פרנו

פרנו
**Pärnu**
	דגל פרנו דגל פרנו
	בניין העירייה, נבנה ב-1797
	בניין העירייה, נבנה ב-1797
מדינה	אסטוניה
מחוז	פרנו
ראש העיר	מארט ויסיטאם (Mart Viisitamm)
תאריך ייסוד	1251
שטח	32.22 קמ"ר
גובה	10 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	41,520 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	1,349.72 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	58°23′05″N 24°31′07″E / 58.384722°N 24.518611°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.parnu.ee/eng
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אסטוניה רגילה) טאלין נארווה טרטו ולגה קורסארה ויליאנדי רקוורה קרדלה פאידה וורו פינלנד לטביה רוסיה הים הבלטי פרנו

ערך זה עוסק בעיר באסטוניה. אם התכוונתם למחוז, ראו פרנו (מחוז).

פרנו (באסטונית: Pärnu, בגרמנית: Pernau, ברוסית: Пярну) היא העיר החמישית בגודלה באסטוניה והיא עיר נמל. העיר שוכנת במרחק 129 ק"מ דרומית לטאלין, משמשת בירת מחוז פרנו ודרכה עובר הכביש טאלין-ריגה. אוכלוסיית העיר מונה כ-43,5 אלף תושבים (2008). פרנו משמשת מאז שנת 1996 כ"בירת הקיץ" של אסטוניה.

בזכות האקלים המתון והמיקום הגאוגרפי של העיר, היא מוכרת כעיר קיט ונופש באזור הבלטי ובסקנדינביה.

היסטוריה

ימי הביניים

כיום מניחים שהיישוב הראשון בשטח אסטוניה של היום הוקם בסביבות 9000 לפני הספירה בשפך הנהר פרנו. בימי הביניים התקיימו שני יישובים בשפך הנהר. מקובל להחשיב את שנת 1251 כשנת ייסודה של העיר, בשנה זו הוקם קרוב לוודאי היישוב ואנה-פרנו (Vana-Pärnu, בלטינית: פרונה Perona), כלומר פרנו הישנה, בידי הבישוף של אזל-ויק על חוף הנהר סאוגה. היישוב סבל מתחרות קשה מצד היישוב הסמוך של המסדר הליבוני וניזוק קשות בהתקפת שודדי ים ב-1473.

היישוב השני, הסמוך, נקרא אוס-פרנו (Uus-Pärnu, בלטינית: אמבקה Embeke), כלומר פרנו החדשה, והוקם ב-1265 בקרבת מבצר של המסדר הליבוני, שהיה חלק מן המסדר הטבטוני. יישוב זה נקרא מאוחר יותר פרנאו (Pernau), שהוא העיר הנוכחית. פרנו הייתה חברה בברית ערי הָנזֶה, ברית שבה היו חברות ערים בצפון אירופה ובאגן הים הבלטי, שהוקמה מטעמים מסחריים בעיקר. העיר שימשה כנמל חשוב בליבוניה, בשל העובדה שמי הים במפרץ אינם קופאים בחורף.

ב-1533 נהרסה "פרנו החדשה" כתוצאה מהצתה מכוונת. הכומר של "פרנו הישנה" הואשם במעשה. במהלך מלחמת אזרחים שפרצה נשרפה גם פרנו הישנה. המסדר הטבטוני מסר את פרנו החדשה לידי האיחוד הפולני-ליטאי ב-1560.

במהלך מלחמת ליבוניה (1558—1583) פלשו הרוסים לליבוניה, ב-1562 כבשו השוודים את העיר, ב-1575 נכבשה העיר שוב בידי הרוסים ובהסכם שביתת הנשק של יאם זפולסקי (Jam Zapolski) שסיים את המלחמה, חזרה העיר לידי איחוד הפולני-ליטאי. ב-1599 נהרסה העיר פרנו הישנה, והוצא צו איסור על בנייתה מחדש.

ב-1617 נכבשה העיר על ידי השוודים והחלה בתקופת שקט וצמיחה. ב-1696 הורחב שטח השיפוט שלה פי 2.5 והסתיימה הקמתם של ביצורים. במהלך המלחמה הצפונית הגדולה, הועברה אוניברסיטת טרטו לפרנו ופעלה בעיר בשנים 1699–1710. בשנת 1710, נכבשה העיר על ידי האימפריה הרוסית. האוניברסיטה נסגרה ובעיר פרצה מגפת דבר. הסכם ניסטאד, שנחתם ב-1721 בין הרוסים לשוודים וחתם את המלחמה, העביר את העיר לשלטון רוסי.

