קוו ואדיס (רומן)

קוו ואדיס
	כריכת מהדורת 1897 של הספר קוו ואדיס בארצות הברית
מידע כללי
מאת	הנריק סנקביץ'
שפת המקור	פולנית
סוגה	רומן
מקום התרחשות	רומא העתיקה
הוצאה
תאריך הוצאה	1896

קוו ואדיס: סיפור מימי נירון-קיסר (בפולנית: Quo vadis: Powieść z czasów Nerona) הוא רומן היסטורי פרי עטו של הנריק סנקביץ', אודות אהבתם של אישה נוצרייה צעירה, ליג'יה, ומרקוס ויניקיוס, רומאי פטריקי. העלילה מתרחשת בעיר רומא תחת שלטונו של נירון קיסר בסביבות שנת 64 לאחר הספירה. השם הלטיני "קוו ואדיס" משמעו "אָנָה תֵלֵךְ?", והוא ציטוט מן הברית החדשה (הבשורה ע"פ יוחנן י"ג ל"ו) בו שואל פטרוס את ישו לאן מועדות פניו.

רקע

סנקביץ' למד על אודות האימפריה הרומית היטב לפני כתיבת הרומן, כשהוא שם לעצמו ליעד לדייק בפרטים ההיסטוריים. היות שכך, מופיעות מספר דמויות היסטוריות בספר. הספר טומן בחובו מסר נוצרי רב עוצמה. הספר פורסם בפרקים בשלושה יומונים פולניים בשנת 1895, הוא לבש צורה של ספר בשנת 1896 ומאז תורגם ליותר מחמישים שפות. רומן זה תרם לכך שסנקביץ' קיבל פרס נובל לספרות בשנת 1905. מספר סרטים התבססו על קוו ואדיס (ראו כאן). המפורסם שבהם הוא ההפקה ההוליוודית הראוותנית קוו ואדיס שהוסרטה בשנת 1951.

הדמויות בקוו ואדיס

מרקוס ויניקיוס (דמות בדויה), טריבון צבא ורומאי פטריצי אשר שב זה מכבר לרומא. בעת הגעתו הוא פוגש בליג'יה ומתאהב בה. הוא מבקש את סיועו של דודו על מנת שהוא יוכל להפוך אותה לקניינו.
קאלינה (בדוי), אולם כולם מכנים אותה ליג'יה (ליגיה בכמה תרגומים), בתו של קיסר מנוח של הליג'יאנים, שבט ברברי (מכאן שם החיבה שלה). ליג'יה היא טכנית בת ערובה של הסנט והעם הרומי, שנשתכחה מלב עמה, יפהפייה מהממת, היא נוצרית (עובדה שאינה ידועה למרקוס).
ס. פטרוניוס (דמות היסטורית), המכונה "שופט בענייני אלגנטיות", מושל לשעבר של ביטיניה. פטרוניוס הוא חבר בחצרו של נירון קיסר המשתמש בשנינותו על מנת להחניף וללעוג לו בעת ובעונה אחת. העם הרומי אוהבו בשל עמדותיו הליברליות. מעט לא מוסרי ועצל קמעא, הוא מנסה לסייע ביד אחיינו אולם תוכניתו הערמומית מושמת לאל על ידי חבריה הנוצרים של ליג'יה.
יוניס (דמות בדויה), שפחה ממשק ביתו של פטרוניוס. יוניס היא אישה יפהפייה מיוון שמתאהבת באדונה, אשר לחלוטין אינו מודע לעובדה זו.
קילו סילונידס (דמות בדויה), שרלטן וחוקר פרטי. מרקוס שכרו על מנת למצוא את ליג'יה. דמות זו בדרך כלל צומצמה במידה ניכרת ברוב הסרטים והסדרות (עם היוצא מן הכלל של הגרסה הפולנית משנת 2001). ברם, ברומן עצמו קילו נושא עמו חשיבות מרובה. בוגד וסוכן כפול, סופו קיבל השראה מהקדוש דיסמס).
נירון קיסר (דמות היסטורית), קיסר חסר כישרון, קטנוני ואכזר, המתומרן בידי אנשי חצרו. הוא מטה אוזנו ברוב קשב למלחכי פינכה ולשוטים.
טיג'לאינוס (דמות היסטורית), אב הטיפוס המושלם של השומר פרטורי שיראים מפניו. הוא מהווה יריב לפטרוניוס על תשומת הלב של נירון ומסית אותו לביצועם של צעדים אכזריים רבים.
פופיאה סבינה (דמות היסטורית), אשתו של נירון קיסר. היא אכולת קנאה ושונאת את ליג'יה.
אקטה (דמות היסטורית), שפחה מלכותית שהייתה בעברה פילגשו של נירון קיסר. נירון מאס בה וכעת על פי רוב מתעלם ממנה, אולם היא עדיין אוהבתו. היא לומדת את האמונה הנוצרית, אולם לא רואה עצמה כראויה מספיק להמיר את דתה.
אאולוס פלאוטיוס (דמות היסטורית), גנרל רומאי מכובד השרוי בפנסיה, אשר פיקד על הפלישה לבריטניה. נדמה כי אין אאולוס מודע (או פשוט אינו מעוניין לדעת) את העובדה שפומפוניה, אשתו, וליג'יה, בתו המאומצת, מאמינות בדת הנוצרית.
פומפוניה גרסינה (דמות היסטורית), מומרת נוצרית. די מרשימה ומאוד מכובדת. פומפוניה ואאולוס הם הוריה המאמצים של ליג'יה, אולם אין לאל ידם לתת תוקף חוקי לכך. על פי החוק הרומי ליג'יה היא עודנה בת ערובה של המדינה הרומית, כלומר, של הקיסר, הזוג הקשיש מגן עליה ודואג לה.
אורסוס (דמות בדויה), שומר ראשה של ליג'יה. בן שבטה, הוא שירת את אימה המנוחה והוא נאמן ביותר לנסיכתו. הוא נוצרי, ונאבק לדבוק בעקרונות הנצרות חרף גודלו העצום, כוחו הרב ומזגו הברברי. הוא ככל הנראה הברברי הנאצל.
פטרוס (דמות היסטורית), מטיף קשיש השם לו ליעד להמיר את רומי לנצרות. משתאה נוכח עוצמתו ורשעתו של נירון קיסר, אותו הוא מכנה "החיה".
פאולוס (דמות היסטורית), בעל אינטרס אישי בהמרתו של מרקוס.
קריספוס (דמות בדויה), ככל הנראה קנאי נוצרי על גבול הפנטיות.

