כושי רימון
 | |
| כושי רימון, 2017 | |
| לידה |
1939 תֵּל עֲדָשִׁים, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 2023 (בגיל 84 בערך) |
| שם לידה |
שמעון מזרחי |
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | בעל פונדק בערבה |
| מספר צאצאים |
13 |
  | |
שמעון רימון (המוכר בכינויו כושי רימון; 1939 – 5 בדצמבר 2023) היה בעל פונדק בבאר מנוחה שבערבה. הוא התפרסם כמי שהצליח להסתנן בשנת 1959, אל פטרה שבירדן, בעת ששרר מצב מלחמה בין ירדן לבין מדינת ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם שמעון מזרחי. נקרא על שם אביו, שהיה סוחר בבשר וירקות, ושנרצח בכפר סומייל בעת מאורעות 1938, 8 חודשים לפני שנולד. אמו, רחל, נפטרה ממחלת השחפת כמה חודשים לאחר מכן. הוא היה הצעיר מבין אחיו, אהובה ודני. הוריו נקברו בחדרה.
לאחר מות אמו גדל במושב תל עדשים אצל הורים מאמצים. בהמשך עבר לקיבוץ עין חרוד. משחר ילדותו היה מוכר כהרפתקן וכפורץ גבולות. בנעוריו הושפע רימון מרפול ומאיר הר-ציון ומלוחמים נוספים מיחידה 101 ומחטיבת הצנחנים שהיו חברים בקיבוצים בהם גדל.
כינויו כושי ניתן לו, לדבריו, כיוון שהיה "תימני קטן בין המון אשכנזים".
רימון שירת בסיירת צנחנים במחזור 1957, עם זאת, יש שסברו בטעות ששירת ביחידה 101 (שפורקה בכלל טרם גיוסו). בלבול זה נבע מהעובדה שמפקדיו היו בין חיילי יחידה זו טרם פירוקה.[1] במהלך שירותו הצבאי השתתף בקרב על החווה הסינית.
ההסתננות לפטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר פרסומו של רימון בא לו עקב הסתננותו לפטרה. בשנות ה־50 הייתה פטרה יעד טיול לצעירים ישראלים שניסו את מזלם והסתננו לשטח ירדן. 12 מהם נהרגו בטרם הגיעו ליעדם במספר אירועים. רימון וחברו, ויקטור פרידמן, היו מהמעטים שסיימו מסע זה בהצלחה וחזרו בריאים ושלמים. ב־1959 גנבו השניים ג׳יפ ומדי או״ם, וכשברשותם מעט כסף וצידה חצו את הגבול באזור הערבה, וטיילו בירדן במשך שלושה ימים. בשובם לישראל נעצרו בנקודת הביקורת של האו״ם בארמון הנציב ונשלחו למאסר, אך התערבותו של בן־גוריון קיצרה את עונשם לחודשים ספורים. ב־2005 יצא הסרט התיעודי "לראות את פטרה ולחיות", שהציג את סיפור המיתוס ואת אלו שחזרו, ובו השתתף גם רימון.[2]
מאסר והקמת הפונדק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1971 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על רימון שנה וחצי מאסר על תנאי לאחר שהודה בפריצה למחסן צמיגים בהרצליה, בגניבת רכוש ובקבלת רכוש גנוב, וכן נעצר כחשוד בפריצה למחסן "הגרעין" בתל אביב.[3] באותה תקופה עבר לגור במושב רם־און. לאחר מכן יצא רימון לטיול בעולם, שבמהלכו הגיע לגרמניה, שם נעצר באשמת סחר בסמים והועמד לדין. בשנת 1976 נגזרו עליו תשע וחצי שנות מאסר[א].[4] ב־1981, שוחרר לאחר ששהה במאסר כמעט שש שנים מתוך תשע וחצי שנות מאסר שנגזרו עליו. הוא ניסה לברוח ארבע פעמים מהכלא ולבסוף, כאמור, שוחרר ב־1981 הודות למאמציו של חרות לפיד.[5]
מעט אחר כך, עם חזרתו לישראל, הקים מזנון דרכים על כביש 90 שבערבה, בקילומטר ה־101, כ־90 קילומטרים צפונית מאילת. המקום זכה לכינוי "פונדק ה־101".
