דיספפסיה תפקודית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־15:49, 18 בנובמבר 2024

דיספפסיה תפקודית (באנגלית: Functional dyspepsia) היא הפרעה נפוצה בדרכי העיכול העליונות המוגדרת על ידי תסמינים דיספפטיים שאינם מוסברים על ידי מחלות אורגניות, מערכתיות או מטבוליות. התסמינים כוללים כאב ואי נוחות בבטן העליונה, תחושת שריפה, הרגשת שובע ומלאות גם לאחר ארוחה קלה. דיספפסיה תפקודית נחלקת לשני סוגים: האחד מתבטא בעיקר בתחושת אי נוחות לאחר ארוחה (PDS) והשני מתבטא בעיקר בכאב אפיגסטרי (EPS).

הגורם לדיספפסיה תפקודית אינו ידוע, אולם הועלו השערות רבות לגבי המנגנונים. תיאוריות לגבי הפתופיזיולוגיה של דיספפסיה תפקודית כוללות תנועתיות לקויה של הקיבה והתריסריון, רגישות של הקיבה והתריסריון, מיקרוביוטה של המעי, תפקוד לקוי של מערכת החיסון, תפקוד לקוי של ציר מערכת העיכול-מוח, אי-סדירות בקצב החשמלי של הקיבה, ותפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית או מערכת העצבים המרכזית.

בין גורמי הסיכון להתפתחות דיספפסיה תפקודית נמנים עישון, שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות וזיהום הליקובקטר פילורי. זיהומים במערכת העיכול עלולים לגרום להתפרצות דיספפסיה תפקודית. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר.

סיווג ותסמינים

דיספפסיה תפקודית נחלקת לשני סוגים, אשר לעתים יש ביניהם חפיפה:

Postprandial Distress Syndrome - PDS - סוג זה מתאפיין בתחושת מלאות לאחר ארוחה שהינה חמורה מספיק להשפיע על פעילויות יומיומיות ותחושת שובע מוקדמת שלא מאפשרת לסיים ארוחה בגודל רגיל.^[1]
Epigastric Pain Syndrome - EPS - סוג זה מתאפיין בכאב ותחושת צריבה בבטן העליונה (אפיגסטריום) שהינם חמורים מספיק כדי להשפיע על פעילויות יומיומיות. הכאב עלול להגרם מאכילת ארוחה, להיות מוקל על ידי ארוחה או להופיע בזמן צום.^[1]

על-פי הקריטריונים של ועדת רומא IV, אבחנת PDS מתאימה ל-57% מהמטופלים, EPS ל-8% מהמטופלים, ואצל 35% מהמטופלים התסמינים חופפים.^[2] תסמינים נוספים שיכולים להופיע הם כאב או צריבה בבטן העליונה לאחר ארוחה, נפיחות בבטן העליונה, גיהוקים מוגזמים, בחילה, הקאות וצרבת.^[1]

אטיולוגיה

מכיוון שתסמיני הדיספפסיה התפקודית מורכבים ומשתנים, הפתופיזיולוגיה הבסיסית של ההפרעה עדיין אינה ידועה במלואה. הגורמים לתסמינים הדיספפטיים יוחסו למספר תהליכים פתופיזיולוגיים, ביניהם הפרעות בתנועתיות הקיבה והתריסריון, רגישות הקיבה והתריסריון, דלקת בקיבה ובתריסריון, והפרעות בציר מוח-מעיים.^[3]^[4]

תנועתיות הקיבה והתריסריון

חולים עם דיספפסיה תפקודית לעתים קרובות סובלים מחריגות סנסורימוטוריות של הקיבה והתריסריון, כולל הפרעות בתנועתיות ותגובות פתולוגיות לגירויים מכניים וכימיים. אחד המנגנונים הפתופיזיולוגיים העיקריים שנחשבים כעומדים בבסיס התסמינים של דיספפסיה תפקודית הוא עיכוב בהתרוקנות הקיבה. מספר מחקרים בדקו את הקשר בין דפוס ועוצמת התסמינים לבין עיכוב בהתרוקנות הקיבה. שיעור החולים הדיספפטיים עם עיכוב בהתרוקנות הקיבה נע בין 20% ל-50%, בהתאם למחקר.^[3]

