לאנס ארמסטרונג
 | ||||||||||||||||||||
| לאנס ארמסטרונג במדי קבוצת שירות הדואר | ||||||||||||||||||||
| לידה |
18 בספטמבר 1971 (בן 53) אוסטין, טקסס, ארצות הברית  | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | מלו ג'וני (פרפרזה על חולצה צהובה, מצרפתית), הבוס, הטקסני | |||||||||||||||||||
| גובה | 1.77 מ' | |||||||||||||||||||
| משקל | 75 ק"ג | |||||||||||||||||||
| תחום | כביש | |||||||||||||||||||
| התמחות | רב גוני | |||||||||||||||||||
| קבוצה נוכחית | פרש בשנת 2011 | |||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
מוטורולה (1992-1996) קופידיס (1997) רשות הדואר/דיסקברי צ'אנל (1998-2005) אסטנה (2009) קבוצת רדיושק (2010-2011) | |||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
 אלוף ארצות הברית (1993)2 ניצחונות בדופינה ליברה (2002,2003) | |||||||||||||||||||
| http://www.lancearmstrong.com/ | ||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
לאנס ארמסטרונג (באנגלית: Lance Armstrong; נולד ב-18 בספטמבר 1971) הוא רוכב אופני כביש אמריקאי מקצועי (פרש ב-2011). נחשב בעבר לאחד מגדולי רוכבי האופניים בכל הזמנים. נודע במיוחד מכיוון שהחלים מסרטן אשכים בשלב מתקדם, ולאחר מכן קבע שיא וניצח שבע פעמים רצופות בתחרות הטור דה פראנס בשנים 1999 עד 2005.
ב-24 באוגוסט 2012 החליטה הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט לשלול את תאריו מתאריך 1 באוגוסט 1998 ולהשעותו לצמיתות[2], אך דרשה את אישורם של ארגוני ספורט בינלאומיים אחרים לשם מתן תוקף לשלילה של תאריו[3]. ארמסטרונג לא ערער על ההחלטה, שנבעה, כפי שטען באותה עת, מ"ציד מכשפות" נגדו[4]. ב-22 באוקטובר 2012 הודיע האיגוד הבינלאומי לאופניים שהוא מקבל את מסקנות דו"ח הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט, ואישר את שלילת כל תאריו של ארמסטרונג, החל מ-1 באוגוסט 1998. ב-17 בינואר 2013 הודה ארמסטרונג בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פראנס[5].
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארמסטרונג נולד בעיירה פלאנו שבמדינת טקסס שבארצות הברית בשם לאנס אדוורד גנדרסון. שמה של אמו הוא לינדה מוניהם ושם אביו הוא אדי גנדרסון. האב, גנדרסון, נטש את משפחתו כאשר היה לאנס בן שנתיים בלבד. זמן קצר לאחר מכן נישאה אימו לטרי קית' ארמסטרונג שב-1974 אימץ את לאנס הצעיר באופן רשמי ונתן לו את שם משפחתו. הדמות הבולטת בחינוכו של ארמסטרונג בשנות חייו הראשונות הייתה אימו. בבגרותו יטען ארמסטרונג כי אופייה הנחוש והעצמאי היה למקור ההשראה העיקרי שלו כילד.
קריירת הספורט של ארמסטרונג החלה בתחרויות טריאתלון. כישרונו של ארמסטרונג בלט במיוחד, וכבר בגיל 13 הוא החל לנצח במספר תחרויות לבוגרים. במהרה הפך למדורג מספר אחד בספורט בקרב קבוצת הגיל שלו. בגיל 16 הפך למתחרה טריאתלון מקצועי ועד גיל 19 זכה במספר תארים בתחרויות לאומיות. במהרה התברר כי כישרונו המיוחד של ארמסטרונג הוא כרוכב אופניים, במיוחד לאחר שניצח באליפות ארצות הברית במרוץ כביש לחובבים, והוא החליט להפנות את מירב מאמציו לעבר תחום זה. ב-1992 זכה ארמסטרונג לייצג את ארצות הברית באולימפיאדת ברצלונה והגיע למקום ה-14. בשנה זו פנה לקריירה מקצוענית ברכיבת אופניים במסגרת קבוצת מוטורולה.
בשנת 1993 זכה ארמסטרונג לפרסום עולמי כשהיה לרוכב הצעיר ביותר שזכה (מאז סיום מלחמת העולם השנייה) באחד השלבים בטור דה פראנס, ולרוכב הצעיר ביותר בהיסטוריה שניצח באליפות העולם במרוץ כביש. באותה שנה ניצח גם באליפות ארצות הברית. בשנים הבאות המשיך ארמסטרונג וזכה בהישגים נאים שהוכיחו כי מדובר ברוכב מבטיח במיוחד. ב-1995 ניצח במרוץ החד-יומי, קלאסיקה סן סבסטיאן (לאחר שבשנה הקודמת הגיע רק למקום השני), והיה בכך לרוכב האמריקאי הראשון שניצח במרוץ שהשתייך לסבב הגביע העולמי. באותה שנה ניצח במרוץ ה"טור דופונט", שהיה באותה תקופה מרוץ האופניים הגדול ביותר בארצות הברית. ארמסטרונג חזר על ניצחון זה ב-1996, והוסיף לכך גם זכייה במרוץ הקלאסי היוקרתי פלש ואלון באותה השנה. למרות הישגים אלה טען ארמסטרונג בשנים מאוחרות יותר כי הוא היה עצלן ומפונק באותה תקופה, ולא השקיע בספורט האופניים את מיטב יכולתו.
המאבק במחלת הסרטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התחלה טובה של עונת 1996, החל ארמסטרונג לחוש חולשה. הוא פרש מהטור דה פראנס לאחר חמישה ימים. מעט לאחר אולימפיאדת אטלנטה בשנת 1996, שבה השיג תוצאות מאכזבות, בעת ששהה בביתו, הרגיש טשטוש בראייה, החל לסבול מכאבי ראש והבחין כי אחד מאשכיו נפוח. בהמשך אותו השבוע אובחן אצלו סרטן האשכים. בבדיקות מקיפות יותר התברר כי הסרטן שלח גרורות לבטנו, ריאותיו וראשו. מעט לפני כן, עזב ארמסטרונג את קבוצת מוטורולה האמריקאית וחתם על חוזה עם קבוצת "קופידיס" הצרפתית. ארמסטרונג שוחרר מסגל הקבוצה לאחר החלמתו מהמחלה, ולטענתו, גילתה כלפיו הקבוצה הצרפתית יחס משפיל.
מצבו הרפואי היה חמור כל כך, עד שנותח מיד למחרת האבחון. בפרק זמן זעום זה המשיך הסרטן להתפשט כך שרופאיו רצו שיתחיל טיפולים כימותרפיים כבר ביום המחרת. ארמסטרונג הקפיא זרע, כיוון שכבר עם גילוי הסרטן החלה להיפגם הפוריות שלו. ארמסטרונג עבר מספר ניתוחים להסרת גידולים מראשו (שהתגלו כנקרוטיים), הסרת אשך, וסדרה ארוכה וקשה של טיפולי כימותרפיה. הוא הקפיד לבחור בטיפולים שלא יפגעו בריאותיו, גם אם פירוש הדבר היה טיפולים קשים ומסוכנים יותר, והמשיך לרכוב על אופניו (וכשלא היה יכול לרכוב על אופניים רגילים התאמן באופני כושר) במשך כל תקופת הטיפולים. בספר שכתב לאחר מכן ("בחזרה לחיים - זה לא רק סיפור על אופניים", יצא בעברית בהוצאת "מטר") ארמסטרונג מתאר את הקשיים שהיו כרוכים בהתמודדות עם המחלה ועם ההחלטה להמשיך ולעסוק בספורט.
ההצלחה בטור דה פראנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסקה זו נעשה שימוש במונחים השייכים למרוצי אופנים. להסברים על המושגים השונים ראו מרוץ אופני כביש-מונחים.
