סילוק החיילים היהודים מצבא רומניה

יהודים חיו בשטחים מהם הורכבה רומניה עוד מלפני כיבוש האזור על ידי האימפריה הרומית. במסמכים מסוף המאה ה-14 מוזכר שהווייבוד רומן הראשון, שליט מולדובה, פטר את יהודי המקום משירות צבאי תמורת תשלום מס. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עם היווצרות המדינה הרומנית המודרנית, יהודי רומניה הוכפפו לחוקי הגיוס, גויסו ואף לקחו חלק במערכות הצבא הרומני. חשדנות מתמדת הופנתה כלפי היהודים בטענה שקשריהם עם יהודים מארצות אחרות, שאולי משרתים בצבאות הנלחמים נגד רומניה, יוצרים רקע נוח לבגידה. האנטישמיות העממית הכבידה מאוד על חיי היהודים המגויסים, לכן כל יהודים שיכול היה להשיג/לקנות פטור עשה זאת, אך למרות זאת יהודים רבים שירתו בצבא הרומני ואף נפצעו ונהרגו במערכותיו. היו גם יהודים שזכו לאותות כבוד על מעשיהם בשעת מלחמה והיו יהודים, מעטים, שזכו בדרגות קצונה.

איציק שטרול, עריק

הקונפליקט הבסיסי בין גיוס היהודים, כאזרחים מין השורה ובין היחס המפלה והחשדני כלפיהם היה לשם דבר ואף בא לידי ביטוי בספרות הרומנית, בסיפור פסיכולגי ידוע בשם "איציק שטרול, עריק", מאת הסופר ליביו רבראנו. הסיפור מגולל תולדותיו של פטרול חורפי אליו נשלחו רב-טוראי רומני וחייל יהודי בשם איציק שטרול. השנים הולכים ומדברים ותוך כדי כך מספר שטרול לרב-טוראי על עצמו ועד כמה לא רצה להתגייס לצבא ואיזה שינוי חל אצלו לאחר מכן, הודות לחברות של יתר החיילים ועד כמה הוא גאה להיות חייל. לקראת סוף הפטרול, כששטרול נופל לתוך בור, הרב טוראי מספר לו את האמת, הם נשלחו יחד לסיור מתוך מזימה של חיילי היחידה, כדי שרב הטוראי ינצל הזדמנות זו ויהרוג אותו באמתלה ששטרול ניסה לערוק. בעקבות השיחה, שהתפתחה ביניהם, רב הטוראי כבר אינו מוכן לרצוח אותו ומציע לו לערוק "על אמת". רב הטוראי עוזב את שטרול וחוזר לבדו ושטרול, שלא מוכן לערוק, מתאבד בתליה.

הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1919.

הרקע לסילוק היהודים מהצבא הרומני

לאחר מלחמת העולם הראשונה זכתה רומניה לצירוף מחוזות רבים לטריטוריה שלה, מה שהפך אותה ל"רומניה הגדולה", אך לצירוף מחוזות אלו נלווה תנאי של מתן זכויות למיעוטים. הרומנים צייתו בחירוק שיניים ותוך התמרמרות רבה בקרב כל שכבות האוכלוסייה ובמיוחד התמרמרות כנגד מתן זכויות ליהודים. המחוזות שצורפו לרומניה, במיוחד מולדובה ובוקובינה, כללו מספר גדול של יהודים, שנוכחותם בלטה, גם בגלל לבושם, מנהגיהם ושפתם השונים מהלבוש, המנהגים והשפה המקובלים ברומניה. מסע אנטישמי שהונהג על ידי חוגי אינטליגנציה, קשת רחבה של מפלגות וחוגי כמורה, מצא עידוד במתרחש בגרמניה ההיטלראית.