אירועים היסטוריים

סנקביץ' מזכיר מספר אירועים היסטוריים ומטמיע אותם ברומן, אולם התרחשותם של כמה מהם מוטלת בספק.

בשנת 57 לספירה פומפוניה אכן הואשמה בתרגול "אמונות תפלות זרות", על פי רוב כוונתם היא המרת דת לנצרות. אף על פי כן, הדת עצמה אינה מזוהה בוודאות. בהתאם לנהוג במסורת הרומית הקדומה היא נשפטה בבית משפט משפחתי על ידי בעלה אאולוס (pater familias), וזוכתה לבסוף מאשמה. על כל פנים, כתובות בקטקומבות של הקדוש קאליסטוס ברומא מציעות שחברים במשפחת גראסינה (לה השתייכה פומפוניה) היו אכן נוצרים.
השמועה כי אספסיאנוס נרדם במהלך שירו של נירון תועדה על ידי סווטוניוס בחייהם של שנים עשר קיסרים.
מותה של קלאודיה אוגוסטה, בתו היחידה של נירון, בשנת 63 לספירה.
השרפה הגדולה של רומא, בשנת 64 לספירה, שמתוארת ברומן כמבוצעת לפי פקודותיו של נירון. אין כל עובדה מוצקה שתומכת בכך. שריפות היו שכיחות ביותר ברומא של אותם ימים.
התאבדותו של פטרוניוס מבוססת בבירור על פי דיווחו של פליניוס הזקן.

הדמיון למחזהו של בארט

1896 הייתה השנה היחידה שבה המחזאי-שחקן-מנהל וילסון בארט הפיק את מחזהו המוצלח סימן הצלב The Sign of the Cross על הבמה. אף על פי שבארט מעולם לא הודה בכך, מרכיבים אחדים במחזה דומים מאוד לאלו שבקוו ואדיס. בשניהם, חייל רומי ששמו מרקוס מתאהב באישה נוצרייה ושואף כי "תהיה בבעלותו". (ברומן, שמה הוא ליג'יה, במחזה היא נקראת מרסיה). נירון קיסר, טיג'לאיינוס ופופיאה הם דמויות ראשיות הן במחזה והן ברומן, ובשניהם, פופיאה מתאווה למרקוס. פטרוניוס, על כל פנים, אינו מופיע בסימן הצלב, וסיום המחזה שונה מזה של קוו ואדיס.

ביבליוגרפיה

קוו ואדיס/ הנריק סנקביץ; מפולנית: אורי אורלב; איורים; אלכסנדר לויטס. אור יהודה: זמורה-ביתן, תשס"ג-2003.
קוו ודיס (QUO VADIS): ספור מימי נירון-קיסר/ הנריק סנקביץ'; תרגם מפולנית: ח.ש. בן-אברם. מהדורה רביעית. תל אביב: נ. טברסקי, תשי"ב-1952.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוו ואדיס בוויקישיתוף

קוו ואדיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)