בשנת 1997, לאחר שהחלים מהסרטן, חיפש ארמסטרונג דרך לחזור לעיסוק מקצועני ברכיבה על אופניים. לאחר מספר דחיות מהקבוצות הנחשבות ביותר בארצות הברית, הסכימה קבוצת הרוכבים של שירות הדואר של ארצות הברית (U.S. Postal) לצרף אותו לשורותיה. הוא חזר לרכיבה בתחילת עונת 1998, והצליח להתמודד עם הקשיים שבחזרה על ידי יציאה למחנה אימונים. בספטמבר 1998 השתתף בטור הספרדי וואלטה אספניה וסיים במקום הרביעי בדירוג הכללי. הישג זה סימן שתי נקודות חשובות. הראשונה - ארמסטרונג חזר לשורה הראשונה של הרוכבים בעולם והשנייה - ארמסטרונג עבר לקבוצה שהתמחותה במרוצים ארוכים דוגמת הטור דה פראנס, וזאת, בניגוד להתמחות שלו, לפני מחלתו, במרוצים חד-יומיים או בקטעים בודדים בתוך מרוצי קטעים.
הטור של 1999
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בפרולוג (השלב הראשון במרוץ) הראה ארמסטרונג את כוונותיו כשניצח בשלב וגבר על יריביו העיקריים. בשלב מס' 2 אירעה נפילה בדבוקת הרוכבים. ארמסטרונג הצליח להימנע מהנפילה ההמונית, אך יריבו העיקרי אלכס צילה היה מעורב בנפילה וצבר בעקבות זאת פיגור של 6 דקות. ארמסטרונג חזר ללבוש את החולצה הצהובה (הפרס למוביל בדירוג הכללי) לאחר שניצח בשלב השמיני שהיה נגד השעון. בשלב התשיעי שהסתיים בפסגה בססטרייה שבאלפים האיטלקיים ניצח ארמסטרונג בצורה מרשימה ביותר במזג אוויר קשה ולמחרת, שמר על יתרונו בשלב שהסתיים באלפ ד'ואז. משם ועד הסיום בפריז הוכיח ארמסטרונג כי איש אינו יכול לשבור אותו וזכה גם בשלב נוסף, גם הוא נגד השעון. שני סיים צילה ושלישי פרננדו אסקרטין.
הטור של 2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מרוץ זה סומן יאן אולריך הגרמני, שזכה בטור דה פראנס ב-1997 ובסגנות בטור דה פראנס של 1998 (ונעדר מהמרוץ ב-1999), כמתחרהו העיקרי של ארמסטרונג. בשלב העשירי, שהיה השלב ההררי הראשון והסתיים בפסגת הוטאקאם שבפירנאים, נקט ארמסטרונג בטקטיקה הקבועה שלו: התקפה רצחנית בשלב ההרים הראשון שמסתיים בפסגה ויצירת פער על מתחריו העיקריים. ארמסטרונג הצליח ליצור פער של מעל ל-4 דקות מאולריך ועבר ללבוש את החולצה הצהובה. בשלב הררי נוסף שהיה באלפים נקלע ארמסטרונג למצוקה ופיגר אחרי מתחריו, אולם הצליח לשמור על פיגור קטן יחסית, לא איבד את ההובלה בדירוג הכללי, ועד לסיום בפריז נשארה חולצת המוביל על כתפיו. בשנה זו הסתפק ארמסטרונג בניצחון בשלב אחד בלבד לעומת ארבעה בשנה הקודמת. שני סיים אולריך ושלישי חוסבה בלוקי הספרדי.
הטור של 2001
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיריבים המסוכנים סומנו לפני המרוץ שוב, אולריך ובלוקי. בשלב החמישי, שבו התקיים מרוץ קבוצתי נגד השעון, החליקו שני רוכבים מקבוצתו של ארמסטרונג על הכביש הרטוב. למרות הסיכון שבכך, החליטו ארמסטרונג והמנהל הספורטיבי של הקבוצה לחכות לשני הרוכבים, דבר שהביא בסיום השלב לפיגור של ארמסטרונג מול בלוקי. בשלב השמיני הסתבכו עוד יותר העניינים כשקבוצה של 14 רוכבים ניצלה יום גשום ופתחה פער של 35 דקות על שאר הרוכבים, כולל ארמסטרונג. ארמסטרונג החל לצמצם את הפער בקטעים הבאים. בשלב ההררי באלפ דואז', הוא תקף בהגיעו לתחתית ההר וניצח, לאחר שלאורך כל הקטע רכב לאט והעמיד פני חלש וסובל, וכך שמר על כוחותיו. כמו כן, הוא ניצח בשלב נוסף נגד השעון. בשלב ה-13 ניצח שוב בפסגה ועבר גם לראש הדרוג הכללי שבו החזיק עד הסיום. גם ב-2001 זכה ארמסטרונג בארבעה ניצחונות בקטעים מלבד הניצחון הכללי. שני סיים אולריך ושלישי בלוקי.
הטור של 2002
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם העדרו של אולריך מהמרוץ עקב פציעה בברכו, צפו פרשנים ניצחון קל יחסית לארמסטרונג. אף על פי שסיים רק במקום השני בקטע הראשון של המרוץ נגד השעון, הציפיות לניצחון קל לארמסטרונג התממשו כאשר ארמסטרונג יישם את הטקטיקה הקבועה שלו וניצח בשלב ההררי הראשון. ארמסטרונג ניצח בארבעה קטעים בודדים בנוסף לניצחון הכללי. שני סיים בלוקי ושלישי ריימונדאס רומשאס.
הטור של 2003
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל הפרשנים צפו שארמסטרונג ינצח בקלות במרוץ. אולריך חזר מפציעה ארוכה ולא הרשים לפני המרוץ. בשלב ההררי הראשון ארמסטרונג ניסה ליישם את הטקטיקה הרגילה שלו, אך הפעם לא הצליח לשבור את יריביו וסיים רק שלישי בשלב. באחת הירידות בשלב התשיעי רכבו ארמסטרונג ובלוקי זה לצד זה במהירות גבוהה בעיקול בדרך. הצמיג בגלגל האחורי של בלוקי התפוצץ והוא הוטח על הכביש ונפצע קשה. ארמסטרונג הצליח ברגע האחרון להימנע מהתנגשות עם בלוקי, ירד לשדה חרוש בשולי הכביש[6], אך הצליח להתעשת ולחזור לכביש ולמרוץ. בשלב ה-15 במצב שבו במרוצים הקודמים ארמסטרונג היה כבר עם פער גדול על יריביו, היה לו פער של 15 שניות בלבד מאולריך ו-18 שניות מווינוקורוב. ארמסטרונג הצליח לנצח בשלב זה שהסתיים בפסגה בפירנאים אף על פי שנפל מאופניו במהלך השלב. מכאן ועד הסיום הוא הצליח לשמור על היתרון הקטן שלו וסיים לפני אולריך ווינוקורוב.
הטור של 2004
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התצוגה הלא משכנעת ב-2003 ציפו הפרשנים כי ארמסטרונג יתקשה להשיג ניצחון שישי ברציפות. גם הפעם טפח ארמסטרונג על פניהם והפגין עליונות על כל מתחריו, כשהוא מנצח בחמישה קטעים, ומוביל בחלקו האחרון של המרוץ בצורה משכנעת ביותר. לראשונה בהיסטוריה זכה רוכב אחד בשישה ניצחונות רצופים בטור דה פראנס. שני הגיע אנדראס קלודן ושלישי איוואן באסו.
הטור של 2005
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2005 הכריז ארמסטרונג כי הטור של 2005 יהיה האחרון בקריירה שלו וכי לאחריו יפרוש מרכיבת אופניים מקצועית. ארמסטרונג, שקבוצתו החליפה בראשית השנה מאמן ועברה מ"שירות הדואר של ארצות הברית" ל"ערוץ דיסקברי", המעיט במרוצי הכנה לטור דה פראנס אף יותר מבשנים קודמות וזאת, למרות הצהרותיו המוקדמות על כך שייטול חלק במרוצים הקלאסיים של האביב.