הסכם מולוטוב ריבנטרופ ולאחר מכן הפישור/הדיקטט של גרמניה ואיטליה בנושא הסכסוך של רומניה עם הונגריה על טרנסילבניה ועם בולגריה על דוברוג'ה, הביאו לקריעת חבלים נרחבים מהמולדת הרומנית והעברתם לברית המועצות, הונגריה ובולגריה. העם הרומני, שעבר טראומה כשנאלץ לוותר על חבלים אלה ללא מלחמה, חיפש שעיר לעזאזל ומצא אותו ביהודים. במהלך נסיגת הצבא הרומני מחבל בסרביה היו תושבים מקומיים, שאינם רומנים, שהפגינו את שמחתם ואף פגעו בחיילים הנסוגים. הדיווחים העדיפו להגדיר את כל האלה כ"יהודים", למרות שביניהם היו אוקראינים, רוסים, בעלי השקפות אוהדות לקומוניזם וגם פושעים ששוחררו מבתי הסוהר. סביר להניח שגם חלק מהיהודים, שסבלו מהאנטישמיות הרומנית, שמחו לקראת שינוי השלטון, אך היו גם יהודים שחששו מכך ואפילו עזבו את החבלים האלה, כדי לא לחיות תחת משטר קומוניסטי.

פגיעות בחיילים היהודים

הצבא הרומני הנסוג מבסרביה ומבוקובינה חיפש מוצא לתסכולו ומצא אותו בנקל ביהודים שנקלעו בדרכן של היחידות הנסוגות. הם הרגו ושדדו ביהודים ורק קצינים מעטים ניסו למנוע זאת בעוד שקצינים רבים ארגנו את מעשי הטבח והמעטים שהועמדו למשפט, נמצאו זכאים או שהועברו לתפקיד אחר.

בין היהודים בהם פגעו היחידות היו גם החיילים היהודים ששירתו ביחידות אלה ונפגעו על ידי חבריהם לנשק.

יהודים שנסעו ברכבות כדי להתייצב ביחידותיהם (בגלל גיוס חירום) זוהו על ידי הנוסעים ונזרקו מחלונות הרכבת תוך כדי נסיעתה וחיילים רומנים ירו בהם כדי לוודא את מותם. ביום 3 ביולי 1940 דווחו השלטונות הצבאיים שיותר מעשרה חיילים יהודים נזרקו מרכבת נוסעת בקו צ'רנוביץ-בוקרשט בידי צוערי בתי הספר הצבאיים שנמלטו מצ'רנוביץ. נוסעים בקו הרכבת בוטושני-יאשי עצרו את הרכבת לפני יאשי, הורידו ממנה עשרה יהודים, הכו אותם וירו למוות בשניים מתוכם. מאות יהודים נרצחו בדרך זו.

חיילי חטיבת חיל רגלים מספר 14 אסרה כ-30 יהודים שהיו חייליה. היהודים הוכו, נלקחו מהם נעליהם והם הוצעדו לבסיסם יחפים.

בחטיבת חיל רגלים מספר 54, בפקודת אחד הקצינים, הוצאו להורג מספר חיילים יהודים.

החיילים היהודים של גדוד 3 בחטיבה 27 הוכו בידי החיילים האחרים ורופא השיניים הגדודי, שהיה יהודי, נרצח בידי אחד החיילים.

בשלושה כפרים באזור דורוחוי נקבר מספר לא ידוע של חיילים יהודים שנורו למוות בידי חבריהם ליחידה.

הטבח בדורוחוי החל עם הוצאתם להורג של החיילים היהודים ששימשו כיתת ירי בהלווית חברם שנורה על ידי חיילים סובייטים כשהגן על הקצין הרומני שהיה ממונה עליו.

החקיקה לסילוק היהודים מהצבא הרומני

ביום 19 באוגוסט 1940 הוצא לראשונה צו לסילוק היהודים מהצבא הרומני. הצו התבסס על סעיף מתוך חוקים להגדרת היהודים ברומניה 1940–1944, שחוקק ביום 9 באוגוסט 1940 ובו נקבעה חלוקת יהודי רומניה לשלוש קבוצות - שתי קבוצות נפסלו לשירות צבאי (סוגים א' ו-ג'). היהודים שנפסלו לשירות צבאי חויבו לפדות עצמם בתשלום מס מיוחד או ב"עבודות ציבוריות" לתקופה שיקבע המשרד להגנה לאומית.

ב-5 בדצמבר 1940 הופעל סעיף זה גם על היהודים מסוג ב' ובכך הושלם סילוק היהודים מהצבא הרומני (פרט ליוצאים מן הכלל שעוד יפורטו בהמשך). הסעיף המחייב את היהודים ב"עבודות ציבוריות" שימש בהמשך כבסיס חוקי להקמת מחנות העבודה ופלוגות העבודה. חוק זה נקרא "חוק המעמד הצבאי של היהודים".

