ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (1986)
 | |
| בואינג 747-200 של חברת אל על | |
| תאריך |
17 באפריל 1986  |
|---|---|
| מיקום | נמל התעופה לונדון הית'רו |
| גורם | ניסיון פיגוע באמצעות מטען חבלה |
| קואורדינטות | 51°28′19″N 0°26′58″W / 51.47194444°N 0.44944444°W |
| הרוגים | 0 |
| פצועים | 0 |
| ניצולים | 375 |
| המעורבים באסון | |
| מוצא | נמל התעופה לונדון הית'רו, הממלכה המאוחדת |
| יעד | נמל התעופה בן-גוריון, ישראל |
| מפעיל | אל על |
 | |
  | |
ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון לתל אביב היה ניסיון כושל לפוצץ מטוס בואינג 747 של חברת אל על ב-17 באפריל 1986. אן מרי מרפי, קתולית אירית בת 32, שהייתה בהיריון, ניסתה לעלות לטיסת אל על LY016 שעצרה בלונדון בדרכה מניו יורק לתל אביב כשעמה מזוודה שלה תחתית כפולה. בצד הנסתר של המזוודה הטמין ארוסה הפלסטיני־ירדני של מרפי, ניזאר נוואף אל-מנסור אל-הינדאווי, חומר נפץ שהיה אמור להתפוצץ במהלך הטיסה, ולהביא למותם של 375 הנוסעים. מרפי לא הייתה מודעת לפצצה שבמזוודתה, שצפויה הייתה להמית גם אותה. אנשי הביטחון של חברת אל על חשדו במרפי וערכו בדיקה קפדנית למטענה וגילו את חומר הנפץ. זה היה אחד ממספר מקרים בהם עשו ארגוני הטרור שימוש ב"נוסע תמים" לצורך החדרת מטען חבלה למטוס.
החקירה הבריטית העלתה שסוריה ושירותי המודיעין שלה היו קשורים במישרין לניסיון הפיגוע. ממשלת בריטניה החזירה את שגרירה מדמשק. אל-הינדאווי נידון ל-45 שנות מאסר, ככל הנראה העונש הקצוב הארוך ביותר בתולדות המשפט הבריטי, שאינו מאסר עולם, ועתירותיו לקיצור עונשו נדחו בכל הערכאות[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניזאר נוואף אל-מנסור אל-הינדאווי, יליד 1954, הוא ירדני ממוצא פלסטיני. עד מלחמת העצמאות היה אביו בעל משק בביסאן. במקצועו היה הינדאווי עיתונאי וברח מירדן בשל פעילותו המהפכנית. בלונדון הוא לא התאקלם יפה, עסק בעבודות "צווארון כחול", והתחתן עם אישה פולניה שילדה לו בת, אך נטשה אותו. במצוקתו פנה הינדאווי לבחון אפשרויות בשגרירות סוריה.
בינתיים, ב-1984, נכנס הינדאווי למערכת יחסים עם מרפי, חדרנית בת 30 שהגרה ללונדון מדבלין, בירת אירלנד. ב-1985 הגיע הינדאווי לסוריה, עבר בה הכשרה צבאית, ופגש בבכירים סוריים, בהם ראש מודיעין חיל האוויר, מוחמד אל חולי, אדם המקורב לחאפז אל-אסד. אלו סיכמו איתו על ביצוע הפיגוע, העניקו לו דרכון דיפלומטי, ואף שילמו לו מקדמה של 12,000 דולר - חלק מסכום של רבע מיליון דולר, שהיה אמור לקבל אחר הצלחת הפעולה. הינדאווי השתמש בדרכון סורי מזויף, ובקשות הויזה שלו בשם מזויף זה נתמכו בידי שגרירות סוריה. הינדאווי שב מאוחר יותר לסוריה להכשרה נוספת ונאמר לו כי אם ייתפס, אסור לו להודות בהיותו שליח הסורים; אחרת, יסכן את חייהם של מאות קרובי משפחה. בתחילת 1986 נודע להינדאווי שמרפי בהריון. הוא לחץ עליה לעבור הפלה מלאכותית אך היא סירבה ושקלה לשוב לאירלנד.
הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנת הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 באפריל הפתיע הינדאווי את מרפי בדרישה שיתחתנו לאלתר והציע שיתחתנו בישראל. הוא ביקש ממנה לטוס לישראל בנפרד ממנו, בנימוק שייקח לו זמן רב יותר לקבל אשרת כניסה לישראל, מכיוון שהוא ערבי. הוא דרש ממרפי בתוקף שתשמור על דיסקרטיות לגבי תוכניות הטיול והכין אותה לקראת התשאולים שייערכו לה לקראת טיסתה לישראל. הוא גם סייע לה באריזה לטיסה וסיפק לה מזוודה על גלגלים בעלת תחתית כפולה. בתחתית הנסתרת הכניס הינדאווי חומר נפץ מסוג סמטקס, סוג שקשה לגלותו באמצעות בדיקת הרנטגן הרגילה. בחומר נפץ זהה נעשה שימוש בפיצוץ טיסת פאן אם 103 כשנתיים וחצי לאחר מכן. הינדאווי צייד את מרפי גם במחשבון, כביכול מתנה לחברים בישראל. למעשה במחשבון היה מתקן שהפך אותו לנפץ שנועד להפעלת חומר הנפץ במזוודה. אחרי שנפרד הינדאווי ממרפי הוא שב בחזרה למלונו. בדעתו היה לעלות בשעה 14:00 על מטוס חברת התעופה הסורית סיריאן איירליינס לדמשק, שבו הוכן לו מקום מבעוד מועד כאחד מאנשי הצוות.
גילוי המטען
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרפי נכנסה לשער בנמל התעופה הית'רו. בדיקת הרנטגן השגרתית של אנשי הביטחון הבריטים לא הצליחה לאתר את מטען החבלה. עתה ניצבה מרפי בפני התשאול הקפדני של אנשי הבידוק הביטחוני באל על. תשובותיה ההססניות, שנבעו מהנחיותיו של הינדאווי, עוררו את חשדו של איש הביטחון. היא טענה שאינה מתכוונת לפגוש בישראל איש, ושאין לה קרובים. ברשותה נמצא סכום כסף זעום, ולא היה בפיה הסבר משכנע מאין יהיו לה אמצעים לממן את שהותה. מרפי גם לא הייתה בפרופיל המקובל של תיירת לא יהודייה לישראל. אז נבחן תיקה של מרפי ורוקן מתכולתו. התיק הריק נמצא כבד להפתיע, ובדיקה נוספת מצאה את הצד הנסתר של המזוודה ובו 1.5 ק"ג של חומר נפץ. בחקירתה הנוספת סיפרה הצעירה האירית את הסיפור במלואו. מרפי נמסרה לידי הרשויות הבריטיות, ונמל התעופה הית'רו נסגר לכמה שעות. בין הנוסעים שניצלו היו חברת הכנסת עדנה סולודר ואיש העסקים החרדי רפאל הלפרין. הינדאווי המתין באותה עת לטיסתו לסוריה, אולם עם היוודע כישלון הפעולה, הוא פנה לשגרירות סוריה בלונדון וביקש עזרה. השגריר הסורי בלונדון קיבל את פניו וביקש מאנשי הביטחון בשגרירות לסייע לו. הם ערכו לו תספורת וצבעו את שיערו, ולאחר מכן העבירו אותו לדירת מסתור. בבוקר שלמחרת, מכיוון שחשש שהסורים עומדים לחסלו, נמלט הינדאווי מהדירה. מאוחר יותר הוא זוהה במלון שבו ניסה למצוא מחסה, ובעצת בעל המלון, ערבי שהכיר את משפחתו, הסגיר הינדאווי את עצמו. האנשים שסייעו להינדאווי להתחמק תחילה מהמשטרה התבררו כשומרים בשגרירות הסורית והם גורשו מבריטניה.