מתחריו של ארמסטרונג בטור זה היו אמורים להיות בעיקר אולריך ועמיתיו לקבוצת טי-מובייל (יורשת "טלקום"): אנדראס קלודן ואלכסנדר וינוקורוב. שלושתם כבר עלו על הפודיום בפריז (דירוג בין שלושת המובילים בסיום הטור), וכן איוואן באסו מקבוצת סי.אס.סי. השאפתנית ואיבן מאיו הספרדי.
כבר בפתיחת הטור אותת ארמסטרונג על כוונותיו, כאשר במרוץ הראשון נגד השעון הצליח לצבור פער של למעלה מדקה מאולריך, ואף חלף על–פניו לקראת סוף המרוץ. גם במרוץ הקבוצתי נגד השעון ניצחה קבוצת דיסקברי. שני ניצחונות אלו אפשרו לארמסטרונג לפתוח פער של דקה וחצי עד שלוש דקות וחצי על-פני יריביו העיקריים כבר בפתיחת המרוץ.
עם תחילת הקטעים ההרריים התברר שקבוצתו של ארמסטרונג, שבשנים עברו הייתה זו שדחפה לקצב מהיר בעליות בהרים ולהכנה ליצירת פער עבור ארמסטרונג, לא הגיעה לרמתן של הקבוצות שליוו את ארמסטרונג בטורים הקודמים. במספר מקרים הצליחה קבוצת טי-מובייל לבודד את ארמסטרונג והוא נשאר ללא תמיכה קבוצתית.
ארמסטרונג התמקד בתגובות להתקפות (ניסיונות בריחה מהדבוקה) של אולריך ובאסו בלבד והתעלם מההתקפות של קלודן ושל וינוקורוב שאף זכה בשלב הררי לאחר בריחה. למרות ניסיונות התקיפה של אולריך ובאסו שהיו רבים יותר מבשנים קודמות, לא נקלע ארמסטרונג, בשום שלב משלבי ההרים, לבעיה אמיתית ואף הגיב בהתקפות נגד שאפשרו לו פתיחת פערים קטנים משני מתחריו העיקריים תוך כדי הפגנת שליטה מלאה בכל סיטואציה שנוצרה תוך כדי המרוץ. עם זאת, לא הצליח ארמסטרונג לפרוץ לבדו, כדרכו בעבר, באף אחד משלבי ההרים. בשלבי ההרים הראשונים הרשים במיוחד אלחנדרו ולוורדה, הספרדי הצעיר אשר סיים שלישי בוואלטה אספניה של 2003, כאשר נצמד לארמסטרונג ולבאסו ובסיום השלב העשירי אף הצליח לנצח את ארמסטרונג.
מספר גורמים באו לעזרתם של ארמסטרונג וקבוצתו. דייוויד זבריסקי, מנצח השלב הראשון מסי.אס.סי, קבוצתו של באסו, נפל כמה מאות מטרים לפני קו הסיום במרוץ הקבוצתי, ויש הטוענים כי בכך גרם לסי.אס.סי לאבד את הניצחון בשלב לקבוצתו של ארמסטרונג. קבוצת טי-מובייל סבלה משתי תאונות אימונים תמוהות. בשתיהן נפגע קלות יאן אולריך, והאחרונה אף הובילה לפרישתו של אנדראס קלודן. טי-מובייל, כרגיל, סבלה גם מסכסוכים פנימיים בניגוד ללכידות הקבוצתית שהפגינה דיסקברי, שהייתה ממוקדת כרגיל בארמסטרונג ובמטרותיו. בנוסף, ולוורדה, שניצחונו המרשים על ארמסטרונג בשלב העשירי הוביל את זה להכריז עליו כ"עתידה של הרכיבה על אופניים", נאלץ לפרוש אף הוא אחרי השלב ה-13 בגלל פציעה. לראשונה זה מספר שנים, איבדה קבוצתו של ארמסטרונג רוכב במהלך הטור. היה זה מנואל בלטרן שנפצע באחד משלבי ההרים הראשונים וחסרונו פגע בתפקוד הקבוצה במיוחד בשלבי ההרים. כמו כן, השכיל יוהאן ברויינל, מנהלה הספורטיבי של קבוצת דיסקברי, להפוך את חולשתה היחסית של קבוצתו ליתרון, על ידי שינוי הטקטיקה ושליחת רוכבים לבריחות, דבר אשר הוביל לניצחונות של ג'ורג' הינקאפי ופאולו סבולדלי בשני קטעים הרריים.
אחרי פרישתו של ולוורדה, נותרו למעשה רק אולריך ובאסו כיריבים אמיתיים. התקפותיו של איבן באסו, שלא הסתפק כבשנת 2004 במקום השני, לא היו מסוגלות להכניע את ארמסטרונג והביאו לאיבוד זמן של אולריך בהרים. גם מתקפותיו של אולריך בפירנאים כשלו ובשלב מאוחר יותר במרוץ כוונו למעשה לצמצום הפער בינו ובין המטפס הדני המוכשר מיכאל רסמוסן שדורג עד השלב ה-19 במקום השלישי. בשלבי הסיום, במרוץ נגד השעון, זכה ארמסטרונג בניצחונו האישי היחיד בשלב בטור של 2005, תוך שהוא גובר על אולריך. בסיום המרוץ ב-24 ביולי בפריז הוכרז ארמסטרונג כמנצח בעוד שבאסו הצליח לשמור על המקום השני בדרוג הכללי ואולריך הצליח להשיג את המקום השלישי.
פרישה וחזרה לרכיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב 24 ביולי 2005, ביום סיום הטור, הודיע ארמסטרונג כי הוא פורש וברצונו להשקיע יותר זמן במשפחתו ובקרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן. במהלך פרישה זו השתתף במרתון ניו יורק והקים (ביחד עם ספורטאים נוספים כמוחמד עלי, אנדרי אגאסי ואלונזו מורנינג) קרן צדקה למעוטי יכולת.
ב-9 בספטמבר 2008, הכריז ארמסטרונג כי הוא חוזר להתחרות בסבב המקצועני ומטרתו המוצהרת היא זכייה בטור דה פראנס של 2009[7] "לאחר ששוחחתי עם ילדיי, עם משפחתי ועם חבריי הקרובים, החלטתי לחזור לרכיבה מקצועית על מנת לעורר מודעות עולמית לנטל הסרטן הגלובלי." אמר ארמסטרונג בריאיון לאתר שלו[8].
עוד דווח כי ארמסטרונג ימסור את תוצאות בדיקות הסמים שלו והן יפורסמו באינטרנט. וכי לא יקבל משכורת או בונוסים עבור תוצאות. ארמסטרונג הצטרף לקבוצת אסטנה בה היה חתום כבר הרוכב הספרדי, אלברטו קונטדור שניצח בטור דה פראנס של 2007. הימצאותם של שניים מהרוכבים הבכירים ביותר בדבוקה העולמית בקבוצה אחת יצרה ציפיות אצל אוהדי הענף למאבק פנים קבוצתי.
2009
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2009 השתתף ארמסטרונג בטור דאון אנדר באוסטרליה וסיים במקום ה-29[9]. היה זה המרוץ המקצועני הראשון בו השתתף מאז שנת 2005. בפברואר הוא השתתף במרוץ השני שלו, הטור של קליפורניה, וסיים במקום השביעי.
במרץ 2009, במהלך מרוץ בקסטיליה ולאון שבספרד, שבר ארמסטרונג את עצם הבריח בתאונה ועבר ניתוח, והשתתפותו בג'ירו ד'איטליה, עליה הצהיר כבר בסוף 2008, הוטלה בספק. אף על פי כן, הוא חזר במהירות להתאמן, והודיע למארגני הג'ירו כי הוא יהיה כשיר לפתיחת המרוץ[10]. כהכנה לג'ירו התחרה ארמסטרונג, יחד עם חברו לקבוצה לוי ליפהיימר, בטור של גילה במסגרת קבוצה שמומנה על ידי חנות האופניים שלו, וסיים במקום השני. בג'ירו הציג ארמסטרונג יכולת טובה, יחסית לרוכב שאך חזר מפציעה והחסיר ימי אימון ומרוצים רבים, וסיים במקום ה-12.
