ולנטיניאנוס השלישי
.JPG) | |||||
| לידה |
2 ביולי 419 רוונה, איטליה הרומית, האימפריה הרומית המערבית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
16 במרץ 455 (בגיל 35) רומא, האימפריה הרומית המערבית | ||||
| מדינה |
רומא העתיקה | ||||
| בן או בת זוג |
ליקיניה אודוקסיה | ||||
| |||||
  | |||||
פלביוס פלקידוס ולנטיניאנוס, הידוע גם כולנטיניאנוס השלישי (2 ביולי 419 - 16 במרץ 455), היה קיסר האימפריה הרומית המערבית משנת 424 ועד שנת מותו ב-455.
ולנטיניאנוס היה בנם של קונסטנטיוס השלישי וגאלא פלקידיה, אחותו למחצה של הקיסר הונוריוס. קונסטנטיוס היה המגיסטר מיליטום של הקיסר הונוריוס, הצלחותיו הצבאיות הביאו לקידומו ובשנת 421 הוא מונה לאוגוסטוס על ידי הונוריוס והשניים השתתפו בשלטון על האימפריה. ולנטיניאנוס הפעוט יועד לרשת את אביו ודודו, אולם מות אביו מספר חודשים לאחר מכן ושמועות על שערורייה מינית שעירבה את אימו, הביאו למנוסתם לקונסטנטינופול, יחד עם אחותו, יוסטה גראטה הונוריה.
לאחר מות הקיסר הונוריוס בשנת 423 ודיכוי המרידה של הטוען לכס יואנסוס, הוכרז ולנטיניאנוס הצעיר לקיסר בשנת 424 ובשנת 425 הוא הומלך לאוגוסטוס המערב בעיר רומא. השלטון על האימפריה היה נתון למעשה בידיה של אימו, גאלא פלקידיה, ששימשה כעוצרת ובידיו של המצביא פלביוס אאטיוס, ששימש כמגיסטר מיליטום של ולנטיניאנוס החל משנת 424 לספירה.
שנות השלטון הראשונות של ולנטיניאנוס אופיינו במאבק כוח מתמשך בין אימו לבין אאטיוס, מאבק שהסתיים בשנת 433, שנה בה אאטיוס מונה לתפקיד הפטריקיוס והפך לכוח העיקרי מאחורי כס הקיסרות. לא ברור כמה השפעה הייתה לוולנטיאנוס, אם בכלל הייתה, על מאבק זה בפרט ועל הנעשה ברומא בכלל.
בשנת 437 נישא ולנטיניאנוס לאודוכסיה, בתו היחידה של תאודוסיוס השני, קיסרה של האימפריה הרומית המזרחית.
במהלך תקופת שלטונו של ולנטיניאנוס הלכו וגברו פלישות העמים הברברים לשטחי האימפריה המערבית; הונדלים השתלטו על רובה של אפריקה, הבורגונדים יצאו לפשיטות בלתי פוסקות על הפרובינקיה גאליה בלגיקה הרומית וחלקים גדולים מגאליה וספרד הפכו לממלכות ברבריות. שיאן של הפלישות הגיע בשנת 451, שנה בה פלש אטילה מלך ההונים לגאליה. אאטיוס, יחד עם תיאודוריד הראשון מלך הויזיגותים וקואליציה של שבטים גרמאניים, הביס את אטילה בקרב שאלון שנסוג אל מעבר לריין ולא איים עוד על גאליה.
לאחר ניצחון זה הסתכסכו ולנטיניאנוס ואאטיוס. נראה שוולנטיניאנוס הרגיש מאוים על ידי אאטיוס והאמין שהוא חושק בכס הקיסר ובמהלך שיחה אישית שניהלו השניים, ב-21 בספטמבר 454, רצח הקיסר את המצביא במו ידיו. הנקמה לרצח זה לא איחרה לבוא ובמרץ 455 נרצח ולנטיניאנוס על ידי שנים מחבריו של אאטיוס.