רגישות הקיבה והתריסריון

בדיספפסיה תפקודית, רגישות הקיבה לגירויים כימיים ומכניים משתנה. חולים עם דיספפסיה תפקודית מציגים רגישות-יתר ויסצרלית בעקבות התרחבות הקיבה. הפרעה בהסתגלות הקיבה למזון, כמו הסתגלות לא מספקת של הפונדוס, היא מנגנון נוסף שעשוי לתרום לתסמינים.^[3]^[4]

גורמי סיכון

זיהום חריף במערכת העיכול קשור לסיכון מוגבר לדיספפסיה תפקודית. בין הפתוגנים שהוצעו כקשורים לדיספפסיה תפקודית לאחר זיהום (PI-FD) נמצאים נורווירוס, ג'יארדיה למבליה, סלמונלה, אשריכיה קולי O157, וקמפילובקטר; לא כן הליקובקטר פילורי. גורם סיכון נוסף הוא שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDS). התפתחות תסמיני דיספפסיה במהלך טיפול בתרופות אלה עשויה להיות קשורה לשינויים בתפקוד המכנו-סנסורי של הקיבה. מספר מחקרי חתך ומחקרים מבוססי אוכלוסייה הראו כי חרדה קשורה לעתים קרובות לדיספפסיה תפקודית, והפרעות מצב רוח עשויות להקדים תסמינים דיספפטיים ובכך להוות גורם סיכון להתפתחות דיספפסיה תפקודית. הקשר בין דיכאון לבין הסיכון להתפתחות התסמונת שנוי במחלוקת ויש מחקרים סותרים בנושא, וכן גם בנוגע לעישון.^[5]

אבחנה

האבחנה של דיספפסיה תפקודית מתבססת על הקריטריונים שנקבעו על ידי ועדת רומא IV, לפיהם על המטופל לחוות אחד או יותר מהתסמינים הבאים: תחושת מלאות מציקה לאחר ארוחה, תחושת שובע מוקדמת מציקה, כאב מציק בבטן העליונה, או צריבה מציקה בבטן העליונה. בנוסף, חשוב שלא תהיה עדות למחלה מבנית (כולל בבדיקת אנדוסקופיה עליונה) שסביר שתסביר את התסמינים. לצורך אבחנה, על התסמינים להתקיים במשך לפחות שלושה חודשים, כאשר תחילתם הייתה לפחות שישה חודשים לפני האבחון. התדירות הנדרשת של התסמינים משתנה בהתאם לסוג הדיספפסיה התפקודית. עבור Postprandial Distress Syndrome (PDS), על התסמינים להופיע לפחות שלושה ימים בשבוע, בעוד שעבור Epigastric Pain Syndrome (EPS), התסמינים צריכים להופיע לפחות יום אחד בשבוע. כאשר מטופלים מציגים תסמינים המשויכים לשני הסוגים, האבחנה תתבסס על התסמינים הדומיננטיים ותדירותם. הרופא המאבחן יתחשב במכלול התסמינים, משכם ותדירותם כדי לקבוע את האבחנה המדויקת.^[1]

כרגע אין ביומרקר אמין שיכול לסייע באבחון, אין אלגוריתם אבחוני מתוקף והבחירה אילו בדיקות לערוך נתונה בידי הרופא ותלויה במצב ובתסמינים. בדיקות נערכות קודם כל כדי לאתר מחלות אורגניות, מערכתיות או מטבוליות שיכולות להסביר את התסמינים, ורק בהיעדר ממצאים שכאלה מגיעים לאבחנת דיספפסיה תפקודית.^[5]^[4]

ראשית נלקחת היסטוריה רפואית מקיפה הכוללת את כל התסמינים הרלוונטיים, ובדיקה גופנית. בדיקות דם שונות ילקחו בהתאם לחשד של הגורם לתסמינים. בעוד שאנדוסקופיה שלילית נחוצה באופן מחמיר כדי לאמת אבחנה של דיספפסיה תפקודית, דווח כי ל-80% מחולי הדיספפסיה אין חריגות אורגניות באנדוסקופיה ולכן ההנחיות העדכניות ביותר ממליצות על אנדוסקופיה רק במטופלים מעל גיל 60 או צעירים יותר המציגים סימני אזהרה (למשל חשד לממאירות). אין המלצה גורפת על אולטראסאונד, טומוגרפיה ממוחשבת (CT), בדיקת התרוקנות קיבה, או ניטור pH בושט. ניתן לבדוק הימצאות הליקובקטר פילורי בבדיקה לא פולשנית, ולטפל בו במקרים שהתוצאה חיובית. ^[5]^[4]

