'ורג' אורוול וארנסט המינגוויי, ששהו בספרד במהלך המלחמה ויצרו בהשראתה. המלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים ובהקמת דיקטטורה בראשותו של פרנסיסקו פרנקו, אשר שלט על ספרד במשך כארבעה עשורים עד 1975. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 ביולי 2022	ג'יין אוסטן גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818. ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 ביולי 2022	איור מימי הביניים המתאר קרב אלופים בין ז'אן הרביעי דוכס ברטאן לבין לואי הראשון רוזן אנז'ו על השליטה בחבל ברטאן. דו-קרב (או דוקרב) הוא עימות, לרוב מזוין ובדרך כלל בין שני אנשים, שנועד להשיג הכרעה בנושא שבמחלוקת. בדרך כלל המונח מתייחס לקרב פנים אל פנים המאורגן מראש ומתנהל בהסכמה, ועל פי כללים שנקבעו בין שני מתמודדים, תוך שימוש בנשק קר או בנשק חם ולעיתים באמנויות לחימה ללא נשק. בהשאלה מתייחס המונח לקונפליקט בין כוחות מנוגדים או תחרות עזה בין יריבים. לאורך ההיסטוריה שימש דו-קרב כאמצעי להכרעת סכסוכים וחילוקי דעות. קרב אלופים, שהוא צורה מסוימת של דו-קרב דוגמת הקרב בין דוד וגוליית, שימש להכרעת סכסוך גדול בין שני צבאות. דו-קרב במסגרת משפט האל שימש להכרעות בסכסוכים משפטיים. דו-קרב נערך על מנת להוכיח נחישות ונכונות להקריב חיים על מנת להגן על הכבוד, ומסתיים כאשר אחד הצדדים הגיע לידי סיפוקו או כאשר לפחות אחד מהצדדים נהרג. בצורה זו הדו-קרב נערך בין שני לוחמים גברים, בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים, ושימש להכרעת סכסוכים אישיים, משפטיים ופוליטיים. שורשיו נעוצים בקוד האבירות של מעמד האבירים בימי הביניים ובמורשת של הטורנירים והיה חלק מהמערכת החברתית ובעיקר הצבאית, עד לתחילת המאה העשרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 ביולי 2022	תיאור התמונה מתי פלד (20 ביולי 1923 – 10 במרץ 1995) היה אלוף בצה"ל, אקדמאי, פובליציסט ופוליטיקאי ישראלי. במהלך שירותו הצבאי הקים את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לאחר מלחמת סיני שימש כמושל עזה למשך תקופה קצרה, שבמהלכה גיבש את עמדתו המדינית הנוטה לשמאל. בהמשך היה בין האחראים להתעצמותו של צה"ל בשנות ה-60 לקראת העימות מול המצרים במלחמת ששת הימים כששימש עוזר שר הביטחון לענייני חימוש וראש אגף אפסנאות בצה"ל (כיום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה). את דעותיו המדיניות היוניות התחיל לבטא כבר בסוף שנות ה-60, עת כתב טור שבועי לעיתון מעריב. בהתאם למשנתו המדינית תמך ביוזמת רוג'רס האמריקנית בראשית שנות ה-70, אם כי דחה משא ומתן עם יאסר ערפאת ואת תוכנית אלון. בהמשך שינה את דעתו ותמך בקיום משא ומתן עם אש"ף. למרות ביקורתו הקשה נגד מפלגת העבודה על מחדלי הממשלה במלחמת יום הכיפורים, תמך בה בבחירות לכנסת השמינית. בעקבות אכזבתו מממשלת רבין, חבר למפלגת יעד, אשר התפרקה זמן קצר לאחר מכן וחזרה להשתמש בשם "רצ". בהמשך היה שותף להקמת "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני". בשנות ה-80 התנגד בחריפות למלחמת לבנון הראשונה, חבר למפלגות שמאל קטנות כמו מחנה של"י והרשימה המתקדמת לשלום, מטעמה שימש גם כחבר הכנסת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 ביולי 2022	וסילה אלכסנדרי