ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2024

ינואר
1 בינואר 2024	רואן אטקינסון לבוש כמיסטר בין, 1997 מיסטר בִּין היא תוכנית טלוויזיה קומית בריטית בכיכובו של רואן אטקינסון, המציגה את עלילותיו של מר בין, דמות אקסצנטרית, ילדותית ומיזנתרופית. אטקינסון, בתפקיד שכמעט ואינו כולל דיבור, מופיע בתוכנית במעין מופע יחיד – מלבדו אין כמעט דמויות הממשיכות להופיע מפרק לפרק, ושאר התפקידים משניים. פרק טיפוסי בתוכנית מורכב משלושה מערכונים שונים, המציגים את בין בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, אלא שבין הופך אותן למצבי ביש שמהם הוא נחלץ בדרכים יצירתיות ומשעשעות אך בלתי יעילות. התוכנית, ששודרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, ויותר מכך מחוץ לבריטניה – במדינות מכל רחבי העולם. עבור אטקינסון, דמותו של מר בין היא הדמות המזוהה עמו ביותר ברחבי העולם. מעבר לתוכנית הטלוויזיה שבכיכובו של בין, הופקו שני סרטי קולנוע, "בין" (1997) ו"החופשה של בין" (2007), ואף תוכנית אנימציה, המציגים את עלילותיה של הדמות. דמותו של מיסטר בין הפכה למותג מסחרי מצליח הנמכר במגוון מוצרים, והיא שמרה על פופולריות גם שנים רבות לאחר שהסתיימה הפקת התוכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בינואר 2024	סיפורי מיתולוגיה ופולקלור של רבים מן העמים והקבוצות האתניות ברחבי העולם כוללים סיפרים מיתיים שבהם שיטפון גדול והרסני, דוגמת המבול בספר בראשית המקראי, מוחה את מרבית בני האדם, ולעיתים אף את בעלי החיים. מיתוסים של מבול הם בדרך-כלל, אך לא תמיד, חלק ממיתוסים של בריאה, ותכופות הם מספרים שהשיטפון נגרם על ידי האל או אלים בוראים, אשר אינם מרוצים מבריאתם הראשונית, או שהם זועמים על ברואיהם מסיבה כלשהי. ברבים מסיפורים אלו, גיבור או מספר קטן של גיבורים ניצלים מן המבול באופן טבעי או נסי, והופכים למייסדים של עם חדש או אנושות חדשה. לעיתים מיתוס מבול הוא מיתוס אטיולוגי המסביר כיצד נוצרה האנושות הנוכחית, כיצד נוצרו העמים או הקבוצות האתניות שבהם הוא מסופר, וכיצד נוצרו תופעות ומנהגים שונים. תחום המחקר של מיתולוגיה השוואתית חוקר את הדמיון וההבדלים בין מיתוסים של מבול ברחבי העולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בינואר 2024	פנחס רוטנברג פנחס רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 – י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד "חברת החשמל פלשתינה", הורתה של חברת החשמל לישראל. בעת עבודתו כמהנדס ומנהל הפך לפעיל במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, אך לאחר שהסתבך בפרשת הרצח של גאורגי גפון, נאלץ לעזוב את רוסיה לאירופה בשנת 1906. לאחר מהפכת פברואר חזר והשתלב בשלטון של ממשלת המעבר הרוסית, אולם עם השתלטות הבולשביקים עזב את רוסיה בפעם האחרונה. בגלותו הראשונה מרוסיה החל להשתלב בתנועה הציונית, ויצא למסע באירופה ובארצות הברית לגיוס תמיכה בהקמתם של הגדודים העבריים. בהגיעו לארץ ישראל בשנת 1919, החל לעסוק בפעילות ציבורית ודיפלומטית מקומית. הוא פעל מטעם ועד הצירים וההסתדרות הציונית מול שלטונות המנדט הבריטי להקמת תחנות כוח ומפעלי מים לצורך פיתוח הארץ, והקים את "חברת החשמל לפלשתינה" ואת תחנת הכוח הראשונה של תל אביב, את תחנת הכוח הראשונה בחיפה, את תחנת הכוח בטבריה ואת תחנת הכוח בנהריים, כאשר האחרונה המריצה את היישוב היהודי וזיכתה אותו עוד בימי חייו בכינוי "הזקן מנהריים". היה יושב ראש הנהלת הוועד הלאומי בשנים 1929–1931, ונשיא הוועד בין 1939 עד התפטרותו בשנת 1940 בעקבות מצבו הבריאותי המידרדר. פעל לצמצום ושינוי הנהלת הוועד לגוף טכנוקרטי ולביטול שיטת הזרמים בחינוך. במישור המדיני עבד רבות מול השלטון הבריטי למען פיתוח היישוב, התנגדות לספר הלבן וטיפול בפרעות הערבים. כמו כן פעל להשגת הסכם בין היהודים והערבים החיים בארץ ישראל לסיום הסכסוך, כי סבר שמשטר של הסכמה בין היהודים והערבים יביא לשיתוף פעולה ביניהם. רוטנברג היה אישיות על-מפלגתית שמעולם לא היה חבר באף מפלגה שפעלה ביישוב, ופעל כמתווך למען איחוי הקרע בין הציונות הסוציאליסטית והרוויזיוניסטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בינואר 2024	תיאור התמונה חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל, שלחמה בכל מלחמות ישראל. החטיבה הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות כחטיבת 'מחוז' מוגברת על בסיס לוחמי ירושלים במלחמת העצמאות מחטיבת עציוני וחיילי יחידות ההגנה (חיילי החי"ש, והחי"מ), האצ"ל והפלמ"ח. בחטיבה היו שמונה גדודי מילואים (ארבעה גדודי חי"ר וארבעה גדודי חי"מ). בנוסף לגדודי החי"ר היו כפופים לחטיבה גם סיירת חטיבתית, כוחות שריון, ארטילריה, הנדסה, הג"א והגנה מרחבית. בהקמתה היה יעודה העיקרי של החטיבה ההגנה על ירושלים והפרוזדור שהוליך אליה, ובמיוחד הר הצופים והקו העירוני, אולם עם השנים השתנה היעוד והרכב הכוחות, והתבטל הקשר בין החטיבה לבין ירושלים. עד שנת 1974 היה מחנה שנלר מחנה הקבע של החטיבה, ועד שנות התשעים של המאה ה-20 היו רוב חיילי החטיבה בני העיר ירושלים וסביבתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים פוצלה חטיבת המחוז 16 לשתי חטיבות: חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) 97 וחטיבת חי"ר 266. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 נסגרה חטיבה 266 וחטיבת חיר"מ 97 הפכה לחטיבה 310. בשנת 2010 נערך בגבעת התחמושת בירושלים טקס בו הוחזר לחטיבה 310 מספרה המקורי, 16, במעמד ראש העיר. נכון ל-2021, חטיבה 16 היא חטיבת חיר"מ במילואים השייכת לעוצבת סיני. עד שנת 2009 היה מפקד החטיבה גם מפקד משמר הכבוד בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל, אחראי על סידורי הקבורה של מנהיגי העם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ואחראי על מצעדי צה"ל שהתקיימו בירושלים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בינואר 2024	טלסקופ החלל האבל כפי שצולם ממעבורת החלל דיסקברי במשימת STS-82 טלסקופ החלל הַאבֶּל הוא טלסקופ חלל ומכלול המכשירים המדעיים שנלווים לו, המותקן בתוך לוויין שחג סביב כדור הארץ בגובה של 589 ק"מ. הטלסקופ, שקרוי על שמו של האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, הוא טלסקופ מחזיר אור בעל מראה ראשית בקוטר של 2.4 מטרים. הטלסקופ הוצב במסלולו ב-25 באפריל 1990, במשימה STS-31 של מעבורת החלל דיסקברי, כפרויקט משותף של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, והפך מאז לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה. הוא צפה ביותר מ-14,000 מטרות שטווח המרחקים שלהן נע מגופים במערכת השמש ועד לגלקסיות הרחוקות ביותר שצולמו מאז ומעולם. מדידת המרחק למשתנים קפאידים באמצעותו, אפשרה לספק הערכה מבוססת של גיל היקום. בנוסף, הייתה לו תרומה למציאת ההאצה של התפשטות היקום על ידי מדידת ההסחה לאדום באורן של סופרנובות בגלקסיות רחוקות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בינואר 2024	גאורג קנטור משפט קנטור הוא משפט מתמטי יסודי בתורת הקבוצות. באופן פורמלי, המשפט קובע שהעוצמה של כל קבוצה קטנה מהעוצמה של קבוצת התת-קבוצות שלה. משמעות המשפט היא שלכל קבוצה, אפילו אינסופית, יש קבוצה גדולה ממנה (במובן מדויק שיוגדר בהמשך). מסקנה מיידית היא שיש אינסוף גדלים אינסופיים השונים זה מזה, ואין אינסוף גדול ביותר. את המשפט הגה והוכיח אבי תורת הקבוצות, גאורג קנטור, בשנת 1891. שיטת הלכסון אותה המציא כדי להוכיח את המשפט ותוצאות דומות, מנצלת את הסתירות שביסוד פרדוקס הספר ופרדוקס השקרן, ומשמשת בתחומים רבים החורגים מתורת הקבוצות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בינואר 2024	סמל חיל האוויר של רוסיה חיל האוויר הרוסי הוא זרוע האוויר של צבא רוסיה, הפועל תחת מטריית האחריות של כוחות האוויר והחלל המאגד תחתיו את חיל האוויר, חיל החלל וחיל ההגנה נגד מטוסים וטילים של רוסיה. בנוסף, לצי הרוסי יש זרוע אווירית משלו – "התעופה הימית הרוסית". חיל האוויר הרוסי הוא אחד מחילות האוויר הוותיקים בעולם. חיל האוויר הוקם באוגוסט 1912 בצבא האימפריה הרוסית. בשנת 1917 פורק החיל והוקם מחדש כחיל האוויר הסובייטי והיה לחיל האוויר השני בגודלו בעולם עד שנת 1991 (אחרי חיל האוויר של ארצות הברית). בשנת 1992, לאחר התפרקות ברית המועצות, הפך לחיל האוויר של הפדרציה הרוסית. במשך כעשר שנים לאחר התפרקות ברית המועצות סבל החיל ממחסור תקציבי שנבע מקשייה הכלכליים של רוסיה, ועל כן התקשה לשמר את המוכנות והכשירות של מטוסיו וטייסיו. מגרעות אלו ניכרו במהלך מלחמות צ'צ'ניה הראשונה והשנייה וכן במלחמת גאורגיה-רוסיה, שבהן הציג חיל האוויר יכולות מבצעיות מוגבלות. כתוצאה מרפורמה בכוחות המזוינים של רוסיה, קלט חיל האוויר את כוחות ההגנה האווירית הרוסית בשנת 1998, ואת זרוע האוויר של צבא היבשה בשנת 2003. ב-2008 נערכה רפורמה מקיפה בכל הזרועות המזוינים ובחיל האוויר. במהלכה הוקטן מספר המחוזות הצבאיים, צומצמה כמות היחידות והוגבל כוח האדם של החיל. הרפורמות ייעלו את הניהול של החיל ואפשרו להגדיל את מוכנותו הכללית. החל משנת 2011, עם השיפור בכלכלה הרוסית החלו בתוכניות רכש של כלי טיס חדשים והשבחה של כלי טיס