בשלבים הראשונים של הטור דה פראנס הציג ארמסטרונג כושר מצוין. בקטע השלישי, שהתנהל בדרום צרפת, ניצלה קבוצת "HTC קולומביה" את משטר הרוחות באזור ואת יכולתם הגבוהה של רוכביה ויצרה פיצול בדבוקה. חלק מקבוצת אסטנה, כולל ארמסטרונג, הצטרף לבורחים ואף סייע בהגדלת הפער וזאת אף על פי שחבר קבוצתם, אלברטו קונטדור, המועמד שנחשב בתחילת המרוץ כבעל הסיכוי הרב ביותר לנצח במרוץ, נשאר בחלקה האחורי של הדבוקה ואיבד בסוף הקטע 41 שניות לארמסטרונג שעבר למקום השלישי בדירוג הכללי. אירוע זה הביא את המתח הפנימי בקבוצת אסטנה לשיא חדש וניכר היה כי מנהלי הקבוצה ורוב הרוכבים בה פועלים בעדיפות ראשונה לטובת ארמסטרונג. בקטע הרביעי, שהיה שלב של מרוץ קבוצתי נגד השעון, ניצחה קבוצתו של ארמסטרונג והוא העפיל למקום השני, אך הודות לפער של 0.22 שניות נותרה חולצת המוביל בידיו של פביאן קנצ'לארה.
בקטע השביעי, שהסתיים בפסגה באנדורה, התהפך הגלגל. קונטדור תקף בסיום את כל יריביו, השיג פער של 21 שניות על ארמסטרונג וזה נדחק למקום השלישי בדרוג הכללי בפיגור של 2 שניות אחרי קונטדור. בקטע ה-15 שהתקיים באלפים, פיגר ארמסטרונג אחרי קונטדור (שניצח בקטע) ושאר הרוכבים הבכירים ונראה היה כי יקשה עליו מאוד לנצח במרוץ כולו. ארמסטרונג לא הצטיין בקטע ה-18, שהיה מרוץ אישי נגד השעון, וסיים במקום ה-16, אך הצליח בכל זאת לעלות למקום השלישי בדרוג הכללי כשהוא מפגר אחרי קונטדור ואנדי שלק. עד לסיום בפריז הצליח לשמור על מקומו וסיים שלישי בפיגור של 5:24 מחברו לקבוצת אסטנה שניצח, אלברטו קונטדור.
2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שובו של אלכסנדר וינוקורוב לקבוצת אסטנה, אחרי עונש השעיה, הודיע ארמסטונג כי יחזור לטור בשנת 2010[11], בראשות קבוצה חדשה שהוא מקים, קבוצת רדיושק[12]. יחד עם ארמסטרונג, עזבו מאסטנה לרדיושק גם יוהאן ברויינל המנהל הספורטיבי ורוב הרוכבים החזקים שהביאו עמם ארמסטרונג וברויינל לאסטנה, כולל פופוביץ', קלודן, ליפהיימר וזובלדיה.
ארמסטרונג מיעט להשתתף במרוצים שקדמו לטור דה פראנס. אף על פי שהיו ספקות לגבי יכולתו להתמודד בגיל 38 עם רוכבים צעירים ממנו, נחשב ארמסטרונג לאחד המועמדים הבולטים לניצחון לפני המרוץ, וזאת לאחר שסיים במקום השני בדירוג הכללי בטור של שווייץ, כשבועיים לפני הזינוק לטור דה פראנס. הוא פתח את המרוץ היטב כשסיים רביעי בפרולוג והקדים את קונטדור. בקטע השלישי, שהתנהל בתנאי מזג אוויר קשים בבלגיה, היה מעורב ארמסטרונג בנפילה המונית אך התאושש ממנה, אם כי סיים בפיגור קטן וקונטדור עבר אותו בדירוג הכללי. בקטע השמיני, שהיה הקטע הראשון באלפים, היה ארמסטרונג מעורב בשתי נפילות. הוא אמנם יצא מהן עם חבורות קלות בלבד, אך כשהוגבר הקצב החל לפגר, דבר שהביא את אסטנה, קבוצתו של קונטדור, לראש הדבוקה תוך שהיא מגבירה את הקצב כדי לנצל את חולשתו של ארמסטרונג. ארמסטרונג סיים 11:45 דקות לאחר מנצח הקטע, אנדי שלק ובכך בא הקץ לניסיונו לנצח במרוץ בפעם השמינית. בשארית המרוץ תפקד כרוכב מהשורה והיה אף מעורב בניסיון בריחה שהצליח בקטע ה-16 אולם הפסיד במירוץ הסיום של הבריחה (ניצח בקטע פייריק פדריגו). הוא סיים את המרוץ בפריז ודורג במקום ה-23 בפיגור של 39:20 דקות אחרי המנצח קונטדור.
ב-16 בפברואר 2011 הודיע לאנס אמסטרונג על פרישתו מרכיבה תחרותית.
האשמות בדבר שימוש בסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמסטרונג ניצב מול האשמות שהוא משתמש בסמים משפרי ביצועים, ובמיוחד ב-EPO, סם אסור בשימוש המעלה את רמת ההמטוקריט (ריכוז הכדוריות האדומות בדם) ובכך משפר במידה משמעותית את יכולתם של ספורטאים העוסקים בענפי ספורט סיבולתיים.
ארמסטרונג נטל EPO כחלק מהטיפול הרפואי שעבר בעת מחלתו, אך מאחר שהשפעת הסם נוטה להתפוגג במהירות, לא הייתה לו השפעה על ביצועיו שנים מאוחר יותר. כמו כן, בזמן הטור דה-פראנס בשנת 1999 נמצא קורטיקואיד בדמו, אך התאחדות האופניים הבינלאומית, ה-UCI קיבלה את טענתו כי הימצאות החומר נובעת משימוש במשחה במרשם לטיפול בשפשופים וכאבים הנובעים מישיבה ממושכת על אוכף האופניים.
ההאשמות נגד ארמסטרונג החלו נשמעות כאשר נודע ברבים כי לארמסטרונג קשר הדוק עם מאמן הספורט ד"ר מיקלה פרארי. נגד פרארי הוגשה בשנת 2001 תביעה לבית המשפט בבולוניה שבאיטליה, שהביאה להרשעתו של פרארי ב"תרמית ספורטיבית" וברשלנות פושעת ולהרשעת הרוקח מסימו גואנדליני שסיפק סמים אסורים לספורטאים לפי הוראותיו של פרארי. גואנדליני נדון לשנתיים מאסר בפועל. בחודש מאי 2006 זיכה בית הדין לערעורים את פרארי[13].
לפי עדותו של פליפה סימאוני, אחד משלושה רוכבים שהעידו נגד פרארי, הרופא לא רק סיפק את הסמים אלא גם מתכונים להימנעות מגילויים בדמו של הרוכב. כך, לדוגמה, טען סימאוני כי הורה לו ליטול אמנגל בבוקר הבדיקות ולהשתמש במוצר אחר בלילה שלפני כדי להוריד את רמות ההמטוקריט בדמו לרמות חוקיות.
גילוי הקשרים בין ארמסטרונג וקבוצת יו-אס-פוסטל לפרארי הוביל כמה מבקרים לטעון כי עצם קיום הקשר מהווה עדות לכך שארמסטרונג נוטל סמים בלתי חוקיים. בין המבקרים בלט גרג למונד, רוכב אמריקני שזכה שלוש פעמים בטור דה-פראנס בשנות השמונים. ביקורת חריפה הושמעה גם בעיתונות הצרפתית, בין השאר בלה מונד. ובעיתון הספורט "ל'אקיפ"[14]. זמן קצר לפני הטור דה-פראנס של 2004 יצא ספר בשם "L.A. Confidentiel : Les secrets de Lance Armstrong" פרי עטם של דייוויד וולש, כתב ספורט מכובד ב"סאנדיי טיימס," ופייר באלאסטה, כתב לשעבר ב"ל'אקיפ". בספר הובאו עדויות, כולן נסיבתיות, לשימוש בסמים על ידי ארמסטרונג. עורכי דינו של ארמסטרונג ניסו למנוע את הוצאת הספר ואחרי כישלונם כאן הגישו תביעת דיבה כנגד מחברי הספר והעיתון הצרפתי "ל'אקספרס" שפרסם קטעים מתוכו.
