NGC 4388
 | |
| NGC 4388 בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 17 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 10.96[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(s)b[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 25ᵐ 46.8ˢ |
| נטייה | 43.5″ 39′ 12°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.33- |
| מרחק[2] |
58,800,000 שנות אור 18,027,961.74 פארסק |
| קוטר | 82,850[2] שנות אור |
| מסה | 7.9×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
2,524[2] ק"מ/שנייה 0.008419 |
NGC 4388 היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-59 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.96, והיא התגלתה ב-17 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.168, כאשר הוא מציין שהיא הדרומית מבין שתי ערפיליות צמודות (השנייה צוינה כ-II.167 ומזוהה כיום כ-NGC 4387) ושהיא מאורכת.[4] בנו, ג'ון הרשל, ככל הנראה צפה בה גם כן, אך בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833, מופיעות II.167 ו-II.168 יחד תחת הציון 1250, כאשר הקואורדינטות תואמות את מיקומה של NGC 4387 והוא מציין שבסביבה נמצאות ערפיליות נוספות.[5] הוא תיאר ערפילית נוספת בקרבת מקום עם הציון 1244 כעמומה מאוד, מאורכת והמערבית מבין זוג ערפיליות שהמרחק ביניהם הוא 30 שניות של עלייה ישרה (את השנייה הוא ציין כ-1255 שמזוהה כיום כ-NGC 4407) וייחס את הגילוי של שתיהן לעצמו.[5] בשנת 1864, בקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים, נתן ג'ון הרשל לערפילית מספר 1244 את הציון GC 2949 ולשתי הערפיליות שחלקו את הציון 1250 הוא נתן שני ציונים חדשים - GC 2955 (II.167 בקטלוג של ויליאם הרשל) ו-GC 2956 (II.168 בקטלוג של ויליאם הרשל).[6] בשנת 1888 ג'ון דרייר זיהה את GC 2949 ואת GC 4956 כציון כפול של ערפילית II.168 והכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4388, כאשר היא מתוארת כעמומה מאוד, מאורכת והדרום-מזרחית מבין שתיים (השנייה היא NGC 4387 שזוהתה עם GC 4955 ועם II.167).[7]
בשנת 1979 התגלה שממרכז הגלקסיה נפלטת קרינת X חזקה[8] וב-1981 זוהה ספקטרום פליטה אופייני לגלקסיות סייפרט מסוג II שנפלט ממרכזה של NGC 4388 ובעקבות גילויים אלה היא מסווגת כגלקסיית סייפרט בעלת גרעין גלקטי פעיל.[9]
תצפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלקסיה נמצאת במרכזו של צביר הבתולה, כ-9.1 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-9.1 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס באזור צפוף למדי של הצביר. כ-0.3 מעלה מצפון-מערב לה נמצאת M84 ובאותו מרחק מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M86, כך שהשלוש יוצרות משולש שווה-צלעות שבמרכזו NGC 4387. כ-0.6 מעלה מצפון-מזרח ל-NGC 4388 נמצאות "העיניים" - NGC 4435 ו-NGC 4438 ובאותו הכיוון במרחקים של כמעלה, כמעלה ורבע וכ-1.4 מעלות מ-NGC 4388 נמצאות בהתאמהNGC 4461, NGC 4473 ו-NGC 4477. כמעלה ורבע ממזרח-דרום-מזרח ל-NGC 4388 נמצאת M87, כ-2.1 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת NGC 4503, כ-1.6 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4429, כמעלה מדרום-דרום-מערב לה נמצאת NGC 4371 וכמעלה וחצי ממערב לה נמצאת NGC 4267, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכה הזוויתי של NGC 4388 הוא כ-4.8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של יותר מ-80,000 שנות אור, למעלה מארבע חמישיות של הקוטר של שביל החלב. קו הראייה אל הגלקסיה כמעט מקביל למישור הדיסקה שלה, כך שרוחבה הזוויתי הוא רק כחמישית מאורכה הזוויתי,[2] מה שנותן לה את צורתה המאורכת. מסתה מוערכת בכ-7.9×1010 מסות שמש, כ-14% מסת שביל החלב, כאשר מעט יותר משליש ממנה או כ-2.75×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[10] במרכזה של הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-8 מיליון מסות שמש,[10] שיוצר את הגרעין הפעיל של הגלקסיה. הגלקסיה מכילה גם מימן אטומי שמסתו מוערכת בכ-8.5×108 מסות שמש ומימן מולקולרי שמסתו מוערכת בכ-109 מסות שמש,[11] כך שהמימן החופשי מהווה רק כ-2.4% ממסת הגלקסיה.
