לדלג לתוכן

שביט האלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שביט היילי)
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (4 ביולי 2024)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (4 ביולי 2024)
שביט האלי
שביט האלי, צולם ב-8 במרץ 1986
שביט האלי, צולם ב-8 במרץ 1986
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג שביט
קטגוריה שביט מחזורי
מגלה נחזה על ידי אדמונד האלי ב-1705
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש 2,661,100,000 ק"מ
(17.8 AU)
אפואפסיד 5,247,450,000 ק"מ
(35.1 AU)
פריאפסיד 87,607,000 ק"מ
(0.586 AU)
ציר חצי-ראשי ‎2.653417×109‎ ק"מ
אקסצנטריות 0.967
זמן הקפה 75.3 שנים ימים
נטיית מסלול 162.3°
מאפיינים פיזיים
ממדים ק"מ
מסה ‎2.2±0.9×1014‎ ק"ג
צפיפות ממוצעת 850±350 קילוגרם למטר מעוקב
אלבדו 0.04 עריכת הנתון בוויקינתונים
בהירות נראית 28.2 (2003)
בהירות מוחלטת 5.5 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפייני אטמוספירה
מים 80%
פחמן חד-חמצני 10%
תערובת של מתאן ואמוניה 2.5%
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שביט האלי, המסומל באופן רשמי כ-1P/Halley, הוא שביט מחזורי מפורסם שזמן ההקפה שלו סביב השמש הוא בין 72 ל-80 שנה.[1] זמן ההקפה אינו קבוע בשל השפעות כבידה של הפלנטות.[2] כששביט האלי מתקרב לשמש הבהירות נראית שלו עולה באופן ניכר, והוא נראה בעין בלתי מזוינת.

החזרות התקופתיות של האלי למערכת השמש הפנימית נצפו ותועדו על ידי אסטרונומים ברחבי העולם מאז שנת 240 לפני הספירה, אך רק בשנת 1705 הבין האסטרונום האנגלי אדמונד האלי כי הופעות אלו הן הופעות חוזרות של אותו שביט. וחזה את שנת הופעתו הבאה. כתוצאה מגילוי זה, נקרא השביט נקרא על שמו, שביט האלי.

ב-1986 ביקר האלי במערכת השמש הפנימית, והפך לשביט הראשון שנצפה בפירוט על ידי חללית. תצפיות אלה סיפקו מידע רב על מבנה גרעין השביט ותרמו רבות להבנת התהליכים שיוצרים את ההילה ואת הזנב. תצפיות אלו תמכו במספר תיאוריות של מבנה שביט, ובפרט מודל "כדור השלג המלוכלך", שחזה כי האלי מורכב מאבק ומקרח נדיף המורכב בעיקר ממים, מפחמן דו חמצני ומאמוניה. כעת ידוע כי פני השטח של האלי מכוסים ברובם באבק ובחומרים בלתי נדיפים, ושרק חלק קטן ממנו הוא קרח.

מסלול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנימציה של תנועתו של האלי במסלולו על רקע מסלולי הפלנטות.
מטאור אוריונידי, שמקורו בכוכב השביט של האלי, חולף (בצד ימין של התמונה) בסמוך לשביל החלב ומימין לנוגה.

זמן המחזור המסלולי של האלי השתנה מאז שנת 240 לפני הספירה בין 74 ל-80 שנים.[3] מסלולו סביב השמש הוא אליפטי ביותר, עם אקסצנטריות מסלולית של 0.967 (למסלול מעגלי אקסצנטריות 0, ולמסלול פרבולי אקסצנטריות 1). בפריהליון, מרחקו אל השמש הוא 0.59 יחידות אסטרונומיות (כ-88 מיליון ק"מ), בין המסלולים של כוכב חמה ונוגה. באפהליון מרחקו אל השמש הוא 35 יחידות אסטרונומיות (כ-5.2 מיליארד ק"מ), בערך המרחק המסלולי של פלוטו. שלא כמו הרוב המכריע שלגופים במערכת השמש, האלי סובב לאחור במסלול כלומר הוא מקיף את השמש במגמה הפוכה לזו של הפלנטות.[4] המסלול נוטה ב-18° למישור המילקה.[5] לעיתים מציינים את נטיית המסלול כ-162°, כדי להדגיש את העובדה שמגמת הסיבוב של האלי הפוכה לזו של הפלנטות.[6] המעבר ב-1910 היה במהירות יחסית של 70.56 קמ"ש. מכיוון שמסלולו מתקרב למסלולו של כדור הארץ בשני מקומות, האלי מקושר לשני מטרות מטאורים: האטא-אקוורידים בתחילת מאי, והאוריונידים בסוף אוקטובר.[7]