אחרי עדותו של סימאוני כינה אותו ארמסטרונג "שקרן כפייתי." סימאוני הודיע על כוונתו להגיש תביעה על הוצאת דיבה נגד ארמסטרונג. שלושה ימים לפני סיום הטור דה-פראנס ב-2004, כאשר ארמסטרונג כבר הבטיח למעשה את ניצחונו, ניסה סימאוני להצטרף לחבורה של שישה רוכבים שהחלה לברוח מן הדבוקה ("פלוטון", קבוצת הרוכבים העיקרית). ארמסטרונג סירב לאפשר לחבורה לברוח כל עוד סימאוני בתוכה. בסופו של דבר, ויתר סימאוני והחבורה ברחה בלעדיו.
אחרי תום המרוץ הצדיק ארמסטרונג את 'חיסול החשבונות' בטענה ש"סימאוני אינו רוכב שהדבוקה רוצה לראות בחבורת המובילים. כל מה שהוא רוצה זה להרוס את הרכיבה על אופניים, להרוס את הספורט שמשלם את משכורתו." לטענתו של ארמסטרונג, כאשר שב לדבוקה אחרי שמנע את בריחתו של סימאוני ברכו אותו רוכבים אחרים על פעולתו. אירוע זה מזכיר מקרה דומה שאירע לכריסטוף בסון בשנת 1999. הרוכב הצרפתי הצעיר העז לטעון כי אחרי שערוריית פסטינה בטור של 1998, בה נתפס מאגר סמים במגורי הקבוצה שהוביל להשעייתה, עולם הרכיבה עדיין אינו מוכן להתמודד עם בעיית הסמים. על אמירה זו נענש בסון בדחיקתו מחבורת החוד, מן המרוץ ובסופו של דבר מרכיבה מקצוענית על אופניים.
ב-23 באוגוסט 2005, פרסם העיתון הצרפתי "ל'אקיפ" תחקיר הטוען כי בדגימות שתן של ארמסטרונג, שנלקחו בזמן הטור דה פראנס של 1999, ואשר נבדקו שוב על ידי מעבדה צרפתית ב-2005, נתגלו עקבות של החומר EPO האסור בשימוש. עם זאת, ב-31 במאי 2006 קבע עורך דין הולנדי, אשר ניהל חקירה בעניין מטעם איגוד האופניים הבינלאומי (ה-UCI) כי יש לנקות את ארמסטרונג מכל החשדות נגדו ואף מתח ביקורת על פעולות הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), בראשות דיק פאונד, אשר יזמה את בדיקת הדגימות הישנות.
באפריל 2009 האשימה הסוכנות הצרפתית למלחמה בסמים (ALFD) את ארמסטרונג בכך שלא עמד בנוהלי בדיקות הסמים. ארמסטרונג סירב להיות בהשגחה מלאה לפני בדיקת סמים שנערכה לו, שהתבררה כנקייה. ה-ALFD חשדה כי ארמסטרונג חיבל בבדיקת הסמים בזמן שבו לא היה בהשגחה. בעקבות מקרה זה, ארמסטרונג עלול היה להיות מושעה מהשתתפות בטור דה פראנס של 2009. ארמסטרונג שלח מכתבים לסוכנות הצרפתית והסביר את מעשהו בפני התקשורת, ועל כן החליטה הסוכנות שלא להעניש את ארמסטרונג ולאפשר לו להשתתף בטור דה פראנס[15].
רוכב האופניים פלויד לאנדיס, שהיה עמיתו של ארמסטרונג בקבוצת הדואר האמריקאי והושעה מתחרויות עקב שימוש בחומרי אמרוץ, יצא במאי 2010 בהצהרה כי בקבוצת הדואר האמריקאי התקיים אמרוץ שיטתי בקנה מידה נרחב וכי לאנס ארמסטרונג היה בין הרוכבים שהשתמשו בחומרי אמרוץ. על רקע הצהרתו של לאנדיס נפתחו מספר חקירות, על ידי גופים בינלאומיים. החקירה מטעם הממשל הפדרלי האמריקאי שנפתחה בנושא, נסגרה ללא הגשת אישום לאחר כשנתיים, בפברואר 2012[16].
רוכב נוסף בקבוצתו של ארמסטרונג, טיילר המילטון, טען בתוכנית התחקירים האמריקנית "60 דקות" כי ראה את ארמסטרונג מזריק חומרי אמרוץ, וכי השתמש בהם כבר כאשר זכה בטור הראשון שלו[17]. לפי "60 דקות", החקירה שהתנהלה בארצות הברית, ונועדה להכריע אם להעמיד את ארמסטרונג ואחרים לדין בגלל שימוש בסמים, כפתה על המילטון לתת עדות, וכפתה גם על עמיתו לקבוצה, ג'ורג' הינקאפי, שהיה שותף לכל זכיותיו של ארמסטרונג בטור, להעיד כי ראו את ארמסטרונג משתמש בסמי אמרוץ, בסטרואידים ובהזרקת דם מוקפא. המילטון העיד עוד כי ההדרכה במסגרת קבוצת הרוכבים של ארמסטרונג כללה הכשרה עקבית לשימוש בסמים באופן שלא ניתן יהיה לאתרם בבדיקות. המילטון העיד גם כי ארמסטרונג נתפס משתמש בסמי אמרוץ ב"טור של שווייץ" (אחד המרוצים החשובים בהכנה ל"טור דה פראנס"), סיפר על כך להמילטון ואמר כי "יטפל בכך"[18].
ביוני 2012, האשימה הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני את ארמסטרונג בשימוש בסמים, ועקב כך הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. ב-24 באוגוסט 2012 הודיעה הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט שהיא שוללת מארמסטרונג את כל התארים שבהם זכה החל מ-1 באוגוסט 1998 ואוסרת עליו להשתתף בתחרויות[2][19]. עם זאת, החלטה בעניין תאריו תוכל לקבל תוקף רק לאחר אישור איגוד האופניים הבינלאומי וארגונים נוספים כמו "ספורט אמאורי" (המנהל את טור דה פראנס) והוועד האולימפי הבינלאומי[3]. ארמסטרונג הודיע בתגובה כי לא ימשיך במאבק המשפטי נגד האשמות אלו, וכינה את התביעה נגדו "ציד מכשפות"[4][20]. בתחילת אוקטובר 2012 העבירה הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט ל-UCI דו"ח בן 1,000 עמודים (מתוכו פורסם לציבור תקציר בן 200 עמודים) המפרט עדויות של רבים מחברי קבוצתו של ארמסטרונג לגבי סימום קבוצתי מאורגן שנעשה בהוראת ארמסטרונג ומנהלים אחרים בקבוצה, תוך העזרות בתוכניות סימום של ד"ר מיקלה פרארי[21][22]. פרקליטיו של ארמסטרונג המשיכו לטעון כי אין בחומר זה מאומה, וכי מדובר בהמשך המסע של הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט כנגד ארמסטרונג[23]. ב-22 באוקטובר 2012 הודיע ה-UCI כי הוא מקבל את עונש ההשעיה של USADA ואת ביטול שבעת ניצחונותיו של ארמסטרונג בטור דה פראנס[24].
ההתוודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בינואר 2013 כינס ארמסטרונג את עובדי "קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן", הודה והתנצל בפניהם על כך שהשתמש בחומרי אמרוץ במרוצי האופניים בהם נטל חלק. בריאיון לתוכניתה של אופרה וינפרי, ששודר ב-17 בינואר 2013, הודה לאנס ארמסטרונג בשימוש בחומרי אמרוץ בכל שבעת ניצחונותיו בטור דה פראנס. הוא התנצל ואמר שהוא אכזב אנשים רבים שהאמינו בו. הוא לא הודה בהאשמות הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט לפיהן הוא הדיח אחרים לשימוש בסמים, ואף ארגן רשת לחלוקת הסמים ולהסתרתם. הרשות אמריקאית למלחמה בסמים בספורט טענה בתגובה כי הוא ממשיך להפיץ שקרים, והתנצלותו אינה כנה.