קיימים. החל משנת 2015, כחלק ממעורבותה של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה, מפעיל החיל רגימנט מעורב של כלי טיס בבסיס חמיימים ליד לטקיה, סוריה. כמו כן, מטוסי ההפצצה האסטרטגיים של חיל האוויר ביצעו מספר תקיפות בסוריה שהיוו את טבילת האש המבצעית שלהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בינואר 2024	רחוב ירושלים הוא רחוב בשכונת הדר הכרמל בחיפה. הרחוב נמתח בין היציאה מהטכניון הישן לרחוב בלפור לגן בנימין. בעבר נחשב ליוקרתי והתגוררה בו עלית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון. בתקופה העלייה החמישית, השתכנו ברחוב רופאים רבים וכן אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית של אותה תקופה – לעיתים אף באותו בניין. הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, בנימין אוראל ואחרים. הרחוב, כמתחם, ורבים מבתיו מוגדרים כמבנים לשימור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בינואר 2024	כנסיית קרייסט צ'רץ' מלאקה היא עיר היסטורית בדרום מערב חצי האי המלאי, שעל שמה קרוי מצר מלאקה הסמוך. העיר נוסדה בסוף המאה ה-15 ובמשך מאה שנים הייתה מרכז סולטנות מלאקה, ממלכה עצמאית שהתפשטה על שטחים בחצי האי המלאי ובסומטרה. ב-1511 כבשו הפורטוגזים את העיר על מנת שתשמש נמל ביניים במסחר העשיר בתבלינים במשי ובחרסינה בין סין והודו, שבה שימשה גואה כמרכז השלטון הפורטוגזי באסיה, לבין אירופה. ב-1641 כבשו ההולנדים, באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית, את מלאקה, ושלטו בה לסירוגין עד שהעבירו אותה לידי הבריטים ב-1825 בתמורה לשטחים באינדונזיה של ימינו. הבריטים שלטו בעיר עד 1957 (להוציא שלוש שנות כיבוש העיר בידי האימפריה היפנית), כאשר הוקמה מלזיה העצמאית. בשל המבנים שנותרו מעברה ההיסטורי העשיר צירף ארגון אונסק"ו ב-2008 את מלאקה ואת העיר ג'ור'ג טאון באי פנאנג לרשימת אתרי המורשת העולמית בשם "ערים היסטוריות במצרי מלאקה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בינואר 2024	סמליל הסדרה הסופרנוס היא סדרת דרמה המשכית אמריקנית שנוצרה על ידי דייוויד צ'ייס והופקה עבור רשת הכבלים HBO. "הסופרנוס" מתארת את חייו של טוני סופרנו (אותו מגלם ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקני מניו ג'רזי, ואת קורות משפחתו וסביבתו בפשע המאורגן. הסדרה בוחנת את קשייו של סופרנו בניסיונו המתמיד ליצור איזון בין חייו האישיים והקשר שלו עם אשתו (אידי פאלקו) וילדיו לבין תפקידו בארגון. קשיים אלו מנותחים ונידונים, בין היתר, במסגרת מפגשיו הקבועים של טוני עם הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו). בתוך מסגרת עלילתית זו, שמתאפיינת בריבוי רבדים, סמלים ומשמעויות, מציגה ועוסקת "הסופרנוס" במגוון רחב של נושאים כגון: מוות, דיכאון, משפחה, דת, אלימות, מעמד, מיניות, פשע, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי. פרק הפיילוט של הסדרה שודר ברשת HBO ב-10 בינואר 1999. במהלך שש עונות הסדרה שודרו 86 פרקים, עד לפרק הסיום שהוקרן ב-10 ביוני 2007. סצנת הסיום המפורסמת והמדוברת של הסדרה, שהותירה רבות לדמיונו של הצופה, זכתה לאינספור פרשנויות שונות. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה ולשבחי המבקרים, כאשר אחוזי הצפייה שלה היו הגבוהים ביותר בתולדות רשת HBO. בשנת 2013, דורגה על ידי גילדת התסריטאים האמריקנית (WGA) כסדרה בעלת התסריט הטוב ביותר בכל הזמנים, כאשר הגרדיאן הבריטי הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים. בנוסף, זכתה הסדרה בפרסים רבים, בהם 21 פרסי אמי ו-5 פרסי גלובוס הזהב.בנוסף זכתה הסדרה לכמות נכבדה של ניתוחים, מאמרים, ביקורת ופרודיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בינואר 2024	SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני: דגם אימון עם תא טייס נוסף לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינוי הציפור השחורה) הוא מטוס ריגול על־קולי מגביה טוס שהיה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש מגביה הטוס ובעל מנוע סילון המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 3,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 24,000 מטרים. פיתוח המטוס החל עם הפיתוח של לוקהיד A-12 והוא חלק ממשפחת הציפור השחורה שפיתח לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים ונדרשו מענים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי היגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית כדי להתאימם למאפייני