האלי מסווג כשביט מחזורי, כלומר, שביט בעל מסלול שמשכו 200 שנים או פחות.[8][9] לשביטים מחזוריים נטיית מסלול ממוצעת של כעשר מעלות בלבד ביחס למישור המילקה, וזמן מחזור ממוצע של כ-6.5 שנים, כך שמסלולו של האלי אינו טיפוסי.[10]

האלי נמצא במסלולו הנוכחי ככל הנראה במשך 16,000–200,000 שנים, אם כי ניתן לבצע אינטגרציה של המסלול על פני כמה עשרות התגלויות לכל היותר, ואת ההתקרבויות שלו לשמש לפני שנת 837 לספירה ניתן לאמת רק מתצפיות מתועדות.[11] ההשפעות הלא-גרביטציוניות עלולות להיות קריטיות;[11] כאשר האלי מתקרב לשמש, סילוני גז שנפלטים מפני השטח שלו, מסיטים אותו מעט ממסלולו. שינויים אלו גורמים לשינויים של ארבעה ימים בממוצע במעבר הפריהליון שלו.[12]

הרכב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התמונה, שצולמה על ידי הגשושית ג'וטו ב-14 במרץ 1986, חושפת את הגרעין של האלי כמבנה כהה, דמוי סלע ואת סילוני האבק והגז, הנפלטים מפני השטח.

גשושיות וגה (1984) וג'וטו (1986) סיפקו את המבט הראשון אל פני השטח והמבנה של האלי. הגרעין הוא קונגלומרט של קרח ואבק, המכונה לעיתים קרובות "כדור שלג מלוכלך",[13] שפני השטח שלו מכוסים בחומר כהה עשיר בפחמן. מתוך החומר שנפלט מהשביט, 80% הם מים, 10% פחמן חד-חמצני, ו-2.5% תערובת של מתאן ואמוניה. פחממנים, ברזל ונתרן נמצאו בכמויות מזעריות, כמו גם גז ציאנוגן.

כמו כל השביטים, כשהאלי מתקרב לשמש, התרכובות הנדיפות שמרכיבות אותו מתחילות להמריא מעל פני השטח.[14] זה גורם לשביט לפתח הילה שרדיוסה עשוי ל-230,000 קילומטרים.[15] ההמראה של הקרח המלוכלך המרכיב את השביט משחררת חלקיקי אבק, הנעים עם הגז הרחק מהגרעין. מולקולות גז בהילה קולטות את קרינת השמש ופולטות אותו כקרינה באורכי גל שונים, תופעה המכונה פלואורסצנציה. לעומת זאת חלקיקי אבק מפזרים את אור השמש. שני התהליכים אחראים יחד להפיכת ההילה לגלויה.[16] מכיוון שחלק ממולקולות הגז בהילה מיוננות על ידי קרינת השמש האולטרה סגולה,.[16] לחץ של רוח השמש הודף את היונים בהילה מושך את יוני ויוצרת זנב שעשוי להגיע לאורך של 100 מיליון קילומטרים ויותר.[17] שינויים בזרימת רוח השמש עלולים לגרום לאירועי ניתוק, שבהם הזנב מתנתק לחלוטין מהגרעין.[18]

למרות גודלה העצום של ההילה, הגרעין של האלי קטן יחסית וצורתו מאורכת, כשל בוטן.[19] אורכו כ-15 ק"מ, רוחבו כ-8 ק"מ ועוביו כ-8 ק"מ.[20] מסתו היא בערך ‎2.2×1014‎ ק"ג, וצפיפותו הממוצעת כ-0.55 גרם לסמ"ק.[21] הצפיפות הנמוכה מצביעה על כך שהוא עשוי מגושים קטנים, קשורים יחד בצורה רופפת.[22]

