לי אנפילד

לי אנפילד
Lee-Enfield
	רובה לי אנפילד (מס' 1 סימן 3)
	רובה לי אנפילד (מס' 1 סימן 3)
מידע כללי
סוג	רובה בריחי, רובה שירות
נגזרות	דגמים בייצור מקומי, נשקי צלפים ונשקים אוטומטים נסיוניים.
תכנון	ג'יימס פריס לי, מפעל הנשק הקל המלכותי
מדינה מייצרת	הממלכה המאוחדת
יצרן	מפעל הנשק הקל המלכותי
מעצב	ג'יימס פריס לי, מפעל הנשק הקל המלכותי
תקופת השימוש	1895–1957 (כ־62 שנים)
מלחמות	מלחמת הבורים, מלחמת העצמאות של אירלנד, מלחמת האזרחים האירית, מרידת חג הפסחא, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העצמאות של אינדונזיה
יחידות שיוצרו	כ-17 מיליון
מידע טכני
קליבר	0.303 בריטי (7.7x56 מ"מ)
פעולה	רובה בריחי
חירוק קנה	1:12
הזנה	מחסנית חיצונית של 10 כדורים
כוונות	כוונות ברזל עם אפשרות לכוונת טלסקופית
אורך כולל	1.12 מטר
אורך קנה	522 מילימטרים (20.6 אינץ')
משקל ריק	4.1 קילוגרם (9.0 ליברות)
קצב אש	בודדות
מהירות לוע	743 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	550 מטר
טווח מקסימלי	2,700 מטר
דיוק	3.0–1.5 דקת קשת (בדגם הצלפים)

לי אנפילד (באנגלית: Lee–Enfield; בישראל כונה בשם "רובה בריטי" ו"רובה אנגלי"), הוא רובה בריחי ששימש כרובה השירות העיקרי של כוחות החי"ר של האימפריה הבריטית ומדינות חבר העמים הבריטי משנת 1895 ועד שנת 1957. הדגמים הראשונים של האנפילד שימשו כוחות בריטיים כבר במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה, גם כיום ניתן למצוא את הנשק בשימוש רשמי במספר מקומות סביב העולם - מה שהופך את הלי אנפילד לרובה בעל השימוש הרשמי השני הארוך ביותר בהיסטוריה (אחרי המוסין נגאן).

זהו רובה בריחי שהיה למעשה פיתוח נוסף של סדרת לי-אנפילד, שייצורה החל בסוף המאה ה-19 בבריטניה. רובים אלה הצטיינו בטווח ודיוק, בנוסף לתחמושת חזקה. הרובה ארוך, כבד ובעל מנגנון בריחי המאפשר טעינה עילית של 5 או 10 כדורים. המגרעות העיקריות של הרובה נעוצות בקנה קצר ביחס לאורך הכולל של הרובה, פגמי ייצור בחלק מרובי הייצור הראשוניים, כידון רובה מגושם וגדול מדי, וכוונות לא מוצלחות ברובים מתחילת הייצור. בהמשך נפתרו רוב הבעיות, ובסופו של דבר הנשק נחשב למצוין עד שהתיישן לאחר כניסת רובים חצי-אוטומטיים לשירות בצבאות העולם.

הלי אנפילד שימש צבאות רבים בעולם, כולל חלק מצבאות ערב, המחתרות היהודיות לפני קום המדינה וצה"ל.

הדגמים לי אנפילד מס' 4 ולי אנפילד מס' 4 סימן 1 הוסבו לרובי צלפים בשל דיוקם, ושודרגו בכוונת טלסקופית ותמוכת לחי בקת. דגמים אלה שימשו בין היתר כרובי הצלפים של צה"ל עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.