החקירה ותוצאותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעות הראשונות נפל החשד על לוב, שנחשבה למדינת טרור והייתה במוקד תשומת הלב הבינלאומית לאחר שמטוסי ארצות הברית תקפו אותה יומיים קודם. אולם בחקירתו, כאשר לא צלח ניסיונו הראשוני לטעון שפעולתו הייתה קשורה להברחת סמים, סיבך הינדאווי את מפעיליו, אנשי המודיעין הסורי, וחשף את שלבי התכנון שקדמו לניסיון הפיגוע. הוא סיבך גם את אחיו, שהתברר כקשור לפיצוץ טרוריסטי במערב ברלין. הינדאווי נידון ל-45 שנות מאסר. ב-2004 נפסק כי ממשלת בריטניה יכולה למנוע ממנו לבקש חנינה.
מרפי שוחררה ממעצרה זמן קצר לאחר ניסיון הפיגוע, שלו הייתה שותפה בלא ידיעתה. במשפטו של ארוסה היא התפרצה לעברו: "ממזר שכמותך! איך יכולת לעשות לי את זה? אני שונאת אותך! אני שונאת אותך!"[2] בזמן פסק הדין כבר ילדה את בתו של הינדאווי, וסיפרה שכאשר תתבגר זו אין בדעתה להסתיר ממנה את האסון שכמעט בא עליה מידי אביה קודם ליציאתה לאוויר העולם.
ממשלת סוריה ניסתה להטיל את האחריות על ישראל, כאילו החליפה מזוודתה של הנוסעת התמימה במזוודת נפץ, במטרה להפיל את האשם על הסורים. הופצו שמועות, שהתבררו כחסרות שחר, על כך שבני משפחתו של הינדאווי הורשעו בירדן בריגול עבור ישראל. תאוריית קשר דומה טווה גורדון תומאס, מחבר ספר על "המוסד" בשם "מרגלי גדעון". טיעונים אלו לא התקבלו על דעתה של בריטניה. הראיות שקשרו את הסורים לפיגוע היו חזקות דיין כדי שתוציא את שגרירה מדמשק ב-24 באוקטובר 1986, היום שבו ניתן גזר דינו של הינדאווי[3]. ההחלטה נתמכה בידי כל חברי הפרלמנט. הפצצה, אמרו הבריטים, הורכבה בשגרירות סוריה בלונדון. גם ארצות הברית החזירה את שגרירה בסוריה ל"התייעצויות". באירופה כולה אומץ יחס נוקשה יותר כלפי הסורים, ורק צרפת ויוון נקטו עמדה אופוזיציונית. רדיו דמשק כינה את ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, "פרו ישראלית יותר מראש ממשלת ישראל" והזהיר כי תשלם מחיר יקר על ההחלטה. סוריה ומרחבה האווירי נסגרו בפני הבריטים. בפועל נקטה דמשק מאז משנה זהירות במעורבותה בטרור.
הצלחת אנשי אל על לסכל את הפיגוע תרמה למוניטין שלהם. ב-2002 הוזכר המאורע בתוכנית 60 דקות של CBS בה כונתה אל על "חברת התעופה הבטוחה בעולם"[4].
במשך השנים ביקש הינדאווי להשתחרר מהכלא אך בקשותיו נדחו, עד שבשנת 2013 קבעה ועדה כי הוא רשאי להשתחרר לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר וכי אינו מהווה עוד סיכון ביטחוני. הוא שוחרר וגורש לירדן[5].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיכול ניסיון פיגוע במטוס "אל על" בלונדון (1986), באתר השב"כ
- דניאל פייפס, הקשר הסורי (אנגלית)
- אילה חסון, הקב"טים שמנעו את הפיגוע האווירי הגדול בתולדות ישראל - מדברים, באתר חדשות 13, 9 באפריל 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המחבל ששלח ארוסתו עם מזוודה־פצצה במטוס אל על לא יוכל לערער, מעריב, 8 במרץ 1988
- ^ י. פינקלסטון, שמועות בלונדון ששגריר סוריה יגורש בעיקבות הגילויים במשפט הינדאווי, מעריב, 8 באוקטובר 1986
- ^ 1986: UK cuts links with Syria over bomb plot, BBC
- ^ David Kohn, The Safest Airline, CBS, January 15, 2002
- ^ Plane plot bomber Nezar Hindawi released on parole, הטיימס, 28 במרץ 2013 (באנגלית)