רבי שמעון בר יוחאי
 | |
| מתחם קבר רבי שמעון, על פי מסורת מהמאה ה-12 | |
| לידה |
סוף המאה ה-1 (משוער) פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
המחצית השנייה של המאה ה-2 (משוער) פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| כינוי |
רבי שמעון, רשב"י, ר"ש, בן יוחיי, בן יוחי, בן יוחאי בזוהר: בר יוחאי, בוצינא קדישא[1] |
| מקום קבורה |
קבר רבי שמעון בר יוחאי ביריה (לפי התלמוד) מירון הקדומה (לפי המדרש) מושב מירון (זיהוי עממי מהמאה ה-12) כפר חנניה (זיהוי עממי מהמאה ה-13) |
| מדינה | פרובינקיה יודיאה ופרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| השכלה | יבנה וחכמיה, דבי רבי עקיבא בבני ברק |
| מקום פעילות | תקוע, צידן, בני ברק, יבנה, טבריה, מירון |
| תקופת הפעילות | דור רביעי לתנאים |
| השתייכות | בית רבי עקיבא |
| רבותיו | רבי עקיבא בן יוסף, רבן גמליאל דיבנה, רבי יהושע בן חנניה, רבי יהודה בן בבא |
| תלמידיו | רבי שמעון בן יהודה, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי יהודה הנשיא, רבי זוטרא, רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, יהודה בן גרים, רבי יונתן בן עסמיי, רבי זכאי, רבי אלעזר בן רבי יוסי, רבי דוסתאי בן יהודה |
| חיבוריו |
ספרי, מכילתא דרשב"י פסאודואפיגרפיה: ספר הזוהר |
| בת זוג | שרה (מסורת עממית) |
| אב | יוחיי |
| אם |
חמי (זיהוי מהמאה ה-13) שרה (זיהוי עממי מהמאה ה-20) אסתר (זיהוי עממי מהמאה ה-21)[2] |
| צאצאים |
בנו, רבי אלעזר ברבי שמעון בתו, אשתו של רבי פינחס בן יאיר נכדו, רבי יוסי ברבי אלעזר רבי ינאי (שנוי במחלוקת[3]) |
| חותנים |
יוסי בן לקוניא הכהן[4] (לפי הזוהר: רבי פינחס בן יאיר) |
| חתנים | רבי פינחס בן יאיר |
רבי שמעון בן יוחיי[5] (גם רבי שמעון, ר"ש, בן יוחי, או בקיצור רשב"י; בספרות הזוהר מכונה בר יוֹחאי[6] או בוצינא קדישא[7]) היה תנא בן הדור הרביעי שפעל במאה ה-2, תלמידו של רבי עקיבא.
הלכות רבות מובאות בשמו במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, שהיה מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. החיבור המדרשי-הלכתי "ספרי" מיוחס בתלמוד לבית מדרשו של רשב"י.[8][9] כתיבת ספר הזוהר מיוחסת לרשב"י. אמנם על פי העמדה המקובלת במחקר, ספר הזוהר הוא חיבור פסאודואפיגרפי שחובר בימי הביניים.[10]
רשב"י הפך לסמל של תורת הסוד והקבלה, ולדמות מרכזית באירועי ל"ג בעומר, שבהם נערכת מדי שנה הילולת רבי שמעון בר יוחאי שנעשית בכל רחבי העלם ועל קברו במירון.
ביוגרפיה
שנת לידתו אינה ידועה אך ישנם ששיערו[דרוש מקור] כי נולד בין שנת 90 לספירה ל-110 לספירה, ישנה השערה עממית כי נולד בחג השבועות או בל"ג בעומר.