בשנים שלאחר מכן שילם ארמסטרונג יותר מ-20 מיליון דולר פיצויים בגין תביעות מצד גורמים שונים. תביעות הפיצויים השונות הסתיימו עם הסכם פשרה שנחתם בשנת 2018 עם הממשל הפדרלי, על החזר של חמישה מיליון דולר, שהיו כספי החסות הממשלתיים שהושקעו בו ובקבוצת "יו.אס פוסטל" בטרם הודה בשימוש במשפרי הביצועים[25].
קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחתו של ארמסטרונג, לצד הכסף והפרסום הרב שהגיעו בעקבותיה, איפשרו לו לפעול רבות בתחום המאבק במחלת הסרטן. בשנת 1997, הקים ארמסטרונג את "קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן", גוף המתמקד בהגשת סיוע נפשי לקורבנות המחלה ומשפחותיהם. ארמסטרונג מגדיר כ"ניצוֹל" את מי שמתמודד או התמודד עם סרטן. הגדרה זו באה לבטא את ההרגשה של רבים שעברו את המחלה, וגם אם החלימו מבחינה גופנית, יישאו לעולם את הטראומה הנפשית הכרוכה בה. חוויה זו מוכרת לאנשים שהיו במצב של כמעט מוות גם מסיבות אחרות, לכן הגישה המיוחדת של ארמסטרונג יכולה להתאים גם למצבים אחרים. השאלה שאנשים במצב זה מתמודדים אתה היא, לדברי ארמסטרונג: "מהרגע שהבנת שאתה הולך לחיות, מה אתה עושה?"[26] שאלה שלמרבה הפלא, די קשה להשיב עליה.
"קרן לאנס ארמסטרונג למלחמה בסרטן" שמה לה למטרה לסייע לניצולים בארבע דרכים: מידע, תמיכה, מוטיבציה ותקווה. באתר האינטרנט של הקרן ניתן למצוא מאגר מידע בנושאים אלו. סיסמת הקרן היא "איחוד הוא עוצמה, ידע הוא כוח וגישה היא הכל"[27].
הקרן וחברת נייקי הוציאו את הצמיד LIVESTRONG שממנו נמכרו כ-80 מיליון יחידות והרווחים ממכירתו מיועדים למטרות הקרן, נכון ל-2012.
באוקטובר 2012 החליט ארמסטרונג לפרוש מכל פעילות בקרן עקב ההאשמות נגדו על שימוש בסמים. בהודעת העזיבה הוא אמר כי פעילותו בקרן עלולה בשלב זה לגרום לנזק תדמיתי לקרן, ולכן הוא עוזב אותה. בנובמבר 2012 הודיעה הקרן שהיא משנה את שמה לקרן "Live Strong"[28].
טקטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיוון שהישגיו של ארמסטרונג נחשבו כבלתי נתפסים, התקשו רבים לקבל אותם כפשוטם. לבד מטענות על שימוש בסמים, שנשמעו גם במהלך שנותיו כרוכב פעיל, היו שטענו כי ארמסטרונג אינו משתווה לרוכבי עבר גדולים שזכו בסוגים שונים ומגוונים של מרוצים, כיוון שמיעט להשתתף במרוצים החד-יומיים הקלאסיים או במרוצים מפורסמים אחרים, ולמעשה כל המרוצים בהם השתתף במהלך עונות המרוצים, היו בגדר הכנה לטור דה פראנס. ארמסטרונג גם נמנע, בניגוד לרוכבים מובילים אחרים, מסיוע לקבוצתו בטורים אחרים, כך שרוכבים בולטים בקבוצתו, כמו רוברטו הראס ופאולו סבולדלי, נאלצו להתמודד ולנצח בוואלטה ובג'ירו עם עזרה יחסית מועטה מצד קבוצתם[29][30].
מאחורי הצלחתו של ארמסטרונג עמדה נכונותו להשקיע כל מאמץ שיידרש בהשגת המטרה שהציב לעצמו[30]. נחישות זאת אפשרה לארמסטרונג לבנות מחדש את גופו אחרי הטיפולים הכימותרפיים הקשים שעבר ודחפה אותו להשקיע זמן רב יותר מכל רוכב אחר באימונים, לרבות אימונים מחוץ לעונה, בתנאי מזג אוויר קשים ובגובה רב. נתוניו הפיזיים הטבעיים והכושר הגופני יוצא הדופן של ארמסטרונג אפשרו לו לאמץ סגנון רכיבה מיוחד. הוא נהג לדווש בקאדנס גבוה בהילוך נמוך יחסית, דבר שלא היה מקובל לפני זמנו.
נקודה נוספת בנוסחת ההצלחה של ארמסטרונג היא שיתוף הפעולה שלו עם המנהל הספורטיבי הבלגי של קבוצת הדואר האמריקאי (ששינתה את שמה ל"דיסקברי צ'אנל" בטור של 2005) - יוהאן ברוינל, שנחשב כמנהל מצוין וטקטיקן ערמומי שיש לו חלק חשוב בהצלחת הקבוצה. לפני מחלתו, נחשב ארמסטרונג לרוכב משולל כל חוש טקטי, ואילו בשנים שלאחר המחלה הפגין ארמסטרונג, בדרך כלל, תבונה טקטית רבה. חלק מתבונה זאת ניתן לייחס להדרכתו של ברוינל וחלק לתהליך ההתבגרות הנפשית שעבר בעקבות מחלתו.
מרכיב חשוב נוסף בטקטיקה של ארמסטרונג הוא כושרו הגופני. לבו של לאנס גדול כמעט בשליש מלבו של זכר ממוצע. גופו של לאנס מסוגל לעבד חומצת חלב ולפנות אותה מהר מהגוף. ערכים ממוצעים של פינוי חומצת חלב אצל רוכבים נעים בין 10–20 מילימול לליטר. אצל ארמסטרונג הנתון הוא 6. כלומר, גופו מסוגל לעמוד במאמצים אנאירוביים זמן רב יותר ולהתמודד טוב יותר עם כאב. דופק המנוחה שלו הוא 34 פעימות בדקה, בהשוואה ל 60–70 פעימות עבור אדם בגילו.
מרכיבי הטקטיקה העיקריים של קבוצת רשות הדואר האמריקאי בזמנו של ארמסטרונג היו:
- בחירת הרוכבים לקבוצה לטור דה פראנס התמקדה בפועלים שיוכלו לשרת בצורה מקסימלית את טקטיקת הקבוצה ובמטרה של זכייה בטור דה פראנס, תוך הזנחת כל הישג אפשרי אחר כגון: ניצחונות בקטעים יומיים וזכייה בחולצות השונות[29][30].
- הכנת לוח תחרויות ואימונים לאותם רוכבים כך שיגיעו בשיא כושרם לחודש יולי ולמרוץ הטור דה פראנס, תוך הזנחה, לעיתים, של מרוצים נחשבים אחרים בעונה[31].
- התמקדות בהישרדות בשבוע הראשון של המרוץ, בו הקטעים מישוריים לרוב ומתרחשות בהם תאונות ונפילות רבות אשר, לעיתים, חורצות את גורל המרוץ.
- בשלב ההררי הראשון, בו קו הסיום נמצא על פסגה, ביצע תמיד ארמסטרונג התקפה מכריעה מספר קילומטרים לפני סיום השלב. התקפה זו הביאה לו בדרך כלל ניצחון בשלב וכמעט תמיד גם יתרון משמעותי על מתחריו העיקריים. התקפה מוצלחת זו גם יצרה יתרון פסיכולוגי של שליטה במרוץ ויכולת לרכוב בצורה טקטית בקטעים העוקבים.
- כל זמן שהשיטה עבדה, לא הוציאה הקבוצה רוכבים לבריחות וכל רוכבי הקבוצה נשארו בדבוקה ותמכו במאמץ הקבוצתי של הובלת הדבוקה[31].
