נמל סלוניקי

נמל סלוניקי
Λιμάνι της Θεσσαλονίκης

תמונה פנורמית של נמל סלוניקי
מיקום
מדינה
מיקום	סלוניקי
גוף מים	הים התיכון
קואורדינטות	40°38′9.6″N 22°55′9.2″E
פרטים
תאריך פתיחה	305/6 לפנה"ס
מפעיל	רשות נמל סלוניקי
בעלים	South Europe Gateway Thessaloniki Ltd (67%) Belterra Investments Ltd – 71.85% Terminal Link SAS – 33% HRADF (7.27%) Other Shareholders (25.73%)
מנכ"ל	Athanasios Liagkos
סוג מעגן	טבעי/מלאכותי
שטח	1.55 קמ"ר
שטח המחסנים	600,000 מ"ר
רציפים	6
עובדים	466 (2021)
סטטיסטיקות
כלי שיט שפקדו	1,852 כלי שיט (2021)
תפוסת מטען שנתית	17,416,807 טונות (2021)
נפח מכולות שנתי	471.063 TEU's (2021)
הכנסה שנתית	76.9 מיליון אירו
הכנסה נטו	21.1 מיליון אירו
www.thpa.gr

נמל סלוניקי (ביוונית: Λιμάνι της Θεσσαλονίκης) הוא נמל הנמצא לחופי העיר סלוניקי שבמחוז מרכז מקדוניה ביוון.

הנמל ממוקם בנקודה הפנימית ביותר של המפרץ התרמאי, בחלק הצפוני של מזרח הים התיכון, ממערב למרכז העיר סלוניקי, תופס שטח של 1,500 דונם, ומתפרש לאורך של 3.5 ק"מ.

ביחס לעיר, ולאתרים הסובבים אותה, הנמל ממוקם במרכז העיר ובמרחק של קילומטר אחד מנאוס סידירודרומיקוס סטאת'מוס (Νέος σιδηροδρομικός σταθμός, תחנת הרכבת החדשה) ו-16 ק"מ מנמל התעופה הבין-לאומי סלוניקי מקדוניה.

הנמל מהווה תחנה למספר ספינות שייט בים התיכון, עם למעלה מ־26,000 נוסעים בשנה (נתוני 2015).

בשל מיקומו הגאוגרפי והגישה לכבישים מהירים ומסילות רכבת, זהו נמל הסחר הגדול ביותר ביוון ובנוסף לכך משרת את הצרכים של כ-15 מיליון תושבי העורף הבינלאומי שלה.

התקרבות הספינות מתבצעת על ידי תעלה טבעית בעלת עומק רב שאינה זקוקה לחפירה.

מתקני הנמל כוללים שישה רציפים גדולים ויש לו גם מתקני טיפול בדלק נוזלי וחיבור לצינור דלק נוזלי חוצה גבולות, והוא קרוב לצינור הגז הטבעי הבינלאומי.

היסטוריה

נמל סלוניקי קיים במשך למעלה מ-2,300 שנה, למן היווסדו בשנת 315/6 לפני הספירה ועד היום, היה הנמל החשוב ביותר במקדוניה ואחד הנמלים החשובים ביותר בדרום מזרח אירופה.

רצח הקונסולים בסלוניקי

ערך מורחב – רצח הקונסולים בסלוניקי

רצח הקונסולים בסלוניקי, היה אירוע לינץ' במאי 1876 בימי השלטון העות'מאני שבו נרצחו שני דיפלומטים מטעם גרמניה וצרפת על ידי המון מוסלמי מוסת בסלוניקי. המאורע עורר תגובות חריפות במערב אירופה ותרם להחרפת היחסים בין האימפריה העות'מאנית למעצמות האירופיות. הרצח אירע לאחר שנוצרים חטפו נערה נוצריה ממוצא בולגרי שהתאסלמה בניגוד לרצון משפחתה. למשבר הדיפלומטי שהתעורר בעקבות הרצח הייתה השפעה על ערעור מעמדה המדיני של האימפריה העות'מאנית ועל התנעת רפורמות בממשל העות'מאני.

בעקבות האירועים, השלטון באיסטנבול הרגיש מבוכה רבה מול דעת הקהל והממשלות הזרות והודיע שהאחראים לרצח ולאי מניעת הרצח ישפטו וייענשו בחומרה. מושל סלוניקי, מהמט רפט פאשה הוחלף על ידי שריף פאשה, שהגיע לעיר עם תגבורות צבאיות. נעצרו כ-53 חשודים בהשתתפות בלינץ'. מתוכם נמצאו אשמים 35. שישה מקרבם, שהוצגו כמנהיגי המהומות, הוצאו להורג בתליה על רציף נמל סלוניקי ללא משפט ויש ששיערו שהם לא היו בדיוק הרוצחים. עם הנשפטים היו עניים, משרתים, עבדים, ומספר צעירים מן הפרובינציה שביקרו בעיר.