בצעירותו נמנה רשב"י עם החכמים שהתקבצו ב'כרם ביבנה'. שאלתו של רשב"י את רבי יהושע ואת רבן גמליאל לגבי מעמדה של תפילת ערבית כתפילת רשות או חובה, חוללה סערה גדולה שבמהלכה הודח באופן זמני רבן גמליאל מנשיאותו בעקבות יחסו לרבי יהושע, והוחלף ברבי אלעזר בן עזריה.[11] רשב"י למד תורה מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק העתיקה במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנינא בן חכינאי,[12] ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שרבי עקיבא הוצא להורג בקיסריה על ידי הרומאים כאחד מעשרת הרוגי מלכות.[13] רשב"י נמנה בין חמשת תלמידיו של רבי עקיבא אותם העמיד לאחר מות מרבית תלמידיו,[14] וכן בין התלמידים שסמך רבי יהודה בן בבא בסתר.[15]
רבי שמעון אף מתואר (פעם אחת) כמלומד בנסים. בתלמוד מסופר כי יצא יחד עם בנו של רבי יוסי (רבי אלעזר ברבי יוסי) לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת, המילה והנדה, לאחר שהוציא שד מבת הקיסר.[16] רשב"י מוזכר בין הנאספים באושא בסוף תקופת השמד, אך לא צורף לסנהדרין שבאושא. כן מתוארת השתתפותו בכינוס מצומצם של "שבעה זקינים" (רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי נחמיה, רבי אליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר), שהתרחש בבקעת רימון בנושא עיבור השנה.[17]
הסתתרותו במערה
ערך מורחב – מערת רבי שמעון בר יוחאי
על פי גרסת התלמוד הבבלי[18], רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר. על פי המתואר, ישבו יחד (לפי השערת הרב אהרן היימן היה זה ביבנה) רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון, ולצידם יהודה בן גרים (תלמידו של רבי שמעון), ודנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידם, ואמרו:
פתח (ר') [רבי] יהודה (ואמ') [ואמר]. כמה נאים מעשיה של אומה זו. תקנו שווקים. תקנו גשרים. תקנו (מרחצאו') [מרחצאות]. (ר') [רבי] יוסי שתק. ענה (ר') [רבי] שמעון (ואמ') [ואמר]. כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. שווקים להושיב בהן זונות. מרחצאות לעדן בהן עצמן. (גשרי') [גשרים] ליטול מהם מכס.
— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב' (כתב יד אוקספורד).
יהודה בן גרים סיפר את הדברים, ובעקבות זאת נשמעו הדברים לשלטון ור' שמעון נדון למיתה, ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסורת, התחבאו רשב"י ובנו רבי אלעזר 12 שנים במערה וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת וגזרותיו בוטלו. אז יצאו רשב"י ורבי אלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה ובזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. אז יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבות מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.
מעשה ההסתתרות במערה מובא בגרסאות שונות בתלמוד בבלי[19] ובתלמוד הירושלמי[20] וכן במדרשים: פסיקתא דרב כהנא[21] בראשית רבה[22], קהלת רבה[23], אסתר רבה[24] ומדרש תהילים[25]. אודות לכך שמעשה ההסתתרות במערה נזכר בלא פחות משבעה מקורות בספרות חז"ל, ישנה הסכמה רחבה במחקר[דרוש מקור] כי בבסיסו הסיפור מסתמך על אירועים היסטוריים ולא רק ספרותיים. אמנם, בעוד כל המקורות מתארות את הסתתרות רבי שמעון ובנו במערה, ישנו רק מקור אחד[19] המתאר את אותה אספה מדוברת שבגינה רבי שמעון ירד למחתרת. על פי כמה חוקרים, מדובר ככל הנראה בתוספת מאוחרת.
ישנם ששיערו כי אותו קיסר רומא היה אנטונינוס פיוס[26] שמת בשנת 161 לספירה, משמע שרשב"י יצא מהמערה (בפעם השנייה) סביב שנת 162 כשנה לאחר מות הקיסר, כאשר מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס עלו לשלטון. אמנם, על סמך מספר מקורות, מרבית החוקרים מקדימים את המעשה לתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, לימי מרד בר כוכבא.
ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת מחמת ההרוגים שנטמנו באזור,[27] ולאחר מכן עבר גם במגדל צבעייא ובבקעת בית נטופה שבגליל התחתון.[28] על פי האגדה בתלמוד, בהיפגשו ביהודה בן גרים, נתן בו עיניו, והפכו לגל עצמות.
משפחתו
אביו
- ערך מורחב – יוחאי
על אביו יוחאי לא ידוע דבר פרט לכך שהיה לכאורה מקורב למלכות הרומאים בתקופת הקיסר אדריאנוס, ובהקשר זה הוזכר (לכאורה) לרעה בתלמוד[29] כשבא רבי שמעון ללמוד תורה מפי רבי עקיבא בבית האסורים ואמר לרבי עקיבא: "אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות".
שאר משפחתו
- ערך מורחב – יוחאי#משפחתו
רבי אביגדור הכהן מבעלי התוספות טען ששם אמו הוא "חמי".[30] רבי יוסף משאש הביא בספרו ״נחלת אבות״ אגדה ששם אמו הייתה שרה, ככל הנראה כדי לייפות את הסיפור בהשוואתה לשרה המקראית שאף היא הייתה עקרה. על אף שהמחבר כותב כי הדבר 'נשאר בזכרונו ממה שראה בספרים', ובסוף המעשה כתב 'כל זה ראיתי בספר מעשיות כתב יד'.[31]
על הפרוכת שעל קבר בנו רבי אלעזר נכתב "בן רבי שמעון ושרה" ומשמעו ששם אשתו של רשב"י היה שרה, אך לא ידוע מה מקורו של רוקם הפרוכת.
רבי שמעון היה חותנו של רבי פינחס בן יאיר (לפי ספר הזוהר לא היה חותנו אלא חתנו).
בנו, רבי אלעזר, היה אף הוא תנא מפורסם.
נכדו הוא רבי יוסי ברבי אלעזר, שהלך בדרך רעה ורבי יהודה הנשיא (תלמידו של סבו וחבירו של אביו) הסמיכו לרבנות ושלח אותו ללמוד תורה מפי רבי שמעון בן יוסי (דודו, מצד אמו).
ישנו אזכור ב"מדרש תנחומא" לחכם בשם רבי יעקב בר יוחאי,[32] תלמידו של רבי יונתן, שחי לכאורה בדור הרביעי או החמישי לתנאים. לפיכך, אפשרי שהיה אחיו או קרוב משפחתו של רבי שמעון[33].
| יוחי | ? (חמי?[34] / שרה?[35] / אסתר?[36]) | ||||||||||||||||||||||||
| (שרה?[37]) בת יוסי (בן שמעון?[38]) בן לקוניא הכהן (/בת פנחס בן יאיר[39]) | שמעון בן יוחי | (יעקב בן יוחי?[40]) | |||||||||||||||||||||||
| (?) אשת פנחס בן יאיר | אלעזר בן שמעון | (בן נוסף או מספר בנים[41]) | |||||||||||||||||||||||
מקום מגוריו
במדרש תנחומא נעשה קישור בין רשב"י לבין מירון כמקום מגוריו במעשה הבקעה שהתמלאה בדינרי זהב, אך אזכור זה חסר במקורות מדרשיים מקבילים למעשה זה, וההערכה היא כי מדובר בתוספת מאוחרת.[42] בית מדרשו של רשב"י מצוין בתקוע (המזוהה עם פקיעין או חורבת שמע הסמוכה למירון), שם לימד תורה למספר תלמידים, ביניהם רבי יהודה הנשיא. מספר מעשים אודות רשב"י קושרים אותו לצידן, אותה ניתן לפרש כצידון או כבית צידה. במספר מקומות בספר הזוהר מסופר שתלמידים באו לבקר את רשב"י בלוד.
פטירתו, מקום קבורתו והנצחתו
שנת פטירתו אינה ידועה, אך ישנם ששיערו כי נפטר בין שנת 160 ל-163 לספירה. טענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם תארוך שנת יציאתו מהמערה בשנת 161, כשנה או יותר אחרי מות הקיסר אנטונינוס פיוס. אמנם, לדעת הסוברים כי מדובר בקיסר אדריאנוס, תיארוך זה אפשרי.
- ערכים מורחבים – קבר הרשב"י
מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי, הוא נושא שנוי במחלוקת. לפי התלמוד הוא ובנו רבי אלעזר נקברו בביריה, בעוד גרסת המדרש היא במירון הקדומה. יעקב בן נתנאל הכהן (המאה ה-12), כנראה הראשון מבין עולי הרגל לציין את קברם במירון, בעוד מנחם החברוני (המאה ה-12), מציין את קברם בכפר חנניה.
הקבר בהר מירון נחשב לקונצנזוס יהודי והוא מהמפורסמים בארץ ישראל ובעולם, והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו, אחרי הכותל המערבי. ההילולה הנערכת במקום מדי שנה בל"ג בעומר, היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל. מנהג נפוץ הוא לבצע במקום את החלאקה, טקס התספורת הראשונה בגיל שלוש.
- ערכים מורחבים – ל"ג בעומר
על פי כתבים מהמאה ה-15 (1473 לערך) ישנה מסורת המייחסת את ל"ג בעומר לתאריך חתונתו של הרשב"י (למעשה, מקור המילה "הילולה" הוא במילה הארמית ל"כלולות"). עדות ראשונה המציינת את ל"ג בעומר כיום פטירתו של רשב"י נמצאת ככל הנראה במכתב של רבי עובדיה מברטנורה מהמאה ה-15 (1489 לערך). מקובל כי מסורת זו אומצה אצל תלמידי האר"י (המאה ה-16), אמנם החיד"א (המאה ה-18), הביא הוכחות מכתב יד מקורי כי מסורת זו מקורה בשיבוש בכתבי תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל: המילה יום "שמחת" רשב"י, הוחלפה בטעות ליום "שמת".[43][44] דווקא בכתבי רבי חיים ויטאל, מובא כי ל"ג בעומר הוא תאריך הסמכתו של הרשב"י על ידי רבי עקיבא.[45] בסוף המאה ה-18, יוחסה לתאריך זה גם הולדתו של הרשב"י, זאת לפי רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב ("הבני יששכר")[45] ורבי יעקב חיים סופר ("הכף החיים", סוף המאה ה-19).
המסורת קבעה, כאמור, את יום ההילולה כיום פטירתו של הרשב"י, שבו, לפי ספר הזוהר, גילה לתלמידיו את סודות הקבלה טרם הסתלקותו. לשמחת ההילולה הצטרפה הדלקת המדורה כזכר לאש שאפפה, על פי המסורת, את ביתו של רשב"י ביום פטירתו.
לאחר פטירתו מתואר במדרש כי רבי יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא יושב בפתח מערת רשב"י, ושם שאלו לגבי זמן ביאת המשיח.[46] במדרש אחר מתואר כיצד עסקו רבי יהושע בן לוי ואליהו הנביא בהלכות שנאמרו בשם רשב"י, ונכנסו למערת קבורתו כדי לשאלו בדבר שנתקשו בו.[47]
- ערכים מורחבים – הילולת רבי שמעון בר יוחאי
האתר המזוהה כיום עם קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, מדרום למושב מירון של ימינו. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16. העלייה המרכזית לקבר קרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי והיא נעשית בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, ובו פוקדים את הציון מאות אלפים מכל רחבי העולם. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה, כיוון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.[דרוש מקור]
הילולת רשב"י הביאה לאימוץ המנהג, בגרסאות שונות, בישראל ובגולה. לדמותו של רשב"י בל"ג בעומר מתייחסים גם כדמות קבלית,[48] וגם כצדיק שמגן, מרפא ומברך ביום זה. דמותו כצדיק שפורש חסות בל"ג בעומר, היוותה השראה לעליות לקבר ולהדלקות לזכר צדיקים רבים אחרים בישראל ובגולה.[49]
על שמו היישוב בר יוחאי הסמוך למירון.
משנתו
גדול תלמוד תורה
 |
ראו גם – תורה ועבודה |
בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:
לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".[50] בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.
רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים.
שיטתו של רבי שמעון בהלכה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר לשער את טעמי המצוות ולפעול על סמך המסקנות ההלכתיות העולות מהן גם כשאין להן סמך בכתובים.[51] זאת בניגוד לגישה הרואה במצוות התורה גזרות הכתוב ומתייחסת לטעמי המצוות רק כשהם מפורשים בכתוב או משתמעים מקריאה סבירה שלו.[52] גישתו זו של רשב"י לא התקבלה להלכה. לשיטת רשב"י, כשטעמי המצוות מפורשים בתורה, הם אינם נדרשים לפירוש אותה מצווה אלא יש ללמוד מהם איסור עצמאי ואת המצווה כולה במנותק מהטעם.[53]
הלכות שבת
רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ואסר מדרבנן 'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.
בין אדם לחברו
כאחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא (שטבע את האימרה "'ואהבת לרעך כמוך' - זהו כלל גדול בתורה"), גם במשנתו של רשב"י ישנה חשיבות רבה למידותיו של האדם ולמצוות שבין אדם לחברו. לדוגמה:
מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והנחותי לך[55]
גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך[56]
עם ישראל
סיכת שמן ורד (שהוא שמן יקר המיועד בעיקרו לרפואה, ומיעוט מבוטל (בני מלכים) משתמשים בו לסיכה רגילה) נאסרה בשבת, היות שהדבר נראה כרפואה בשבת, שנאסרה במקום שאין בו פיקוח נפש, בעקבות השימוש הרגיל של שמן זה לרפואה. ר' שמעון התיר את הדבר, בנימוק שכל ישראל בני מלכים הם,[57] ועל כן יש להתייחס אל השמן כשמן המיועד גם לסיכה, ולא כשמן המיועד לרפואה בלבד. דעתו זו של ר' שמעון בסוגיה זו לא נתקבלה להלכה.
דעת רשב"י בפסיקת הלכה במקרי מחלוקת
במסכת עירובין בגמרא מובאים כללים עקרוניים לפסיקת הלכה במחלוקת תנאים. על פי כללים אלו במקרה של מחלוקת בין רשב"י לרבי יהודה או לרבי יוסי, דעתו של רשב"י נדחית מהלכה מול דעתם, בעוד מול רבי מאיר דעתו שקולה ללא הכרעה.[58] עם זאת, כללים אלו אינם מוחלטים ולהם חריגים שונים, ובנוסף אינם מוסכמים על הכל.[59] בנוסף במספר מקומות בגמרא נאמר כי ניתן להסתמך להלכה על שיטתו של רשב"י גם כשהינו דעת מיעוט, במצב בו יש אילוץ חיצוני משמעותי ('כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק'[60]).
הלוך אחר המחשבה
שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת, הן בדיני נזיקין, והן בדיני פיגול קרבנות את מי שאינו מתכוון ודן לכף חובה את השלטונות הרומיים מאחר שגם 'מעשיהם הנאים' נעשו מתוך כוונה פסולה[דרוש מקור]. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו.[61]
צדיקים
מימרא המובאת בשם רשב"י במדרש תנחומא גורסת כי אין הקב"ה מייחד שמו על צדיקים אלא לאחר מותם, שמא יחזרו בהם באחרית ימיהם.[62] מימרא אחרת בשמו גורסת כי תלמידיו של חכם המביאים שמועות והלכות בשמו מונעים ממנו שינה בקבר.[63]
דמותו
שמו של רשב"י התפרסם באופן יוצא דופן בעיקר מספרות הזוהר, בספרות חז"ל רבי שמעון אינו דמות יוצאת דופן ואף לרוב אין ההלכה כמותו. מעמדו אינו זהה לחבריו רבי יוסי, רבי יהודה ורבי מאיר. רבי יוחנן אף הכריע שכל מקום שנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר או רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה. במקום שנחלקו רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.[64] כדי להרים את מעמדו של רשב"י היו שתירצו כי לרוב אין הלכה כרשב"י לפי שאין העולם ראוי לכך בזמן הזה, אולם לעתיד לבוא יהיה הלכה כרשב"י.[65]
חכמי דורו ראו בו "מלומד בנסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל.[66] בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול. התלמוד הבבלי מביא משמו אמירה, שלפיה היו הוא ובנו הם הצדיקים הגדולים ביותר בדורם, המכונים "בני עלייה".[67]
יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.
ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, יוחס פעמים רבות לרשב"י. בזוהר מוצג ר' שמעון כראש חבורה של חכמים העוסקת בתורת הנסתר, ורוב הדרשות בספר מובאות בשמו ובשם תלמידיו. לאורך הספר פזורים תיאורים של אירועים שונים בחייו, בהם סיפור בריחתו מן הרומאים והסתתרותו במערה (המופיע גם בתלמוד), וכן תיאור פטירתו מן העולם המפורט בהרחבה באדרא זוטא. במשך השנים נחלקו הדעות (הן בקרב הרבנים והן בקרב החוקרים), לגבי זהותו של המחבר. כיום מקובל כמעט על כל החוקרים שייחוס כתיבת הספר לרשב"י עצמו, הוא שגוי, אך אין במסקנות אלו כדי לנתק בין רשב"י לספר הזוהר, שהוא על כל פנים, גיבורו הספרותי.
נוסעים יהודים שונים שביקרו בארץ בימי הביניים ייחסו בתי כנסת חרבים רבים בגליל לרשב"י.[68]
יום ל"ג בעומר התקבל במסורת כיום פטירתו של רשב"י, המכונה בזוהר יום ההילולא של רשב"י,[69] ובו נוהגים ההמונים לפקוד את ציון קברו אשר בהר מירון. גם מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר נקשר לדמותו של רשב"י ולתיאור פטירתו כפי המופיע בזוהר (באדרא זוטא).
החוקר אלחנן ריינר העלה את הסברה כי דמותו של רשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה (על רשב"י נאמר "זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות" באידרא זוטא), שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן ובתאריך י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר, כמועד המיוחס לפטירתן.[70]
פיוטים לכבודו המושרים בל"ג בעומר
על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי רבי שמעון לביא, ממגורשי ספרד ורבה של יהדות לוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל בכל העדות והפלגים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת טרם הקידוש. רבי יוסף חיים מבגדאד חיבר את הפיוט ואמרתם כה לחי. כמו כן נוהגים לשיר בל"ג בעומר גם את הפיוט אמר רבי עקיבא.
רבותיו ותלמידיו
רבותיו
תלמידיו
- רבי שמעון בן יהודה
- רבי אלעזר ברבי שמעון
- רבי יהודה הנשיא
- רבי זוטרא
- רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא
- רבי יהודה בן גרים
- רבי יונתן בן עסמיי
- רבי זכאי
- רבי אלעזר בן רבי יוסי בן חלפתא
- רבי דוסתאי בן יהודה
תלמידים המוזכרים בספרות הזוהר
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) ומקומו במסורת ההלכה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 148-118.
- ירון זילברשטיין, 'פולחן דתי חדש כתהליך חילון? קריאת שמע ותפילת העמידה במשנתו של רבי שמעון בר יוחאי', אורשת ז, עמ' 131 - 151
- ירון זילברשטיין, 'לדרכי עיצובה של מנהיגות קיבוצית בספרות חז"ל: עיון במחזור סיפורי רשב"י (ירושלמי שביעית ט:א, לח:ד ומקבילות)', דרך אגדה יד (תשע"ט), עמ' 105 - 146.
- הרב עמוס שושן, "רבי שמעון בר יוחאי", בספרו: מאורות התלמוד, כרך שני, 2018, עמ' 189-195
- רונית מרוז, הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי, מוסד ביאליק, 2019
קישורים חיצוניים
- רבי שמעון בר יוחאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שמעון בן יוחאי תנא, דף שער בספרייה הלאומית
מידע על רבי שמעון בר יוחאי
- רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה באתר HebrewBooks
- הרב אהרן הימן, "רבי שמעון בר יוחאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 1189-1178, באתר היברובוקס
- רשב"י, אנציקלופדיית דעת
- יהודה ליבס, מרעיש הארץ: יחידותו של רשב"י(הקישור אינו פעיל)
- שיעור על רשב"י ולג בעומר, ישיבת אורות שאול, פ"ת
- יהודה ליבס, בר יוחאי בשירו של שמעון לביא, באתר הפיוט והתפילה
- רבי שמעון בר יוחאי באתר "MyTzadik"
- אליעזר מלמד, יום שמחתה של תורת הנסתר, באתר "ישיבה"
- רונית שושני, רשב"י במערה ואליהו במדבר: אנלוגיה בין סיפור תלמודי לסיפור מקראי, JSIJ 6, 2007
- שיעורים על רשב"י, באתר "ישיבה"
- על רבי שמעון בר יוחאי, באתר הידברות
- הרב יהודה לנדי, הרקע הגאוגרפי וההיסטורי של חיי רשב"י, לאור אגדת רשב"י ובנו במערה, הרצאה בכינוס מטמוני ארץ, באתר בינינו
שירים ופיוטים
הפיוט בר יוחאי נמשחת, אשריך, באתר הפיוט והתפילה- הפיוט ואמרתם כה לחי, באתר הפיוט והתפילה
- שיר על בר יוחאי באתר זמרשת
הערות שוליים
- ^ תרגום: נר הקדוש
- ^ רבי אביגדור הכהן הבין מהירושלמי שלאמו קראו חמי (פירושים ופסקים על התורה לרבינו אביגדור הצרפתי, פרשת בשלח, וראו בספרו של רבי יעקב חיים סופר מנוחת שלום חלק ט' סימן י"ג, ירושלים תשס"ח) ככל הנראה, נגד פשטות דברי הירושלמי. לפי מקור מאוחר יותר, היא נקראה שרה (ספר 'נחלת אבות', של רבי יוסף משאש, דרוש קמו). הרב חיים כהן ("החלבן") טוען שהיו לה שני שמות ואחד מהם היה אסתר (הרב יהודה שינפלד בספר אוסרי לגפן חלק יד בירושלים תשע"א, במדור "מילי דחסידותא")
- ^ בשני מקורות תלמודיים (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ד, עמוד א') הוזכר שם אביו, ושם נאמר ששמו היה "רבי ינאי בן רבי ישמעאל"; אולם בכתב-יד פירנצה נכתב "בן רבי שמעון". בתלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ג, הלכה ז') מוזכר בנו, "רבי שמעון בן רבי ינאי". וכן מופיע במדרש: "רבי ינאי ברשב"י" (תנחומא, יתרו, ג). מספר חוקרים (כגון אהרן היימן, רבי שמעון ברבי ינאי, תולדות תנאים ואמוראים, חלק ג, עמוד 1191) דוחים את הרעיון כי רבי ינאי הוא בנו של רשב"י.
- ^ או "איסי"
- ^ כך נקרא במקורות הארץ-ישראליים הקדומים. או לחלופין, "יוחי" או "יוחאי"
- ^ בכל ספרות חז"ל נקרא "בן יוחיי/יוחי/יוחאי" (מלבד אזכור יחיד בכתב יד מהתלמוד ירושלמי[דרוש מקור]), עד פרסום ספר הזוהר במאה ה-13 אין אזכור ל"בר יוחאי"
- ^ ראה ספר הזוהר (חלק ג פרשת האזינו דף רצ"ו עמוד באידרא זוטא), כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם, אמר רבי אבא, לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים, עד דאשתככו מלוי וכו', וכן (תיקוני הזוהר דף קא עמוד א'), בשעתא דמזוני אמר ליה בוצינא קדישא כולי האי וכו' "חיי בני ומזוני/בני חיי ומזוני" לאו בזכותיה תליא מלתא דהא מזליה גרים ליה וכו', ועוד מקומות נוספים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'
- ^ אגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
- ^ ראו חיבור ספר הזוהר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד ב'
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"א, פסקה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג' הלכה א', גמרא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.
- ^ פסיקתא דרב כהנא, יא, טז
- ^ בראשית רבה, עט, ו': "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה. לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה"
- ^ קהלת רבה, פרשה י', ח'
- ^ אסתר רבה, ג', ז'
- ^ מדרש תהילים, מזמור יז, יא
- ^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה באתר HebrewBooks
- ^ ישראל ל' לוין, ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת, קתדרה 22, ינואר 1982
- ^ בראשית רבה, ע"ט, ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'
- ^ פרושים ופסקים, פסק סב פרשת בשלח ע' לד, את דבריו כותב תוך הבנה משובשת בירושלמי, וייתכן שכתב כך על סמך מסורת שהייתה לו, דיון על שני המקורות הללו ראה, הרב ישראל דנדרוביץ, 'שמות אביו ואמו של התנא האלקי רשב"י' (להורדה), בתוך: קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון יז, ניסן תשע"ב, עמודים: שנא - שסו
- ^ ראה דיון על כך כאן וכאן בפורום אוצר החכמה
- ^ מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, ד'
- ^ השערתו של החוקר דייוויד שפירו במאמר ״יוחאי״
- ^ זיהוי עממי של אביגדור הכהן מהמאה ה-13
- ^ זיהוי עממי של יוסף משאש מהמאה ה-20
- ^ זיהוי עממי של חיים כהן מהמאה ה-21
- ^ זיהוי עממי לא ידוע
- ^ גרסת ספרות הזוהר (המאה ה-11-המאה ה-14)
- ^ גרסת ספרות הזוהר (המאה ה-11-המאה ה-14)
- ^ השערת שפירו, ראו ערך יוחאי (פסקה:"משפחתו", תת-פסקה: "רבי יעקב בר יוחאי")
- ^ זיהוי עממי של מנחם החברוני מהמאה ה-13
- ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 28
- ^ בספרו "מראית העין" ליקוטים סי' ז' על שו"ע סי' תצג
- ^ על מסורת ל"ג בעומר וקברו של רשב"י במירון ראו: בועז הוס, "מקום קדוש, זמן קדוש וספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל'ג בעומר", קבלה 7 (תשס"ב), עמ' 237–256.
