לדלג לתוכן

מלבי"ם על צפניה א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דבר ה'" וכו' "בן חזקיה", יחס אותו עד ארבעה דורות שהיו אבותיו גדולים וי"א שהיה מזרע חזקיה המלך.

"בימי יאשיה" קודם שעשה תשובה:

 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אסף אסף כל", תחלה אמר דרך כלל שיאסף את כל הנמצא, ומפרש:

ביאור המילות

"אסוף אסף". הראשון שרשו אסף והשני שרשו סוף, והוא הפעיל, וכן אסוף אסיפם (ירמיה ח' י"ג) ע"ש:
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים" וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, "והמכשלות", יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא "והכרתי את האדם", ר"ל כל העמים אשר "על פני האדמה" כי נ"נ החריב רוב האומות:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונטיתי" אחר שספר האוסף הכללי באר "שיטה ידו על יהודה, והכרתי את שאר הבעל", כי כבר הכרית יאשיה את הבעל, רק שעוד נשאר ממנו שארית, "והכרתי את הכמרים" הם הכהנים עובדי השמש "עם הכהנים" כהני ה'. כי יכרית צדיק עם רשע:

ביאור המילות

"הכמרים". עי' הושע י' ה':
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים" שהם הרשעים, "ואת המשתחוים הנשבעים לה'" שהתקשרו בשבועה להשתחוות רק לה' שהם הצדיקים, "ואת הנשבעים במלכם" הם הבינונים שאינם עובדים לא ה' ולא את הבעל רק כפי שיפקוד המלך יעשו, שאם המלך עובד ה' יעשו כמעשיו ואם עובד הבעל יטו אחריו:  

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואת הנסוגים מאחרי ה'" שעבדוהו תחלה ואח"כ נסוגו ממנו, ואת אלה "אשר לא בקשו את ה'" ואף לא דרשוהו כלל:

ביאור המילות

"לא בקשו ולא דרשהו". עי' יחזקאל ל"ד ו':
 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הס", אלה דברי הנביא אחר שהזכיר דבר ה' אומר א"כ "הס", ושתוק "כל בשר מפני ה' כי קרוב יום ה'" שהזמן קרוב, וגם כבר "הכין הזבח" (ר"ל שנגזרה הגזרה), "והקדיש קרואיו" שהוא נ"נ וחיילותיו:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה ביום זבח ה'", חושב מי שיהרג בגזרה זו, "ופקדתי על השרים ועל בני המלך" שאותם יהרג תחלה בגלות יכניה ואח"כ בגלות צדקיהו "ועל כל הלובשים מלבוש נכרי", הממונים מאת המלך היה להם מלבושים מצויינים כמנהג השרים של העמים הסמוכים להם:  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ופקדתי על כל הדולג על המפתן", הם משרתי השרים, ואמר בהלצה כמו שכהני פלשתים דלגו על המפתן עת הלכו למקום נורא להם, כן דלגו בבואם לבית אדוניהם, והם "ממלאים בית אדניהם חמס ומרמה" כי הם השוטרים לעשוק ולחמוס:  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה", בהגבעות שהוא במרום הר ציון שם ישבו המלך ויועציו, "ובמשנה", שהוא תחתיו במדרגה ישבו השרים, ובשער הדגים ישבו ההמון ומצייר שיהיה קול צעקה משער הדגים. ומן המשנה יהיה יללה שהוא גדול מצעקה, ומהגבעות יהיה שבר גדול, ששם יהיה עקר השבר:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הילילו", והיו עוד העשירים והסוחרים שהם לא שמו על לבם את שבר השרים כי רובם היו הולכים למרחוק במסחרם, כמנהג עם כנען שהם הצוריים שהיו כולם סוחרים והם ישבו בחלק העיר שנקרא מכתש, אמר "שיילילו גם יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען" שהם הסוחרים, ע"י "שנכרתו נטילי כסף" וחדל גם המסחר:

ביאור המילות

"נדמה". ענין כריתה:

"כנען", כמו כנען בידו מאזני מרמה:

"נטילי" שם משאות כסף:
 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה בעת ההיא", מפני שהיו עוד אנשים שלא היו לא שרים ולא סוחרים רק היה להם בתים ושדות וכרמים שזה היה פרנסתם, והם ישבו במקצועות העיר נפרד מן אנשי העיר, אומר "שיחפש את ירושלים בנרות, ויפקד גם על האנשים" האלה "הקופאים על שמריהם". כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, והם "אומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע" כי השרים והסוחרים נתונים לתמורות הזמן ויפחדו מגמול ועונש, לא כן אלה שחושבים שאין הצלחתם מה' כי פרנסתם מזומנת וכופרים בהשגחה:

ביאור המילות

"הקפאים", דבר הנקפא ונגלד עומד על מקום אחד ואינו מתנועע כמים הנוזלים, כמו כגבינה תקפיאני:
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה חילם למשסה", וישיגו עונשי ה' גם אותם בין בחילם בין בבתיהם וכרמיהם:  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קרוב" אחר שהגיד דבר ה' יאמר הנביא דעו כי יום הגדול קרוב בזמן, וממהר א"ע לבא בסבותיו "קול יום ה'", מצייר כי "שם עומד גבור וצורה בקול מר" וצועק אלה המלות ""יום" ה'"! ר"ל יום ה' בא:  

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יום, היום ההוא" הוא "יום עברה" שהוא הקצף הכללי, והוא ג"כ "יום צרה ומצוקה" והוא "יום שואה ומשואה", שהצרה תבא פתאומית:

ביאור המילות

"צרה ומצוקה". עי' הבדלם ישעי' ח' כ"ב.

"שאה ומשואה", משואה גדול מן שואה. כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו' י"ד):
 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יום שופר ותרועה", שיריעו לקראת המלחמה בכל הערים הבצורות שיכינו עצמם לקראת האויב, כ"ז קול הגבור הצורח בקול מר:

ביאור המילות

"שופר ותרועה". השופר סימן מלחמה וזה על הערים הבצורות, התרועה סימן השבר וזה על הפנות הגבוהות:
 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והצרותי", דברי ה' אחרי "שאני אציר לבני אדם" והם לא יתנו לב לפקוח עיניהם ולשוב אלי, רק "והלכו כעורים כולם", ולא יראו שסבת הצרה הוא מפני "שלה' חטאו", עי"כ יבא האויב עליהם שנית בעת החורבן "ושפך דמם כעפר":

ביאור המילות

"כי לה' חטאו". הוסב על והצרותי לאדם:

"ולחמם". בשר הפגרים יהיו כגללים מאין קובר:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם", ואז "גם כספם לא יצילם" כי בפעם הראשון הסתפק בשלל הכסף "ובאש קנאתו" שאז תבער קנאת ה' על דבר כבוד שמו ובאש הזה "תאכל כל הארץ" כי שרף את בית ה' ואת בית המלך, "כי כלה" כי ה' "יעשה כלה את כל יושבי הארץ", אבל הנביא חוזר מדבריו ואומר "אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ", אין דעתו לכלות רק להבהיל אותם כדי שיעשו תשובה, כמ"ש והיה גם בימים האלה לא יעשה אתכם כלה (ירמיה ה' י"ח):