ממהפכת הטורקים הצעירים עד מלחמת העולם הראשונה

בחורף 1908 הושבת הנמל על רקע הדחתו של הסולטאן עבדול חמיד השני ביולי 1908 בידי קצינים מהפכנים חברי תנועת "הטורקים הצעירים".

הריק הפוליטי שנוצר בחודשים הראשונים שלאחר המהפכה נוצל על ידי יריבותיה של האימפריה העות'מאנית. בולגריה הכריזה על עצמאותה בספטמבר, וזמן קצר אחר כך, בתחילת אוקטובר, סיפחה אוסטרו־הונגריה את בוסניה והרצגובינה.

בתגובה הכריזו רשויות הממלכה העות׳מאנית על חרם כלכלי־לאומי על בולגריה ועל אוסטרו־הונגריה. הסוורים היהודים של נמל סלוניקי נענו לקריאה זו וסירבו לפרוק סחורה שמקורה במדינות אלו.

במלחמת העולם הראשונה

לנוכח הגיוס הכללי בצבא בולגריה ותנועת הכוחות הגרמנים, פנו הסרבים לבנות בריתם בבקשה נואשת לקבלת סיוע. ראש ממשלת יוון אלפתריוס וניזלוס, שצידד במדינות ההסכמה, הציע לסרבים שימוש בנמל סלוניקי. אך נפחו של נמל סלוניקי דאז היה קטן יחסית, וריחוקו מנמלי הבית הבריטיים והצרפתיים הקשה מאוד על ארגון ואחזקה של כוח צבאי משמעותי, שיכול לפעול במערך התקפי מול כוחות מעצמות המרכז. לכן הכוחות האנגלו-צרפתיים התרכזו בגזרת סלוניקי בעיקר מטרה להגן על עיר הנמל האסטרטגית.

נמל סלוניקי כחלק מתנועת ההעפלה לארץ ישראל המנדטורית

ולוס ב'

ולוס הייתה אוניית המעפילים השנייה שהפליגה מאירופה לארץ ישראל במסגרת מפעל ההעפלה הציוני ביולי 1934. קדמה לה ספינת המעפילים כוכב, שהביאה לארץ ישראל 50 עולים מפולין וממצרים במאי 1934. שמה "ולוס", βέλος, משמעותו ביוונית "חץ". הספינה אורגנה ביוזמתם של אנשי ההגנה, חברי הקיבוץ המאוחד ותנועת החלוץ בפולין שאף מימנה את ההפלגות.

לאחר שתוכנית ההעפלה עלתה על שרטון, ומלאי הפחם באוניה הלך ואזל, חזרה האוניה לאירופה ועגנה מרחק מה מרציפי נמל בסלוניקי במשך 30 יום.

כישלונה של "ולוס" חידד את הוויכוח בין מצדדי העלייה הבלתי לגאלית למתנגדים לה ביישוב, וגרם להתנגדות הסוכנות היהודית לפעולות דומות, כך שניסיונות ההעפלה המאורגנת חודשו רק ב-1937, לאחר שלוש שנות הפסקה.

מיומנה של מעפילה מספינת ולוס:

"עם ראשית דרכנו, כבר עלה בידינו לסכל מזימה ראשונה של הבריטים. הם רצו ללכוד אותנו מיד עם הפלגת האנייה. אך נודע הדבר לשליחי ארץ ישראל שניהלו את השיירה וכיוונו את הספינה לנמל ורנה שבבולגריה. וצחוק הגורל - משם אנו מפליגים תחת דגל בריטי. האנייה בלב ים ולבנו מלא על גדותיו. הכל טוב, יפה ונעים. אוכל למכביר, מצב רוח מצוין. מתקרבים למטרה. אורות האנייה כבויים, הים רועש וגועש. השחר שולח את קרניו הראשונות. מתברר, שעל אף כל המאמצים הצליח רק מספר קטן מאתנו לרדת לחוף. הייתכן? ומה גורלם של 318 הנשארים? נראה שאין אנו משיגים עדיין מה התרחש. אנו המומים. אתה רואה את אדמת המולדת, אליה נפשך וגופך כמהים, ונגזר עליך להרחיק ממנה. זה רצונו של הבריטי, הזר השולט במולדתך. מן האפלה והשלווה מופיעה סירת מפרש. אדם עולה ממנה לאנייתנו ומאתנו יורד אדם לסירה. ובבת אחת, כרעם זה הבוקע לפתע, מתחילות מכונות הספינה לפעול. במהירות הבזק מתחילה היא להתרחק מהחוף. אנו בורחים, פשוטו כמשמעו - בורחים מחוף המולדת. היאוש אוכל בכל פה. האכזבה רבה ומרה. ובמצב רוח זה שוב אנו קרבים לחופי א"י. עצם העובדה שמותר לעמוד על הסיפון מעורר בנו אמון. לולא האיסור היינו פוצחים בקול שירה אדיר. באים במגע עם מישה הארצישראלי. מישה מבין, מעודד, נותן הוראות. הכל נעשה בצורה סודית. נקבע, שעליהם לחכות לאות זינוק. היש דבר המעורר יותר ברגעי יאוש? הנה רעיון נועז, כביר. עליהם רק לחכות לאות הזינוק. חודש ימים - שלושים ימים ושלושים לילות אפורים ומרים - עוגנת האנייה בריחוק מה מרציף נמל סלוניקי. שלושים ימים ושלושים לילות. שמועות, דעות, מצבי רוח: מיד יתקבלו סרטיפיקטים - גיל ושמחה! אי אמון באחראים, במנהיגים, שמועות זוועה נפוצות בפולין, יורדים, לא יורדים, צנזורה על משלוחי הגלויות. הכנות להפלגה לאתונה. "וולוס" נשארת בסלוניקי. שוב ידה של אנגליה משיגה אותנו. וולוס - בעיה בינלאומית". —

מבנים ואתרים בנמל ובקרבתו

מבנה המכס הישן

נבנה ב־1912, בעיצובו של אלכסנדר ואלאורי, סלוניקי. שטח הבניין הכולל הוא 5,000 מ"ר והוא מדגם מייצג של אדריכלות אקלקטית, עם אלמנטים בסגנון הנאו-רנסאנס. בניין המכס הישן היה חידוש לתקופתו, מכיוון שנעשה שימוש בפעם הראשונה בבטון מזוין בסלוניקי. כיום המבנה משמש תחנת נוסעים בשם מסוף "מקדוניה". עוד במבנה פועלים בתי קפה, מסעדות, אולמות, קולנוע ושלושה מוזיאונים וכן אכסניה. במקום נעשו סצינות של סרטו של תיאודורוס אנג'ופולוס "נצח ויום".

כיכר החירות של סלוניקי (כיכר אלפתריוס) Πλατεία Ελευθερίας, פלאטיאה אלפטריאס)

הכיכר נוצרה לאחר אמצע המאה ה-19, כאשר נהרסו חומות החוף הביזנטיות של סלוניקי, שעל פי מממצאים ארכאולוגיים, היו ממוקמות מצפון לרחוב קלפוטאקי של היום. חומת הים הייתה קיימת עד 1870, אז הוחלט להרוס אותה, על מנת להגדיל את קו המים. עם הרחבת קו המים נוצר הרחוב המקביל - שדרת ניקיס - כאשר באותה תקופה נפתח רחוב סמברי פאשה - וניזלו של היום - ממשרד המושל אל הים.

ב-11 ביולי 1942 נצטוו 9,000 גברים יהודים בני 18 עד 45 להתכנס ב"כיכר החירות" בסלוניקי, שם הושפלו כל היום בשמש היוקדת. האירוע נודע בתור "השבת השחורה".

בשנת 1997, הוקם בה פסל לזכרם של יהודי העיר באותו מקום בו כינסו והשפילו אותם החיילים הנאצים בעת הפלישה ליוון.

עם הזמן הוזנחה הכיכר עד שבשנת 2018 נתקבלה החלטה על ידי עיריית סלוניקי בראשותו של ראש העיר יאניס בוטאריס לשפץ ולשדרג אותה. במסגרת התכנית החדשה ביקש בוטאריס, שפעל רבות למען הקהילה היהודית בשנות כהונתו, להפוך את הכיכר המוזנחת למקום חדש ומכובד שבמרכזו מונומנט מפואר לזכרם של יהודי סלוניקי שנספו בשואה.

אלא שבעקבות פוליטיקה מקומית החליט ראש העיר החדש ויריבו המר של בוטאריס, קונסטנטינוס זרבאס, לבטל את התכנית ולהקפיא את העבודות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמל סלוניקי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נמל סלוניקי (ביוונית ובאנגלית)