M10 וולברין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | משחית טנקים |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן |
Fisher Body  |
| שנת ייצור | 1942 |
| תקופת השימוש |
1943–הווה (כ־81 שנים) |
| דגם קודם | M6 פארגו \ משחית טנקים M3 |
| דגם עוקב | M18 הלקט \ M36 ג'קסון |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
6,706 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.83 מטרים (תותח קדימה) |
| רוחב | 3.05 מטרים |
| גובה | 2.57 מטרים |
| משקל | 29.6 טון |
| מהירות | 51 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 300 ק"מ |
| מנוע | מנוע דיזל, 375 כוח סוס, מתוצרת ג'נרל מוטורס |
| שריון | 57.2-9 מ"מ פלדה |
| צוות | 5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 76.2 מ"מ (3 אינץ') |
| חימוש משני | מקלע 12.7 מ"מ (בראונינג) |
  | |
משחית הטנקים M10 (באנגלית: M10 Tank Destroyer) הוא משחית טנקים אמריקאי שפותח במהלך מלחמת העולם השנייה. ה-M10 זכה לכינוי וולברין (באנגלית: Wolverine, גרגרן) בצבא הבריטי. גרסה בריטית של ה-M10, אשר החליפה את תותח ה-76 מ"מ המקורי בתותח 17 ליטראות בריטי, כונתה אכילס.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוחו של הוולברין נבע מהצורך הטקטי האמריקאי לספק כוחות שריון שייעודם הוא לוחמת טנקים. בעוד שטנקים בינוניים וכבדים פעלו ככוחות תמיכה לחי"ר וככוחות הבקעה, היה צורך בכוח עתודה שהיה מסוגל להיכנס לקרב במהירות ולהתמודד עם התקלות בטנקי אויב. טקטיקות התמרון האגרסיביות שיועדו לוולברין, דרשו ממנו להיות מהיר וקל, אך, באותה עת בעל תותח חזק מספיק כדי להתמודד עם טנקי האויב בהצלחה.
קודמו של הוולברין לפיתוח היה ה-T35 (תומ"ת), שהיה בבסיסו הכלאה של תובת M4A2 וצריח של M6. דגם זה נפסל משום ששריונו לא היה משופע מספיק כדי להתמודד עם יעוד הכלי. השלב הבא היה פיתוחו של ה-T35E1, שכלל את תיקון הדרישות של צבא ארצות הברית ובעיקרן הוספת שריון משופע בצידי התובה וקיבל את כינויו הייעודי M10 וולברין כאשר הוחלף הצריח הכבד בצריח משושה פתוח ובעל משקולת אחורית לשיווי משקל כנגד התותח.
מאז פיתוחו, שירת הוולברין בכל אזורי הלחימה במלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצבאות בעלות הברית בזירת האוקיינוס השקט ובזירה האירופית. סך הכול יוצרו 6,706 יחידות של דגמי הכלי השונים. לקראת סוף המלחמה הפך הוולברין למיושן ביחס למשמידי הטנקים שנוצרו אחריו, כגון ה-M36 ג'קסון, שהתמודדו טוב יותר מול הדור המתקדם יותר של טנקים גרמניים.
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]חימושו של הוולברין היה תותח 3 אינץ' (76.2 מ"מ) מסוג M1918 כאשר התחמושת הייעודית ללוחמת טנקים הייתה פגז חודר שריון מסוג M79, אך גם תחמושת מסוגים נוספים.
לצד החימוש העיקרי נשא הוולברין מקלע כבד מסוג M2 בראונינג (12.7 מ"מ) כמקלע נגד חי"ר וכנגד מטוסים.
משתמשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- M10 - הגרסה הראשונית, ג'נרל מוטורס, בעלת מנוע דיזל ותובת M4A2
- M10A1 - גרסה המיוצרת על ידי פורד, בעלת מנוע בנזין GAA ותובת M4A3
- אכילס (או בשמו המלא "תותח מתנייע, 17 ליטראות, אכילס") - גרסה בריטית, על בסיס שני הדגמים, בה הוחלף תותח ה-76 מ"מ המקורי בתותח 17 ליטראות רב עוצמה. האכילס שירת בצה"ל בשנותיו הראשונות, כחלק מניסיון ליישם את רעיון משחית הטנקים בחיל השריון.
- M35 - דגם המשמש כטרקטור ארטילרי והוסר ממנו הצריח
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
משחית טנקים M10 אכילס, בעל תותח 17 ליטראות -
משחית טנקים M10 של הצבא האמריקאי בפעולה, 1944
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| רק"מ של ארצות הברית מימי מלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| טנקים קלים | M1 רכב קרבי • M2 (טנק קל) • M3 סטיוארט • M22 לוקסט • M24 צ'אפי | |
| טנקים בינוניים | M2 (טנק) • M3 לי • M4 שרמן • M26 פרשינג | |
| משחיתי טנקים | M3 משחית טנקים • M6 משחית טנקים • M10 וולברין • M18 הלקט • M36 ג'קסון | |
| תותחים מתנייעים | M7 פריסט • M8 הוביצר • M12 (תומ"ת) • M40 (תומ"ת) • T34 קליופה | |
| זחל"מים משוריינים | זחל"ם M2/זחל"ם M9 • זחל"ם M3/זחל"ם M5 • זחל"ם M16 MGMC | |
| כלי רכב משוריינים | M8 גרייהאונד • M20 • שריונית סיור T17 • שריונית סיור T18 • שריונית סיור M3 | |
| רק"ם ניסיוני | M38 וולפהאונד • M6 (טנק) • T14 (טנק) • T20 (טנק) • T28 (משחית טנקים) • T29 (טנק) • T30 (טנק) • T34 (טנק) • T27 שריונית סיור • T40/9 (משחית טנקים) • M7/T7 (טנק) • T92 הוביצר • T55E1 | |