לדלג לתוכן

קלנדיה

קלנדיה (מחנה פליטים)
قلنديا
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה אל-קודס
חבל ארץ יהודה
תאריך ייסוד 1949
אוכלוסייה
 ‑ במחנה הפליטים 25,595 (2006)
קואורדינטות 31°52′05″N 35°13′42″E / 31.8679642°N 35.2282498°E / 31.8679642; 35.2282498
אזור זמן UTC +2
(למפת ירושלים רגילה)
 
קלנדיה
קלנדיה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הכפר קלנדיה
הכפר קלנדיה

קלנדיהערבית قلنديا - קלנדיא או قلنديه - קלנדיה) הוא שמו של כפר ערבי באזור עטרות בצפון ירושלים וכן שמו של מחנה פליטים פלסטינים סמוך. בין הכפר המקורי שאוכלוסייתו כאלף תושבים לבין מחנה הפליטים שבו אוכלוסייה של כ-10,000 איש, חוצצים שדה התעופה עטרות וכביש ירושלים-רמאללה.

הן הכפר קלנדיה[1] והן מחנה הפליטים נכללים בשטחי הרשות הפלסטינית ומחוץ לגדר ההפרדה[2]. בצד מחנה הפליטים פועל מעבר קלנדיה, אחד המרכזיים והחשובים במעברים לאורך גדר ההפרדה, ובו מתנקזת מרבית התנועה הפלסטינית בין ירושלים ורמאללה.

"קלנדיה" הוא גם השם הערבי של אזור עטרות כולו, ושמו הערבי של שדה התעופה עטרות. עד 1967 היה זה שמו הרשמי של שדה התעופה.

עדויות כתובות לקיומו של כפר במקום בשם קלנדריה (Calandria), שאוכלוסייתו נוצרית, ניתן למצוא החל מן התקופה הצלבנית. הכפר נזכר כאחד מ-21 כפרים שהוענקו כפייף על ידי מלך ירושלים גוטפריד מבויון לכוהני הקבר הקדוש. לאחר הכיבוש העות'מאני נמנתה קלנדיה במפקד אוכלוסין שנערך ב-1596 כאחד מכפרי נפת אל-קודס, וצוין שאוכלוסייתו מונה 15 בתי אב, כולם מוסלמים, המתפרנסים מגידול חיטה, שעורה, זיתים, ומכוורנות.

לקראת שנות העשרים של המאה ה-20 החלה התיישבות יהודית על אדמות שנקנו מן הכפר קלנדיה. מפקד האוכלוסין הבריטי בשנת 1922 מונה בקלנדיה אוכלוסייה של 122 מוסלמים ו-22 יהודים[3]. ב-1923 התרחב היישוב היהודי והתארגן כמושב עובדים בשם עטרות. במאורעות תרפ"ט התקיימו שתי התקפות מכיוון קלנדיה לעבר עטרות, שבוצעו בידי ערביי הסביבה[4]. גם במהלך המרד הערבי הגדול הותקפה עטרות מכיוון קלנדיה[5].

בסיום מלחמת העצמאות עברה קלנדיה, יחד עם אדמות עטרות ושדה התעופה קלנדיה שלצידה, לשליטת ממלכת ירדן כחלק מיהודה ושומרון. ב-1949 הוקם מחנה פליטים בצד הכפר ושדה התעופה. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את קלנדיה וסביבותיה עם יתר שטחי יהודה ושומרון, וגבולה המוניציפלי החדש של ירושלים שורטט כך שיכלול את שדה התעופה קלנדיה תוך שהוא מותיר את הכפר (ממערבו) ואת מחנה הפליטים (ממזרחו) מחוץ לשטח העיר. בהסכמי אוסלו ב-1993 נכלל הכפר קלנדיה בשטחי הרשות הפלסטינית.

מחנה הפליטים קלנדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרפיטי על גדר ההפרדה במעבר קלנדיה, 2006

המחנה נוסד בשנת 1949 על שטח של 353 דונם בצד כביש ירושלים-רמאללה, כ-10 ק"מ מצפון לירושלים וכ-5 ק"מ מדרום לרמאללה, בסמוך לקצהו המזרחי של מסלול הנחיתה בשדה התעופה קלנדיה. במקום יושבו פליטים פלסטינים מירושלים ומכפרי הסביבה, שבתיהם נותרו בצד הישראלי של קווי שביתת הנשק.

במלחמת ששת הימים ב-1967 נכבש אזור קלנדיה בידי צה"ל יחד עם יתר שטחי יהודה ושומרון, וגבולות ירושלים הישראלית הורחבו לכלול את שדה התעופה עטרות שיועד להיות נמל התעופה הבינלאומי של ירושלים, יחד עם שכונת כפר עקב הממוקמת מצפון לשדה התעופה, אך שטח מחנה הפליטים קלנדיה לא נכלל בסיפוח זה.

בדומה למחנות פליטים פלסטיניים אחרים, תנאי החיים במחנה ירודים והוא סובל מצפיפות, עוני והזנחה. ארגון אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, פועל במחנה לאספקת שירותי רווחה, חינוך ובריאות מינימליים. על פי נתוני אונר"א, מנתה אוכלוסיית המחנה בדצמבר 2006, 10,759 נפשות, מהם 2,800 תלמידי בתי ספר.

על פי הסכמי אוסלו נכלל מחנה קלנדיה כ"שטח C" – היינו, בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית. מיקומו האסטרטגי בנקודה הצפונית ביותר של ירושלים, על הדרך הראשית ירושלים-רמאללה ובעמדת שליטה על שדה התעופה של ירושלים, הפך אותו מוקד קבוע למתיחות, תופעה שהתעצמה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

מעבר קלנדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מעבר קלנדיה
מעבר קלנדיה
מעבר קלנדיה

החל מ-2001 הפך מחסום הביקורת המאולתר במקום למסוף מעבר קבוע שמטרתו בקרת והגבלת כניסת פלסטינים מרמאללה למזרח ירושלים. עם הקמת גדר ההפרדה סביב ירושלים, התרחב מחסום קלנדיה לכדי מסוף מעבר ראשי שבו עוברים פלסטינים בעלי אישורי כניסה לישראל וכאלה האוחזים בתעודת זהות ישראלית.

במחסום נתפסו לאורך השנים חשודים רבים בכוונה לבצע פעילות טרור בישראל[6]. כן התבצעו באזור המחסום ניסיונות רבים לפגוע בחיילים ובשוטרים שמאיישים את המחסום, בין השאר בירי, בדקירה[7][8][9] ובדריסה[10].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]