ב־2001 החרימו שוטרי משטרת אילת 30 מכונות מזל מהמתחם בשווי 5,000 דולר כל אחת, וכן 20 מחשבים שנועדו להימורים באינטרנט.[6] בסוף 2015 פשטה שוב המשטרה על המקום, ומצאה כסף רב ומכונות מזל לא חוקיות. בפברואר 2016 נתפסו בפשיטה על המתחם 15 מכונות מזל, והוחרמו גם 195,778 שקל, 8,891 דולר ו־1,223 אירו, מצלמות, מסכים, אקדח זיקוקים ו־25 כדורים, 304 כדורי 5.56 מ"מ ו־4 מחסניות M-16. כמו כן נתפסה מריחואנה במשקל 1.5 גרם וחומר החשוד כחשיש במשקל 9.5 גרם.[7]
ב־26 בפברואר 2007, כילתה שרפה חלק גדול מפונדק 101, ובכללו את גן החיות במקום.[8] ב־2015 נמלט מכלובו בחווה פיתון בורמזי, ובשל הסכנה נסגר המקום למספר ימים. הפיתון נמצא מת לאחר חודש.[9] במרץ 2017 פשטו פקחי רשות הטבע והגנים על חוות הזוחלים שבפונדק והחרימו את כל חיות הבר במקום, משום שהחיות הוחזקו בניגוד לדרישות ולתנאים המתחייבים בחוק, וללא רישיון. כמו כן נחשד רימון בהזנחת בעלי החיים ובסחר לא חוקי בהם.[10]
ב־2013 לקה בגידול סרטני בבלוטת התריס והחלים.[11]
רימון היה פעיל במפלגת "אדום לבן הבלתי משוחדים" של עמי פינשטיין, והוצב מטעמה במקום החמישי בבחירות לכנסת העשרים ושתיים.[12] לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש במרץ 2020 הוצב רימון במקום השלישי ברשימה.
לרימון 13 ילדים משני פרקי נישואים שונים. את זיכרונותיו פרסם בספרו "אני כושי".
ב־5 בדצמבר 2023 נפטר רימון בגיל 84.[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמעון רימון, אני כושי, ירושלים: עידנים, 1978.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמרי אסנהיים, עובדה, "אני נמשכתי לסכנה כמו שדבורה נמשכת לדבש", באתר מאקו, 27 במרץ 2014
- אסף רוזן, נחיתת האונס בירדן והנאצים מהכלא הגרמני: בחזרה אל הכותרות והסיפורים של כושי רימון, באתר ynet, 5 בדצמבר 2023
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ממקום כלאו כתב ליורם קניוק מכתב בעקבות קריאת הספר "אדם בן כלב". לעיון בכתב היד של המכתב שפורסם בבלוג של מכון גנזים ראו כאן.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פטרה והצנחנים, באתר הצנחנים בעשור הראשון
- ^ "לראות את פטרה ולחיות", 2005, בימוי והפקה: אקל סיוון לטלעד
- ^ "כושי" נידון למאסר על תנאי, דבר, 8 בנובמבר 1971
- ^ פועלים להקל תנאי המאסר של רימון, באתר הספרייה הלאומית, 6 במאי 1976
- ^ יובל לידור, חרות לפיד הלך לעולמו, באתר nrg, 29 בינואר 2005
- ^ שמעון איפרגן ושיה אגוזי, כושי רימון נעצר בירדן - השוטרים פשטו על פונדק 101, באתר ynet, 18 בדצמבר 2001
- ^ מאיר אוחיון, מכונות מזל וסמים: פשיטה בפונדק ה-101 של כושי רימון, באתר ynet, 3 בפברואר 2016
- ^ אהובה מאמוס, שריפה בפונדק ה-101: כל הזוחלים עלו באש, באתר ynet, 26 בפברואר 2007
- ^ אמיר אלון, סוף לתעלומה: נמצא מת הנחש מחוות כושי רימון, באתר ynet, 28 בדצמבר 2015
- ^ איה פלשקס, כושי רימון מאשים: "הם השאירו אחריהם כתמי דם של החיות", באתר ערב ערב באילת, 30 במרץ 2017
- ^ טל אריאל אמיר, אחרי שאמרו לו שהכל נגמר, כושי רימון ניצח את הסרטן וחזר לחיים, באתר מעריב אונליין, 17 באפריל 2016
- ^ כושי רימון רץ לכנסת, באתר גלי צה"ל, 31 ביולי 2019
- ^ שמעון כושי רימון שהקים את פונדק 101 בדרך לאילת הלך לעולמו, באתר מאקו, 5 בדצמבר 2023