פסימיות

"מחצית הכוס הריקה" – התבוננות פסימית על כוס מים. אף על פי שמחצית מהכוס מלאה, ההסתכלות הפסימית היא על המחצית הריקה.

פֶּסימיות היא הנטייה לצפות לתוצאה לא רצויה מהמצב הנתון, וכן נטייה להתמקד בפן השלילי של החיים. למשל, בתשובה לשאלה "האם הכוס חצי ריקה או חצי מלאה?" האדם הפסימי על פי רוב יראה את הכוס כחצי ריקה, בעוד שאדם אופטימי בדרך כלל יראה את הכוס כחצי מלאה.

פסימיות פילוסופית היא הרעיון הקשור שמסתכל על העולם בצורה אנטי-אופטימית לחלוטין. צורה זו של פסימיות אינה נטייה רגשית כפי שהמונח מציין בדרך כלל. במקום זאת, זוהי פילוסופיה או השקפת עולם המייחסת ערך שלילי לחיים ולקיום. פסימיסטים פילוסופיים טוענים בדרך כלל לשכיחות אמפירית של כאבים על פני תענוגות, שהחיים פוגעים מבחינה אונטולוגית או מטאפיזית ליצורים חיים, ושהקיום הוא חסר משמעות ביסודו או חסר תכלית. התגובות שלהם למצב זה מגוונות מאוד ויכולות להיות מאשרות חיים.

לאורך ההיסטוריה, לנטייה הפסימית היו השפעות על כל תחומי החשיבה העיקריים.

אטימולוגיה

מקורו של המילה הוא במילה הלטינית pessimus שפירושה הוא "הרע ביותר".

פסימיות פילוסופית

ראו גם – מיזנתרופיה#בפילוסופיה, אנטי-נטליזם, ניהיליזם

שופנהאואר

הפילוסופיה של ארתור שופנהאואר ידועה כפסימיסטית במיוחד. מקור הפסימיזם של שופנהאואר הוא בהעלאתו על נס את הרצון, על חשבון התבונה, כמוטיבציה העיקרית לפעילות אנושית. שופנהאואר התייחס למניעים כמו רעב, מיניות, הצורך לטפל בילדים והצורך במקלט וביטחון אישי, כמקור האמיתי למוטיבציה אנושית. לטענתו, ההגיון והרציונליות הם רק "תחפושות שהרעב הערום שלנו לובש כאשר הוא מופיע בציבור". הוא רואה את האינטלקט כחלש וחסר משמעות לעומת הרצון הדומיננטי, ובמקום אחד ממשיל אותו לפיסח שיכול לראות אך נאלץ לרכוב על כתפיו של הרצון, שנמשל לענק עיוור וטיפש.

שופנהאואר ראה את מעגל החיים וההתרבות האנושית, כלא שונה באופן מהותי מזה של בעלי חיים אחרים. מדובר במחזור חסר משמעות הממשיך ללא מטרה עד שהמאשבים ייגמרו והשרשרת תיפסק בצורת הכחדה. הפרוגנוזה כי נגזר עלינו להמשיך להתרבות עד אין קץ, או להכחד בחוסר כל, היא מקור נוסף לפסימיות העמוקה של שופנהאואר.

שופנהאואר אינו רק מביע את זווית הראייה האישית שלו כפסימית, אלא אף מנסה להוכיח זאת באופן לוגי. כתגובה להוכחתו של לייבניץ כי העולם שלנו הוא הטוב ביותר מבין העולמות האפשריים, שופנהאואר רוצה לטעון כי העולם שלנו הוא הגרוע ביותר. תוקף ההוכחה מבוסס על התובנה שהעולם בכלל וכל אינידיבדואל בפרט, נמצא במאבק הישרדות קיומי. שינוי במשהו מהתנאים העדינים של עולמנו היה מונע ממנו להתקיים. כלומר, עולם קצת יותר גרוע לא היה בר קיום, ממילא, העולם שלנו הוא הגרוע ביותר שעדיין אפשרי.

פסימיסטים אחרים

ניטשה האמין כי היוונים הקדמונים (500 לפנה"ס) המציאו את סגנון הטרגדיה כתוצאה מהפסימיות שלהם. ניטשה ראה את המודל היווני כאפשרות לתגובה הפוכה לפסימיות מזו של שופנהאואר באופן המאפשר התעלות ויצירה, במקום שקיעה בדכדוך וחסור מעש.^{[דרוש מקור]}

פרויד היה שותף לרבים מרעיונתיו של שופנהאואר וניתן לראות גם אותו כפסימיסט.^{[דרוש מקור]} הוא ראה את הקיום האנושי תחת מתקפה מתמדת הן מצד כוחות פנים-נפשיים והן מצד כוחות חיצוניים כמו הטבע והחברה. ציטוט פסימי במיוחד נלקח מספרו של פרויד "תרבות בלא נחת":

עידן הקדמה והטכנולוגיה, אותו רבים כל כך מתעבים, סיפק לנו הטבות רבות. אולם, בשלב זה מתעורר הקול של המבקר הפסימי, המזכיר לנו כי רוב ההנאות הללו נופלים לתבנית של "הנאה זולה" המומלצת בבדיחה כלשהי, הנאה המתאפשרת על ידי הוצאת רגל יחפה מחוץ לשמיכה אל הלילה החורפי הקר ואז החזרתה פנימה... מה התועלת בחיים ארוכים אם הם קשים, מחוסרי הנאה ומלאי סבל עד כדי ראיית המוות כברכה?

יצירה פופולרית בעלת מסר פסימי במיוחד היא ספרו של סטיבן קינג, בית כברות לחיות שעשועים. בהתייחסות לספרו, קינג אמר כי "נראה שהוא אומר ששום דבר אינו עובד וכי שום דבר אינו שווה את זה, אך אני לא מאמין בזה".^{[דרוש מקור]}

כמו כן, פסימיסטים רבים טוענים כי הם למעשה ריאליסטים, והם אינם אוהבים את הדוגמה של הכוס החצי ריקה, כי לטענתם המצב המצוי הוא שהכוס היא ריקה הרבה יותר. למשל, דוגמה המדגימה מצב זה, זה ציטוט הנלקח מהסדרה בלש אמיתי, אשר נאמר על ידי הדמות הראשית בסדרה: ”תראה, אני מחשיב את עצמי כריאליסט. בסדר. אבל במונחים פילוסופיים, אני מה שנקרא פסימיסט.”

ראו גם

• ציניות
• אופטימיות
• ניהיליזם
• מיזנתרופיה

קישורים חיצוניים

• יורם שורק, מה מקור המושגים אופטימיות ופסימיות?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")
• פסימיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פסימיזם, דף שער בספרייה הלאומית