יעקב שגיא

יעקב שגיא
לידה	2 בנובמבר 1937; בוקרשט, רומניה
פטירה	29 בספטמבר 1980 (בגיל 42); ישראל
מוקד פעילות	ישראל
עיסוק	מלחין, מוזיקאי וחצוצרן ישראלי
כלי נגינה	חצוצרה

קורות חיים

נולד ב-2 בנובמבר 1937 בבוקרשט שברומניה. ב-1940 עברה משפחתו לצ'רנוביץ. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לצ'רנוביץ ויהודיה גורשו לטרנסניסטריה. לאחר שאביו נספה בעת ניסיון בריחה ממחנה עבודה גרמני, שגיא ומשפחתו מצאו מחסה אצל איכרה רומנייה שהסתירה אותם בביתה.

ב-1947 עלה שגיא בן העשר ואמו, לארץ ישראל באוניה "מדינת היהודים". במהלך התהליך, נתפסה האנייה על ידי הבריטים שגיא ואמו גורשו לקפריסין.

ב-1948 הם הגיעו ארצה ויעקב נקלט בקיבוץ עין השופט.

בגיל 13 קיבל במתנה חצוצרה ואז התגלה כישרונו המוזיקלי. בצה"ל שירת בחטיבת גולני ואחר כך בתזמורת צה"ל.

שגיא למד מוזיקה וניצוח באקדמיה למוזיקה בתל אביב. לימד מוזיקה ונגינה בכלי נשיפה במוסד החינוכי בקיבוץ עין השופט.

ב-1972 יצא לשליחות למשך שלוש שנים בשיקגו, ארצות הברית. במסגרת זו למד שגיא הוראת כלי נשיפה אצל מומחים מהתזמורת הפילהרמונית של שיקגו.

עת סיים שגיא את שליחותו, מילא תפקידים שונים גם בתנועה וגם בקיבוץ, ובין היתר לימד בסמינר אורנים.

לאורך השנים, השירים שהלחין שגיא הושפעו מהקיבוץ והתנועה. שלושת שיריו המפורסמים הם: "שיירה שלנו (שוב יוצא הזמר)" למילים של נתן יונתן, "שיבולי פז" למילים של עמירם קופר^[1] ו"עוד נשוב מחר" למילים של אלי נצר.

בשנת 1980 נפטר בפתאומיות והוא בן 43 שנים בלבד.