וָסִילֶה אָלֶכְּסַנְדְרִי (21 ביולי 1821 – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהעול העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך, כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. היה איש רב פעלים בספרות ובמדינאות. יש מקורות לכך שסבו מצד אביו היה יהודי שהתנצר, אך אלכסנדרי עצמו היה עוין ליהדות רומניה ופעל נגד האמנציפציה ליהודים ברומניה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 ביולי 2022	תיאור התמונה אריאדנה סקריאבינה (1905–1944) הייתה משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית. סקריאבינה היא בתם מחוץ לנישואים של המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין ובת זוגו טטיאנה פיודורובנה שְלֶצֶר. רק לאחר מות אביה ב-1915, הוכרה כבתו והחלה לשאת את שם משפחתו. לאחר מות אמה היגרה לפריז, שם השתתפה במספר חוגים ספרותיים של מהגרים רוסים, כתבה שירים והחלה לפרסמם. היא נישאה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט (שמו הספרותי של דוד מאירוביץ פיקסמן), התגיירה, והחליפה בשל כך את שמה לשרה. היא ובעלה תמכו ברעיונות הציונות הרוויזיוניסטית. במלחמת העולם השנייה הקימה עם בעלה ושני אנשים נוספים את המחתרת היהודית הציונית, "הצבא היהודי". היא הייתה אחת הפעילות הבולטות במחתרת והצליחה להציל ממוות יהודים רבים, בהם ילדים שעזרה להבריח לשווייץ, לאחר שהוריהם גורשו למחנות ריכוז ונרצחו. כחודש לפני שחרור פריז, בעת פגישת מחתרת בביתה שבטולוז, בצלו של משטר וישי, נהרגה אריאדנה מירי של אנשי המיליציה הצרפתית שארבו לפעילי המחתרת בביתה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 ביולי 2022	הצגה גרפית של השינוי הרגעי בתמונת המרחב-זמן מנקודת מבטו של צופה שתנועתו משתנה. עם שינוי אופי המהירות תמונת המרחב-זמן סובבת ומתפתלת, והוא מצטייר כעקום. מרחב-זמן הוא המרחב הארבעה-ממדי, שנהוג לייצגו על ידי מערכת של קואורדינטות מרחביות וקואורדינטת זמן, שכל נקודה בה מציינת אירוע המתרחש במקום ובזמן מסוימים‏. לעיתים נקרא גם מרחב מינקובסקי, על שם המתמטיקאי הרמן מינקובסקי, שהציע ב-1907 את הרעיון והמודל המתמטי הראשון של מרחב-זמן. המרחב-זמן הוא אחד הביטויים הבולטים להבדל בין התפיסה המכנית קלאסית, הרואה בזמן ובמרחב ממדים נפרדים ובלתי תלויים, לבין התפיסה היחסותית, הרואה בזמן ובמרחב גדלים הקשורים זה בזה, ותלויים בתנועה היחסית של הצופה והאובייקט הנצפה, ובהשפעת שדות גרביטציה. השימוש במודל המרחב-זמן איפשר את המעבר מהייצוג הסטטי והרגעי של אירועים, המאפיין את המרחב התלת-ממדי, לייצוג משוכלל יותר, המעניק תיאור רציף ושלם של היקום המתפתח‏. מעבר לכך, הגאומטריה והמטריקה של המרחב-זמן היוו כלי מרכזי להבנת, הפשטת והעברת רעיונות יסוד בתורת היחסות הפרטית והכללית, כמו גם לפיתוחם של הללו ושל תאוריות אחרות העוסקות ברמת המיקרו והמקרו של היקום. רעיון המרחב-זמן לא רק הצליח להמחיש את קביעותיה של תורת היחסות, ובייחוד את ההשקפה שמרחב וזמן הם שתי פנים של ישות אחת, אלא גם שינה את ההשקפה על היקום בהעניקו לזירת האירועים עצמה גוף ו'חיים'; תחת מרחב סטטי, שהוא המקום בו דברים נמצאים, ואשר 'אינו עושה כלום', נעשה מעבר לזירה דינמית יותר: מרחב-זמן המנחה את תנועת החומר והאנרגיה, שתצורתו נקבעת על ידי החומר והאנרגיה, ואשר לפי הקוסמולוגיה בת ימינו נוצר במפץ הגדול. במהלך המאה העשרים, עם השתרשות תורת היחסות, חדר מושג המרחב-זמן לתחומים שונים של הפיזיקה, ואף החל לשמש כשם כללי למארג היקום או ה'עולם שלנו'. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 ביולי 2022	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון ביידיש ובעברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 ביולי 2022	מושב הקונסיסטוריה בסופיה ב-1932 הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה הייתה מוסד מנהל אוטונומי של קהילות יהדות בולגריה, שפעל בהכרה רשמית משלטונות בולגריה בשנים 1889–1959. המוסד ייצג את יהודי בולגריה מול השלטון, וסיפק את צורכיהן הדתיים, הסוציאליים והחינוכיים של הקהילות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע תקנון התנהלותה של הקונסיסטוריה, וב-1927 לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרדי הממשלה הבולגרית הוא אושר, אך רק באופן זמני, על ידי שר הדתות הבולגרי. הקונסיסטוריה פעלה להרחבת מערכת החינוך היהודית, טיפלה בסוגיית מינוי רב ראשי ובתי דין רבניים ונלחמה נגד תופעות אנטישמיות בממלכה הבולגרית. מאבק זה התגבר החל מאמצע שנות ה-30, עת התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, ושיאו התנהל נגד החלתו של החוק להגנת האומה. החוק אושר בפרלמנט, ובהמשך, עם הקמתו של הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב, הוכפפה הקונסיסטוריה אליו ובאופן רשמי פעילותה כמעט ושותקה. הנהגתה המשיכה בפעילות לא רשמית ונאבקה נגד תוכניות גירוש יהודי בולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וראשי הקונסיסטוריה נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסותו של הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה. המגורשים ועובדי הכפייה מקרב 50,000 יהודי בולגריה שוחררו והחלו לשוב לבתיהם. חברי המפלגה הקומוניסטית מקרב בני הקהילות היהודיות השתלטו בכוחניות על מוסדות הקונסיסטוריה ומינו חברים מטעמם להנהגתה. בהמשך, שותפו בקונסיסטוריה באופן מוגבל גם נציגי התנועות הציוניות. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית יהודי בולגריה ארצה, והשלטון הקומוניסטי הגביל בהדרגה את פעילות הקונסיסטוריה לנושאי דת ותרבות, עד ביטולו המוחלט של מוסד הקונסיסטוריה ב-1959. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 ביולי 2022	קרייסיס הוא משחק פעולה ממוחשב מז'אנר "משחקי יריות" מגוף ראשון שפותח על ידי חברת קרייטק. עלילת המשחק עוסקת בפלישת חייזרים לכדור הארץ בשנת 2020, ומתרחשת באי טרופי באוקיינוס השקט. שאיפתם של מפתחי המשחק הייתה להציג דמויות בעלות בינה מלאכותית אנושית הנלחמות לצד או נגד נומאד, הדמות אותה יגלם השחקן. נומאד הוא חייל בכוחות המיוחדים של ארצות הברית. המאפיינים הגרפיים של המשחק זכו לעניין רב מאז חשיפתו לציבור. המשחק יצא ב-13 בנובמבר 2007, לאחר פיתוח שנמשך שנתיים. עם יציאתו זכה לשבחים רבים, ונבחר על ידי מספר רב של מבקרים לתואר "משחק השנה" לשנת 2007. בכנס של חברת EA דווח כי נמכרו מעל למיליון עותקים של המשחק ברחבי העולם עד סוף חודש ינואר 2008. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 ביולי 2022	טום קרין (20 ביולי 1877 – 27 ביולי 1938) היה ימאי וחוקר אנטארקטיקה אירי. הוא היה חבר בשלוש מארבע המשלחות העיקריות לחקר אנטארקטיקה במהלך העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, בהן משלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט בשנים 1913-1911, שהפסידה במירוץ אל הקוטב הדרומי לרואלד אמונדסן והתפרקה עם מותם של סקוט ואנשי קבוצת הקוטב שנלוו אליו. קודם לכן יצא קרין לצעדת יחיד למרחק 56 ק"מ על פני מדף הקרח רוס בניסיון להציל את חייו של אדוארד אוונס. על מבצע זה קיבל את מדליית אלברט על הצלת חיים. קרין עזב את חוות המשפחה ליד אנאסקול בגיל 15 כדי להתגייס לצי המלכותי של בריטניה. ב-1901, כשהיה בשירות על אוניית הצי "רינגארומה" בניו זילנד, התגייס למשלחת דיסקברי של סקוט שנמשכה משנת 1901 עד 1904, ובכך החל את קריירת המחקר והתגליות שלו. אחרי שובו עם ה"טרה נובה", יצא קרין למסע הגילויים האנטארקטי השלישי והאחרון שלו, המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית באונייה אנדיורנס בהנהגת ארנסט שקלטון, שבה שירת כקצין שני. אחרי שהאונייה נלכדה בקרח דחוס ושקעה, לקח קרין חלק בשורת אירועים דרמטית, שכללו חודשים של היסחפות על הקרח, מסע בסירות הצלה אל אי הפיל, והפלגה של 1,500 ק"מ בסירה פתוחה מאי הפיל אל איי ג'ורג'יה הדרומית. עם הגיעם ליעד, היה קרין אחד מן השלושה שעזבו את המחנה ויצאו לחצות את האי, ללא מפות או ציוד מתאים לטיפוס הרים, כדי להזעיק עזרה. תרומותיו של קרין למשלחות האלה יצרו לו מוניטין של סייר קטבים קשוח ומהימן, וזיכו אותו בשלוש מדליות קוטב. אחרי משלחת "אנדיורנס" חזר לצי, וכשהסתיימה קריירת הצי שלו ב-1920 חזר למחוז קרי. קרין ואשתו אלן פתחו פונדק בשם "אכסניית הקוטב הדרומי" באנאסקול. שם חי בשקט ובצניעות עד מותו בשנת 1938. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 ביולי 2022	אדם הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין "אדם נבון מודרני". סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה לערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החיים כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, ובהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל בעל חיים אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לנו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ומעט לאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העומדת כיום על כשבעה וחצי מיליארד נפש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 ביולי 2022	המלאכים הטובים של טבענו: מדוע דועכת האלימות בהיסטוריה הוא חיבור עיוני מאת הבלשן והפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פּינקר שהתפרסם ב-2011. בספר מביא פינקר נתונים רבים מתוך מאות מחקרים המעידים על ירידה ברמת האלימות הפיזית בין בני-אדם, גם בטווח הזמן הארוך בפרהיסטוריה ובהיסטוריה, וגם בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, ומסיק שראשית המאה ה-21 היא התקופה השלווה בתולדות האנושות. דעיכת האלימות מתבטאת גם בירידה ברמות פשע אלים, כפי שמתבטא בשיעור מעשי רצח, וגם בהתבססות יחסי שלום בעיקר בין משטרים דמוקרטיים, ובהיעלמותן הכמעט-מוחלטת של מלחמות בין מדינות. בד בבד מנסה פינקר