- ^ 1 2 טוקר, נפתלי, תשס"ג, ל"ג בעומר – מועד קטן שענייניו גדולים וסודותיו עמוקים, אתר דעת, אוחזר בתאריך 14/8/14.
- ^ מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד א'.
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ה, פסקה ב'.
- ^ הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
- ^ לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קט"ו, עמוד א', שם מבואר שאת הציווי "לא תחבול בגד אלמנה" רשב"י פירש כמתייחס לאלמנה ענייה בלבד.
- ^ "כל שלא אמר שלשה דברים אלה", הרב אשר וייס ובעיקר כפי שמובא בתוספות הרא"ש שהוא מצטט בסוף.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א', שם מבואר שלדעת רשב"י למלך אסור להרבות נשים גם אם אינן עלולות להטות את לבבו ואסור לו לשאת אפילו אישה אחת שתטה את לבבו. לשיטת רבי יהודה, לעומת זאת, האיסור חל רק בריבוי נשים שעלול להטות את לבב המלך.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא דף קי"ג ע"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ו, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ה, עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ט, עמוד א' - ^ הרב אחיקם קשת, קובץ יסודות וחקירות השלם, באתר היברובוקס
- ^ מדרש תנחומא, תולדות, ז
- ^ מדרש תנחומא, כי תשא, ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"ו, עמוד ב'
- ^ ויקהל משה נד, א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב'.
- ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 60-63
- ^ בספר הזוהר אין קישור בין ההילולא של רשבי לבין ל"ג בעומר
- ^ ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
| ספר הזוהר | ||
|---|---|---|
| חלקי הספר | רעיא מהימנא • תיקוני הזוהר • זוהר חדש • אדרא • אדרא רבא • אדרא זוטא • ספרא דצניעותא | 
|
| דמויות | רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רב המנונא סבא • רבי חזקיה • הינוקא מכפר סכנין | |
| חיבור ספר הזוהר | רבי משה די לאון • מטפחת ספרים • רבי יצחק דמן עכו | |
| פירושים | כתם פז • הסולם • מתוק מדבש | |
| שונות | כגוונא • בריך שמיה • פתיחת אליהו הנביא • פרישי מדברא • עולימתא שפירתא | |
| קבלה | ||
|---|---|---|
| מושגי יסוד | אבי"ע • ספירות • קליפות • אינסוף (קבלה) • תורת הצמצום • תורת השמיטות • עץ החיים • סדר השתלשלות • מעשה בראשית • מעשה מרכבה • מדיטציה יהודית • אסטרולוגיה קבלית • מיסטיקה יהודית • פרדס (יהדות) | .svg) |
| ספרות | ספר יצירה • ספר הזוהר • ספר הבהיר • ספרות ההיכלות • ספר רזיאל המלאך • עץ חיים (ספר) | |
| קטגוריות | קבלה • יהדות • מיסטיקה יהודית | |
| אישים | רבי שמעון בר יוחאי • רבי יצחק סגי נהור • הרבנים עזרא ועזריאל בני שלמה • רבי עזריאל בן מנחם • רבי משה בן נחמן • רבינו בחיי בן אשר • רבי משה קורדובירו • האר"י • רבי חיים ויטאל • רבי נפתלי כ"ץ • רבי יהונתן אייבשיץ • רבי יעקב עמדין • רבי חיים בן עטר • הרמח"ל • הגאון מווילנה • הרב שלום שרעבי • הרב חיד"א • הרב נתן אדלר • הרב יעקב אבוחצירא • רבי יוסף חיים • הרב שלמה אלישיב • הרב ישראל אבוחצירא | |
| מושגים בקבלה | ||