אבחנות מבדלות לדיספפסיה תפקודית כוללות, בין היתר, מחלת רפלוקס קיבתי-ושטי, תופעות לוואי של תרופות, מחלות של אבני המרה או כיס המרה, מחלת קרוהן, כיב עיכולי (וזיהום עם הליקובקטר פילורי), מחלות חודרניות כמו גסטרואנטריטיס אאוזינופילית, סרקואידוזיס, ועמילואידוזיס, ממאירות במערכת העיכול, סיבוכים גסטרואינטסטינליים של טפילים כמו ג'יארדיה למבליה, גסטרופרזיס, דלקת לבלב כרונית, קרצינומה הפטוסלולרית.^[4] מעל 70% מהחווים תסמינים דיספפטיים מתאימים בסופו של דבר לאבחנת דיספפסיה תפקודית. במקרים רבים, במקביל לאבחנה של דיספפסיה תפקודית, מאובחנת גם תסמונת המעי הרגיז.^[5]

טיפול

אפידמיולוגיה

הבדלים מגדריים

ישנם הבדלים מגדריים בשכיחות של דיספפסיה תפקודית ובהשפעתה. מטא-אנליזה שבחנה 55 מחקרים מצאה שכיחות מצטברת גבוהה יותר של דיספפסיה בנשים (25.3%) לעומת גברים (21.9%). עם זאת, התוצאות אינן עקביות בכל המחקרים. לדוגמה, מחקר נורווגי גדול מצא שיעור גבוה יותר של FD בגברים (22.6%) לעומת נשים (18.1%), בעוד מחקר אירופאי אחר הראה שיעור גבוה יותר בנשים (32.3%) לעומת גברים (23.7%).^[6]

נשים עם דיספפסיה תפקודית נוטות לדווח על פגיעה משמעותית יותר באיכות החיים בהשוואה לגברים עם אותו מצב. יותר נשים עם דיספפסיה לא מאובחנת דיווחו על היסטוריה של התעללות בילדות בהשוואה לגברים. בנוסף, נשים נוטות יותר לפנות לטיפול רפואי עבור דיספפסיה תפקודית בהשוואה לגברים.^[6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ד"ר ליסי יוסף, דיספפסיה תפקודית, באתר אינפומד

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ Rome IV Criteria, Rome Foundation (באנגלית אמריקאית)
^ Van den Houte, Karen et al., Effects of Rome IV Definitions of Functional Dyspepsia Subgroups in Secondary Care, Clinical Gastroenterology and Hepatology Volume 19, Issue 8, 2021, עמ' 1620-1626 doi: 10.1016/j.cgh.2020.06.043
^ ¹ ² ³ Jan Tack, Raf Bisschops, Giovanni Sarnelli, Pathophysiology and treatment of functional dyspepsia, Gastroenterology 127(4), 2004, עמ' 1239-1255
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ A.C. Ford, S. Mahadeva, M.F. Carbone, B.E. Lacy, N.J. Talley, Functional dyspepsia, The Lancet, Functional Gastrointestinal Disorders 396 (10263), 2020, עמ' 1689-1702 doi: 10.1016/s0140-6736(20)30469-4
^ ¹ ² ³ ⁴ Lucas Wauters, Ram Dickman, Vasile Drug, et al.., United European Gastroenterology (UEG) and European Society for Neurogastroenterology and Motility (ESNM) consensus on functional dyspepsia, United European Gastroenterology Journal 9, 2021-04, עמ' 307–331 doi: 10.1002/ueg2.12061
^ ¹ ² Kate Napthali, Natasha Koloski, Marjorie M. Walker, Nicholas J. Talley, Women and functional dyspepsia, Women's Health (London, England) 12, 2016, עמ' 241–250 doi: 10.2217/whe.15.88

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ Rome IV Criteria, Rome Foundation (באנגלית אמריקאית)

[2] Van den Houte, Karen et al., Effects of Rome IV Definitions of Functional Dyspepsia Subgroups in Secondary Care, Clinical Gastroenterology and Hepatology Volume 19, Issue 8, 2021, עמ' 1620-1626 doi: 10.1016/j.cgh.2020.06.043

[:4-3] ¹ ² ³ Jan Tack, Raf Bisschops, Giovanni Sarnelli, Pathophysiology and treatment of functional dyspepsia, Gastroenterology 127(4), 2004, עמ' 1239-1255

[:3-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ A.C. Ford, S. Mahadeva, M.F. Carbone, B.E. Lacy, N.J. Talley, Functional dyspepsia, The Lancet, Functional Gastrointestinal Disorders 396 (10263), 2020, עמ' 1689-1702 doi: 10.1016/s0140-6736(20)30469-4

[:2-5] ¹ ² ³ ⁴ Lucas Wauters, Ram Dickman, Vasile Drug, et al.., United European Gastroenterology (UEG) and European Society for Neurogastroenterology and Motility (ESNM) consensus on functional dyspepsia, United European Gastroenterology Journal 9, 2021-04, עמ' 307–331 doi: 10.1002/ueg2.12061

[:1-6] ¹ ² Kate Napthali, Natasha Koloski, Marjorie M. Walker, Nicholas J. Talley, Women and functional dyspepsia, Women's Health (London, England) 12, 2016, עמ' 241–250 doi: 10.2217/whe.15.88

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 דיספפסיה תפקודית נחלקת לשני סוגים, אשר לעתים יש ביניהם חפיפה:
-* '''Postprandial Distress Syndrome - PDS''' - מתבטאת בתחושת אי נוחות או מצוקה לאחר ארוחה. סוג זה מתאפיין בתחושת מלאות לאחר ארוחה שהינה חמורה מספיק להשפיע על פעילויות יומיומיות ותחושת שובע מוקדמת שלא מאפשרת לסיים ארוחה בגודל רגיל. תסמינים נוספים שיכולים להופיע הם כאב או צריבה בבטן העליונה לאחר ארוחה, נפיחות בבטן העליונה, גיהוקים מוגזמים, בחילה, הקאות וצרבת.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://theromefoundation.org/rome-iv/rome-iv-criteria/|כותרת=Rome IV Criteria|אתר=Rome Foundation|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-11-08}}</ref>
+* '''Postprandial Distress Syndrome - PDS''' - סוג זה מתאפיין בתחושת מלאות לאחר ארוחה שהינה חמורה מספיק להשפיע על פעילויות יומיומיות ותחושת שובע מוקדמת שלא מאפשרת לסיים ארוחה בגודל רגיל.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://theromefoundation.org/rome-iv/rome-iv-criteria/|כותרת=Rome IV Criteria|אתר=Rome Foundation|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-11-08}}</ref>
-* '''Epigastric Pain Syndrome - EPS''' - מתבטאת בכאב אפיגסטרי. סוג זה מתאפיין בכאב וצריבה בבטן העליונה (אפיגסטריום) שהינם חמורים מספיק כדי להשפיע על פעילויות יומיומיות. הכאב עלול להגרם מאכילת ארוחה, להיות מוקל על ידי ארוחה או להופיע בזמן צום. תסמינים נוספים שיכולים להופיע הם נפיחות בבטן העליונה לאחר ארוחה, גיהוקים ובחילה.<ref name=":0" />
+* '''Epigastric Pain Syndrome - EPS''' - סוג זה מתאפיין בכאב ותחושת צריבה בבטן העליונה (אפיגסטריום) שהינם חמורים מספיק כדי להשפיע על פעילויות יומיומיות. הכאב עלול להגרם מאכילת ארוחה, להיות מוקל על ידי ארוחה או להופיע בזמן צום.<ref name=":0" />
-על-פי הקריטריונים של ועדת רומא IV, אבחנת PDS מתאימה ל-57% מהמטופלים, EPS ל-8% מהמטופלים, ואצל 35% מהמטופלים התסמינים חופפים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Van den Houte, Karen et al.|שם=Effects of Rome IV Definitions of Functional Dyspepsia Subgroups in Secondary Care|כתב עת=Clinical Gastroenterology and Hepatology|כרך=Volume 19, Issue 8|שנת הוצאה=2021|עמ=1620-1626|doi=10.1016/j.cgh.2020.06.043|קישור=https://www.cghjournal.org/article/S1542-3565(20)30906-X/fulltext}}</ref>