לבאר כיצד ניתן להסביר דעיכה זו בגורמים היסטוריים, סוציולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים, מתוך הבנת שורשי האלימות בטבע האדם. הספר זכה לשבחים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 ביולי 2022	חלק מהחומה האטלנטית. בין השנים 1940–1945 בנו כוחות הכיבוש הגרמנים וארגון טודט ביצורים סביב לחופי איי התעלה, דוגמת מגדל תצפית זה בסוללת מולטקה שבג'רזי הכיבוש הגרמני באיי התעלה נמשך במשך רוב שנות מלחמת העולם השנייה, מ-30 ביוני 1940 ועד שחרור האיים ב-9 במאי 1945. הבייליוויק של ג'רזי והבייליוויק של גרנזי הם שני שטחי חסות של הכתר הבריטי השוכנים בתעלת למאנש, ליד חופי נורמנדי. איי התעלה היו החלק היחידי דה יורה של האימפריה הבריטית שנכבשו על ידי הוורמאכט במהלך המלחמה. מתוך ציפייה לניצחון מהיר על בריטניה בעזרת הקרב על בריטניה ומבצע ארי-הים, ניסו הכובשים הגרמנים את השימוש בגישה עדינה מאוד שקבעה את מהלך העניינים לחמש השנים הבאות. רשויות האיים אימצו גם הם גישה דומה, ובכך הובילו להאשמות כלפיהם כמשתפי פעולה. עם זאת, בהדרגה הלך המצב והחמיר, עד אשר עם תום המלחמה הגיעו הן הכובשים והן הנכבשים למצב של כמעט חרפת רעב בחורף 1944–1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 ביולי 2022	הסמל הבינלאומי למחלת הסוכרת סוכרת מסוג 2 או כפי שנקראה בעבר: "סוכרת של המבוגר" או סוכרת שאיננה תלויה באינסולין, היא הצורה השכיחה ביותר של המחלה ומהווה כ-90% ממקרי הסוכרת. סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז (סוכר) בדם, מחסור יחסי של אינסולין בגוף, ומצב בשם תנגודת אינסולין, המתבטא ברגישות פחותה של התאים לאינסולין בצד ייצור עודף שלו. התסמינים הנפוצים של המחלה כוללים צמא מוגבר, השתנה תכופה, רעב מוגבר, ירידה בלתי מוסברת במשקל וטשטוש בראייה. סיבוכים אפשריים מרמת סוכר גבוהה בדם כוללים בתוכם מחלות לב, אירוע מוחי ורטינופתיה סוכרתית, שעלולים להוביל לעיוורון, אי-ספיקת כליות חמורה, וזרימת דם לא טובה לגפיים שעלולה להוביל לקטיעה. הגורמים העיקריים להופעת סוכרת מסוג 2 הם השמנת יתר ומחסור בפעילות גופנית. אנשים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה לחלות מאחרים, בגלל נטייה גנטית שונה. יש דרכים שונות לאבחן את מחלת הסוכרת, כגון בדיקת דם של העמסת סוכר, בדיקת רמת הסוכר בדם בצום ובדיקת המוגלובין מסוכרר (A1C). ניתן למנוע או לעכב באופן חלקי את מחלת הסוכרת מסוג 2 על ידי שמירה על משקל תקין, תזונה מאוזנת וביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. הטיפול במחלה כולל בתוכו שינויים תזונתיים, ואם אלה לא עוזרים, גם טיפול תרופתי ישקל. שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 הולך ועולה באופן קבוע בשני העשורים האחרונים. לפי דיווחי ארגון הבריאות העולמי, אומדן חולי הסוכרת בשנת 2000 היה 170 מיליון, והוא צפוי להגיע ל-300 מיליון בשנת 2025. שיעור ההיארעות הגבוה ביותר צפוי בארצות המתפתחות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה. שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 עלה באופן משמעותי משנת 1960, ביחס ישיר לעלייה בהשמנת היתר באוכלוסייה, אך אחוז החולים בגילאים צעירים יותר, עולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה