לדלג לתוכן

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א) כִּי יִהְיֶה רִיב – סוֹפָם לִהְיוֹת נִגָּשִׁים אֶל הַמִּשְׁפָּט. אֱמֹר מֵעַתָּה, אֵין שָׁלוֹם יוֹצֵא מִתּוֹךְ מְרִיבָה; מִי גָּרַם לְלוֹט לִפְרֹשׁ מִן הַצַּדִּיק? הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ מְרִיבָה (ספרי רפו).
וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע – יָכוֹל כָּל הַמִּתְחַיְּבִין בַּדִּין לוֹקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע; פְּעָמִים לוֹקֶה, וּפְעָמִים אֵינוֹ לוֹקֶה. וּמִי הוּא הַלּוֹקֶה? לְמֹד מִן הָעִנְיָן: "לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (להלן פסוק ד); לָאו שֶׁלֹּא נִתַּק לַעֲשֵׂה (ספרי שם).

(ב) וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט – מְלַמֵּד שֶׁאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מֻטֶּה (מכות כ"ב ע"ב).
לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ – וּלְאַחֲרָיו כְּדֵי שְׁתַּיִם; מִכָּאן אָמְרוּ: מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו וּשְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו (ספרי רפו; מכות שם).
בְּמִסְפָּר – וְאֵינוֹ נָקוּד 'בַּמִּסְפָּר'; לִמֵּד שֶׁהוּא דָּבוּק, לוֹמַר: בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְלֹא אַרְבָּעִים שְׁלֵמִים, אֶלָּא מִנְיָן שֶהוּא סוֹכֵם וּמַשְׁלִים לְאַרְבָּעִים, וְהֵם אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת (מכות שם).

(ג) לֹא יוֹסִיף – מִכָּאן אַזְהָרָה לַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (ספרי רפו; כתובות ל"ג ע"א).
וְנִקְלָה אָחִיךָ – כָּל הַיּוֹם קוֹרְאוֹ רָשָׁע; וּמִשֶּׁלָּקָה, קְרָאוֹ אָחִיךָ (ספרי שם).

(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ – דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, וְהוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף הָעוֹשִׂים בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא בִּדְבַר מַאֲכָל. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר? לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם (ספרי רפז; ב"מ פ"ח ע"ב).
בְּדִישׁוֹ – יָכוֹל יַחְסְמֶנּוּ מִבַּחוּץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר, מִכָּל מָקוֹם. וְלָמָּה נֶאֱמַר 'דַּיִשׁ'? לוֹמַר לְךָ: מַה דַּיִשׁ מְיוּחָד, דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְגִדּולוֹ מִן הָאָרֶץ, אַף כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְּגַבֵּן וְהַמְּחַבֵּץ, שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ; יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְּקַטֵּף, שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְחַלָּה; יָצָא הַבּוֹדֵל בִּתְמָרִים וּבִגְרוֹגְרוֹת, שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר (ב"מ פ"ט ע"א).

(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו – שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם (יבמות י"ז ע"ב), פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ (ספרי רפח; יבמות שם ע"א).
יַחְדָּו – הַמְּיוּחָדִים בְּנַחֲלָה; פְּרָט לְאָחִיו מִן הָאֵם (שם ע"ב).
וּבֵן אֵין לוֹ – עַיֵּן עָלָיו: בֵּן, אוֹ בַּת, אוֹ בֶּן הַבֵּן, אוֹ בַּת הַבֵּן, אוֹ בֶּן הַבַּת, אוֹ בַּת הַבַּת.

(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר – גְּדוֹל הָאַחִים הוּא מְיַבֵּם אוֹתָהּ (ספרי רפט; יבמות כ"ד ע"א).
אֲשֶׁר תֵּלֵד – פְּרָט לְאַיְלוֹנִית שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת (שם ושם).
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו – זֶה שֶׁיִּבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, יִטֹּל נַחֲלַת הַמֵּת בְּנִכְסֵי אָבִיו (שם ושם).
וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ – פְּרָט לְאֵשֶׁת סָרִיס, שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי (יבמות שם).

(ז) הַשַּׁעְרָה – כְּתַרְגּוּמוֹ, "לִתְרַע בֵּית דִּינָא" [=לְשַׁעַר בֵּית הַדִּין].