נתונים (לי אנפילד דגם מס' 4)

קליבר: 7.7 מילימטר (0.303 בריטי)
מנגנון: בריחי, ירי בודדת בלבד
אורך: 1.12 מטר
משקל: 4.1 קילוגרם (9.0 ליברות)
אורך קנה: 522 מילימטרים (20.6 אינץ')
מחסנית: חיצונית, 10 כדורים
מהירות לוע: 743 מטר לשנייה

דגמים עיקריים

לי אנפילד SMLE סימן 3

רובה מס' 4 סימן 1

רובה אישפור 2A1 אשר יוצר בהודו

נשק צלפים L42A1 (קוטר 7.62X51 מ"מ נאט"ו)

רובה מס' 5 "קרבין ג'ונגל"

לי אנפילד מחסנית (MLE): הדגם הראשוני שנכנס לשירות בשנת 1895, נקרא בראשי התיבות MLE (או בכינוי 'אמלי').
- קרבין פרשים (LEC): דגם קרבין מקוצר של ה-MLE לשימוש יחידות פרשים, נקרא בראשי התיבות LEC. אורך הקנה של הקרבין קוצר ל-540 מ"מ לעומת 770 מ"מ בדגם המקורי.
לי אנפילד מחסנית קצרה (SMLE): בתחילת 1904 הוכנס לשירות דגם קל יותר, קצר יותר ובעל מחסית קצרה מהדגם המקורי. ה-SMLE על שלל תתי הדגמים שלו, היווה את נשק החי"ר העיקרי ששימש את הצבא הבריטי, כוחות האימפריה הבריטית ורבות מבעלות בריתה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
רובה מס' 1 (No. 1): לאחר המלחמה בשנת 1926, כחלק מארגון מחדש נרחב בצבא הבריטי, הוצאו משירות הדגמים הישנים של הלי אנפילד. הדגם השלישי של הלי אנפילד נותר הנשק העיקרי של הכוחות ושונה שמו לרובה מס' 1, סימן 3 (MK.III). מספר רובים הומרו לקליבר קטן יותר למטרות אימון ונקראו 'רובה מס' 2', האנפילד דגם 1914 (שלא התבסס על הלי אנפילד) כונה 'רובה מס' 3'.
- רובה מס' 1, סימן 5 (MK.V): דגם שלא הוכנס לשירות ופותח החל משנת 1922. הסימן 5 כלל מספר שינויים בעיקר לכוונת האחורית ולמבנה הקנה, סך הכל יוצרו כ-20,000 נשקים מסוג זה והניסויים בו היוו את הבסיס לפיתוח הדגמים העתידיים.
רובה מס' 4 (No. 4): דגם שהוכנס לשירות בשנת 1941 והיווה את הנשק הבסיסי ששימש את כוחות האימפריה וחבר העמים הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. המס' 4 היה למעשה גרסה קלה יותר, חזקה ופשוטה יותר לייצור מאשר הדגמים המאוחרים של המס' 1. הוא כלל 'כוונת קרב' אחורית^[2] ותפסן קדמי לכידון רובה חדש שפותח לאנפילד.
רובה מס' 5 (No. 5) "קרבין ג'ונגל": בשלבים המאוחרים של המלחמה עלה הצורך לפתח דגם קל וקצר יותר של הלי אנפילד, בשנת 1944 החל יצור המס' 5 והוא הוכנס לשירות במספרים יחסית קטנים בחודשי המלחמה האחרונים. הרובה מס' 5 היה קצר יותר מהמס' 4 ושקל כמעט קילוגרם פחות, בנוסף הוא כלל סתרשף בקצה הקנה ועקב קת מגומי במקום ברזל. יצורו הפסיק בשנת 1947 לאחר שכ-250,000 רובים מדגם זה יוצרו, למרות בעיות דיוק ברובה הוא היה פופולרי בקרב הלוחמים משום משקלו הקל.
רובה L8 קוטר 7.62 נאט"ו: בשנות ה-60 המס' 4 הומר לקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו בהתאם לקוד נאט"ו החדש, במטרה למחזר את הנשקים הוותיקים לשימוש יחידות עתודה. מראה ה-L8 היה זהה לרובה מס' 4 אך כלל קנה, מנגנון טעינה ומחסנית חדשה בהתאם לקליבר החדש. סדרת ה-L8 כללה את ה-L8A1 (על בסיס מס' 4 סימן 2), ה-L8A2 (על בסיס סימן 1/2), ה-L8A3 (על בסיס סימן 1/3), ה-L8A4 (על בסיס סימן 1) וה-L8A5 (על בסיס מס' 4 סימן 1*^[3]).
אישפור 2A ו-2A1: במהלך שנות ה-60 פותח במפעל הרובים אישפור שבהודו דגם ביצור מקומי שהתבסס על ה-SMLE סימן 3*^[3]. ה-2A והדגם העוקב ה-2A1, היו העתק כמעט מדויק של ה-SMLE, ההבדלים העיקריים היו מחסנית מעט מרובעת יותר (שכללה 12 כדורים במקום 10) וקנה המתאים לירי כדורי 7.62x51 מ"מ נאט"ו. משום המעבר לחימוש החדש, גם המתכת ממנה הורכבו החלקים הפנימיים של הרובה, הייתה בתרכובת חזקה יותר כדי לעמוד בלחץ המוגבר של החימוש החדש. רובי אישפור משמשים עד היום בעיקר את כוחות המשטרה בהודו, כאשר לאורך שנות יצור הרובה (1962–1975) יוצרו כחצי מיליון רובים סך הכל.

משתמשים

כדור רובה קליבר 7.7 מילימטר ( 0.303 בריטי)

בריטניה בריטניה
ארצות הברית ארצות הברית
גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית רובי לי אנפילד נלקחו כשלל מלחמה והיו בשימוש הפולקסשטורם ב-1944 וב-1945.^[4]
אוסטרליה אוסטרליה
קנדה קנדה
ישראל ישראל: בשימוש מחתרות עבריות בארץ ישראל וצה"ל בשנים הראשונות לקיומו, שירת בצה"ל כרובה צלפים עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.
צרפת צרפת: בשימוש צרפת החופשית ותנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.
הודו הודו
איטליה איטליה
ירדן ירדן: בשימוש הלגיון הערבי
עיראק עיראק
אירלנד אירלנד
מלזיה מלזיה
נפאל נפאל
ניו זילנד ניו זילנד
פקיסטן פקיסטן
דרום אפריקה דרום אפריקה

לקריאה נוספת

Maj. E.G.B. Reynolds, The Lee-Enfield Rifle, London:Herbert Jenkins, 1962

קישורים חיצוניים

לי אנפילד (באנגלית)
British No.4 Mk1(T) sniper rifle לי אנפילד סימן 4 צלפים באתר Sniper Central

הערות שוליים

^ דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).
^ מנגנון של כוונת ברזל קבועה לטווח 270 מטר (300 יארד) וכוונת מתקפלת לטווחים משתנים - בין 180 ל-1,180 מטר (200–1,300 יארד), לירי מדויק יותר.
^ ¹ ² סימון כוכבית בדגמי הנשקים מתייחס לגרסה מפושטת של הדגם, לרוב למטרות הוזלה והפשטת תהליך הייצור של הנשק.
^ Scarlata, Paul (20 בינואר 2011). "Small arms of the Deutscher Volkssturm part I". www.thefreelibrary.com. Shotgun News. נבדק ב-6 ביולי 2015. The Volkssturm even received some No. 1 Mk. III* Lee-Enfields that had been abandoned by the British during their evacuation from Dunkirk or captured in North Africa. {{cite web}}: (עזרה)

[דיוק-1] דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).

[2] מנגנון של כוונת ברזל קבועה לטווח 270 מטר (300 יארד) וכוונת מתקפלת לטווחים משתנים - בין 180 ל-1,180 מטר (200–1,300 יארד), לירי מדויק יותר.

[כוכבית-3] ¹ ² סימון כוכבית בדגמי הנשקים מתייחס לגרסה מפושטת של הדגם, לרוב למטרות הוזלה והפשטת תהליך הייצור של הנשק.

[4] Scarlata, Paul (20 בינואר 2011). "Small arms of the Deutscher Volkssturm part I". www.thefreelibrary.com. Shotgun News. נבדק ב-6 ביולי 2015. The Volkssturm even received some No. 1 Mk. III* Lee-Enfields that had been abandoned by the British during their evacuation from Dunkirk or captured in North Africa. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]