"היצירה שלי אוניברסלית. אני לא כותב לישראלים או לחיפאים. אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי."
"אני נאבק קשות בעצמי, מנסה להפיק את המיטב שבי. את שגב ההנאה אני קוטף בשעת הכתיבה, כשאני רואה כתמי דיו לובשים על גיליון הנייר דמויות נושמות שמרגשות אותי."
"אני אוהב כתיבה של נשים, וגם בכתיבה שלי – תמיד נשים מככבות. אני עושה זאת באהבה ומתוך הערכה, אני תמיד מתעניין בשונה."
"מעולם לא נפרדתי מחיפה, כפי שמעולם לא נפרדתי מבגדד. שתי הערים האלו מזינות את היצירה שלי."
"בכולנו קיים הרצון להשאיר על פני החול הנודד של החיים עקבות אישיים בני־קיימא... רבים משאירים עקבות בצורה של ארמון, המצאה, ממון וירושה מרשימה. אני משאיר מאחורי מילים."
"הספר כותב אותי יותר ממה שאני כותב אותו, אני לא מתכנן את העלילה, אלא היא נכתבת שורה אחרי שורה, פרק אחרי פרק, מילה אחרי מילה." ~ על כתיבת הרומן 'חסות'
"אינני חושף ביצירתי הספרותית את כל אשר חוויתי בחיי. מכל מקום אני מקפיד שלא לפגוע בכתיבה שלי בשום דמות של אדם ממשית שהכרתי בעבר. היצירה האומנותית היא תערובת של זיכרונות מטושטשים והמצאות חדות."
"אני לא אדם של המון, אבל הידידות והקִרבה בין אדם לאדם היא בשבילי ערך עליון."
"אני, משחר ילדותי חש כגוש ספוג אדיר ששאב חוויות למכביר, שאצרתי בתוכי, ואיני יודע מדוע לא חלקתי אותן עם אחרים. מילדות נמניתי עם המקשיבים ולא עם המדברים. מדי פעם בפעם אני נאלץ לעלות על במה. לפני כן אני משקשק מפני הקהל, עושה להסתיר את האימה המקפיאה, ואחר כך יורד מן הבמה, אפוף תחושה של ביזוי עצמי בציבור."
"אני לא טיפוס שנלחם בגיל. זה תהליך רגיל, ואני לא גיבור, אבל אני יודע שיבוא יום וידפקו בדלת, ואני לא אברח. יש לי חיים נעימים, ובמקום לפחד אני נהנה מכל רגע."
"כמו ברומנים גרועים, המציאות מציגה לפרקים צער שאינו מעורר הזדהות."
"מיום שבא לישראל השתדל להימנע מלשבת על כיסא פנוי בטרם יוודא שאין עליו חזקה. לעומתו, טיבי נמט עלה בהחלטה נחושה אל מולדת שהאנושות וההיסטוריה חבות לו."
"הוא חש כלכוד במערבולת מאיימת, בקושי התאפק לא לפרוץ בבכי מצד אחד מחמת מדקרות הכאב החוזרות ונשנות שביתרו את גופו, ומצד אחר מחמת הרעדודים, שהציפו את לבו ולא ידע מה טיבם."
"הוא גלש לערנות כלאחר שיט שליו במים רוגעים. רחשי הבית נעמו לאוזניו. בעודו במיטה, בחדר השינה המוסק, חש בקרה שרבצה בחוץ ועדיין לא פג עוקצה עם זריחת החמה."
"הם ששו לעצב מחדש את הבית שבו גדלו. באמצעות המחשה והדמיה אדריכלית הם הקימו לתחייה את הבית שהפך עתה לערבוביה של שחיתות עותמנית, כובד ראש בריטי ואקזוטיות יפנית מרעננת."