מוזיקת לילה זעירה
סרנדה לכלי מיתר בסול מז'ור, הידועה יותר בשמה מוזיקת לילה זעירה (גרמנית (מקור): Eine kleine Nachtmusik), היא יצירה לרביעיית כלי מיתר (עם אופציה לקונטרבס) אשר הולחנה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט בזמן שעבד על האופרה דון ג'ובאני. מספרה ברשימת קכל K.525; היצירה הושלמה ב-10 באוגוסט 1787 לפי רשימת היצירות של מוצרט (קטלוג שבו רשם מוצרט מרבית היצירות שהשלים בין פברואר 1784 ונובמבר 1791). היצירה בת ארבעה פרקים:
פרקי היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק הראשון נכתב בטמפו Allegro במבנה של צורת סונאטה. הנושא הראשון, בסול מז'ור, נמרץ ובעל מקצב מוטעם. הנושא השני מתון ונכתב ברה מז'ור, סולם הדומיננטה. האקספוזיציה מסתיימת ברה מז'ור וחוזרת על עצמה. חטיבת הפיתוח מתחילה ברה מז'ור ועוברת דרך הסולמות רה מינור ודו מז'ור בטרם חוזרת לסולם סול מז'ור לשם חטיבת הרפריזה, על מנת לסיים את הפרק בסולמו המקורי.
פרק שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השני הוא רומנסה (Romanza). הפרק כתוב בסולם דו מז'ור (סולם הסוב-דומיננטה) וכתוב בטמפו Andante המנוגד לטמפו של הפרק הראשון. הפרק כתוב במבנה רונדו קטעי והוא זהה למבנה הסונאטה-רונדו (א-ב-א-ג-א). הנושא הראשון (א) מתון ולירי. אחריו מגיע הנושא השני (ב) אשר הוא קצבי יותר מהראשון. הנושא הראשון חוזר (א) ואחריו מגיע הנושא השלישי (ג), והוא אפל יותר מהשניים הראשונים וכולל מגע בדו מינור. הנושא הראשון (א) חוזר כדי להשלים את פרק.
פרק שלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השלישי הוא מינואט וטריו (א-ב-א) ודומה יותר למחול. הפרק כתוב בסולם הטוניקה, סול מז'ור, בטמפו מהיר למדי (Allegretto). הפרק מכיל שני נושאים; הוא מתחיל עם המינואט (א), ואז נושא הטריו נכנס (ב), ומסתיים עם המינואט. הוא מסתיים באותו סולם שהתחיל בו.
פרק רביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק הרביעי והאחרון נכתב במבנה סונאטה-רונדו. הוא חוזר אל הרעננות והשלהוב שבפרק הראשון. הפרק מתמרן בין שני נושאים במהלך הפתיחה שלו; בפיתוח, הוא מתמרן בין סולמות שונים ומסתיים בסול מינור. שני הנושאים חוזרים ברפריזה, ולאחריהם הפרק מסתיים בקודה, בה חוזר הנושא הראשון.
פרק חמישי?
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקטלוג היצירות של מוצרט עצמו, הוא מציין את היצירה הזו כבעלת חמישה פרקים: הפרק השני ברשימה זו, מינואט וטריו, היה ארוך אך אבד. המוזיקולוג אלפרד איינשטיין הציע, לעומת זאת, שהמינואט בסונאטה לפסנתר בסי במול, K.498a, הוא אכן הפרק האבוד. הקלטה של מינואט הסונאטה בעיבוד לרביעיית כלי מיתר כבר הוקלטה, למרות שמוזיקולוגים שונים כיום לא בטוחים לחלוטין שאיינשטיין צדק.
המנצח האנגלי רוי גודמן השתמש במינואט האמור תחת המינואט החסר, ואילו מוזיקאים אחרים בחרו נטלו מינואטים שונים של מוצרט עבור הקלטותיהם של היצירה. בין מוזיקאים אלו ניתן למנות את כריסטופר הוגווד, סיגיסוולד קאוקן מיכאל אלכסנדר וילנס ואחרים.
.svg){kind=logo}