פעילותו. המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים (1968–1989). לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו לעברו מאות טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך לשווא. בראשית 1990, הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב־1998 הוא הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בינואר 2024	שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו הוא סיפור קצר, בן 39 פרקים, מאת ש"י עגנון, שהתפרסם לראשונה ב"לוח הארץ" לשנת תש"ז ולאחר מכן נכלל בקובץ סיפוריו "סמוך ונראה" שהופיע בהוצאת שוקן (תשי"א–1950). העלילה, הנפרשׂת על פני יותר משלושים שנה, עוסקת בשני תלמידי חכמים, האחד בן עניים והאחר בן עשירים מיוחס. בעת דיון הלכתי הלבין העשיר את פני חברו ברבים, והעלבון הביא לשנאתו של העני, שלא חלפה במשך כל חייו, חרף הנזק שגרמה לו ולמשפחתו, וחרף ניסיונות הפיוס של המעליב. העימות המר העכיר גם את חייו של העשיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בינואר 2024	ג'יימס ג'ויס, 1915 ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית. ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט. יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי. משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בינואר 2024	ג'יימס גררד ג'יימס גררד (14 בינואר 1749 – 19 בינואר 1822) היה פוליטיקאי ובעל אדמות אמריקאי, שכיהן כמושלה השני של קהיליית קנטקי בין השנים 1796–1804. בשל הגבלות הכהונה שנחקקו בחוקת קנטקי בשנת 1799, הוא היה מושל קנטקי האחרון שכיהן בתפקיד שתי קדנציות רצופות. בשנת 1992, בתיקון לחוקה, הוסרה ההגבלה, דבר שאפשר את המשך כהונתו של פול פטון כמושל. בשנת 1795, לאחר מותו של מושלה הראשון של קנטקי, אייזק שלבי, גמלה בלבו ההחלטה להתמודד לתפקיד. לאחר הספירה הראשונה של הקולות זכה יריבו בנג'מין לוגן במספר הקולות הרב ביותר. כיוון שחוקת קנטקי לא הגדירה במפורש אם לתפקיד המושל ייבחר המועמד שזכה במספר הקולות הרב ביותר או זה שזכה ברוב מוחלט מבין כלל הקולות, התקיימה הצבעה נוספת בין שני המועמדים הראשונים. בהצבעה השנייה זכה גררד, ולוגן החליט לערער על התוצאה לתובע הכללי המדינתי ג'ון ברקינרידג' ולסנאט של קנטקי. ידו של גררד הייתה על העליונה – ברקינרידג' והסנאט דחו את ערעורו של לוגן. גררד, חבר במפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, התנגד בתוקף לחוקי הזרים וההסתה ותמך במאבק של מדינתו ושכנתה, קהיליית וירג'יניה נגד חקיקות אלו. במהלך כהונתו הראשונה קידם חינוך ממלכתי במדינה, חוקק רפורמות חדשות במיליציה ובכלא האזרחי והציע חוקים לטובת המעמד הבינוני במדינה. בשנת 1798 הוקמה אחוזת מושל קנטקי הראשונה, ששימשה למקום מחייתו. בשנת 1799 נבחר בפעם השנייה לתפקידו. במרוצת כהונתו השנייה תמך ברכישת לואיזיאנה, וראה בפרויקט כאסטרטגי ובעל חשיבות רבה למעבר סחורות שוטף בנמל הראשי של ניו אורלינס. עם סיום תפקידו כמושל הקהילייה עבר להתגורר בפרוורי קנטקי, ועסק למחייתו בעשייה חקלאית עד למותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בינואר 2024	גבעת הקרב מחלקת הל"ה (נקראת גם שיירת הל"ה; כונתה גם מחלקת ההר על ידי חיים גורי בשירו "הנה מוטלות גופותינו"), הייתה מחלקה של 35 לוחמים, שכל אנשיה נפלו בקרב במלחמת העצמאות בדרכם לתגבר את גוש עציון הנצור. המחלקה כללה 20 אנשי פלמ"ח מחטיבת הראל ו-15 אנשי חי"ש מחטיבת עציוני, חלקם הגדול סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהם כמה סיירים. על המחלקה פיקד דני מס, שהיה קודם לכן מפקדו של גוש עציון. הל"ה יצאו לדרכם ביום שישי, ה' בשבט תש"ח, בלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה, וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום. פרשת הל"ה הפכה לאחד המיתוסים החשובים ביותר של מלחמת השחרור ולסמל של הערכים והאמונות שעליהם התחנכו הדורות הבאים. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל ויכוח בין ההיסטוריונים על שאלות מרכזיות בפרשה זו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בינואר 2024	כרזת הסרט בספרדית אל מריאצ'י הוא סרט פעולה בשפה הספרדית משנת 1992. עלילת הסרט נסבה על נגן גיטרה, מריאצ'י, המגיע לעיירה מקסיקנית קטנה ונידחת במטרה למצוא בה פרנסה כנגן. הוא מזוהה בטעות כראש כנופיית פשע, נקרה בעל כורחו לתוך עימות אלים בין כנופיות, ונאלץ לנוס על נפשו. הסרט נכתב, צולם, הופק, בוים ונערך על ידי רוברט רודריגז, אמריקאי ממוצא מקסיקני. זהו סרטו הראשון באורך מלא של רודריגז, שהיה בן 23 בעת הפקתו. הסרט הופק בתקציב של 7,000 דולר בלבד, ויועד במקור לשיווק בשוק הווידאו הביתי בספרדית. רודריגז תכנן שהסרט ישמש אותו לתרגול ולרכישת ניסיון לקראת יצירת סרטו המשמעותי הראשון כבמאי הוליוודי. עם זאת, בבואו למכור את הסרט לחברות הפצה, הצליח לעורר אצלן עניין, וחתם על חוזה להפצת הסרט עם חברת קולומביה, שהשקיעה בו כ-200,000 דולר נוספים כדי להתאימו להצגה בקולנוע. הסרט נחל הצלחה בקרב המבקרים ובפסטיבלי הקולנוע, והוביל לשני סרטי המשך שהשלימו טרילוגיה הידועה בשם "טרילוגיית מקסיקו" (או "טרילוגיית מריאצ'י"). הסרט נחשב לאחד מהסרטים דלי התקציב המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בינואר 2024	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בינואר 2024	דסטיניז צ'יילד הייתה להקת בנות שהרכבה הסופי כלל את ביונסה, קלי רולנד ומישל ויליאמס. הלהקה הוקמה בשנת 1990 ביוסטון שבטקסס, בשם "Girl's Tyme". הרכב הלהקה המקורי כלל את ביונסה, לטבייה רוברסון, לטויה לאקט וקלי רולנד. לאחר כמה שנים בהן זכתה הלהקה להצלחה מזערית לעומת הרכבי בנות אחרים כמו ספייס גירלז, TLC ואן ווג, הוחתמה הלהקה בשנת 1997 בקולומביה רקורדס בתור "דסטיניז צ'יילד". הלהקה זכתה להצלחה בין־לאומית רבה לאחר הוצאת השיר "No, No, No" מהאלבום Destiny's Child ולאחר פרסום האלבום The Writing's on the Wall, שכלל את הלהיטים "Say My Name" ו-"Bills, Bills, Bills". על אף הפרסום וההצלחה המסחרית, התגלעו סכסוכים בין חברות ההרכב. בין היתר בשל העדפתו של מנהלה המוזיקלי, מת'יו נואלס, לביונסה ולרולנד על פני לאקט ורוברסון. בעקבות זאת פרשו לאקט ורוברסון מהלהקה בתחילת שנת 2000. את מקומן תפסו ויליאמס ופרה פרנקלין, שפרשה לאחר מספר חודשים והותירה אותן כשלישייה מוזיקלית. אלבומן השלישי, Survivor, כלל את הלהיטים "Survivor", שהגיע למקום השני בבילבורד הוט 100, "Independent Women Part I" ו-"Bootylicious". בשנת 2001 הכריזה הלהקה על הפסקת פעילות לטובת פיתוח קריירות הסולו של חברותיה. הלהקה שבה לפעילות כשנתיים לאחר מכן, לקראת יציאת אלבום האולפן החמישי שלה, Destiny Fulfilled, בו נכללו "Lose My Breath" ו-"Soldier". מאז פירוקה הרשמי ב-2006, הופיעו ביונסה, ויליאמס ורולנד כמה פעמים ביחד, כולל בהופעת המחצית של הסופרבול לשנת 2013 ובפסטיבל קואצ'לה ב-2018. להקת דסטיניז צ'יילד מכרה יותר משישים מיליון תקליטים ברחבי העולם. הבילבורד מדרג אותה כאחת מהשלישיות המוזיקליות הגדולות ביותר בכל הזמנים וכאמן המוזיקלי (כולל להקות) התשיעי המצליח ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. המגזין דירג אותה במקום ה-68 וה-90 ברשימות "100 האמנים הטובים ביותר בשנת 2008" ו"אמני הדאנס המצליחים ביותר בכל הזמנים" בהתאמה. הלהקה הייתה מועמדת ל-14 פרסי גראמי, ואף זכתה בשלושה מהם עבור שיר ה-R&B הטוב ביותר (פעם אחת) והופעת ה-R&B הטובה ביותר (פעמיים). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בינואר 2024	מריה מיטשל מָרָיָה מִיטְשֶל (1 באוגוסט 1818 – 28 ביוני 1889) הייתה אסטרונומית אמריקאית ופעילה למען שוויון זכויות לנשים. הישגה המדעי העיקרי היה גילוי "השביט של מיס מיטשל" (שביט VI 1847) ב-1847 שפרסם את שמה ברחבי ארצות הברית. אף שבתקופתה לא היה מוסד להשכלה גבוהה שהיה פתוח לנשים, הצליחה מיטשל לרכוש השכלה בתחומי מתמטיקה ואסטרונומיה בכוחות עצמה. לכן, אף שלא הייתה לה השכלה אקדמית, היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה משרת הוראה בקולג' ואסאר, מוסד אקדמי ברמה גבוהה לנשים בלבד שנפתח ב-1865. מיטשל ניצלה את מעמדה כמורה על מנת לקדם בין חניכותיה את רעיון שוויון הזכויות לנשים, והשתתפה באופן פעיל בארגוני נשים שקמו מאמצע המאה ה-19 בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בינואר 2024	ג'ורג' החמישי (3 ביוני 1865 – 20 בינואר 1936) היה מלך הממלכה המאוחדת והדומיניונים הבריטים, וקיסר הודו, החל מ-6 במאי 1910 ועד מותו ב-1936. ג'ורג' היה המונרך הבריטי הראשון מבית וינדזור, אותו הקים באמצעות הענף הבריטי של בית סקסה-קובורג-גותה הגרמני. הוא נישא לארוסתו של אחיו הבכור המנוח, מרי מטק. אף על פי שהרבה לנסוע עם אשתו ברחבי האימפריה הבריטית הוא נטה להישאר בביתו ולטפח את תחביביו השונים. ג'ורג' הוכתר למלך-קיסר ב-1910 לאחר מות אביו, המלך אדוארד השביעי. הוא היה קיסר הודו היחיד שנכח בדורבר דלהי שלו, בו הופיע לפני נתיניו ההודיים כשעל ראשו הכתר האימפריאלי של הודו, שנוצר לכבוד האירוע. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא ויתר על כל תאריו הגרמניים בגלל קרובי משפחתו שהיו נתינים בריטיים, ושינה את שמו של בית המלוכה הבריטי לשם אנגלי. בתקופת שלטונו פוצלה המלוכה על ידי הפרלמנט הבריטי, כך שג'ורג' שלט בכל דומיניון כממלכה נפרדת, ובכך נסללה הדרך להתפתחותו של חבר העמים הבריטי. בתקופת שלטונו הוא התמודד עם עליית הסוציאליזם, קומוניזם, פשיזם, רפובליקניזם אירי וממשל הלייבור הראשון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בינואר 2024	בית הכנסת הספרדי בבוקרשט לאחר הפרעות מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט היו אירועי דמים שהתרחשו בבוקרשט, בירת רומניה, בין 21 ל־23 בינואר 1941. התנועה הלגיונרית בראשותו של הוריה סימה, שהייתה שותפה לממשלה השנייה של גנרל יון אנטונסקו במסגרת המדינה הלאומית-לגיונרית, ניסתה לתפוס את השלטון ולהדיח את אנטונסקו, ותוך כדי כך נערך פוגרום ביהודי בוקרשט. במהלך הפרעות נשרפו ונבזזו בתי כנסת ומוסדות יהודים אחרים, יהודים רבים נעצרו, עונו, נבזזו וחלקם נרצחו. המרד דוכא ביד קשה על ידי הצבא הרומני, אנטונסקו ביטל את המדינה הלאומית-לגיונרית, הקים דיקטטורה צבאית, והיה לשליט יחיד ללא מתחרים או מגבלות. מאתיים משאיות עמוסות ברכוש שנבזז מהיהודים, הכסף המזומן והתכשיטים, הוחרמו ולא הוחזרו ליהודים, שגם לא פוצו על הנזקים שנגרמו לרכושם ולמוסדותיהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בינואר 2024	טיל גבריאל נורה ממערכת הטילים הראשונה שהורכבה על ידי התעשייה האווירית באח"י חיפה (סער 2), 7 באפריל 1969. ספינות סער הוא שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ונמשכה עד תחילת המאה ה-21. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. עקרונות התוכנית היו: ריכוז מאמץ לתחום לוחמת השטח להפעלה ביזמה התקפית לצורך לחימה בזירה הקרובה; בחירת הנשק הקטלני העיקרי – הטיל גבריאל שטווחו ארוך מטווח תותחי המשחתות מסדרת סקורי של חיל הים המצרי; בניית יחידות לחימה קטנות אך בכמות גדולה ועם מהירות קבועה גבוהה שתאפשר היערכות בעדיפות כמותית במקום ובזמן הנדרש; מהירות מרבית עדיפה על כלי האויב כדי להכתיב את הקרב. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים. לחיל הים לא היה אז ציוד לחימה יעיל. הושם דגש במימוש על הצטיידות מהירה. נבחר גוף כלי שיט מוכח והוזמנה סדרת ייצור תוך ויתור על שלב אבטיפוס. גם הסדרה השנייה הוזמנה בחו"ל. הכוונה למעבר לבניה בישראל התממשה בסדרה השלישית. רכישה וזיווד החימוש והציוד המתקדם נעשו תוך כדי המשך פיתוחם. כבר בתחילת יישום התוכנית התרחשה הצטיידות ציי ערב בספינות אוסה וקומאר נושאות טילי סטיקס ארוכי טווח. אלו נעשו למטרות המועדפות ונוצר פער טווחים לטובת האויב. הבחירה הייתה להצטיידות בטילי גבריאל על אף הטווח הקצר, מענה נמצא בפיתוח אמצעי התגוננות ותורת לחימה מתוחכמת. במסגרת סדרת ספינות הסער פותחו ונבנו ספינות טילים מדגמי סער 1, סער 2, סער 3, סער 4 וסער 4.5 וכן קורבטת טילים עם מנחת למסוק מדגם סער 5, שאינה נחשבת לחלק מן הסדרה מאחר שעקרונות הפעלתה ופיתוחה שונים. שייטת ספינות הטילים הוקמה כיחידה האורגנית לקליטת הספינות ולתפעולן המבצעי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בינואר 2024	נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם המנצח זובין מהטה ביום השנה ה-70 להיווסדה, 2006 מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשראשוני המלחינים עלו לארץ ישראל מאירופה בעלייה החמישית, רובם פליטים מגרמניה הנאצית. באותם ימים עדיין לא הייתה בארץ ישראל תשתית תרבותית-מוזיקלית ראויה שבה יוכלו להיקלט. היו בהם מוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), וגם צעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי, יוסף טל ואבל ארליך). אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה בעלייה הרביעית והחמישית. מאידך, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30 הוא שהביא את הכנר ברוניסלב הוּבֶּרמן בסוף שנת 1936 להחלטה להקים את התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בינואר 2024	תיאור התמונה קרב קורסון-צ'רקאסי היה קרב חשוב במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, שנערך בשטח אוקראינה המערבית בחודשים ינואר ופברואר 1944 בין כוחות הצבא האדום לבין צבא גרמניה הנאצית. במסגרת הקרב כיתרו כוחות משתי חזיתות סובייטיות, כוח שכלל כ-60 אלף חיילים, במבלט גרמני באזור הערים צ'רקאסי וקורסון בגדה המערבית של נהר דנייפר מדרום לקייב. הכוחות הסובייטיים ניסו להשמיד את הכוח הגרמני המכותר, ובמקביל נאלצו ללחום כדי למנוע מכוחות חילוץ גרמניים חזקים מקבוצת ארמיות דרום לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוחות המכותרים. ב-17 בפברואר, לאחר למעלה משלושה שבועות של קרבות קשים, הצליח חלק מהכוח הגרמני המכותר לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוח החילוץ לאחר שנטש מאחור כמעט את כל ציודו הכבד. שני הצדדים היריבים ספגו אבדות כבדות במהלך הקרב, אך הוא שאב חלק גדול מהעתודות הניידות של קבוצת ארמיות דרום, החליש את כוחה, ויצר את התנאים, שאפשרו לצבא הסובייטי לפתוח בשורת מתקפות מוצלחות בשטח אוקראינה המערבית במהלך החודשים הבאים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בינואר 2024	צ'אבייר ארננדס אי קְרֵאוּס, המכונה צ'אבי, הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני וכיום מאמן ברצלונה מהלה ליגה. ברוב שנותיו כשחקן שיחק צ'אבי בעמדת הקשר המרכזי בקבוצות ברצלונה איתה הוא מזוהה בה גם שימש בתור קפטן. צ'אבי גדל במערכת הנוער של מועדון הכדורגל ברצלונה, אליה הצטרף ב-1991, כשהיה בן 11. את הקריירה המקצועית שלו החל במדי הקבוצה ב-1998. צ'אבי שותף במדי ברצלונה ב-767 משחקים, והוא שיאן ההופעות בהיסטוריית המועדון. עם ברצלונה זכה צ'אבי ב-25 תארים, הכוללים 8 אליפויות ספרד, 4 זכיות בליגת האלופות ו-3 זכיות בגביע המלך. דרכו של צ'אבי במדי הנבחרות הלאומיות של ספרד החלה עם זכייה באליפות העולם עד גיל 20 ב-1999. כעבור שנה זכה עם הנבחרת האולימפית של ספרד במדליית כסף באולימפיאדת סידני. צ'אבי החל לשחק בנבחרת ספרד בשנת 2000 והיה שחקן מרכזי בה בתקופה המוצלחת ביותר בהיסטוריה שלה, עת זכתה ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. הוא נבחר לשחקן המצטיין ביורו 2008. בנוסף, השתתף עם הנבחרת ביורו 2000 ו-2004 ובמונדיאל 2002, 2006 ו-2014. בסך הכול, לאורך תקופה של 14 שנים, הופיע צ'אבי 133 פעמים והבקיע 13 שערים במדי נבחרת ספרד. יכולתו של צ'אבי הוכרה גם ברמה האישית, כשנבחר למקום השלישי בפרס כדורגלן השנה בעולם של פיפ"א ב-2009 ובכדור הזהב ב-2010 ו-2011. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בינואר 2024	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בינואר 2024	שער הכניסה למחנה אושוויץ II - בירקנאו, מבט מתוך המחנה מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, בדרום מזרח פולין, היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו יותר יהודים מבכל מקום אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה, ובו הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. באושוויץ הייתה מערכת מחנות מסועפת, שמרכזה במחנות אושוויץ I, מחנה בירקנאו (אושוויץ II), ומחנה בונה מונוביץ (אושוויץ III). שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I, מעליו התנוססה הכתובת "העבודה משחררת", כמו גם פסי הרכבת המובילים לפתח מחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, נחקקו בזכרונם של רבים כסמל מרכזי לשואה ולהשמדתם של היהודים. המונח "אושוויץ" הפך לשם נרדף לשואה, כמו גם לרוע האדם ולאכזריותו, ולעינוי האדם ולסבלו. ב-1979 הוכרז אושוויץ אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. בסך הכל נספו באושוויץ קרוב לשני מיליון בני אדם, ובהם בין מליון ומאה אלף למיליון וחצי יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בינואר 2024	F-15 איגל הוא מטוס קרב רב-משימתי להשגת עליונות אווירית מתוצרת חברת בואינג (לשעבר מקדונל דאגלס) האמריקאית. טיסת הבכורה של אב הטיפוס YF-15 נערכה ב-27 ביולי 1972. נגזרת של המטוס, ה-F-15E סטרייק איגל, הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ואמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988. למעלה מ-1,500 מטוסי F-15, על דגמיו הרבים, יוצרו עד כה. כיום פעיל במפעל בואינג בסנט לואיס רק קו הייצור של ה-F-15E ונגזרותיו. ה-F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, שם קיבלו דגמי ה-A, B, C, D שלו את הכינוי "בז". ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של ה-F-15E, אשר קיבל את הכינויים F-15I ו"רעם". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בינואר 2024	ליבת קרח ליבת קרח היא דגימת ליבה, שמוסרת בדרך כלל משכבת קרח או מקרחון הרים גבוה. הקרח נוצר מהצטברות שלג שכבתית שנתית, ולכן השכבות התחתונות ישנות יותר מהעליונות. ליבת קרח מכילה קרח שנוצר לאורך טווח שנים ממושך. ליבות נקדחות במקדחי יד לשם הוצאת ליבה רדודה או במקדחות מכניות-חשמליות, לעומק של למעלה משלושה קילומטרים, ומכילות קרח שגילו עד 800,000 שנה. ניתן להשתמש בתכונות הפיזיקליות של הקרח ושל החומר הכלוא בו לשחזור האקלים בטווח הגילאים של הליבה. הפרופורציות של איזוטופי חמצן ומימן שונים מספקות מידע על טמפרטורות עתיקות, וניתן לנתח את האוויר הכלוא בבועות זעירות כדי לקבוע את רמת הגזים האטמוספיריים כמו פחמן דו-חמצני. ליבות קרח נחקרו מאז תחילת המאה ה-20, וכמה ליבות שנקדחו בהשראת השנה הגיאופיזית הבינלאומית (1957–1958) הגיעו לעומקים של למעלה מ-400 מ', שיא שנשבר בשנות השישים בקידוח לעומק 2,164 מ' בתחנת בירד באנטארקטיקה. פרויקטים של קידוחי קרח סובייטים באנטארקטיקה כוללים עשורים של עבודה בתחנת ווסטוק, כשהליבה העמוקה ביותר מגיעה לעומק של 3,769 מ'. לאורך השנים נקדחו ליבות עמוקות רבות אחרות באנטארקטיקה, בהן פרויקט מדף הקרח המערבי באנטארקטיקה, וליבות המנוהלות על ידי הסקר האנטארקטי הבריטי והמשלחת המדעית הבין-אנטארקטית. בשנות השבעים החל בגרינלנד רצף פרויקטים שיתופיים, והראשון שבו היה פרויקט מדף הקרח בגרינלנד; היו מספר פרויקטים של מעקב, כאשר האחרון, פרויקט ליבת הקרח של מזרח גרינלנד, נועד להשלים קידוח ליבה עמוק במזרח גרינלנד בשנת 2020 אך השלמתו נדחתה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בינואר 2024	אויפֿן וועג שטייט אַ בוים חזרה לתרגום על הדרך עץ עומד מאת איציק מאנגר עַל הַדֶּרֶך עֵץ עוֹמֵד שָׁם עוֹמֵד כָּפוּף הוּא, צִפֳּרֵי-הָעֵץ כֻּלָּן מִתּוֹכוֹ יָעוּפוּ. תרגום: נתן יונתן מקור על הדרך עץ עומד מאת איציק מאנגר אויפֿן וועג שטייט אַ בוים שטייט ער איַינגבויגן, אַלע פֿייגל פֿונעם בוים זענען זיך צעפֿלויגן. (הבית הראשון של השיר) אויפֿן וועג שטייט אַ בוים מאת איציק מאנגר אויפֿן וועג שטייט אַ בוים שטייט ער איַינגבויגן, אַלע פֿייגל פֿונעם בוים זענען זיך צעפֿלויגן. על הדרך עץ עומד עַל הַדֶּרֶך עֵץ עוֹמֵד שָׁם עוֹמֵד כָּפוּף הוּא, צִפֳּרֵי-הָעֵץ כֻּלָּן מִתּוֹכוֹ יָעוּפוּ. תרגום: נתן יונתן (הבית הראשון של השיר) על הדרך עץ עומד (במקור ביידיש: אויפֿן וועג שטייט אַ בוים) הוא שיר יידי מאת איציק מאנגר שנכתב בוורשה בירת פולין בשנת 1938, התפרסם לראשונה ב-21 באפריל 1938 בעיתון הוורשאי "נײַע פֿאָלקסצײַטונג" ולאחר מכן נכלל בקובץ שיריו "וואָלקענס איבערן דאַך" (עננים מעל הגג), שראה אור בשנת 1942 בלונדון. שיר אמנותי זה הוא חוליה בשלשלת ארוכה של שירים יהודיים המתייחסים למוטיב העממי היהודי של עץ כפוף העומד על אם הדרך, המתוארך למאה ה-19 לכל המאוחר; גרסתו המפורסמת של שיר עממי זה מספרת על יהודי שנוסע לארץ ישראל בעיניים דומעות ועל השמחה שתהיה כשייסעו לארץ. שירו של מאנגר הוא בלדה לירית על ילד המבקש להפוך לציפור שתעוף אל העץ הנטוש העומד לבדו בחורף כדי לזמר לו שיר עליז ולנחמו; האם היהודייה, שדואגת לבנה פן יצטנן, ואהבתה-דאגתה כמעט חונקת אותו, מפצירה בבנה שילבש בגדים חמים שמא יקפא, אולם עם הבגדים גופו כבד והוא אינו יכול לעוף, והעץ נותר מיותם. קוראי השיר לא הסתפקו ברובד הפשטני ומצאו בו, בדיעבד, את אווירת השואה הממשמשת ובאה ורבדים סמליים עמוקים יותר. לממד הטרגי של השיר הוסיפה המלודיה שנכתבה לו, כנראה על ידי פיליפ לסקובסקי. על אף שנכתב זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, הוא מזוהה במידה רבה עם זיכרון השואה ועם העולם היהודי במזרח אירופה שחרב. זהו שירו הפופולרי ביותר של מאנגר. הוא זכה למספר תרגומים לעברית – הידוע שבהם הוא של נעמי שמר – ולביצועים רבים ביידיש ובעברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בינואר 2024	תיאור התמונה קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית, שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב, דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיה של זמננו. מלכת קדר הראשונה המוכרת, "זביבה מלכת הערבים", הופיעה לראשונה בכתובות אשוריות באמצע המאה השמינית לפנה"ס, ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות במזרח הקרוב הקדום. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר (דרך הבשמים ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מהמאה השביעית לפנה"ס, את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן. בשיא כוחה, בתקופת הממלכה האחמנית, השתרעה קדר מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין קונפדרציה. בראש הממלכה עמדה לעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב המאה השנייה לפנה"ס, דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת הנבטים, שאף כבשו את בירת קדר, דומה, במאה הראשונה לפנה"ס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה