יעקב אינגרמן
לידה |
5 במאי 1919 שפטיבקה, אוקראינה |
---|---|
פטירה | 15 בנובמבר 2007 (בגיל 88) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | ישראל |
מקום מגורים | ברית המועצות, איטליה, ישראל |
כינויים נוספים | יעקב אינגולוף |
ידוע בשל | ריגול והפעלת רשת פרטיזנים בזמן מלחמת העולם השנייה, איש מודיעין ישראלי |
השכלה | אוניברסיטת קייב |
תקופת הפעילות | 1941–1978 (כ־37 שנים) |
מקצוע | איש צבא |
מפלגה | קומוניסט |
בת זוג | שולה אינגרמן |
פרסים והוקרה | פרס ביטחון ישראל (1961) |
יעקב אינגרמן (ברוסית: Яков Ингерман; 5 במאי 1919 – 15 בנובמבר 2007) היה מרגל יהודי סובייטי בצבא גרמניה הנאצית, איש מודיעין ישראלי וחתן פרס ביטחון ישראל.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגרמן נולד בשפטיבקה שבאוקראינה, למד מתמטיקה באוניברסיטת קייב בשנים 1937–1940 ולאחר מכן עבד כמורה.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, השתתף בבלימת המתקפה הגרמנית, נפצע, ובבית חולים ברוסטוב גויס למודיעין. לאחר קורס של חצי שנה הוא הופעל במסגרת המודיעין הקרבי לגיוס פעילים בארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית לפעילות פרטיזנית מחתרתית. הוא הוצנח בשנת 1942 באזור טגנרוג, בזהות בדויה של טרקטוריסט שאמו גרמנייה ואביו קוזאק שנשפט בטיהורים הגדולים. בשל ידיעותיו בשפה הגרמנית התקבל כמתורגמן ביחידה גרמנית ולאחר מכן עבר ליחידה טכנית של הוורמאכט שחיברה קווי חשמל וקווי אספקת מים ושירת בה במשך שנתיים וחצי. במקביל פעל לגיוס פרטיזנים והבריח לרשותם נשק. באוגוסט 1943, כשהוא בדרגת רב"ט, הועבר עם היחידה לאיטליה, שם השתתף בפעולות חבלה של פרטיזנים איטלקים ויוגוסלבים בסמוך לעיר טרנטו, שם הצליח להבריח קבוצת שבויים סובייטים. במאי 1945 הכוחות האמריקאיים הגיעו לאזור.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באיטליה נישא לאלברטה, בתה של הדוכסית האיטלקייה שעזרה לפרטיזנים אולגה מָארִיני, היה פעיל בתנועת הבריחה בראשותו של מאיר דודזון, ובשנת 1946 עלו בני הזוג לארץ ישראל, באונייה "יאשיה ווג'ווד" במסגרת ההעפלה, והתיישבו בקיבוץ אילון, שם נולדה בתם, מרים. כעבור זמן קצר שבה רעייתו עם בתם לאירופה.
אינגרמן התגייס לחיל המודיעין ושירת ביחידת ההאזנה 515 (לימים יחידה 8200), בה הכיר את רעייתו שולה הלפרין, ויחד עמה זכה בשנת 1961 בפרס ביטחון ישראל.[1] במסגרת יחידת ההאזנה הוקם על ידי אינגרמן "המדור הרוסי", ובמסגרת יחידת חצב הוקם בפיקודו מדור מזרח אירופה למודיעין ממקורות גלויים ברוסית. לאחר פרישתו מצה"ל הצטרף לארגון נתיב וערך את דברי הסאמיזדאט שנכתבו על ידי יהודי ברית המועצות והופצו ביניהם.
משפחתו בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתו היא ענת מטר, ונכדו הוא חגי מטר.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב אינגרמן, יהודי ב"שירות" הרייך, הוצאת ביתן, 2001.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי דרומי, מאחורי קווי האויב הנאצי, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2007
- דף פעולותיו ברשימת הלוחמים של אתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
- משירות בצבא הגרמני למוסד לעליה ב' - סיפורו של יעקב אינגרמן, באתר הפלי"ם.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הוענקו פרסי ביטחון ישראל, מעריב, 12 במאי 1961, עמוד 2
- ^ חגי מטר, סבא שלי העביר את המלחמה במדי הצבא הגרמני, באתר "שיחה מקומית", 23 בספטמבר 2015
- אנשי נתיב
- זוכי פרס ביטחון ישראל: חיילי צה"ל
- חיילי יחידה 8200
- יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- יהודים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
- מרגלים יהודים
- מרגלים למען ברית המועצות
- מרגלים שפעלו נגד גרמניה הנאצית
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- פרטיזנים יהודים מברית המועצות
- פרטיזנים יהודים מאיטליה
- בוגרי אוניברסיטת קייב
- ישראלים שנולדו ב-1919
- ישראלים שנפטרו ב-2007