ביום 21 בינואר 1941 פורסם "תקנון המעמד הצבאי של היהודים". החוק החדש קבע שהיהודים חייבים, תמורת הפטור משירות צבאי, בתשלום כספי ובעבודות כפייה. החוק פירט את התשלום שחייב כל יהודי, בהתאם לגילו ובהתאם להכנסותיו. לצורך חישוב הכנסותיו נכללו גם הכנסות אשתו, הכנסות הוריו והכנסות הורי אשתו. החוק גם קבע שבעת גיוס כללי התשלום מוגדל ב-50% ובעת מלחמה ב-100%.

טקסי השפלה, הכאה ורצח

סילוק החיילים היהודים מהצבא הרומני, על פי החקיקה, בוצע תוך ניצול האירוע להשפלתם, הכאתם ולפעמים גם הריגתם של החיילים היהודים.

פנקסי השירות של החיילים היהודים הוחלפו לפנקסים מיוחדים בצבע אדום שעליהם הוטבע החותמת "יהודי, סולק מהשירות הצבאי". בספר של ד"ר ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה - רומניה, מובאת ציטטה מפי אחד החיילים היהודים שעבר טקס כזה:

"...הוציאו אותנו מול הגדוד כולו, שעמד במסדר מיוחד לכבוד מאורע זה. אנו היהודים הוצבנו כמו מוקיונים באמצע המסדר. הכו אותנו וירקו עלינו, ונמצאו גם (חיילים) זריזים שבאו והשתינו עלינו; ואנחנו היינו חייבים לעמוד דום כל העת ולסבול התעללות זאת בלא להוציא הגה מהפה. לאחר סיפוק היצרים הבהמיים הוכרחנו להתפשט מול כל הגדוד. הייתי בעל הדרגה היהודי היחיד, ואותי הותירו לסוף. כמו במשפט דרייפוס, לצלילי תוף ובצעקות היסטריות פקדו עלי לפשוט את המדים, ונותרתי בתחתונים. בכך הפכתי לסֵמל, שאין אנו (היהודים) רשאים עוד ללבוש מדי הצבא הרומני... הגדוד כולו עלה על משאיות, ורק אנחנו (החיילים) היהודים הוצעדנו ערומים ויחפים כשרק תחתונים מכסים עלינו, (ועוד) העמיסו עלינו בלעג משקל כבד... במשך כל הדרך בכפרים קטנים שימשנו מטרה ללעגם של האיכרים והילדים; הם ירקו עלינו ורגמו אותנו באבנים, ורק בנס ניצלתי ממוות."

כל יחידה ביצעה את סילוק החיילים היהודים בדרך שלה, לא היו הוראות מיוחדות בעניין זה, אך האווירה האנטישמית קבעה סטנדרטים שתאמו את שנאת היהודים.

טיהור סלקטיבי

הצבא הרומני נזקק מאוד לחלק מהחיילים היהודים שהיו בעלי התמחויות מיוחדות, לכן הטיהור לא היה מושלם. מאות חיילים יהודים בעלי התמחויות נדרשות, כמו מכונאים ורופאים, נותרו בצבא הרומני. גם הבירוקרטיה הרומנית תרמה את חלקה לכך שנשארו יהודים בצבא הרומני. יותר ממאתים יהודים, חלקם קצינים שיהדותם לא הייתה ידועה, נותרו בשורות הצבא הרומני. נוכחות היהודים, שנותרו בשורות הצבא הרומני, הוצנעה על ידי שלטונות הצבא, אך היחשפותם של בודדים על ידי ההמון הביאה לא פעם למעשי לינץ' בטענה שמדובר ביהודי שהתחפש לחייל כדי לפגוע בצבא.

היחס למיעוטים אחרים

מיעוטים אחרים לא הופלו בחוק, כמו היהודים, אך מעשית זכו לגורל דומה. מרבית ההונגרים, האוקראינים והבולגרים, שחיו ברומניה הוקצו לאחר גיוסם ליחידות נפרדות, לא חמושות ולא לוחמות, שעסקו בעבודות כפייה.

לקריאה נוספת

• ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה - רומניה, הוצאת יד ושם.

קישורים חיצוניים

• הדו"ח הסופי של הוועדה לחקר השואה ברומניה, 2004 (באנגלית) או (ברומנית).
• Legi rasiale în regimul Ion Antonescu Munca obștească obligatorie Arhivele Sfera Politicii (ברומנית).