לדלג לתוכן

טום ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תום ג'ונס)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בזמר פופ בריטי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טום ג'ונס (פירושונים).
טום ג'ונס
לידה 7 ביוני 1940 (בן 84)
טרפורסט (אנ'), בריטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Thomas John Woodward עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Tom Jones עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות לאס וגאס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1963
סוגה מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת פופ
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס, אפיק רקורדס, דקה רקורדס, איילנד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Linda Woodward (2 במרץ 1957–10 באפריל 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jonathan Berkery, Mark Woodward עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר תומאס ג'ונס וודוורד (באנגלית: Sir Thomas Jones Woodward; נולד ב-7 ביוני 1940) הוא זמר פופ ורית'ם אנד בלוז ולשי, שהתפרסם בזכות קולו המיוחד.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס נולד בוויילס, הממלכה המאוחדת לתומאס וודוורד ופרדה ג'ונס, והחל לשיר מגיל צעיר בכינוסים משפחתיים, חתונות ובמקהלת בית הספר. למשך תקופה של שנה היה מרותק למיטתו בשל מחלת השחפת, וכל שהיה מסוגל לעשות היה לצייר ולהאזין למוזיקה. כשהיה בגיל 16, התחתן ג'ונס עם לינדה טרנצ'רד במרץ 1957 ובאותה שנה נולד לו בן בשם מארק. ג'ונס עזב את לימודיו והחל לעבוד בעבודות מזדמנות.

שמו של ג'ונס התפרסם באמצע שנות השישים, הרבה בזכות השתתפותו בהופעה חיה שהדגישה את לבושו הראוותני בסגנון התקופה האדוארדית שהייתה פופולרית בזמנו, וג'ונס נמנה עם מעריציה. בשנת 1963 הוא נהיה לסולנה של להקת רוק מקומית, "טומי סקוט והסנאטורים". לאחר שהלהקה ניסתה להשיג מספר חוזי הקלטות ללא הועיל, הסינגל "It's Not Unusual" הפך ללהיט ובזכותו נמכרו שיריהם לחברות התקליטים "טאואר רקורדס" בארצות הברית ו"קולומביה רקורדס" בבריטניה. ההרכב המשיך בהופעותיו במועדונים בדרום ויילס. המנהל האישי גורדון מילס שם את עינו על ג'ונס, ולקח אותו תחת חסותו ללונדון. הוא שינה את שמו של הזמר הצעיר לטום ג'ונס, בהתבסס על סרט קולנוע מצליח שיצא באותה עת על פי ספרו של הנרי פילדינג, קורות טום ג'ונס.

בעיני חברות התקליטים השונות, סגנונו של ג'ונס היה לצורמני וגס מדי. אולם, חברת התקליטים "דקא רקורדס" נתנה לו הזדמנות, וג'ונס הקליט את הסינגל הראשון שלו בסוף שנת 1964, "Chills and Fever". הסינגל לא הצליח, אך בעקבותיו הגיע הסינגל "It's Not Unusual" בתחילת 1965, שנהפך ללהיט. רשת ה-BBC סרבה לשדר את הסינגל, אך חברת שידור פיראטית שידרה אותו. אופן הביצוע העוצמתי של ג'ונס, יחד עם הניהול האמנותי, גרמו לסינגל להגיע למקום הראשון בבריטניה ולעשרת הראשונים במצעד בארצות הברית. באותה שנה שר ג'ונס את שיר הנושא לסרט הקולנוע "כדור הרעם" של ג'יימס בונד וזכה בפרס גראמי ראשון. אולם, הפופולריות של ג'ונס החלה לדעוך, ומנהלו האישי גורדון מילס שינה את תדמיתו למכובד יותר ושלבוש באלגנטיות.