תצפיות קרקעיות שהתבססו על בהירות ההילה, הסיקו כי האלי סובב סביב צירו כל כ-7.4 ימים. אך מניתוח של תצלומים שצילמו הגשושיות ווגה וג'וטו, יחד עם תצפיות על סילוני הגז הנפלטים מהשביט, הסיקו מדענים כי זמן המחזור של סיבוב השביט סביב צירו הוא 51-52 שעות בלבד, הרבה פחות ממה שסברו בתחילה.[23][24] בהתחשב בצורתו הלא רגולרית של הגרעין, סביר להניח שהאלי מסתחרר בתנועה מורכבת, הכוללת פרצסיה ונוטציה.[14]

תמונות שצולמו על ידי הגשושיות חשפו טופוגרפיה מגוונת ביותר, הכוללת גבעות, הרים, רכסים, שקעים ולפחות מכתש אחד.[23]

היסטוריה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1705 פרסם האסטרונום האנגלי אדמונד האלי קטלוג של 24 שביטים. חישוביו הראו כי המסלול של השביט של 1682 היה כמעט זהה לאלה של השביטים שהופיעו ב-1531 (אותו תיעד פטרוס אפיאנוס (אנ')) ו-1607 (אותו תיעד יוהאנס קפלר בפראג). הוא הסיק ששלושת השביטים היו בעצם אותו גרם שמימי שחזר כל 76 שנה. לאחר הערכה גסה של הסטיות במסלולו שהשביט יצבור בשל השפעת משיכת הפלנטות, בספרו Synopsis Astronomia Cometicae ‏ (1705), הוא ניבא כי השביט ישוב בשנת 1758. נבואתו אכן התגשמה, אף על פי שהשביט לא נראה עד 1758 והגיע לפריהליון שלו רק במרץ 1759. כוח המשיכה של צדק ושבתאי גרמו לסטיה של 618 יום, כפי שחישבו המתמטיקאים הצרפתים אלכסיס קלרו, ז'רום לאלנד, וניקול-ריין לפו לפני שובו. האלי לא זכה לראות את שובו של השביט: הוא נפטר בשנת 1742.[25]

חישוביו של האלי איפשרו למצוא את רישומי הופעותיו הקודמות של השביט בעבר:

בעת החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת החדשה הופיע שביט האלי בשנים 1531, 1607, 1682, 1759, 1835, 1910[27] ו-1986.

הופעת השביט בשנת 1910 לבשה משמעויות רבות בשל מספר סיבות: זו הייתה הפעם הראשונה שהשביט הופיע לאחר המצאת הצילום. המעבר היה קרוב יחסית לכדור הארץ, מה שהפך את השביט למראה מרהיב. ואכן, ב-19 במאי עבר השביט על פני דיסקת השמש, וכדור הארץ עבר דרך זנבו. רבים חששו ממעבר זה שכן היה ידוע שהזנב מכיל גז ציאנוגן רעיל. עם זאת, הגז הפך כל כך דליל באטמוספירה, כך שלא נגרם שום נזק מהמעבר של כדור הארץ דרך הזנב.[28]

בשנת 1986 הופעתו של השביט לא הייתה מוצלחת מבחינת הצופים על כדור הארץ: השביט לא זהר בעוצמה כמו במעברים קודמים, וזיהום האור מהערים גרם לכך שרוב האנשים לא ראו את השביט. עם זאת, נשלחו מספר רכבי חלל לעבר השביט. הבולט שבהם היה רכב החלל ג'וטו, שנשלח על ידי סוכנות החלל האירופית, ועבר ליד גרעין השביט. עוד נשלחו וגה 1 (אנ') ו-וגה 2 (אנ') (תוכנית וגה) על ידי ברית המועצות, ושתי חלליות יפניות - סויסיי ו-Sakigake (אנ').

שביט האלי צפוי להופיע שוב בשנת 2061.

תאריכי פריהליון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור הופעתו של שביט האליי בכתב יתדות כפי שנצפה על ידי אסטרונומים בבליים משנת 164 לפנה"ס.
שביט האליי בשטיח באייה, המתאר את אירועי שנת 1066. (בצד הימני העליון של התמונה).
שביט האלי ב-29 במאי 1910.