האדיקט של ולנטיניאנוס השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]נטען בשמו של הקיסר כי ב-445 ציווה על בישופי הפרובינציות המערביות שיקבלו על עצמם את כל מה שיאושר מכוח סמכותו של הכס האפוסטולי. טענה ששימשה את האפיפיורים לחיזוק מעמדם לעומת בישופים אחרים.
מתך האדיקט (תרגום חופשי לעברית מהטקסט האנגלי):[1]
"אנו משוכנעים כי הביטחון היחיד עבורנו ועבור הקיסרות שלנו היא בחסד אלוהי השמים ; כדי להיות ראויים לחסד זה, דאגתנו הראשונה היא לתמוך באמונה הנוצרית ובדתה הנערצת.
לכן, היות שמעמד הבכורה של הכס האפוסטולי מובטח, על ידי מעלת פטרוס הקדוש, הבישוף הראשון (ראש הבישופים), על ידי העמדה המובילה של העיר רומא וכן על ידי הסמכות של הסינוד הקדוש, בל תשאף עזות מצח כלשהי, לנסות לפעול משהו, בניגוד לסמכות כס זה, יישמר מקום לשלום הכנסיות, בכל מקום ומקום, אך ורק כאשר הגוף כולו יכיר בשליטו. עד כה נשמר הדבר ללא כל הפרה, אבל הילריוס, הבישוף של ארל, כפי שלמדנו מן הדו"ח של האיש הנערץ ליאו, האפיפיור של רומא, העז בחוצפה מרדנית לעסוק בהליכים בלתי חוקיים מסוימים, ולכן הבלבול המתועב התפשט אל הכנסייה מעבר לאלפים....
על ידי מעשי חוצפה כגון זה מופר האיזון בקיסרות ויראת הכבוד לשלטוננו נהרסת. לכן מלכתחילה אנחנו מדכאים פשע חמור זה,, מעבר לכך, כדי ששום הפרעה, קלה ככל שתהיה, עשויה להתעורר בקרב הכנסיות והמשמעת של הדת לא תיפגע בכל מקרה שלא יהיה, אנו מצווים, על ידי צו (אדיקט) נצחי, שלא ייעשה מאום על ידי הבישופים הגאלים, או על ידי אלו במחוז אחר, בניגוד למנהג הקדום, בלא רשותו של האפיפיור הנערץ של עיר הנצח. אלא כל אשר חוקקה או תחוקק הסמכות של הכס האפוסטולי, יתקיים כחוק לכל; כך שאם בישוף כלשהו, יוזמן להתייצב לפני האפיפיור של רומא, יזניח זאת ולא יופיע, יחויב להופיע (בפני האפיפיור) על ידי מושל המחוז..."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולנטיניאנוס השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ולנטיניאנוס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ We are convinced that the only defence for us and for our Empire is in the favor of the God of Heaven: and in order to deserve this favor it is our first care to support the Christian faith and its venerable religion. Therefore, inasmuch as the pre-eminance of the Apostolic See is assured by the merit of St. Peter, the first of the bishops, by the leading position of the city of Rome and also by the authoriy of the holy Synod, let not presumption strive to attempt anything contrary to the authority of that See. For the peace of the churches will only then be everywhere preserved when the whole body acknowledge its ruler. Hitherto this has been observed without violation; but Hilary, Bishop of Arles as we have learnt from the report of that venerable man Leo, the pope of Rome, has with contumacious presumption ventured upon certain unlawful proceedings; and thus an abominable confusion has invaded the church beyond the Alps. .... By such presumptious acts confidence in the Empire, and respect for our rule is destroyed. Therefore in the first place we put down so great a crime, and, beyond that, in order that no disturbance, however slight, may arise among the churches, and the discipline of religion may not appear to be impaired in any case whatever, we deecree, by a perpetual edict, that nothing shall be attempted by the Gallican bishops, or by those of any other province, contrary to the ancient custom, without the authority of the venerable pope of the Eternal City. But whatsoever the authority of the Apostolic See has enacted, or shall enact, let that be held as law for all. So that if any bishop summoned before the pope of Rome shall neglect to attend, let him be compelled to appear by the governor of the province....
| קיסרי האימפריה הרומית המערבית | |
|---|---|
|