בהשראת שירי הקאנטרי של ג'רי לי לואיס, ג'ונס הוציא את הסינגל "Green, Green Grass of Home", והחל לשיר שירים שנועדו לקהל רחב יותר, בנוסף לשורת להיטים ואלבומים כ"What's New Pussycat" (מה חדש, חתלתולה?), "Help Yourself" ו-"Delilah". האסטרטגיה נחלה הצלחה, ואלבומיו חזרו לצמרת המצעדים בבריטניה ובארצות הברית.

בשנת 1967 הופיע ג'ונס לראשונה במועדון הפלמינגו אשר בלאס וגאס ובהמשך מיעט בהקלטות לטובת הופעות במועדוני לילה יוקרתיים בעיר, שהפכו יותר ויותר מוקד למשיכה לנשים צעירות. ג'ונס נהפך לחברו הטוב של אלביס פרסלי, ושניהם נשארו חברים עד למותו של פרסלי בשנת 1977.

בסוף שנות השישים ג'ונס הנחה תוכנית בידור בשם "This Is Tom Jones", ששודרה ברשת ABC האמריקנית וברשת ITV הבריטית ונמשכה משנת 1969 ועד ל-1971. סינגלים רבים זכו להצלחה בבריטניה, ביניהם "Daughter of Darkness",‏ "She's A Lady" ו-"The New Mexican Puppeteer".

בשנת 1974 ג'ונס עבר לארצות הברית, שם קנה אחוזה בבל-אייר, לוס אנג'לס. הקריירה המוזיקלית שלו דעכה במקצת במהלך שנות השבעים ושנות השמונים, על אף ש-16 סינגלים שלו טיפסו לצמרת מצעד שירי הקאנטרי בין השנים 1976–1985. ג'ונס המשיך בסיבוב ההופעות בהצלחה רבה.

ביולי 1986 מת מנהלו האישי גורדון מילס ממחלת הסרטן. בנו של ג'ונס, מארק, הפך למנהלו, וסגנונו המוזיקלי של ג'ונס שינה כיוון. באפריל 1987 הוציא ג'ונס את הסינגל "A Boy from Nowhere" (מהמחזמר "מטאדור"), שהחזיר אותו לתודעה הציבורית, ומספר חודשים אחר כך הוא ביצע קאבר לשירו של פרינס "Kiss" עם להקת הסינת'פופ ארט אוף נויז. בשנים אלו החל ג'ונס לשתף פעולה עם אמנים צעירים כטורי איימוס, הקרדיגנס, קריס מת'יוס, הפריטנדרס ולהקת סטריאופוניקס בין היתר. בשנת 1993 ג'ונס חתם חוזה הקלטות עם אינטרסקופ רקורדס, והוציא את האלבום "The Lead And How To Swing It", ובעקבות ביצועיו הווקאלים המרשימים בפסטיבל גלסטונברי החל לרכוש קהל מאזינים צעיר יותר. בשנת 1998 ג'ונס ביצע מחרוזת של שירים מהסרט "ללכת עד הסוף" יחד עם רובי ויליאמס בפרסי המוזיקה הבריטית.

בשנת 1999 הוציא ג'ונס את אלבומו "Reload", שכלל אוסף גרסאות כיסוי יחד עם אמנים מפורסמים אחרים. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה (מכר מעל 4 מיליון עותקים) והגיע למקום הראשון ברשימת המצעדים בבריטניה. בתחילת שנת 2000 הוזמן ג'ונס על ידי הנשיא, ביל קלינטון, להופיע בחגיגות המילניום בוושינגטון, ובשנת 2001 יצא לסיבוב הופעות במזרח התיכון ובאירופה. בשנת 2003 הוענק לג'ונס פרס הוקרה מטעם פרסי המוזיקה הבריטית.

לרגל חגיגות הולדתו ה-65, ג'ונס חזר למולדתו ב-28 במאי 2005, לראשונה מאז 1964, והופיע בקונצרט ענק בפארק איניסאנגראד אשר בפונטיפריד, ויילס.

