לדלג לתוכן

מערב נורווגיה

מערב נורווגיה (חבל ארץ)
Vestlandet
תצלום של הייראנגרפיורד
תצלום של הייראנגרפיורד
מדינה נורווגיהנורווגיה נורווגיה
שטח 58,582 קמ"ר
קואורדינטות 60°53′16″N 6°43′25″E / 60.887777777778°N 6.7236111111111°E / 60.887777777778; 6.7236111111111 
http://www.vestlandsraadet.no/framsida
מפה

מערב נורווגיה הוא חבל ארץ לאורך החוף האטלנטי של נורווגיה. הוא מורכב מהמחוזות רוגלנד, וסטלן ומרה ורומסדל. לאזור אין תפקיד רשמי או פוליטי-מינהלי. באזור מתגוררים כ-1.4 מיליון תושבים. העיר הגדולה ביותר היא ברגן והשנייה בגודלה היא סטוונגר.

מערב נורווגיה, כמו גם חלקים אחרים באזורים ההיסטוריים של נורווגיה, חולקים היסטוריה משותפת עם דנמרק, איי פארו ואיסלנד ובמידה פחותה עם הולנד ובריטניה.[1]

היסטוריה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של נורווגיה מתחילה בחוף המערבי, במיוחד ברוגלנד. חפירות מספרות כי ברוגלנד ההתיישבות הראשונה של בני האדם בנורווגיה החלה כאשר הקרח נסוג לאחר תקופת הקרח האחרונה בערך לפני כ-10,000 שנה. ישנם חפצים רבים מתקופת האבן ברוגלנד. העקבות הקדומים ביותר של בני האדם נמצאים ביישוב בגלטה, רנסוי.

התנצרות נורווגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצרות (הקתולית) הפכה לדת הדומיננטית בנורווגיה במאה ה-11, אך הדת הייתה ידועה ככל הנראה בקרב הנורווגים כבר במאה ה-7.

בזמן שמזרח נורווגיה התנצרה על ידי מיסיונרים ונזירים מגרמניה ופריסלנד, מערב נורווגיה התנצרה על ידי אנשים אנגלים, סקוטים, אירים וויקינגים שהתאסלמו.

ההגירה לאיסלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור העיקרי למידע על תקופת ההתיישבות באיסלנד הוא ספר ההתנחלויות (Landnámabók), שנכתב במאה ה-12, ומספר דין וחשבון מפורט על המתיישבים הראשונים. על פי ספר זה, מלחים מערב-נורווגיים גילו בטעות את המדינה. זמן קצר לאחר מכן נערכו כמה מסעות חקר ואז התחיל ההתיישבות. אמרו כי אינגולפור ארנרסון היה המתנחל הראשון. הוא היה מושל מנורווגיה, שהגיע לאיסלנד עם משפחתו בשנת 874. הוא בנה את המשק שלו ברייקיאוויק. במהלך כ-60 השנים הבאות התיישבו בארץ מתיישבים ויקינגים מסקנדינביה וגם ממושבות נורדיות באי הבריטי - אירלנד, סקוטלנד והאי הסקוטי.[2]

ניתן לראות את ההתנחלות איסלנד גם בהקשר של ההתפשטות הוויקינגית הכללית של התקופה, שקשורה באופן סביר ללחץ האוכלוסייה במערב נורווגיה ולמחסור הגובר בקרקעות החקלאיות.

ההגירה לאמריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאה שנה ההגירה הייתה היבט מרכזי בהיסטוריה הנורווגית ויותר מ-800,000 נורווגים היגרו לארצות הברית. הקבוצה המאורגנת הראשונה של המהגרים עזבה את סטאוונגר ב-4 ביולי 1825.[3]

מערב נורווגיה היא האזור השלישי בגודלו בנורווגיה על פי שטח, הוא משתרע על שטח של 58,582 קמ"ר.

בריטניה ואיי פארו שוכנים ממערב מעבר לים הצפוני, ואילו דנמרק שוכנת מדרום לקצה הדרומי שלה.

למערב נורווגיה קו חוף באורך 26,592 ק"מ.

החלק הדרומי של האזור נקרא Jæren. זהו אחד האזורים החקלאיים הגדולים בנורווגיה. שטח החקלאות במערב נורווגיה הוא 2 650 קמ"ר, המהווים 5.3% מכלל השטח באזור.

מערב נורווגיה הררית ביותר; בפחות מ-10 ק"מ מסוניפיורד, יש פסגות שגובהן מעל 2000 מטר.

ישנם פיורדים רבים במערב נורווגיה, הארדנגר פיורדן, בוקנפיורדן וסוניפיורדן הוא הארוך ביותר.

