יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל

יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל
הרשות הפלסטינית	ישראל
שטח (בקילומטר רבוע)
6,220	22,072
אוכלוסייה
5,534,726	10,019,883
תמ"ג (במיליוני דולרים)
17,396	509,901
תמ"ג לנפש (בדולרים)
3,143	50,889
משטר
דמוקרטי (דה יורה) סמכותי (דה פקטו)	דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל הם היחסים המדיניים והכלכליים שבין ישראל לרשות הפלסטינית בהווה (ועם אש"ף לפני כן). בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להתקיים מפגשים בין ישראל ונציגי אש"ף, אשר בהמשך הובילו לתחילת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, שהגיע לשיאו בהסכמי אוסלו ב-1993, כאשר ישראל הכירה באש"ף כארגון המייצג את העם הפלסטיני. זמן קצר לאחר מכן נוסדה הרשות הפלסטינית, ובמהלך 6 השנים הבאות נוצרה רשת של קשרים כלכליים וביטחוניים עם ישראל. בשנת 2000 החריפו מאוד היחסים עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, אשר היוותה הסלמה מהירה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפעילות הביטחונית, בשילוב בניית גדר ההפרדה ומותו של יאסר ערפאת בסוף 2004, הביאה לדעיכת גל פיגועי התאבדות בישראל וגל הטרור ביהודה ושומרון בסביבות 2005. המצב הפך מורכב במיוחד לאחר ההתנתקות ועימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה בין פת"ח לחמאס שנערכו לאורך השנים 2006 ו-2007, והסתיימו בהשתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. השתלטות חמאס הביאה לקרע מוחלט בין ישראל לפלג הפלסטיני ברצועת עזה, אשר הובילו לכך שאין שום יחסים ישירים בין ישראל לבין הפלג הפלסטיני ברצועת עזה, למעט לאפשרות משלוחים של אספקה הומניטארית לרצועת עזה, ומדי פעם משא ומתן עקיף, כפי שאירע במסגרת עסקת שליט.

רקע

ערך מורחב – היסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תהליך השלום הישראלי-פלסטיני

כלכלה

ערך מורחב – פרוטוקול פריז

כלכלת ישראל היא כלכלה מודרנית ותחרותית. נכון ל-2015, התוצר לנפש בישראל עלה על 35 אלף דולרים, ושיעור האבטלה עמד על 5%. המחסור במשאבי טבע גרר השקעה ופיתוח של ענפים חדשים כמו ענף ההיי-טק שצומח בממדים גדולים, ענף המחשבים והטכנולוגיה, ענף הביוטכנולוגיה הצעיר ותחומים שונים שדורשים חשיבה מופשטת ולאו דווקא חומרי גלם. ישראל חברה ב-OECD וידועה גם כ"מדינת היזמות".

בשל סיבות היסטוריות הפלסטינים לא הצליחו לייצר מערכת כלכלית עצמאית לחלוטין. השקעות זרות ישירות ביהודה ושומרון וברצועת עזה כמעט ואינן קיימות. נכון ל-2019, ישראל מדורגת במקום 22 במדד הפיתוח האנושי של האו"ם מתוך 177 מדינות, בעוד שהרשות הפלסטינית מדורגת במקום ה-119.^{[דרוש מקור]} בנוסף לחקלאות, ההכנסה הכלכלית העיקרית של הפלסטינים מתבססת על סיוע כלכלי מהקהילה הבינלאומית ועל עבודה של פלסטינים בישראל או במקומות אחרים בעולם.

פוליטיקה

היחסים הפוליטיים בין ישראל לפלסטינים מושרש בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במוקד הסכסוך עומדת בין היתר הדרישה של הפלסטינים להקים מדינה ריבונית על חלק מהטריטוריה שנמצאת כיום בשליטה ישראלית. ארץ ישראל, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל ב-1948, הייתה טריטוריה אשר הייתה מוקפת בנהר הירדן, מצרים, הים התיכון, סוריה ולבנון. המאבקים על הטריטוריה עלו עקב דעות מנוגדות לגבי מי יש תביעה תקפה על הקרקע. לפי האוכלוסייה היהודית התנ"ך קובע שארץ ישראל הובטחה ליהודים על ידי אלוהים, ורבים מקרב האוכלוסייה היהודית מאמינים שארץ ישראל המודרנית היא המשך ליישוב היהודי שהיה קיים באזור זה בעת העתיקה. מנגד מרבית האוכלוסייה הערבית-פלסטינית אינה מוכנה להכיר בטענתם על האוכלוסייה הישראלית-יהודית. מרבית האוכלוסייה הפלסטינית סבורה כי מכיוון שלפני 1948 האוכלוסייה הפלסטינית-ערבית היו הרוב באזור ארץ ישראל, אזור ארץ ישראל צריך להיות בריבונות פלסטינית. הקונפליקט המתמשך בין ישראל לפלסטינים על אי יכולתם להכיר בטענותיו של האחר על הטריטוריה הוביל לאורך השנים לגלי אלימות וחוסר יציבות באזור. במהלך שנות ה-70 נוצרו קשרים ראשונים בין אש"ף ותנועות שלום ישראליות, וכבר אז נוצר ביניהם קונצנזוס לא רשמי, שממשלת ישראל סירבה לקבל, כי פתרון לסכסוך יושג עם הקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, המהווים 22 אחוזים משטח ארץ ישראל המנדטורית לשעבר. ב-1988 הפכה עמדה זו לעמדה רשמית של אש"ף בעקבות החלטות ישיבת המל"פ באלג'יריה. ב-1993 הפכה עמדה זו לבסיס למשא ומתן שהחל בין ממשלת ישראל ואש"ף. ב-1994 הוקמה הרשות הפלסטינית, אך המשא ומתן איתה נקלע לקשיים, וחלק מהממשלות שקמו בישראל לאחר מכן התנערו מהאמונה בפתרון שתי המדינות וגיבשו עמדה הגורסת כי ניתן להביא לפתרון הסכסוך (או לפחות להחלשתו במידה ניכרת) באמצעות הקמת ישות פלסטינית מוחלשת שלא תכיל את כל שטחי הגדה והרצועה, בשעה שחלקים מהגדה יסופחו לישראל וימשיכו להוות שטח להרחבת התנחלויות. כתוצאה מהתחזקות המחנה המתנגד לפתרון שתי המדינות, התחזקה התמיכה בפתרון הגורס ישות פלסטינית מוחלשת.