תחת האימפריה הרוסית

בזמן השלטון הרוסי נקראה העיר ברוסית פרנוב (Пернов). כמו ביתר ערי אסטוניה ולטביה, בני האצולה בפרנו היו ברובם גרמנים בלטיים (גרמנים אתניים שהתיישבו באסטוניה ובלטביה וצאצאיהם), אשר דיברו גרמנית. הגרמנים הבלטיים שלטו במנהל המקומי, בתרבות, בדת ובחינוך עד לשלהי המאה ה-19.

ציוני דרך

בשנים 1734—1741 הוקמו 2 בתי מסחר: Jacob Jacke & Co ו-Hans Diedrich Schmidt, שנחשבו לבתי המסחר הגדולים באסטוניה באותה תקופה.
בשנת 1762 נפתחה הקונסוליה השוודית, שהייתה לנציגות הדיפלומטית הזרה הראשונה, שפעלה בעיר.
בשנת 1779 בחוף הנהר סאוגה (Sauga) נפתח בית מלאכה לייצור מפרשיות.
בשנת 1798 נפתח בפרנו בית המלאכה הראשון באסטוניה לעיבוד כותנה וייצור משי.
בשנת 1838 החלו להיבנות במקום בתי-ההבראה הראשונים.
בשנת 1857 נוסד בפרנו העיתון הראשון בהיסטוריה בשפה האסטונית - "Perno Postimees".
בשנים 1863—64 נבנו שוברי הגלים החדשים ונמל פרנו הפך לנמל הגדול באסטוניה באותה תקופה. מוצר הייצוא העיקרי באותן השנים היה פשתן.
בשנת 1875 הוקם בפרנו תיאטרון "אנדלה" ("Endla").
בשנת 1879 הוקמה מבשלת הבירה "בירה פרנו" (Pärnu Õlu).
בשנת 1896 נפתח קו הרכבת, שחיבר את פרנו עם העיר ולגה.
בשנים 1900–1915 פעל בעיר מפעל "ולדהוף", שהיה יצרן התאית הגדול ביותר באימפריה הרוסית.

אסטוניה העצמאית (הרפובליקה הראשונה) 1918-1940

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נוסדו בעיר תעשיות המתכת והטקסטיל. באותן שנים, וגם בשנות ה-30, נבנו בפרנו בתי מלון ובתי הבראה רבים, ונפתחו בתי קפה ובתי קזינו. בשנת 1926 קיבלה העיר הכרה רשמית כעיר הקיט הראשונה באסטוניה והחלה בניית מרחצאות הבוץ. ב-1937 נפשו בעיר כ-7,000 איש, מהם כ-4,000 היו תיירים מחוץ לארץ. בשנה זו נחנך קו ספנות לסטוקהולם. בשנת 1939 חגגה העיר 100 שנה להפיכתה לעיר-נופש ונחנך גשר הרכבת הארוך באסטוניה, במרכז העיר.

מלחמת העולם השנייה

הגרמנים שהתגוררו בפרנו, נאלצו לעזוב את העיר ולהגר לגרמניה במחצית השנייה של 1939 כחלק מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב, שנחתם בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות ערב מלחמת העולם השנייה. לפי הסכם זה עתידות היו אסטוניה, לטביה וליטא להפוך בעל-כורחן לחלק מברית המועצות. ביוני 1940 פלש הצבא האדום לאסטוניה ובאוגוסט צורפה הרפובליקה הסובייטית האסטונית לברית המועצות. הסובייטים הלאימו את מתקני הנופש וסגרו את הנמל בפרנו לכלי שיט זרים.

ב-22 ביוני פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות וב-8 ביולי 1941 נכנסו לעיר יחידות הצבא הגרמני.
הצבא האדום הפציץ והרס את העיר העתיקה והעיר שוחררה מהכיבוש הנאצי ב-23 בספטמבר 1944. בכך החלה תקופת הכיבוש הסובייטי.