(ח) וְעָמַד – בַּעֲמִידָה (ספרי רצ).
וְאָמַר – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאַף הִיא, דְּבָרֶיהָ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ספרי רצא; יבמות ק"ו ע"ב).

(ט) וְיָרְקָה בְּפָנָיו – עַל גַּבֵּי קַרְקַע (ספרי רצא; יבמות ק"ו ע"ב).
אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה – מִכָּאן לְמִי שֶׁחָלַץ, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וִייַבֵּם; דְּלָא כְּתִיב 'אֲשֶׁר לֹא בָּנָה', אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה: כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה, שׁוּב לֹא יִבְנֶה (ספרי שם; יבמות י' ע"ב).

(י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ וְגוֹמֵר – מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנַּעַל (ספרי רצא; יבמות ק"ו ע"ב).

(יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים – סוֹפָן לָבֹא לִידֵי מַכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: מִיַּד מַכֵּהוּ; אֵין שָׁלוֹם יוֹצֵא מִתּוֹךְ יְדֵי מַצּוּת (ספרי רצב).

(יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ – מָמוֹן, דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ, הַכֹּל לְפִי הַמְּבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יָדָהּ מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן לֹא תָחוֹס, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּעֵדִים זוֹמְמִין "לֹא תָחוֹס" (לעיל יט,כא); מַה לְּהַלָּן מָמוֹן, אַף כָּאן מָמוֹן (ספרי רצג).

(יג) אֶבֶן וָאָבֶן – מִֹשְקָלוֹת.
גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה – גְּדוֹלָה שֶׁמַּכְחֶשֶׁת אֶת הַקְּטַנָּה, שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹטֵל בִּגְדוֹלָה וּמַחֲזִיר בִּקְטַנָּה (ספרי רצד).

(יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ – אִם עָשִׂיתָ כֵּן, לֹא יִהְיֶה לְךָ כְּלוּם (ספרי רצד).

(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ – אִם עָשִׂיתָ כֵּן, יִהְיֶה לָּךְ הַרְבֵּה (ספרי רצד).

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ – אִם שִׁקַּרְתָּ בְּמִדּוֹת וּבְמִשְׁקָלוֹת, הֱוֵי דוֹאֵג מִגֵּרוּי הָאוֹיֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה'", וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן" (משלי יא,א-ב; מדרש תנחומא כי תצא ח).

(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ – לְשׁוֹן מִקְרֶה (ספרי רצו). דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן קְרִי וְטֻמְאָה, שֶׁהָיָה מְטַמְּאָן בְּמִשְׁכַּב זְכוּר. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן קוֹר וָחֹם; צִנֶּנְךָ וְהִפְשִׁירְךָ מֵרְתִיחָתְךָ. שֶׁהָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת יְרֵאִים לְהִלָּחֵם בָּכֶם, וּבָא זֶה וְהִתְחִיל, וְהֶרְאָה מָקוֹם לַאֲחֵרִים. מָשָׁל לְאַמְבָּטִי רוֹתַחַת, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לֵירֵד בְּתוֹכָהּ, בָּא בֶּן בְּלִיַּעַל אֶחָד, קָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ; אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְוָה, הִקְרָה אוֹתָהּ בִּפְנֵי אֲחֵרִים (מדרש תנחומא כי תצא ט).
וַיְזַנֵּב בְּךָ – מַכַּת זָנָב; חוֹתֵךְ מִילוֹת וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה (שם י).
כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ – חֲסֵרֵי כֹחַ מֵחֲמַת חֶטְאָם, שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָן (שם).
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ – עָיֵף בַּצָּמָא, דִּכְתִיב: "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם" (שמות יז,ג), וּכְתִיב אַחֲרָיו: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שם,ח; תנחומא שם).
וְיָגֵעַ – בַּדֶּרֶךְ (שם).
וְלֹא יָרֵא. – עֲמָלֵק [אֶת] אֱלֹהִים, מִלְּהָרַע לְךָ.

(יט) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק – "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה" (שמ"א טו,ג), שֶׁלֹּא יְהֵא שֵׁם עֲמָלֵק נִזְכָּר אֲפִלּוּ עַל הַבְּהֵמָה לוֹמַר: בְּהֵמָה זוֹ מִשֶּׁל עֲמָלֵק הָיְתָה (פסיקתא זוטרתי).


חסלת פרשת כי תצא