+על-פי הקריטריונים של ועדת רומא IV, אבחנת PDS מתאימה ל-57% מהמטופלים, EPS ל-8% מהמטופלים, ואצל 35% מהמטופלים התסמינים חופפים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Van den Houte, Karen et al.|שם=Effects of Rome IV Definitions of Functional Dyspepsia Subgroups in Secondary Care|כתב עת=Clinical Gastroenterology and Hepatology|כרך=Volume 19, Issue 8|שנת הוצאה=2021|עמ=1620-1626|doi=10.1016/j.cgh.2020.06.043|קישור=https://www.cghjournal.org/article/S1542-3565(20)30906-X/fulltext}}</ref> תסמינים נוספים שיכולים להופיע הם כאב או צריבה בבטן העליונה לאחר ארוחה, נפיחות בבטן העליונה, גיהוקים מוגזמים, בחילה, הקאות וצרבת.<ref name=":0" />
 == אטיולוגיה ==
+מכיוון שתסמיני הדיספפסיה התפקודית מורכבים ומשתנים, הפתופיזיולוגיה הבסיסית של ההפרעה עדיין אינה ידועה במלואה. הגורמים לתסמינים הדיספפטיים יוחסו למספר תהליכים פתופיזיולוגיים, ביניהם הפרעות בתנועתיות הקיבה והתריסריון, רגישות הקיבה והתריסריון, דלקת בקיבה ובתריסריון, והפרעות בציר מוח-מעיים.<ref name=":4">{{צ-מאמר|מחבר=Jan Tack, Raf Bisschops, Giovanni Sarnelli|שם=Pathophysiology and treatment of functional dyspepsia|כתב עת=Gastroenterology|כרך=127(4)|שנת הוצאה=2004|עמ=1239-1255|קישור=https://www.gastrojournal.org/article/S0016-5085(04)00922-9/fulltext}}</ref><ref name=":3" />
-נוכחות התסמינים הנלווים בחילה, גיהוקים ונפיחות בבטן העליונה עשויה לרמז על מעורבות של מנגנון פתופיזיולוגי כמו תנועתיות (motility) לקויה או רגישות יתר.<ref name=":2" />
+=== תנועתיות הקיבה והתריסריון ===
+חולים עם דיספפסיה תפקודית לעתים קרובות סובלים מחריגות סנסורימוטוריות של הקיבה והתריסריון, כולל הפרעות בתנועתיות ותגובות פתולוגיות לגירויים מכניים וכימיים. אחד המנגנונים הפתופיזיולוגיים העיקריים שנחשבים כעומדים בבסיס התסמינים של דיספפסיה תפקודית הוא עיכוב בהתרוקנות הקיבה. מספר מחקרים בדקו את הקשר בין דפוס ועוצמת התסמינים לבין עיכוב בהתרוקנות הקיבה. שיעור החולים הדיספפטיים עם עיכוב בהתרוקנות הקיבה נע בין 20% ל-50%, בהתאם למחקר.<ref name=":4" />
+=== רגישות הקיבה והתריסריון ===
+בדיספפסיה תפקודית, רגישות הקיבה לגירויים כימיים ומכניים משתנה. חולים עם דיספפסיה תפקודית מציגים רגישות-יתר ויסצרלית בעקבות התרחבות הקיבה. הפרעה בהסתגלות הקיבה למזון, כמו הסתגלות לא מספקת של הפונדוס, היא מנגנון נוסף שעשוי לתרום לתסמינים.<ref name=":4" /><ref name=":3" />
+=== גורמי סיכון ===
 זיהום חריף במערכת העיכול קשור לסיכון מוגבר לדיספפסיה תפקודית. בין הפתוגנים שהוצעו כקשורים לדיספפסיה תפקודית לאחר זיהום (PI-FD) נמצאים נורווירוס, ג'יארדיה למבליה, סלמונלה, אשריכיה קולי O157, וקמפילובקטר; לא כן הליקובקטר פילורי. גורם סיכון נוסף הוא שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDS). התפתחות תסמיני דיספפסיה במהלך טיפול בתרופות אלה עשויה להיות קשורה לשינויים בתפקוד המכנו-סנסורי של הקיבה. מספר מחקרי חתך ומחקרים מבוססי אוכלוסייה הראו כי חרדה קשורה לעתים קרובות לדיספפסיה תפקודית, והפרעות מצב רוח עשויות להקדים תסמינים דיספפטיים ובכך להוות גורם סיכון להתפתחות דיספפסיה תפקודית. הקשר בין דיכאון לבין הסיכון להתפתחות התסמונת שנוי במחלוקת ויש מחקרים סותרים בנושא, וכן גם בנוגע לעישון.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Lucas Wauters, Ram Dickman, Vasile Drug, et al..|שם=United European Gastroenterology (UEG) and European Society for Neurogastroenterology and Motility (ESNM) consensus on functional dyspepsia|כתב עת=United European Gastroenterology Journal|כרך=9|שנת הוצאה=2021-04|עמ=307–331|doi=10.1002/ueg2.12061|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ueg2.12061}}</ref>