קב (אביזר)

קבי שעינה מעץ - קבים שנועדו לשימוש של שבועות אחדים על להחלמת המשתמש מפציעה

קבי אמה. קבים כאלה עשויים לרוב מחומר קל, חזק ויקר והם מיועדים לשימוש ממושך.

קב - ובצורה הזוגית קבּיים - הוא פריט טכנולוגיה מסייעת לניידות. הוא מקל את ניידותם של אנשים המתקשים בהליכה, בשל לקות, מחלה או פציעה, מתקשים להשתמש באחת מרגליהם או בשתיהן. הקב הפשוט ביותר הוא מקל הליכה גבוה עם מערכת ידיות. על פי רוב יש בראש הקב תמיכה לזרוע ובתחתיתו סוליה מחומר שמונע החלקה.

היסטוריה

עם השיפור ברפואה בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, פצועי מלחמה רבים נותרו בחיים, כנכי צבא והדבר נתן דחיפת פיתוח לציוד טכנולוגיה מסייעת בסיסי. אחד הפיתוחים היה הקב - שכלול של מקל ההליכה, שהוא מן הפריטים הוותיקים ביותר בתחום הטכנולוגיה המסייעת.

מספר אבות-טיפוס של הקב המודרני עוצבו במרוצת המאה ה-20, ופטנטים נרשמו, תחילה על פיתוחו של האמריקאי פיליפ סדרסטום (Cederstom) ב-1915, כעבור שנתיים על הפיתוח של הצרפתי אמיל שליק (Schlick), וב-1945 א. ר. לופסטרנד ג'וניור (Lofstrand) רשם פטנט על קב שניתן לכוונן את אורכו. באמריקה הצפונית מכונים לעיתים קבי-אמה "קבי לופסטרנד" או "קביים קנדיות", ככל הנראה כי הן נפוצות יותר בקנדה. בשוק ניתן למצוא גם גרסה שהיא שילוב בין מקל הליכה מסורתי וקב, שהומצאה על ידי מייקל אדמס (Adams).

אופן השימוש ואוכלוסיית המשתמשים

המשתמש בקביים אינו פטור לחלוטין משימוש ברגליו. אם רק אחת מרגליו אינה מתפקדת, הוא מחזיק רגל זו מורמת, מציב את צמד הקביים מרחק מה מלפניו ומניע את הרגל השנייה קדימה ליישור-קו עם הקביים. במקרה בו הוא מתקשה בשימוש בשתי רגליו, הוא מצמיד את רגליו, בכוחות עצמו או שבעזרת סד המשותף לשתי הרגליים ומשעין את משקל גופו פעם על שתי הרגליים ביחד ופעם על הקביים.

הקב נועד למי שמקל הליכה פשוט אינו מסייע לו במידה מספקת, אך אינו מוגבל מספיק כדי להזדקק להליכון או לכסא גלגלים. ביחס לקב, מקל ההליכה הפשוט נושא חלק קטן יותר ממשקל הגוף עליו ומסייע פחות בשמירה על שיווי המשקל ואילו ההליכון נושא עליו יותר ממשקל הגוף ומסייע יותר בשיווי המשקל. כיסאות גלגלים מסוגים שונים יכולים לסייע בנשיאת משקל הגוף ובשמירה על שיווי המשקל אפילו יותר מן ההליכון.

חסרונם של ההליכון וכיסא הגלגלים בהשוואה לקב הוא בכך שהם מוגבלים במדרגות ומסרבלים את המעבר במקומות צרים ואת הכניסה למקומות בעלי חלל קטן כמו מכוניות וחדרי שירותים. אם כי, חלק מאוכלוסיית האנשים המוגבלים בתנועתם נעזרים לפעמים בקב ולפעמים בכיסא גלגלים, בהתאם למשימת הניידות עצמה.

אוכלוסיית היעד:

• פצועים: מי שמצוי בהליך החלמה מפגיעה פיזית באחת מרגליו או שמחלים מניתוח ולכן אינו יכול להשעין את משקלו המלא על אחת מרגליו או על שתיהן. אורתופדית.
• בעלי לקות קבועה: מי שהחלים משבר בעמוד השדרה התחתון אך לא חזר לכושר תנועה מלא, פוסט-פוליו או פגיעה בכושר מלא לאחר מחלה אחרת, מי שתנועתו מוגבלת מלידה, למשל בשל שיתוק מוחין, מי שעבר קטיעה וטרם נמצא עבורו תותב יעיל דיו.
• חולים: מי שכושר תנועתו מצוי בנסיגה הדרגתית בשל מחלה כגון סוכרת או טרשת נפוצה.

סוגים ומבנה

סוגים נפוצים:

• קב-אמה הוא אחד המקובלים ביותר בעולם המערבי. זהו קב שבראשו מעין חישוק שמקיף את הזרוע, כשמתחתיו במורד המקל מצויה ידית לאחיזה, כשהמשתמש מתקדם באמצעות אחיזה זו. סוג זה היה במשך שנים רבות בשימוש על ידי אנשים עם לקות קבועה.
• קב-שעינה, מקל מפוצל שחלקו העליון נושא רפידה וממוקם תחת הזרוע, כנגד אזור הצלעות, והידיים אוחזות ב"שלב" שממוקם במרכז המקל, במקביל לרפידה. קביים אלו בשימוש בייחוד בקרב בעלי פציעה זמנית ומכונים גם "קבי בית שחי". שימוש בקביים שממוקמים תחת הזרועות עשוי לגרום לבעיה בעצבים באזור בתי השחי. מקלעת הזרוע ניזוקה כתוצאה מהלחץ שמופעל על ידי הקב. עצב החישור הוא הראשון להיפגע, ואחריו עצב הגומד.

סוגים פחות נפוצים:

• קב עם סוליה רחבה במיוחד ושטוחה, שנועד לשפר את צורת ההילוך תוך חלוקת משקל גוף שונה מזו של קב שעינה
• קב למוגבלי-אחיזה (בעלי לקות זו או אחרת ביד) שבו הזרוע נחה על פלטפורמה אופקית וחפותה ברצועה
• קב לבעלי פגיעה באחד השוקיים, שמותקן סביב הרגל והמשתמש אינו נדרש להיעזר בידיו כלל בעת לכתו.

החומרים שמהם עשויים קביים הם עץ, סגסוגות מתכת, פולימרים מחוזקים (בפחמן או בפיברגלס) או חומר תרמופלסטי (פלסטיק מתרכך). ככל שהקב נועד לשרת את המשתמש למשך זמן ארוך יותר, כך סביר שהוא יהיה מחומר קל, חזק ויקר יותר.

בלהטוטנות

הליכה על קביים (ארוכות), פרט מהציור משחקי ילדים של פיטר ברויגל האב, 1560

הליכה על קביים, פרט מהציור משחקי ילדים של פיטר ברויגל האב, 1560

הליכה על קביים גבוהים היא אחת מהמיומנויות בלהטוטנות. היא מהווה תרגיל מבדר של שיווי משקל ויציבות, ונפוצה בין אומנויות הקרקס. הלהטוטן עומד למעשה על זוג קביים שמשווים לרגליו תוספת אורך, ועם ה"רגליים המוגבהות" הוא מהלך כענק להנאת הקהל.