החי והצומח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב נורווגיה יש צמחייה ובעלי חיים דומים לשאר נורווגיה, אך ישנם כמה הבדלים גדולים. בעוד שכמעט כל הצבאים האדומים בנורווגיה נמצאים כאן, ישנם מעט איילים. איילים הם מחזה נפוץ בהרדנגרווידה ובאזורי הרים גדולים אחרים. הרדנגרווידה כולה נמצאת מעל קו העץ. משמעות האקלים האלפיני שלה היא כי מינים רבים של בעלי חיים וצמחים ארקטיים נמצאים כאן, דרומה יותר מכל מקום אחר באירופה. עדרי האיילים הפראיים שלהם הם מהגדולים בעולם, עם כ־15,000 בעלי חיים שתועדו בשנת 1996 וכ-8,000 בשנת 2008. הם נודדים במהלך השנה, ועוברים מאדמות מרעה בחורף בצד המזרחי של הרדנגרווידה, שם הם עברו לרעות על חזזית, אל שטחי הרבייה שלהם במערב שיותר פורה.

לפני 30,000 שנה קרחונים כיסו שטחים נרחבים בחצי הכדור הצפוני. מכיוון שכל כך הרבה מים נכלאו ביבשה, בצורת קרח קרחוני, הים שכב 120 מטר מתחת למפלס הנוכחי. פירוש הדבר היה שהים הצפוני היה יבשה, עם נהרות ארוכים מפותלים, רצועות אינסופיות של אדמה מעורפלת ואדמים חוליים רחבים. רק עד דרום הים התיכון והים השחור היו יערות.

כאשר האקלים השתפר אט אט וחצי האי הסקנדינבי עלה מאחיזת הקרח, צמחים ובעלי חיים החלו לפלוש לשטח החדש. ברגע שהיה יבשה הצמחים הראשונים השתרשו ואיתם הגיעו בעלי חיים, ציפורים וחרקים. הראשונים שבהם היו בעלי החיים הארקטיים כמו איילים פראיים, שועל הארקטי והוולברין (גרגרן), שעקבו אחר קצה הקרחון עד ההרים. העצים הגיעו מאוחר יותר, מלווים בצמחייה ובעלי חיים עשירים הכוללים דובים, איילים, שועלים, ארנבים, בונים אירופיים ולוטרות.

מערב נורווגיה היא אחד האזורים הרטובים ביותר באירופה, עם משקעים בהרים הסמוכים לחוף של כ -3,500 מ"מ בשנה בממוצע, ועולים על 5,000 מ"מ בשנות השיא. בעיר ברגן המשקעים הממוצעים הם 2,250 מ"מ בשנה. האקלים הרטוב נובע בחלקו מזרם המפרץ, שמעניק לאזור זה חורף מתון יותר מאזורים אחרים בנורווגיה, כאשר הגשם נפוץ יותר משלג בחורף.

במערב נורווגיה הקיץ בשיאו בין סוף יוני לתחילת אוגוסט, אלה הימים בהם מזג האוויר הוא הכי יציב וחם ביותר עם ימים שטופי שמש, ארוכים ובהירים. לא יוצא דופן שהטמפרטורות מגיעות ל-25 מעלות צלזיוס ומעלה.

מערב נורווגיה היא אזור עשיר מאוד. האזור מייצר כ -70% מסך התוצר הלאומי הגולמי של נורווגיה. כיום סטאוונגר היא בירת הנפט בנורווגיה. לפני נפט, דיג וחקלאות היו הפעילות הכלכלית החשובה ביותר במערב נורווגיה. האזור היה אחראי על 51% מהתוצרת החקלאית הימית והדיג בנורווגיה.

במערב נורווגיה יש שיעור גידול האוכלוסייה הגבוה ביותר בנורווגיה לשנת 2009, 1.44%, בעוד שהמדינה כולה היא 1.20%. האוכלוסייה 1. בינואר 2010 הם 1,263,464. 37.7% מהאוכלוסייה התגוררו בהורדלנד, 33.8% ברוגאלנד, 19.8% במורא אוד רומסל, ו- 8.4% בסוגן ופיורדאן. 60% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 40, ו -30% מתחת לגיל 20. רבים מהמהגרים ההיסטוריים במערב נורווגיה הגיעו ממדינות כמו סקוטלנד, אנגליה, הולנד, גרמניה, דנמרק ושוודיה, ומערב נורווגיה היא עדיין החלק של נורווגיה שיש לה ההגירה הגדולה ביותר מהעולם המערבי.

הנצרות היא הדת הגדולה ביותר. 1,050,559 אנשים חברים בכנסיית נורווגיה. ישנם גם 55,621 חברים בכנסיות נוצריות אחרות. יש 11,655 מוסלמים במערב נורווגיה, 2452 בודהיסטים ו-1557 הם מדתות אחרות (בעיקר האמונה הבהאית ויהדות).

בברגן יש אוניברסיטה אחת, אוניברסיטת ברגן, ומכללה אוניברסיטאית אחת, מכללת אוניברסיטת ברגן, עם סך של 22,000 סטודנטים ו -3,600 עובדים. אוניברסיטת ברגן (נורווגית: Universitetet i Bergen) היא האוניברסיטה השלישית בגודלה בנורווגיה, אחרי אוניברסיטת אוסלו והאוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הל, קנוט (2006). Vestlandets historie. ברגן, נורווגיה: Vigmostad & Bjørke.
  2. ^ 404, web.archive.org, ‏2011-09-27
  3. ^ שערורייה. . Vestafjells.no. אוחזר ב -17 באוקטובר 2011.