- בקטעים ההרריים יצרה הקבוצה "רכבת קבוצתית" שתפקידה היה ליצור קצב מהיר ביותר, אשר ידלל מאוד את הדבוקה ויקשה על מתחרים פוטנציאלים לבצע התקפות על ארמסטרונג[32]. בדרך כלל, עבד הרוכב שבקדמת הדבוקה במשך זמן ארוך, עד אשר התעייף ונשר ואז החליפו הרוכב הבא, לרוב, אחד אשר היה מוכשר יותר לרכוב בקטעים תלולים יותר. לאחר שהרוכב האחרון עייף, נהג ארמסטרונג לצאת להתקפה הסופית[33]. אחרי הטור דה פראנס של שנת 2000, שכנע ארמסטרונג את רוברטו הראס, שנחשב כמטפס מעולה, להצטרף לקבוצתו ולהיות הרוכב האחרון אשר מוביל את ארמסטרונג אל התקפתו הסופית בהרים.
ארמסטרונג היה גם בעל כושר מנהיגות בלתי רגיל ובכך תרם ללכידות הקבוצתית ולהתעלותה גם במצבים משבריים.
חלק מהרוכבים הבולטים שרכבו יחד עם ארמסטרונג בניצחונותיו בטור דה פראנס הם:
- טיילר המילטון
- ג'ורג' הינקאפי
- ויאצ'סלב יקימוב, שעזר רבות לארמסטרונג בהנהגת הקבוצה בזמן שלבי המירוץ, ושוכנע על ידיו לחזור לרכיבה מקצוענית לאחר שכבר פרש.
התמקדותו של ארמסטרונג במרוץ אחד בלבד מדי שנה, תרמה לשינוי מוחשי במפת הרכיבה על אופניים. בעיני רבים, ובמיוחד בעיני מתעניינים בספורט בארצות-הברית, נדחקו המרוצים הקלאסיים (כמו מילאנו – סן רמו או פריז–רובה) לשוליים, ואילו הטור דה פראנס, אף שהוא המרוץ החשוב ביותר, זכה לדגש מופרז, כשבתוכו הדגש הוא על רוכבים כוכבים, דבר הפוגע במידת מה בחלק גדול מהרוכבים בסבב המקצועני שהם מאיצים מצטיינים או מתבלטים במרוצי יום או טורים קטנים, ולהפחתת תשומת הלב המוענקת לשלל המרוצים המתקיימים מדי שנה.
חילוקי דעות קשים הרבה יותר ישנם ביחס למקומו בטבלה הדמיונית של רוכבי האופניים הגדולים ביותר. ישנה הסכמה כללית בין מומחים וחובבים כי קשה לראות את ארמסטרונג (או רוכב אופניים אחר) עומד על דרגה אחת עם אדי מרקס, שהישגיו נמצאים כנראה מעבר ליכולתו של רוכב אופניים כלשהו. עם זאת, לדעת רבים מקומו של ארמסטרונג בראש השורה השנייה, אחרי מרקס ולצד אלופים כמיגל אינדוראין וברנאר אינו.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאנס קרוי על שמו של שחקן פוטבול אמריקאי מקבוצת דאלאס קאובויס בשם לאנס רנצל. אביו הביולוגי עזב את אמו כאשר לאנס היה בן שנתיים. בשנת 1974 נישאה אמו בשנית ולאנס אומץ על ידי טרי ארמסטרונג. לאנס מתאר בספרו כי טרי נהג להכותו במחבט. ארמסטרונג ניתק את קשריו עמו ולמעשה רק שמר את שמו. אמו של ארמסטרונג נישאה 4 פעמים[34][35].
ארמסטרונג פגש את קריסטין ריצ'רדס ביוני 1997 ונשא אותה במאי 1998. לזוג נולד בן וזוג תאומות. ההריונות יצאו לפועל הודות לכך שארמסטרונג הקפיא זרע טרם הניתוח והכימותרפיה והזוג עבר תהליכים ארוכים של טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית[36]. הזוג התגרש בשנת 2003. לבקשתו של ארמסטרונג הוטסו ילדיו למעמד הניצחון בטור של 2005 והשתתפו בטקס: בנו אחז בגביע המוענק ובנותיו, בשמלות צהובות, אחזו בזר הפרחים הצהוב ובקמע פוחלץ אריה המוגש למנצח.
לאחר גירושיו, החל ארמסטרונג לצאת עם הזמרת שריל קרואו. מערכת יחסים זו זכתה לסיקור נרחב בתקשורת והזוג אף הודיע על אירוסיו בספטמבר 2005. מאוחר יותר, בפברואר 2006 הודיע הזוג על פרידה. בדצמבר 2008 הודיע ארמסטרונג כי חברתו, אן הנסן, בהריון. היריון זה, שלא נוצר בהפריה חוץ גופית[37], הסתיים בלידת בנו מקס ביוני 2009. באוקטובר 2010 נולדה להנסן וארמסטרונג בת, אוליוויה מארי[38]. הנסן וארמסטרונג נישאו באוגוסט 2022.
ארמסטרונג הוא אגנוסטי ולמרות זאת הוא נושא צלב על צווארו. בספרו הוא מתייחס לאמונתו: "אם אמנם קיים אלוהים בסוף חיי, קיוויתי שהוא לא יאמר "מעולם לא היית נוצרי, אז אתה לא תיכנס לגן העדן". אם כך, אני הייתי משיב, "אתה יודע מה? אתה צודק. בסדר"."
ארמסטרונג רמז בעבר כי ייתכן וירוץ למשרת מושל טקסס ויחסיו עם ג'ורג' ווקר בוש מוגדרים על ידיו כ"חברים". ארמסטרונג חובב גאדג'טים ותקשורת: הוא מנהל בלוג ומתראיין תדירות לאתר שלו ולאתר הקרן. הוא מעדכן תדירות את דף הטוויטר שלו. יותר מ-2,500,000 איש עוקבים אחרי דף זה.
ארמסטרונג כתב שלושה ספרים: "בחזרה לחיים", המתאר את המאבק בסרטן; "כל שנייה קובעת", המתאר גם הוא את המרוצים שלאחר הסרטן ואת הספר "comeback 2.0" המתאר את חזרתו לרכיבה לאחר פרישתו בשנת 2005. הספר טרם ראה אור בעברית.
ארמסטרונג מתגורר באוסטין, טקסס והוא הבעלים של חווה גדולה, גם היא בטקסס[39].
הישגים בולטים כמקצוען
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
1993- בקבוצת מוטורולה
1994 – בקבוצת מוטורולה
1995 – בקבוצת מוטורולה
|
1996 – בקבוצת מוטורולה
1998 – בקבוצת רשות הדואר האמריקאי
1999 – קבוצת רשות הדואר האמריקאי
2000 – קבוצת רשות הדואר האמריקאי
2001 – קבוצת רשות הדואר האמריקני
|
2002 – קבוצת רשות הדואר האמריקאי
2003 – קבוצת רשות הדואר האמריקאי
2004 – קבוצת רשות הדואר האמריקאי
2005 – קבוצת דיסקברי
2009 – קבוצת מלו ג'וני
2009 – קבוצת אסטנה
2010 – קבוצת רדיושק
|
- ההישגים המסומנים בקו הם תארים שנשללו מארמסטרונג בעקבות שימוש בסמים אסורים.
פרסים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 2002 הוכתר כספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד.
- קיבל את פרס ESPY של ESPN בשנים 2003, 2004, 2005, ו 2006.
- זכה בתואר ספורטאי השנה ובתואר קאמבק השנה בטקס פרסי לוריוס (אנ'), אולם תארים אלו נשללו ממנו בהמשך.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאנס ארמסטרונג, בחזרה לחיים: זה לא רק סיפור של אופניים, מאנגלית: הדס וייס, מטר, 2003.
- לאנס ארמסטרונג, כל שנייה קובעת, מטר, 2004
- דניאל קויל, מלחמתו של לאנס ארמסטרונג, מטר, 2006.