הסכסוך הפוליטי בין ישראל לפלסטינים הוביל לאורך השנים לכך שארצות הברית ומדינות בולטות אחרות ניסו לקחת חלק ביישוב הסכסוך. עם זאת, פתרון לסכסוך עדיין לא נמצא.

המצב הנוכחי

יחסים כלכליים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תיאום ביטחוני

הסכמי אוסלו הקימו את מנגנוני התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית, והתאום המודיעיני החל רשמית בשנת 1996. לאחר מהומות מנהרת הכותל המנהיגות הפלסטינית חדלה באופן מעשי משיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, אך הוא חודש לאחר חתימת הסכם ואי. במהלך האינתיפאדה השנייה הוא נפסק לעיתים, והוא לא פעל ביעילות בשנים 2000 עד 2006. בשנים לאחר מכן התיאום הניב הישגים, והוא מהווה אינטרס חשוב לשני הצדדים, בעזרתו משמרים את השקט הביטחוני באזור יהודה ושומרון. סקירה ביטחונית של השב"כ שהובאה לפני הממשלה שיבחה את התיאום הביטחוני, ועל פי צה"ל גורמי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים היו אחראים לכ–40 אחוזים מהמעצרים של חשודים בטרור ביהודה ושומרון בתחילת 2016. במאי 2020, בעקבות ההצהרה של ישראל על סיפוח חד-צדדי של שטחים, הרשות הפלסטינית ניתקה את היחסים הביטחוניים. באוגוסט 2020 הוקפאו תהליכי הסיפוח בעקבות ההסכם לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, ובנובמבר התיאום הביטחוני הושב.

משאבי מים

יצחק רבין, יאסר ערפאת וביל קלינטון בעת חתימת הסכמי אוסלו, 13 בספטמבר 1993

אקוויפר ההר הוא מאגר מי התהום הגדול בישראל. מרבית זרם המים מגיע ממזרח לקו הירוק, אך רוב אגני הניקוז שלו נמצאים בשטח ישראל. האגן המערבי, הידוע גם בשם "הירקון-תנינים", הוא בעל הערך הרב ביותר עבור ישראל הן מבחינת קיבולת והן מבחינת שיעור השאיבה. נהר הירדן הוא מקור מים נוסף לישראל ולפלסטינים. עם הקמת המוביל הארצי הופנו חלק ממי נהר הירדן לטובת ישראל. מדינות ערב השכנות לישראל תכננו לחסום את נהרות הבניאס, הדן והחצבאני בעזרת סכרים שימנעו זרימת מים לנהר הירדן, ובכך לשתק את מקורות המים לכנרת, אך בסופו של דבר לא מימשו את תוכניתם.

בזמן "המלחמה על המים" ערב מלחמת ששת הימים, הפגיעה במוביל המים הארצי הייתה לניסיון הפיגוע הראשון של ארגון טרור פלסטיני, פת"ח. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את יהודה ושומרון וחבל עזה. ישראל הציבה מכסות שאיבה ועשתה זאת באופן שהפלסטינים לא יהיו רשאים לחפור בארות ללא היתר. מאז 1967 ניתנו אישורים להקמה של 23 בארות חדשות. הסכמי אוסלו עסקו בין היתר בסוגיית משאבי המים בסכסוך הישראלי פלסטיני.

ישראל מוכרת מים לגדה המערבית בשיעור של 53 מלמ"ק מים בשנה^{[דרוש מקור]}. הפלסטינים בגדה המערבית רוכשים כשליש מכלל אספקת המים שלהם מחברת מקורות^{[דרוש מקור]}. נושא נוסף שמקשה על היחסים בתחום המים הוא משבר המים ברצועת עזה אשר גורם לקושי כלכלי ומשבר בריאותי ברצועה, על אף היחסים המתוחים עם החמאס ישראל תמכה בהקמת מתקן התפלה בח'אן יונס ובמכון לטיהור שפכים בבית לאהיא ומנסה לסייע לתושבי הרצועה.

תיאום אזרחי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במאי 2020, בעקבות תוכנית הסיפוח של יהודה ושומרון, נותקו היחסים האזרחיים, עם זאת על אף המתיחות בין הצדדים ישראל סייעה לרשות הפלסטינית בזמן התפרצות נגיף הקורונה ברשות הפלסטינית וסיפקה לה ציוד רפואי לטפל בחולי קורונה, באפריל של אותה שנה, הלווה משרד האוצר סכום של כחצי מיליארד שקלים למלחמה בנגיף הקורונה ברשות הפלסטינית, מלבד זאת גם הועברו אלפי ערכות לזיהוי נגיף הקורונה לרשות הפלסטינית.

ב-7 בנובמבר 2020, עם ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, הודיע עבאס על חידוש התיאום האזרחי.

ראו גם

• יחסי ירדן–ישראל
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל בוויקישיתוף

• יחסי ישראל - פלסטינים, באתר INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי