מפלגת צומת

צומת - מפלגה ימנית חילונית שהוקמה בשנת 1983 על ידי הרמטכ"ל הפורש, רפאל איתן.

היסטוריה

צומת התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 במסגרת רשימה מאוחדת עם מפלגת התחייה. ביוני 1986 התאחדו התנועות למפלגה אחת - התחיה. בשנת 1987 פרש איתן מהסיעה המאוחדת על רקע ויכוחים אידאולוגיים וטקטיים עם ח"כ גאולה כהן, יו"ר "התחייה".

צומת התמודדה באופן עצמאי בבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988. בבחירות אלו זכתה לשני מנדטים והיוותה חלק מגוש הימין. ב-1990 הצטרפה צומת לממשלת שמיר ובה מונה יו"ר המפלגה, רפאל איתן, לשר החקלאות. הסיעה החליטה לפרוש מהממשלה בעקבות השתתפות ישראל בועידת מדריד.

ב-1992 התמודדה צומת בפעם השנייה (והאחרונה שבה נכנסה לכנסת) כמפלגה עצמאית. בתשדירי הבחירות של המפלגה, יצר איתן סיסמה שהפכה לעקרון של הימין כולו בישראל- "שלום תמורת שלום", דהיינו, שלום שאינו תמורת שטחים. בבחירות לכנסת ה-13 זכתה המפלגה ב-8 מנדטים, הישג מדהים וחסר תקדים, עד אותה העת, למפלגת ימין- חילונית. הסיעה החדשה בכנסת כונתה על ידי התקשורת והציבור "רפול ושבעת הגמדים". ב-1995 פרשו ח"כים גונן שגב, אסתר סלמוביץ ואלכס גולדפרב מהסיעה והקימו את סיעת ייעוד. ייעוד הצטרפה לממשלת רבין ותמכה בהסכמי אוסלו ב', מה שעורר הד ציבורי רחב, שכן אותם אנשים נבחרו על מצע הפוך לחלוטין ממצע הממשלה בה הם חברים. רוב הפרשנים מסבירים את הישגה של צומת בבחירות אלו ואומרים כי מצביעי ליכוד שהתאכזבו משמיר והליכוד בכלל, ולא חשו בנוח להצביע לעבודה או למפלגות אחרות, בחרו להצביע ברפול, הן בגלל מסרים אנטי דתיים, הן בגלל ניקיון כפיים, הן בגלל המצע הימני, והן בגלל שלא לקחה חלק בסחר- מכר הפוליטי בשנת 1990, בעת התרגיל המסריח.

ב-1996 חברה צומת לליכוד ויצרה את רשימת הליכוד-גשר-צומת, אשר התמודדה במהלך הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, ולאחר שזכה מועמד הרשימה לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, מונה איתן, בהתאם להוראות היועמ"ש לממשלה (נגד איתן נוהלה חקירה) ולהסכמי המפלגות, לתפקיד שר החקלאות ופיתוח הכפר והשר לאיכות הסביבה. צומת פרשה מהרשימה המאוחדת לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, שבהן התמודדה באופן עצמאי אך לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת בחירות לכנסת השש עשרה הוקמה "צומת" מחדש, אך בלי רפאל איתן. רשימה חדשה זו קיבלה רק 2,023 קולות ולא נכנסה לכנסת. לקראת הכנסת ה-17, המפלגה התמודדה פעם נוספת, בראשות משה גרין, ושוב לא עברה את אחוז החסימה.

אידאולוגיה

מפלגת צומת דגלה בהפרדת דת ומדינה, בשיטת ממשל של רפובליקה נשיאותית, בכלכלה חופשית ובגיוס חובה לכול, כולל החרדים. כן התנגדה צומת לסיסמה "שטחים תמורת שלום" והציבה כאלטרנטיבה את הסיסמה "שלום תמורת שלום". צומת התנגדה בחריפות לוויתורים טריטוריאליים כלשהם במסגרת פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.

נציגי המפלגה בכנסת ומועמדיה בבחירות

הכנסת ה-11 (1984) במסגרת התחיה-צומת
מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): רפאל איתן
1. ^

ב-2 ביוני 1986 שונה שם הסיעה ל"התחיה". ב-16 בנובמבר 1987 פרש ממנה רפאל איתן. ב-30 בנובמבר 1987 הקים את סיעת היחיד צומת.

הכנסת ה-12 (1988)
2 מנדטים: רפאל איתן, יואש צידון

הכנסת ה-13 (1992)
8 מנדטים: רפאל איתן, פיני בדש , אלכס גולדפרב^[1] , חיים דיין, אליעזר זנדברג, אסתר סלמוביץ^[1] , משה פלד, גונן שגב ^[1]

1. ^

פרשו מהסיעה ב-7 בפברואר 1994 והקימו את סיעת יעוד.

הכנסת ה-14 (1996) במסגרת הליכוד-גשר-צומת
5 מנדטים (מתוך 32 לרשימה כולה): רפאל איתן, פיני בדש^[1] , חיים דיין, אליעזר זנדברג^[2] , משה פלד
1. ^

ב-30 בנובמבר 1998 בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים פרש מהכנסת פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר. החליף אותו דורון שמואלי מהליכוד. 

2. ^

ב-23 בפברואר 1999 פרש מהסיעה אליעזר זנדברג על מנת להקים, יחדיו עם חברי כנסת מהליכוד גשר והעבודה, את סיעת

ישראל במרכז (מפלגת המרכז). במקביל פרשה גשר מהסיעה המשותפת, ועקב כך שונה שם הסיעה ל"הליכוד-צומת".
3. ^

ב-4 במרץ 1999 פרשו חברי צומת הנותרים מהסיעה המשותפת והקימו את סיעת צומת. באותו היום פרש ממנה משה פלד והצטרף למולדת.

מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999)
רפאל איתן, חיים עדיני, דיין חיים (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

מועמדי המפלגה לכנסת ה-16 (2003)
משה גרין, חיים עדיני, זהבה זרחי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

מועמדי המפלגה לכנסת ה-17 (2006)
משה גרין, יעקב צמח, יעקב אליהו רוזנולד (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

קישורים חיצוניים

• צומת, באתר הכנסת