את שביט האלי ניתן בדרך כלל לראות בעין בלתי מזוינת במשך מספר חודשים בתקופת הימצאו בפריהליון. השביט הגיע לפריהליון בתאריכים הבאים:

האלי חזוי לחזור בתאריכים הבאים:

שביט האלי בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספרו של ארתור סי. קלארק 2061: Odyssey Three כולל תיאור מפורט של משימה מאוישת לשביט האלי.
  • בספרם של גרגורי בנפורד (אנ') ודייוויד ברין Heart of the Comet (1987), צוות רב-לאומי מיישב את שביט האלי ובונה שטח מחיה בתוך מעטה הקרח שלו.
  • בסיפור הקצר "העיוורון" (The Blindness) מ-1946 של רוברט ריצ'ארדסון (אנ') מיוחסות לשביט האלי תכונות אנושיות ויכולת חשיבה.
  • שביט האלי מופיע בשיר "Second Chance" של "Shinedown".

בסרטים ובשירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בפרק השלישי של הסדרה מנהרת הזמן - "סוף העולם" מגיעים טוני ודאג אל שנת 1910 ונאלצים לשכנע את אזרחי העיר שהשביט לא מבשר על סוף העולם כדי שייחלצו לעזרת כורים הלכודים במכרה שקרס.
  • אבות ישורון שהיה ילד בזמן הופעת השביט ב-1910 והאריך ימים עד להופעתו הבאה ב-1986, כתב עליו את השיר ״האלי כוכב״. השיר מופיע בספר ״אדון מנוחה״.
  • השיר שייצג את טורקיה באירוויזיון 1986 הוקדש להגעתו של האלי.
  • השיר Halley’s Comet של בילי אייליש, שיצא באלבומה Happier Than Ever ב-2021.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שביט האלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Brady, Joseph L., Halley's Comet AD 1986 to 2647 BC, Journal of the British Astronomical Association 92, 1982, עמ' 209
  2. ^ 1P/Halley - NASA Science, science.nasa.gov (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Yeomans, Donald Keith; Rahe, Jürgen; Freitag, Ruth S. (1986). "The History of Comet Halley". Journal of the Royal Astronomical Society of Canada. 80: 70. Bibcode:1986JRASC..80...62Y. Figure 4. The minimum and maximum intervals are 74.42 years (1835-1910) and 79.25 years (451-530).
  4. ^ T. Hromakina, I. Belskaya, Yu. Krugly, V. Rumyantsev, O. Golubov, I. Kyrylenko, O. Ivanova. S. Velichko, I. Izvekova, A. Sergeyev, I. Slyusarev and I. Molotov (במרץ 2021). "Small Solar System objects on highly inclined orbits". Astronomy and Astrophysics. 647 (A71): A71. arXiv:2101.04541. doi:10.1051/0004-6361/202039737. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Russell, C. T. (ביוני 1988). "The interaction of the solar wind with Comet Halley – Upwind and downwind". Quarterly Journal of the Royal Astronomical Society. 29: 157–173. Bibcode:1988QJRAS..29..157R. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ "Chapter 5: Planetary Orbits". NASA. נבדק ב-2024-08-31.
  7. ^ "Meteor Streams". Jet Propulsion Laboratory. נבדק ב-15 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Morbidelli, Alessandro (2005). "Origin and dynamical evolution of comets and their reservoirs". arXiv:astro-ph/0512256.
  9. ^ Jewitt, David C. (2002). "From Kuiper Belt Object to Cometary Nucleus: The Missing Ultrared Matter". The Astronomical Journal. 123 (2): 1039–1049. Bibcode:2002AJ....123.1039J. doi:10.1086/338692. S2CID 122240711.
  10. ^ Hughes, David W.; et al. (1987). "The History of Halley's Comet". Philosophical Transactions of the Royal Society A. 323 (1572): 349–367. Bibcode:1987RSPTA.323..349H. doi:10.1098/rsta.1987.0091. JSTOR 37959. S2CID 123592786.
  11. ^ 1 2 Olsson-Steel, Duncan I. (1987). "The dynamical lifetime of comet P/Halley". Astronomy and Astrophysics. 187 (1–2): 909–912. Bibcode:1987A&A...187..909O.
  12. ^ Yeomans, Donald Keith (1991). Comets: A Chronological History of Observation, Science, Myth, and Folklore. Wiley and Sons. pp. 260–261. ISBN 0-471-61011-9.
