יונתן אטקס
 | |
| יונתן אטקס ב-2013 | |
| לידה |
29 באוקטובר 1935 קריית מוצקין, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 2024 (בגיל 88) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
  | |
יונתן אטקס (29 באוקטובר 1935 – 14 במאי 2024[1]) היה טייס חיל האוויר ואל על. במלחמת סיני ישב בשבי כשלושה חודשים, לאחר יירוט מטוסו. אטקס היה השבוי הישראלי היחידי במלחמה זו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אטקס נולד בקריית מוצקין בנם של חנה ויעקב אטקס. הוא הילד הראשון שנולד בקריה. בשנת 1937 עבר עם משפחתו לחיפה. הוא למד בבית ספר תיכון בסמ"ת. לאחר גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס, אותו סיים במגמת טייסי קרב בסוף שנת 1954 על מטוס P-51 מוסטנג.
הנפילה בשבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 בנובמבר 1956, במהלך מבצע קדש, יצא אטקס למשימת תקיפת שני תותחי חוף בראס נצרני, שחסמו שיט אוניות במצרי טיראן. אטקס הטיס מטוס מוסטנג, והיה חלק מרביעיית מטוסים מדגם זה שיצאו למשימה; טייס נוסף ברביעייה היה אליעזר "צ'יטה" כהן. בשעות הצהרים, במהלך התקיפה, הופל מטוס המוסטנג שהטיס באש נ"מ מצרית כבדה. עוד בהיותו באוויר נפגע קשה ברגלו ונאלץ לבצע נחיתת אונס. אטקס איבד דם רב, המים במיימיתו נגמרו והוא איבד את הכרתו. בשעות הערב הגיעו אליו המצרים. קצין מצרי בשם סגן אחמד פהמי לקח אותו בשבי ואסר על חייליו להתנכל לו. הוא נחקר בבונקר הפיקוד של ראס נצראני, ולאחר מכן קיבל טיפול רפואי ראשוני בשארם א-שייח'. מטוס דקוטה ישראלי, שנשא רמקולים רבי עוצמה, חלף מעל ראס נצראני, ושידר למצרים קריאות אזהרה לנהוג בשבוי לפי אמנת ז'נבה. כעבור יומיים הועבר לקהיר, שם היה שבוי במשך כשלושה חודשים. בשבי הוא עבר התעללות קשה, הרעבה ומכות חשמל.[2][3] הוא היה השבוי הישראלי היחיד במלחמת סיני.
חזרה מהשבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה חודשים לאחר מכן, ב-27 בינואר 1957 הוחזר אטקס לישראל, במסגרת חילופי שבויים בין ישראל למצרים. ישראל השיבה למצרים 5,800 שבויים מצרים שנפלו בידיה במהלך מבצע קדש; מצרים השיבה לישראל את אטקס וכן שלושה ישראלים שנפלו בשבי ב-1955 וב-1956: יהושע אניקסטר, שנפל בשבי המצרי ב-9 בספטמבר 1955 במהלך משימת מודיעין מאחורי קווי המצרים;[4] ואלכסנדר רוזנברג ושמעון אוחנה, שנשבו במהלך פשיטה מצרית על מוצב צה"ל בפתחת ניצנה ב-26 באוקטובר 1955.[5]
לאחר שחרורו מן השבי המשיך אטקס לטוס בחיל האוויר עד מבצע של"ג. לאחר שירותו הצבאי שימש כטייס אזרחי בחברת אל על והיה קברניט בואינג 747. בדצמבר 1977 אטקס היה הקברניט בטיסה 443 לקהיר של אל על, הטיסה הראשונה של החברה לבירה המצרית. הוא הטיס את חברי המשלחת הישראלית לוועידת קהיר.[6]
ב-1982, לפני נסיגת ישראל מחצי האי סיני לפי הסכם השלום בין ישראל למצרים, נסע אטקס עם משפחתו לבקר באתר בו נחת מטוסו. גרוטאת המטוס עדיין נמצאת במקום בו נחת אטקס, על החולות, ומהווה אתר טיולים לתלמידי בתי הספר במצרים המגיעים בטיולים מאורגנים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אטקס היה נשוי למירה והתגורר בתל אביב. לזוג היו שלושה ילדים. דודתו של אטקס, שרה, נישאה לברוך צ'יזיק, אחיה של שרה צ'יזיק, אחת מהלוחמים שנהרגו לצדו של יוסף טרומפלדור בהגנת תל חי.
אטקס נפטר ב-14 במאי 2024, בגיל 88.[1] .
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורי מייסדים - אטקס יעקב - 1935 באתר בית גרושקביץ מוזיאון וארכיון היסטורי לתולדות קריית מוצקין
- 55 שנה למבצע קדש: "המצרים התעללו בי" באתר ישראל דיפנס
- אייל לוי, ההתרסקות, העינויים והחזרה: השבוי היחיד במבצע קדש משחזר, באתר מעריב אונליין, 24 באוקטובר 2016
- וידאו צוות. מגזין 55. סיפורו של הטייס יונתן אטקס סרטון ביוטיוב
- מיכל פומרנץ, מיוחד לפסח: יציאה מהשבי המצרי לחירות, באתר חיל האוויר הישראלי, 9.4.2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 נינה פוקס, בגיל 88: הלך לעולמו יונתן אטקס, הטייס היחיד שנפל בשבי במבצע קדש, באתר ynet, 14 במאי 2024
- ^ אל דרום סיני באתר חיל האוויר, 2 בנובמבר 1956
- ^ 55 שנה למבצע קדש: "המצרים התעללו בי" באתר "ישראל דיפנס"
- ^ יהושע אניקסטר, באתר "ערים בלילה". שני חיילים נוספים נהרגו בתקרית זו: סמל ראשון בנימין (בוני) היימן ורב-טוראי שלמה (שלמה'לה) פרנקל.
- ^ שמעון אוחנה, באתר "ערים בלילה". באותה תקרית נהרג חייל נוסף, ושניים נפצעו.
- ^ דויד מושיוב, "לא הניפו לנו דגלים - אבל היה מרגש" - כך סיכמו את שליחותם ההיסטורית בת החמש שעות אנשי צוות "אל על", בשובם מטיסה 443 לקאהיר, לשם הטיסו את משלחת ישראל לוועידה במלון "מינה", דבר, 14 בדצמבר 1977