ספק שירותי אינטרנט

ספק אינטרנט או ספק הגישה לאינטרנט (מוכר באנגלית כ-ISP - ראשי תיבות של Internet Service Provider) הוא הגוף המאפשר למשתמש הקצה להתחבר לרשת האינטרנט העולמית.

מרכיבי החיבור

לחיבור יש שלושה שלבים:

1. שלב הגישה, המתבצע בעזרת ספק ההולכה - בו מתבצע החיבור בין משתמש הקצה לבין ספק האינטרנט, בעזרת אחת הטכנולוגיות לחיבור: חיבור Dial-up, חיבור מהיר באמצעות כבלים או טכנולוגיית ADSL, וכן באמצעות פרוטוקולים רבים נוספים כדוגמת ISDN ו-Frame relay. החיבור יכול להיות באמצעות קו תקשורת ישיר בין הצרכן לספק או מיתוג מנות (x.25), ו-ATM (ראשי תיבות של Asynchronous Transfer Mode), המאפשר קצבי תקשורת מהירים במיוחד.
2. שלב הניתוב, בו מופנה הצרכן לשירות שביקש.
3. שלב הקשר בין ספק שירותי האינטרנט של הלקוח לרשת האינטרנט.

בישראל

ערך מורחב – אינטרנט בישראל

בישראל פעלו באופן מסורתי שתי חברות המספקות שירותי הולכה פיזית לאינטרנט: בזק שסיפקה תשתית אינטרנט באמצעות התשתית קווי הטלפון (ADSL), והוט שסיפקה אינטרנט באמצעות תשתית כבלים והיוו בעצם דואופול בתחום תשתית האינטרנט. כיום קיימות עוד מספר חברות המספקות שרותי הולכה פיזית ברוחב פס גבוה, חדשני יותר ומהיר יותר - באמצעות תשתית בטכנולוגיית סיבים אופטיים (כמו פרטנר, סלקום ו-Unlimited).

ישנם עוד כ-40 גופים וחברות המספקים שירותי אינטרנט כלליים ביניהם גם ספקי גישה לאינטרנט. רוב הספקים נותנים שירותים נלווים לגישה לאינטרנט כמו: דואר אלקטרוני פרטי למשתמש, סינון דואר זבל ווירוסים, אחסון אתרי אינטרנט, ועוד שירותים אחרים.

שלוש ספקיות הגישה הישראליות הראשונות לאינטרנט היו קו מנחה, דאטהסרב, ואקטקום, שקמו ב-1993.

בישראל פועל גם מרכז החישובים הבין-אוניברסיטאי (מחב"א), המשמש כספק שירותי האינטרנט של המוסדות האקדמיים.

ראו גם

• פרויקט לון

קישורים חיצוניים

• רשימת בעלי רישיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט, באתר משרד התקשורת
• ספק שירותי אינטרנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.