על פי ההסטה לאדום של אור הגלקסיה, היא מתרחקת ממערכת השמש במהירות של כ-2,500 קילומטר בשנייה, יותר מפעמיים המהירות הממוצעת של צביר הבתולה, כך נראה שהגלקסיה נעה במהירות של כ-1,400 קילומטר בשנייה ביחס לצביר עצמו. כתוצאה מהמהירות העצומה, התווך בין-כוכבי של הגלקסיה מתנגש בחלקיקים שבתווך הבין-גלקטי בעוצמה חזקה ומועף ממנה החוצה מה שגורם לגלקסיה לאבד חלק ניכר מהגז שלה ומסביר את הכמות הקטנה של המימן שנמצא בה. בשנת 2001 התגלה ענן עצום של מימן סמוך לגלקסיה מצידה הצפוני, שמסתו לפחות 100,000 מסות שמש וקוטרו כ-114,000 שנות אור. ענן כזה יכול להיווצר כתוצאה מהפעילות בגרעין הגלקסיה, מפרץ חזק של יצירת כוכבים חדשים בעבר, כתוצאה מהתנועה המהירה של הגלקסיה דרך התווך הבין-גלקטי או בעקבות מפגש עם גלקסיה ננסית לפני כמיליארד שנים.[12] תצפיות נוספות העלו שבין הענן הזה והגלקסיה נמצאת כמות נוספת, גדולה עוד יותר של מימן, שמסתה מוערכת בכ-6×107 מסות שמש והיא משתרעת למרחק של כ-65,000 שנות אור מהגלקסיה בכיוון של הענן החיצוני. ממצא זה מחזק את האפשרות שענני המימן נפלטו מהגלקסיה כתוצאה ממעבר במהירות גבוהה דרך מרכז צביר הבתולה לפני כ-120 מיליון שנים.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 4388, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ C. N. Cardamone & E. C. Moran: "Hidden" Seyfert 2 Galaxies in the Chandra Deep Field Northת The Astronomical Journal, Vol. 134, No. 3, p. 1266 (2007)
- ^ 1 2 3 4 5 NED: NGC 4388
- ^ J. D. P. Kenney & J. S. Young: The effects of environment on the molecular and atomic gas properties of large Virgo cluster spirals, Astrophysical Journal, Part 1, vol. 344, p. 175 (1989)
- ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 477 (1786)
- ^ 1 2 J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 422 (1833)
- ^ J. F. W. Herschel: Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 154, p. 99 (1864)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 124 (1888)
- ^ W. Forman, J. Schwarz, C. Jones, W. Liller & A. C. Fabian: X-ray observations of galaxies in the Virgo cluster, Astrophysical Journal, Part 2 - Letters to the Editor, vol. 234, p. L27 (1979)
- ^ M. M. Phillips & D. F. Malin: NGC 4388: a Seyfert 2 galaxy in the Virgo cluster, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, vol. 199, p. 905 (1982)
- ^ 1 2 B. L. Davis, A. W. Graham & E. Cameron: Black Hole Mass Scaling Relations for Spiral Galaxies. II.MBH–M∗,tot and MBH–M∗,disk, The Astrophysical Journal, Vol. 869, Iss. 2, article id. 113, p. 5 (2018)
- ^ J. S. Young, S. Xie, J. D. P. Kenney & W. L. Rice: Global Properties of Infrared Bright Galaxies, Astrophysical Journal Supplement vol. 70, p. 712 (1989)
- ^ M. Yoshida, M. Yagi, S. Okamura, K. Aoki, Y. Ohyama, Y. Komiyama, N. Yasuda, M. Iye, N. Kashikawa, M. Doi, H. Furusawa, M. Hamabe, M. Kimura, M. Miyazaki, S. Miyazaki, F. Nakata, M. Ouchi, M. Sekiguchi, K. Shimasaku, & H. Ohtani: Discovery of a Very Extended Emission-Line Region around the Seyfert 2 Galaxy NGC 4388 , The Astrophysical Journal, Vol. 567, Iss. 1, p. 118 (2002)
- ^ B. Vollmer & W. Huchtmeier: Atomic gas far away from the Virgo cluster core galaxy NGC 4388, Astronomy & Astrophysics, vol. 406, p. 427 (2003)