- יוהאן ברוניל וביל סטריקלנד, אולי אפילו ננצח, מודן, 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לאנס ארמסטרונג (באנגלית)
לאנס ארמסטרונג, ברשת החברתית פייסבוק
לאנס ארמסטרונג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- לאנס ארמסטרונג, באתר olympedia.org
- לאנס ארמסטרונג, באתר Cycling Archives
- לאנס ארמסטרונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אגודת לאנס ארמסטרונג
- דיווח על מסיבת העיתונאים בה הכריז ארמסטרונג על מחלתו
- מחווה מצולמת של הצלם גרהם ווטסון, לרגל פרישת ארמסטרונג, כוללת עשרות צילומים מכל שנות הקריירה
- רשימת תארים והישגים
- ריאיון עם לאנס ארמסטרונג מגזין וניטי פייר, ספטמבר 2008 (באנגלית)
- עמית לוינטל, "הרמאי הגדול בהיסטוריה", באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2012
- יואב בורוביץ', לאנס ארמסטרונג - מהספורטאי הנערץ בתבל ל"מנהיג של קרטל להפצת סמים", באתר TheMarker, 26 באוקטובר 2012
- ספורט הארץ, "לקחתי סמים, השפלתי אנשים ולא הרגשתי רע עם זה", באתר הארץ, 18 בינואר 2013
ג'ולייט מאקור, הניו יורק טיימס, לאנס ארמסטרונג משאיר את העבר מאחור, בקופסאות קרטון, באתר הארץ, 6 במרץ 2014- אמיר ענבר, עוד שקר לאוסף של הרמאי הגדול בהיסטוריה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2015
- וויליאם פות'רינגהאם, הגרדיאן, איגוד האופניים העולמי סייע בהסתרת פרויקט הסימום של לאנס ארמסטרונג, באתר הארץ, 9 במרץ 2015
לאנס ארמסטרונג (1971-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 נשלל בעקבות שימוש בסמים
- ^ 1 2 סופה של אגדה: באופן רשמי נשללו כל תאריו של לאנס ארמסטרונג, באתר כלכליסט, 24 באוגוסט 2012
- ^ 1 2 ג'ולייט מאקור, ניו יורק טיימס, ארמסטרונג ינושל מתאריו? כל השאלות והתשובות, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
- ^ 1 2 הזכיות של ארמסטרונג בטור דה פראנס בוטלו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 באוגוסט 2012
- ^ לאנס ארמסטרונג הודה: "הכל היה שקר אחד גדול", באתר ynet, 18 בינואר 2013
- ^ [1]
- ^ Associated Press via The Arizona Republic, "Lance Armstrong to return for 2009 Tour de France".
- ^ USATODAY, "Armstrong coming out of retirement for another Tour".
- ^ 11th Tour Down Under - ProT, Adelaide, South Australia, Australia, January 18-25, 2009, Stage 6 - January 25: Adelaide City Council Circuit, 90 km, Les Clarke, cyclingnews.com.
- ^ Lance Armstrong says he will be fit for Giro d'Italia
- ^ Macur, Juliet (2009-07-21). "Armstrong Says He Will Return for 2010 (Published 2009)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-08.
- ^ RadioShack to back Lance's new cycling team, ESPN.com, 2009-07-23 (באנגלית)
- ^ טים מלוני, בית משפט לערעורים באיטליה זיכה את מיכאל פרארי מכל האישומים, באתר Cyclingnews.com, 27 במאי, 2006
- ^ http://velonews.com/article/8740 כתבה על האשמת ארמסטרונג בסמים באתר וולוניוז
- ^ ספורט 5, ארמסטרונג ירכב בטור דה פראנס ביולי, 25.04.2009
- ^ Lance Armstrong Avoids Charges as Federal Investigation Ends, הניו יורק טיימס, 3 בפברואר 2012
- ^ כתבת 60 דקות, 22.5.2011
- ^ כתבת 60 דקות, 22.5.2011
- ^ Lance Armstrong 'stripped' of Tour de France titles and banned, BBC
- ^ ג'ולייט מאקור, ניו יורק טיימס, לאנס ארמסטרונג יושעה לכל חייו, תאריו יישללו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
- ^ USADA: Armstrong created a doping culture at US Postal, cyclingnews.com, 11 באוקטובר 2012
- ^ REPORT ON PROCEEDINGS UNDER THE WORLD ANTI-DOPING CODE AND THE USADA PROTOCOL, תקציר דו"ח הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט, 10 באוקטובר 2012
- ^ Armstrong attorney hits at impending report, The Star, 10 באוקטובר 2012
- ^ [uci confirms lance armstrongs life ban http://www.cyclingnews.com/news/uci-confirms-lance-armstrongs-life ban], אתר cyclingnews.com, 22 באוקטובר 2012
- ^ ספורט הארץ, יורוליג: פנרבחצ'ה התקרבה לפיינל פור, אולימפיאקוס ניצחה, באתר הארץ, 20 באפריל 2018
- ^ לאנס ארמסטרונג, בחזרה לחיים - זה לא רק סיפור על אופניים, הוצאת מטר, 2002
- ^ "unity is strength, knowledge is power and attitude is everything
- ^ "Exclusive: Livestrong cancer charity drops Lance Armstrong name from title". tribunedigital-chicagotribune (באנגלית). נבדק ב-2018-03-26.
- ^ 1 2 יאיר בן עמי, מרתק, צמוד ובניגוד לכל התחזיות המוקדמות, באתר הארץ, 30 במאי 2005
- ^ 1 2 3 יאיר בן עמי, רעב כמו מרקס, טקטיקן כמו הינו, מרוכז כמו אינדוראין, באתר הארץ, 28 ביולי 2002
- ^ 1 2
Tour de France 2013: Frankie Andreu on Contador, Sky and US Postal Comparisons, ראיון באתר יוטיוב, ריאיון עם פרנקי אנדריו, החל בדקה 3:22 ועד סוף הסרטון
- ^ William Fotheringham, Team Sky show power of the pack is key to dominating Tour de France, באתר הגרדיאן, 24 ביולי 2016
- ^ Andrew Hood, Thomas rising to occasion in mountains , באתר Velonews.com 16 ביולי 2015
- ^ Addams, William. "Ancestry of Lance Armstrong". William Addams Reitwiesner Genealogical Services ( "WARGS"). נבדק ב-2007-09-22.
- ^ Balf, Todd (ביולי 1994). ""I'm Not the Next Greg LeMond. I'm the First Lance Armstrong."". Outside Magazine. נבדק ב-2008-01-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ruibal, Sal (22 במאי 2002). "Cancer survivor Armstrong accepts new role". USA Today. נבדק ב-2008-01-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lance Armstrong, Girlfriend, Expecting Baby in June CNN.com, December 23, 2008
- ^ Lance Armstrong welcomes fifth child, Olivia Marie, אתר Velonation.com , 18 באוקטובר 2010
- ^ "Armstrong attempts to quell dispute over Hill Country swimming hole". Associated Press. 25 באוקטובר 2006. אורכב מ-המקור ב-2007-09-30. נבדק ב-2006-10-25.
{{cite news}}: (עזרה)
| הקודם: לוק לבלנק |
אלוף העולם במרוצי כביש 1993 |
הבא: ג'אני בוניו |
| הקודם: מרקו פנטאני |
רוכב השנה בעולם (אופני הזהב) 1999-2001 |
הבא: מריו צ'יפוליני |
| הקודם: מריו צ'יפוליני |
רוכב השנה בעולם (אופני הזהב) 2003, 2004 |
הבא: טום בונן |
- מנצחי קטעים בטור דה פראנס
- רוכבי אופניים: אלופי עולם
- רוכבי אופניים שהורשעו באימרוץ
- זוכי פרס ESPY: ספורטאי השנה
- זוכי פרס לוריוס: ספורטאי השנה
- זוכי פרס לוריוס: קאמבק השנה
- רוכבי אופניים באולימפיאדת סידני (2000)
- זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספורט
- רוכבי אופניים אולימפיים אמריקאים
- ספורטאים שעל שמם כוכב לכת מינורי
- רוכבי אופניים באולימפיאדת אטלנטה (1996)
- רוכבי אופניים באולימפיאדת ברצלונה (1992)
- אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
- אמריקאים שנולדו ב-1971