על תרומתו לתעשיית הבידור זכה ג'ונס לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. הוענק לו תואר מסדר האימפריה הבריטית בשנת 1999, כמו גם תואר אצילות על ידי המלכה אליזבת' בארמון בקינגהאם ב-29 במרץ 2006. ביולי 2007 הופיע ג'ונס יחד עם גיטריסט להקת ארוסמית' ג'ו פרי וזמרת מוזיקת הנשמה הבריטית ג'וס סטון באצטדיון ומבלי בקונצרט לזכרה של דיאנה.

בשנת 2008 ג'ונס המשיך בסיבוב הופעות ובהקלטות, ובין היתר הופיע במקומות כמו מלון MGM גראנד בסטריפ לאס וגאס ובאטלנטיק סיטי ניו ג'רזי. כמו כן בשנה זו הוציא את אלבומו "24 Hours".

ב-2012 החל ג'ונס להשתתף בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה "The Voice".

באוקטובר 2013 הגיע ג'ונס לשתי הופעות בישראל. ב-28 ביוני 2017 הופיע בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב[1][2].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במרץ 1957 התחתן עם לינדה טרנצ'רד כשהיה בן 16 בלבד. בנם היחיד נולד באותה שנה. ב-2016 לינדה נפטרה. השניים היו נשואים עד יום מותה, על אף הרומנים הרבים אותם ניהל ג'ונס מחוץ לנישואין, מהן אף נולד לו בן ב-1987 בו הוא אינו מכיר. כיום הוא במערכת יחסים עם פריסילה פרסלי, אלמנתו של חברו המנוח אלביס פרסלי.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ונס ב-2009
  • 1965 Along Came Jones
  • 1966 A-Tom-ic Jones
  • 1966 From the Heart
  • 1967 Green, Green Grass of Home
  • 1968 Delilah
  • 1968 Help Yourself
  • 1968 Tom Jones Fever Zone
  • 1969 This Is Tom Jones
  • 1969 (Tom Jones Live in Las Vegas (at the Flamingo
  • 1970 Tom
  • 1970 I Who Have Nothing
  • 1971 She's A Lady
  • 1972 Close Up
  • 1974 Somethin' Bout You Baby I Like
  • 1975 Memories Don't Leave Like People Do
  • 1977 Say You'll Stay Until Tomorrow
  • 1981 'Darlin
  • 1983 Don't Let Our Dreams Die Young
  • 1984 Love is on the Radio
  • 1988 Move Closer
  • 1991 Carrying A Torch
  • 1994 The Lead And How To Swing It
  • 1999 Reload
  • 2002 Mr. Jones
  • 2005 Tom Jones and Jools Holland
  • 2008 24 Hours
  • 2010 Praise & blame
  • 2012 Spirit In The Room

אלבומי אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2003 The Definitive Tom Jones
  • 2003 Reload: Greatest Hits
  • 2006 Tom Jones Greatest Hits

וידאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1987 Tom Jones Born To Be Me
  • 1989 Tom Jones Live at this Moment
  • 1992 This is Tom Jones (תוכניות משנים 1969–1971)
  • 1993 This is Tom Jones Too (תוכניות משנים 1969–1971)
  • 1996 ...Tom Jones One Night Only
  • 1999 An Audience with Tom Jones
  • 1999 Tom Jones London Bridge Special (תוכניות משנת 1974)
  • 1999 Tom Jones Classic Country (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2000 Tom Jones 35 Classic Ballads (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2000 Tom Jones - The Ultimate Collection (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2002 Tom Jones - Sincerely Yours (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2002 Tom Jones Live At Cardiff Castle
  • 2002 Tom Jones - Duets By Invitation Only (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2004 Tom Jones - Classic R & B and Funk (תוכניות משנים 1980–1981)
  • 2005 John Farnham & Tom Jones Together in Concert
  • 2006 Tom Jones Sounds In Motion LEGENDS IN CONCERT
  • 2007 This is Tom Jones מארז DVD הכולל תוכניות ברשת ABC
  • 2007 Tom Jones Christmas (תוכניות משנים 1969–1971)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום ג'ונס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רז ישראלי, טום ג'ונס בישראל: מבצע בחסד עליון, גם בגיל 77, באתר nrg‏, 29 ביוני 2017
  2. ^ עמית סלונים‏, הקול בראש: גם בגיל 77 טום ג'ונס הוא עדיין אחד הזמרים הגדולים בסביבה, באתר וואלה, 29 ביוני 2017


