שרמוטה
שרמוטה, מילת גנאי ונעשה בה שימוש על מנת להשפיל אישה על קיום יחסי מין עם גברים רבים או קיום יחסי מין ב"קלות דעת" ומחוץ למסגרת זוגית מחייבת. מקור המילה בשפה הערבית (شَرْمُوطَة) ובתרגום מילולי לעברית משמעותה "זונה" או "סמרטוט". למילה שרמוטה אין מקבילה גברית והיא נועדה לנשים באופן מיוחד.
סלאט-שיימינג
בתרגום חופשי המונח סלאט-שיימינג (אנ') מתייחס לביוש אישה על "היותה שרמוטה/מופקרת". ביוש אישה על בסיס התנהגותה המינית נטוע בסטנדרט הכפול של החברה לקשר שבין מיניות (הטרוסקסואלית) ומגדר. מגברים מצפים שיהיו פעילים מינית, ללא קשר למחויבות או מערכות יחסים, בעוד מנשים מצפים שיהיו פעילות מינית רק בתוך מערכת יחסים מחייבת ומשום שהן מאוהבות. נשים שחורגות מהסטנדרט הזה עלולות להסתכן באפיונן כ"שרמוטות" וצפויות להיתקל בהתנהגות של סלאט-שיימינג.[1] הפחד של נשים מתיוגן כשרמוטות והתמודדות עם הסטיגמה הנלווית לכך משפיע על התנהגותן ומעצב את ההעדפות המיניות שלהן, ובשל כך נשים נמצאות במשא ומתן וגישור מתמיד בין רצונן לבין התפיסות החברתיות המגדריות הנוגעות להתנהגות מינית של נשים.[2]
סלאט-שיימינג היא תופעה שכיחה ובעלת כוח רב בהאשמות של אלימות מינית, ומדגישה כיצד התנהגות מינית "לא נורמטיבית" של קורבן העבירה יכולה להוביל למקרה האלימות ותוך כך פוגעת באמינות הנפגעת ובהזדהות עימה.[3] שיח דומה רווח גם בתקשורת ובתהליכים משפטיים, תופעה של סלאט-שיימינג בזירות אלה מובילה גם לתופעה שנקראת "האשמת הקורבן". האשמת הקורבן היא תופעה בה האחריות על ביצוע האלימות (במקרה זה האלימות המינית) מוטלת על נפגעת העבירה במקום על מבצע העבירה, ולמעשה מטילה את האשמה על הפגיעה בנפגעת עצמה, בהתנהגותה או לבושה. האשמת הקורבן במקרים של אלימות מינית יכולה לבוא לידי ביטוי בהצדקת מעשי הפוגע, על סמך התנהגותה המינית הקודמת של הנפגעת או באופן בו התלבשה בעת הפגיעה. תופעה זו, תומכת בגישה הפסולה לפיה לנשים יש אחריות למניעת אלימות מינית ומסיטה את האחריות על האלימות מהגברים הפוגעים עצמם.[4]
ניכוס מחדש של המושג
ניכוס מחדש מוצע כפתרון לתופעת הסלאט-שיימינג. נשים שמאמינות שבאמצעות ניכוס מחדש ניתן יהיה להפחית את הכוח של תופעת הסלאט-שיימינג קוראות לנשים אחרות לאמץ את תווית השרמוטה, ובאמצעות ניכוס לעצמן של המילה לבטל את הכוח המשתק שיש לה.[1] ניכוס מחדש מבקש להשתמש במילה שרמוטה כמילה מעצימה, ולנסות באמצעותה לשחרר נשים מסטיגמות מגדריות הקשורות למין.[5] השימוש העצמי במילה שרמוטה כמילה מעצימה עבור נשים מבטאת גם יציאה מהגדרות מיושנות של נשיות והקשר בין כבודן של נשים להתנהגות המינית שלהן.[6] הניסיון המשמעותי ביותר לניכוס מחדש של המילה שרמוטה מתבטא בתנועה העולמית של "צעדת השרמוטות" שבארץ נקראת גם "צעדת המופקרות", ובמהלכה נשים צועדות עם מסרים שמתנגדים לאלימות מינית ונלחמים בתופעת האשמת קורבן. ניכוס מחדש היא פרקטיקה שנויה במחלוקת, בעיקר בקרב נשים שאינן שייכות למעמד ההגמוני (נשים לבנות, עשירות והטרו-סקסואליות).[7] הפתרון האלטרנטיבי לתופעת הסלאט-שיימינג במקום או לצד ניכוס מחדש הוא שינוי התפיסות המגדריות הפוגעניות בתחומי המיניות.[5]
פמיניסטיות מזרחיות וערביות והשימוש בניכוס מחדש