ברית המועצות 1944-1991

לאחר מלחמת העולם השנייה נבנו בעיר מפעלי טקסטיל ובתי הבראה חדשים, ותעשיות העץ והמזון המשיכו להתפתח. בשנות ה-50 החלה ההגירה ההמונית של רוסים למדינה, חלקם התיישבו בפרנו. בשנת 1952 הוקם מחוז פרנו והחל תכנון מרכז העיר החדש. בשנת 1958 הפך מפעל שימורי הדגים בעיר לגדול מסוגו בארצות הבלטיות. בשנת 1976 מנתה אוכלוסיית העיר כ-50 אלף תושבים: כ-80% מתוכם היו אסטונים וכ-20% רוסים. בשנות ה-70 וה-80 ביקרו בעיר כ-70 אלף תיירים בעונה, רובם ככולם מרוסיה ומרפובליקות אחרות של ברית המועצות. בשנת 1986, בעקבות הגלאסנוסט, התקיימו לראשונה פסטיבלים בינלאומיים בעיר, ובשנת 1990 נפתח נמל פרנו שוב לכלי שיט זרים.

אסטוניה העצמאית מ-1991

באפריל 1988 החלו מהלכי העצמאות המחודשת, שהסתיימו בהכרזת הפרלמנט האסטוני על חידוש העצמאות ב-20 באוגוסט 1991. בעיר התחוללו שינויים רבים, בהם החזרת השמות המקוריים לכל הרחובות, שנשאו שמותיהם של מנהיגים קומוניסטיים או היו קשורים לתקופה הסובייטית; כל המבנים בעיר, שהולאמו בעידן הסובייטי, הוחזרו לבעליהם החוקיים או ליורשיהם; בתהליך ההפרטה נמכרו כל בתי המלון, בתי ההבראה והמפעלים בעיר לחברות פרטיות מקומיות או זרות. שוב הותרה יזמות פרטית, ועקב זאת משקיעים ויזמים רבים פתחו בעיר את עסקיהם.

ב-1994 הסתיימו העבודות במרינה, וב-1996 קיבלה פרנו את התואר בירת הקיץ של אסטוניה. באותה השנה נפתחה בעיר השלוחה של אוניברסיטת טרטו, שמוכרת גם בשם מכללת פרנו. ב-2001 חגגה העיר 750 שנה להיווסדה, וב-2006 נחנכה הטיילת החדשה בחוף הים.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות אסטוניה

מאחר שאסטוניה לא נכללה בתחום המושב, חיו בפרנו, לפי מסמכים היסטוריים מסוף המאה ה-16, רק יהודים בודדים. רק הסוחרים מהדרגים הבכירים והחיילים המשוחררים, שתרמו לצבא 25 שנה בעל-כורחם, הורשו להתיישב באזורים הפנימיים של רוסיה וגם באסטוניה. ההגירה הגדולה לעיר החלה רק עם שחרורם של חיילי ניקולאי הראשונים מהצבא הרוסי.

בשנת 1859 גרו בעיר כבר כ-10 משפחות של חיילים יהודים ונפתחו בית-תפילה ובית עלמין יהודי. ב-1872 גרו בעיר 57 משפחות של יהודים (11 משפחות של חיילים ו-46 משפחות של בעלי מלאכה). באותה שנה הגיע לעיר רב ובשנת 1873 נתקבל האישור להקמתו של בית כנסת.

ב-24 בפברואר 1918 הכריזה אסטוניה על עצמאותה והחלה מלחמת השחרור (1918 - 1920), שכללה שתי חזיתות (נגד הצבא הגרמני ונגד הגדודים של הקומוניסטים האסטונים, שהקימו בעיר נרבה מעין רפובליקה של הפועלים האסטונים). לצידם של האסטונים נלחמו על עצמאות מדינתם החדשה גם רבים מיהודי פרנו. ב-10 בדצמבר 1918 השתתפו שלושת נציגי הקהילה היהודית של העיר באספה הראשונה של יהודי אסטוניה, שנערכה בטרטו.

ב-1926 חוקק הפרלמנט האסטוני את "חוק האוטונומיה התרבותית", לפיו זכו כל המיעוטים במדינה באפשרות להקים בתי ספר ולקיים חיי תרבות וקהילה באופן עצמאי במימון המדינה. הקהילה היהודית של פרנו נהנתה מהחוק החדש ומוסדות יהודים רבים פעלו בעיר עד לסיפוחה של המדינה על ידי ברית המועצות בקיץ 1940. לפי נתוני מפקד האוכלוסין, שנערך באסטוניה בשנת 1936, גרו בפרנו 248 יהודים.

הגזירות והגירוש לסיביר שהשלטון הסובייטי הטיל על היהודים הציל אותם מהרוע הבלתי-הפיך, שהכובשים הנאצים הביאו עימם. רוב יהודי פרנו הספיקו להימלט לאזורים הפנימיים של ברית המועצות, אך היו כאלה שלא יכלו לעזוב או שפחדו לנסוע לרוסיה ותלו תקוות בתרבותם של הגרמנים, ולא האמינו לסיפורים על השמדת היהודים.