פרס גראמי לתגלית השנה
1980−1960 בובי דארין (1960) • בוב ניוהארט (1961) • פיטר נרו (1962) • רוברט גולט (1963) • סווינגל סינגרס (1964) • הביטלס (1965) • טום ג'ונס (1966) • ללא זוכה (1967) • בובי ג'נטרי (1968) • חוזה פליסיאנו (1969) • קרוסבי, סטילס ונאש (1970) • הקרפנטרז (1971) • קרלי סיימון (1972) • אמריקה (1973) • בט מידלר (1974) • מרווין האמליש (1975) • נטלי קול (1976) • סטארלנד ווקל בנד (1977) • דבי בון (1978) • א טייסט אוף האני (1979) • ריקי לי ג'ונס (1980)
2000−1981 כריסטופר קרוס (1981) • שינה איסטון (1982) • Men at Work (1983) • מועדון תרבות (1984) • סינדי לאופר (1985) • שאדיי (1986) • ברוס הורנסבי והריינג' (1987) • ג'ודי וואטלי (1988) • טרייסי צ'פמן (1989) • מילי ונילי (בוטל) (1990) • מריה קארי (1991) • מארק קון (1992) • Arrested Development (1993) • טוני ברקסטון (1994) • שריל קרואו (1995) • Hootie & the Blowfish (1996) • ליאן ריימס (1997) • פולה קול (1998) • לורן היל (1999) • כריסטינה אגילרה (2000)
2020−2001 שלבי ליני (2001) • אלישה קיז (2002) • נורה ג'ונס (2003) • אוונסנס (2004) • מארון 5 (2005) • ג'ון לג'נד (2006) • קארי אנדרווד (2007) • איימי ויינהאוס (2008) • אדל (2009) • זאק בראון בנד (2010) • אספרנסה ספולדינג (2011) • בון איבר (2012) • פאן (2013) • מאקלמור וראיין לואיס (2014) • סם סמית' (2015) • מייגן טריינור (2016) • צ'אנס הראפר (2017) • אלסיה קארה (2018) • דואה ליפה (2019) • בילי אייליש (2020)
2021 ואילך מייגן די סטליון (2021) • אוליביה רודריגו (2022) • סמארה ג'וי (2023) • ויקטוריה מונה (2024)
פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר
קליף ריצ'רד (1977) • קליף ריצ'רד (1982) • פול מקרטני (1983) • דייוויד בואי (1984) • פול יאנג (1985) • פיל קולינס (1986) • פיטר גבריאל (1987) • ג'ורג' מייקל (1988) • פיל קולינס (1989) • פיל קולינס (1990) • אלטון ג'ון (1991) • סיל (1992) • מיק האקנל (1993) • סטינג (1994) • פול וולר (1995) • פול וולר (1996) • ג'ורג' מייקל (1997) • פינלי קוואייה (1998) • רובי ויליאמס (1999) • טום ג'ונס (2000) • רובי ויליאמס (2001) • רובי ויליאמס (2002) • רובי ויליאמס (2003) • דניאל בדינגפלד (2004) • דה סטריטס (2005) • ג'יימס בלאנט (2006) • ג'יימס מוריסון (2007) • מארק רונסון (2008) • פול וולר (2009) • דיזי רסקל (2010) • פלאן בי (2011) • אד שירן (2012) • בן הווארד (2013) • דייוויד בואי (2014) • אד שירן (2015) • ג'יימס ביי (2016) • דייוויד בואי (2017) • סטורמזי (2018) • ג'ורג' עזרא (2019) • סטורמזי (2020) • ג'יי האש (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טום_ג%27ונס&oldid=37512372"