ברחבי העולם קיימת התנגדות לניכוס מחדש של המילה שרמוטה, בעיקר על ידי נשים שקיימות לגביהן סטיגמות חמורות של מותרות מינית, ולכן הן אינן יכולות לקרוא לעצמן שרמוטות מחשש לפגיעה בביטחון שלהן. ביקורת זו מושמעת לרוב על ידי פמיניסטיות שחורות או מחברות מיעוט, נשים שאינן הטרוסקסואליות וכן נשים עניות או מוקצות מהחברה מסיבות אחרות.[5]
בישראל, קיים שיח עם רובד נוסף לניכוס מחדש של המילה שרמוטה. נשים יהודיות מזרחיות ונשים ערביות מתנגדות לניכוס מחדש של המילה שרמוטה בשל המשמעות המילולית המשפילה של המילה בשפה הערבית, ומוסיפות שבשל המשמעות הקשה כל כך שיש לה לא ניתן להפוך את המילה לחיובית. פעילה פמיניסטית פלסטינית, איאת אבו שמיס, מתארת סלידה עמוקה משימוש במילה שרמוטה, ושהשימוש במילה זו הוא בלתי אפשרי ולא מתקבל מבחינתה לחברותיה דוברות הערבית. מבחינתה ניכוס מחדש של המילה מדגים עיוורון של פמיניסטיות יהודיות להתמודדות של נשים ממעמדות ומוצאים שונים. ”אין לי ולו קצה של יכולת להשתתף בצעדה בעלת שם כזה משום שאצלנו הוא נושא קונוטציות מאוד שליליות. זו מילה קשה ביותר, שמשמעותה עשויה להוביל אפילו לרצח נשים”.[8] לא כל הפמיניסטיות המזרחיות והערביות תמימות דעים בנושא השימוש במילה שרמוטה, ושתי נשים שהובילו את צעדת השרמוטות הראשונה בירושלים ובחרו את שמה, אור דוד ושירי אייזנר, מגדירות עצמן פמיניסטיות מזרחיות.[9] למרות העובדה שישנן פמיניסטיות מזרחיות שמשתמשות בניכוס מחדש של המילה "שרמוטה", זה עדיין נושא לחילוקי דעות משמעותיים, שגם הובילו את הצעדה הירושלמית והצעדה החיפאית לשנות את שמן ל"צעדת המופקרות".
קישורים חיצוניים
ערך מילוני בנושא שרמוטה, בוויקימילון
אינס אליאס, נשים מזרחיות נגד צעדת השרמוטות, באתר הארץ, 9 ביוני 2016
הערות שוליים
- ^ 1 2 Elizabeth A. Armstrong, Laura T. Hamilton, Elizabeth M. Armstrong, J. Lotus Seeley, “Good Girls”: Gender, Social Class, and Slut Discourse on Campus, Social Psychology Quarterly 77, 2014-06, עמ' 100–122 doi: 10.1177/0190272514521220
- ^ LAURA HAMILTON, ELIZABETH A. ARMSTRONG, GENDERED SEXUALITY IN YOUNG ADULTHOOD: Double Binds and Flawed Options, Gender and Society 23, 2009, עמ' 589–616
- ^ Walklate, S., “Gender, Crime and Criminal Justice”, London: Willan, 2004
- ^ Dragotto F., Giomi E., Melchiorre S. M. (2020), “Putting women back in their place. Reflections on slut-shaming, the case Asia Argento and Twitter in Italy”, International Review of Sociology, Vol. 30:1, 46-70.
- ^ 1 2 3 McMillan, L. (2017), “Mixed Messages: Slut Shaming in Mean Girls and Easy A”, Peitho Journal. Vol. 20(1) 85-99.
- ^ Feona Attwood, Sluts and Riot Grrrls: Female Identity and Sexual Agency, Journal of Gender Studies 16, 2007-11-01, עמ' 233–247 doi: 10.1080/09589230701562921
- ^ Jo Reger, The Story of a Slut Walk: Sexuality, Race, and Generational Divisions in Contemporary Feminist Activism, Journal of Contemporary Ethnography 44, 2015-02, עמ' 84–112 doi: 10.1177/0891241614526434
- ^ אבו שמיס, א., " צעדת השרמוטות מדירה אותי משורותיה", באתר "העוקץ", 28 במאי 2019
- ^ Bidyke, הסיפור המוזר והעצוב של המצעד שאין לומר את שמו; או: מה קורה כששיח עדיף על מעשים, באתר שחור-סגול, הבלוג של שירי אייזנר, 7 באפריל 2013