כל הגברים היהודים שנשארו בעיר, 44 במספר, נעצרו על ידי הנאצים, הועברו לבית הסוהר של טאלין ושם נורו למוות. את הנשים עם הילדים הביאו לבית הכנסת, שם הפרידו ביניהם, את הנשים הביאו ליער וירו בהן למוות. את 35 הילדים היהודים, שנשארו ללא אמהותיהם בבניין בית הכנסת, המיתו באוכל מורעל. עד סוף דצמבר 1941 לא נותרו עוד יהודים באסטוניה, למעט המעטים שהסתתרו מהנאצים. 137 מיהודי פרנו נספו בשואה.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרו לעיר רוב היהודים שנמלטו לרוסיה בשנת 1941. בית הכנסת לא נהרס בהפצצות, אך היהודים לא הורשו להתפלל בו. ליהודים המקומיים הצטרפו מהגרים יהודים רבים מרפובליקות אחרות של ברית המועצות, חלקם קציני צבא ובני משפחותיהם.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 בילו בפרנו יהודים רבים ממוסקבה ומלנינגרד את חופשותיהם; מניחים שבאותן שנים כ-500 משפחות יהודיות בילו את חופשותיהן בעיר. פרנו משכה אותם, שכן לעומת האווירה האנטישמית והמשטר המדכא ששררו אז בשאר האזורים של ברית המועצות, הייתה באסטוניה אווירה של פתיחות וחופש יחסי באותן שנים. הרפובליקה הבלטית הצטיירה בעיני אזרחי ברית המועצות כמעין חו"ל נגיש ופתוח, ללא כל צורך בהנפקת דרכון והוצאת אישור יציאה ואשרת כניסה. העיר הציעה מבחר גדול יותר של מוצרים בחנויות, מסעדות ובארים רבים, וברחובות הסתובבו תיירים מפינלנד. פרנו משכה אליה גם אנשי רוח רבים, יהודים ולא יהודים כאחד - שחקני תיאטרון, סופרים ומוזיקאים. באותן שנים היו נפוצות בקרב היהודים בדיחות רבות על פרנו, מתוכן שתי דוגמאות: "השפה הרשמית של פרנו בקיץ היא יידיש"; "ערפאת הציג לישראל אולטימטום: אם צה"ל לא ייסוג מהשטחים אותם כבש במלחמת ששת הימים, אש"ף יזרוק פצצה על פרנו".

גאוגרפיה

פרנו שוכנת לחופו הצפון-מזרחי של מפרץ פרנו, שהוא חלק ממפרץ ריגה, ממוקמת במרחק 129 ק"מ מדרום לבירה טאלין וכ-190 ק"מ צפונית לבירת לטביה ריגה. העיר נמצאת על-יד שפך הנהר פרנו, ולה רצועת חוף באורך כ-3 קילומטרים. החוף חולי ורדוד מאוד, לכן נוטים מי הים להתחמם בנקל. החוף נחשב אידיאלי לרחצה של משפחות עם ילדים. המפרץ גורם למיתון הטמפרטורות בעיר באופן כללי.

דמוגרפיה

שנה	אוכלוסייה
1881	12,966
1897	12,898
1922	18,499
1934	20,334
1959	22,367
1970	50,224
1979	54,051
1989	53,885
2000	46,476
2010	44,083

נכון לשנת 2008 גרו בפרנו 43,488 תושבים, בהתפלגות האתנית הבאה:

לאום	% מתוך האוכלוסייה
אסטונים	%74
רוסים	%14
אוקראינים	%2
פינים	%1
אחרים	%9

כלכלה, תחבורה ותשתיות

דרך העיר עובר כביש טאלין-ריגה, המוכר יותר באזור תחת השם "ויה באלטיקה". כביש זה מחבר בין ורשה להלסינקי ועובר דרך פולין, ליטא, לטביה, אסטוניה ופינלנד.

העיר מחוברת בקווי אוטובוסים לערים טאלין, ריגה, וילנה וברלין. 23 קווי אוטובוסים משרתים את התושבים בתוך הגבולות המוניציפליים של העיר. כמו כן יש בפרנו מרינה וגם שדה תעופה קטן, המשרת כ-5,000 איש מדי שנה.