  13. ^ Comets, awesome celestial objects, web.archive.org, ‏2011-09-04
  14. ^ 1 2 Brandt, John C. (בפברואר 2018). "Halley's Comet". AccessScience. McGraw Hill. doi:10.1036/1097-8542.305800. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  15. ^ Altwegg, K.; Balsiger, H.; Geiss, J.; Goldstein, R.; Ip, W.-H.; Meier, A. (1993). "The ion population between 1300 km and 230000 km in the coma of comet P/Halley". Astronomy and Astrophysics. 279 (1): 260–266. Bibcode:1993A&A...279..260A.
  16. ^ 1 2 Delehanty, Marc. "Comets, awesome celestial objects". AstronomyToday. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2011. נבדק ב-15 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Biermann, Ludwig F.; Lüst, Rhea (באוקטובר 1958). "The Tails of Comets". Scientific American. 199 (4): 44–51. Bibcode:1958SciAm.199d..44B. doi:10.1038/scientificamerican1058-44. JSTOR 24944791. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Brosius, J. W.; Holman, G. D.; Niedner, M. B.; Brandt, J. C.; Slavin, J. A.; Smith, E. J.; Zwick, R. D.; Bame, S. J. (1988). "The cause of two plasma-tail disconnection events in comet P/Halley during the ICE-Halley radial period". Exploration of Halley's Comet. pp. 267–275. doi:10.1007/978-3-642-82971-0_48. ISBN 978-3-642-82973-4.
  19. ^ Mendis, D. A. (1986). Battrick, B.; Rolfe, E. J.; Reinhard, R. (ed.). "Exploration of Halley's Comet: Symposium Summary". The Exploration of Halley's Comet. Dust and Nucleus Proceedings of the 20th ESLAB Symposium held in Heidelberg, West Germany, 27-31 Oct. 1986: European Space Agency. 2: 441. Bibcode:1986ESASP.250b.441M.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
  20. ^ Keller, H. U.; Delamere, W. A.; Huebner, W. F.; Reitsema, H. J.; Schmidt, H. U.; Whipple, F. L.; Wilhelm, K.; Curdt, W.; Kramm, R.; Thomas, N.; Arpigny, C.; Barbieri, C.; Bonnet, R. M.; Cazes, S.; Coradini, M.; Cosmovici, C. B.; Hughes, D. W.; Jamar, C.; Malaise, D.; Schmidt, K.; Schmidt, W. K. H.; Seige, P. (1988). Comet P/Halley's nucleus and its activity. Exploration of Halley’s Comet. Astronomy and Astrophysics. Vol. 187, no. 1–2. pp. 807–823. Bibcode:1987A&A...187..807K. doi:10.1007/978-3-642-82971-0_138. ISBN 978-3-642-82973-4.
  21. ^ Rickman, H. (1989). "The nucleus of comet Halley: Surface structure, mean density, gas and dust production". Advances in Space Research. 9 (3): 59–71. Bibcode:1989AdSpR...9c..59R. doi:10.1016/0273-1177(89)90241-X.
  22. ^ Sagdeev, Roald Z.; Elyasberg, Pavel E.; Moroz, Vasily I. (1988). "Is the nucleus of Comet Halley a low density body?". Nature. 331 (6153): 240–242. Bibcode:1988Natur.331..240S. doi:10.1038/331240a0. S2CID 4335780.
  23. ^ 1 2 Keller, Horst Uwe; Britt, Daniel; Buratti, Bonnie J.; Thomas, Nicolas (2005). "In Situ Observations of Cometary Nuclei". In Festou, Michel; Keller, Horst Uwe; Weaver, Harold A. (eds.). Comets II. University of Arizona Press. pp. 211–222. ISBN 978-0-8165-2450-1. ארכיון (PDF) מ-1 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Hoover, Richard et al., Astrobiology of comets, Proceedings of SPIE - The International Society for Optical Engineering 5555, 2004 doi: 10.1117/12.566496
  25. ^ Halley’s Comet | Astronomy, Facts & History | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-06-28 (באנגלית)
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י'
  27. ^ סכנה להארץ, הצבי, 25 בינואר 1910
  28. ^ Through the Comet's tail, www.ianridpath.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שביט_האלי&oldid=39951686"