מוסדות חינוך והשכלה גבוהה

בפרנו 14 בתי ספר, בהם גם הגימנסיה הרוסית.
בשנת 1996 אוניברסיטת טרטו פתחה בעיר את מכללת פרנו, שפועלת כשלוחתה.
בפרנו פועלת השלוחה של בית הספר הגבוה לכלכלה "Mainor" מטאלין.
בין השנים 2002–2004 פעלה בעיר מכללת "Academia Grata", שהייתה שלוחתה של האקדמיה האסטונית לאמנויות. המכללה נסגרה מסיבות כלכליות.

תרבות

בפרנו פועל תיאטרון "אנדלה" ("Endla").
משנת 2000 מתקיים באולם הקונצרטים העירוני "פסטיבל דוד אויסטרך" לזכרו של הכנר היהודי-סובייטי דוד אויסטרך שבילה באופן קבוע את חופשותיו בפרנו במשך 24 שנים והופיע בעיר. הפסטיבל מאורגן על ידי המנצח נמה ירווי, ובין השאר משתתפים בו כנרים שלמדו בעבר אצל אויסטרך.
בכל קיץ, החל משנת 1987, נערך בעיר פסטיבל בינלאומי לסרטים תעודיים.

ספורט

בפרנו פועל מועדון שיט ובשנת 1994 אירחה העיר את אליפות העולם למפרשיות מדגם Finn.
בתקופה הסובייטית נערכו בעיר תחרויות שחמט רבות, בהן השתתפו בין השאר גם אלוף העולם לשעבר מיכאל טל, המועמדים לתואר אלוף העולם פאול קרס ודוד ברונשטיין ורבי-אומן אחרים.
בתקופה הסובייטית פעלה בעיר קבוצת הכדורגל "קאלב" ("Kalev"), ששיחקה במשחקי הליגה השנייה.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 נוסדה בעיר קבוצת הכדורגל החדשה "ואפרוס" ("Vaprus"), שמשתתפת במשחקי ליגת העל האסטונית.
בשנת 2007 הגיעה קבוצת הכדורעף המקומית, "ESS Falck Pärnu", למקום השביעי באליפות ליגת הכדורעף של המדינות הבלטיות.

אתרי תיירות

פרנו, כעיר קיט, מציעה בתי-הבראה ובתי מלון רבים, בהם מתארחים אסטונים רבים ותיירים בעיקר מפינלנד, שוודיה וגרמניה.

שער טאלין - השער נבנה במאה ה-17 בחומת העיר, ועד לשנת 1710 נקרא "שער קרל גוסטב". זהו השער היחידי שהשתמר מתקופה זו בארצות הבלטיות. כאשר פורקה חומת העיר במאה ה-19 הוחלט להשאיר את השער במקומו.
המגדל האדום (punane torn) - נמצא בעבר בפינה הדרום-מזרחית של חומת העיר, נבנה במאה ה-15 ושימש כמגדל כלא. זהו הביצור היחיד שנשתמר מ'פרנו החדשה'.
כנסיית אליזבט - נבנתה בשנים 1747-1744 על ידי האמן י.ה. גיטרברוק, והיא אחת מכנסיות הבארוק הבולטות באסטוניה. כיוון שיליזבטה, קיסרית רוסיה, מימנה את הבנייה, נקראה הכנסייה על שמה.
כנסיית קטרינה הקדושה - כנסייה רוסית-אורתודוקסית שנבנתה עבור חיל המצב הרוסי ב-1768. בשנת 1764 ביקרה הקיסרית יקטרינה הגדולה בעיר ודרשה להחליף את כנסיית העץ שעמדה במקום במבנה אבן. זוהי הכנסייה האורתודוקסית העשירה ביותר באסטוניה.
הספא - בית המרחץ הוקם כמבנה עץ בקרבת החוף ב-1837 במקום בו שכנה מסבאה, ונפתח לציבור שנה לאחר מכן. במקום פעלו בקיץ כ-6 אמבטיות עם מי-ים חמים ובחורף הוא תפקד כסאונה. מבנה העץ נשרף במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1927 הוקם מבנה מרחצאות הבוץ הנוכחי. מאוחר יותר נוספו אגפים שכללו בריכה ואמבטיות. כיום מציע הספא 150 חדרי לינה בתחומו.
וילה אמנדה - מבנה שנבנה בשנת 1905 בסגנון האר נובו והוא מן המרשימים באסטוניה. שופץ ב-1999 וכיום משמש מלון ומסעדה.
העיר העתיקה.
פארק-המים Tervis Spa - המתקן הגדול מסוגו בארצות הבלטיות, משתרע על שטח של 11,500 מטר מרובע, נפתח לקהל בשנת 2004.