יהדות מזרח אירופה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:01, 18 ביולי 2022

ניבי היידיש: השטח הצהוב מכסה את תפוצת יהודי האיחוד הפולני-ליטאי, במקומות מושבם המקוריים ואזורי ההגירה שלהם.

לביטוי יהדות מזרח אירופה שתי משמעויות. המשמעות הראשונה, חופפת לתחומים הפוליטיים הנוכחיים של מדינות מזרח אירופה. המשמעות השנייה איננה חופפת את תחומיה הפוליטיים של מזרח אירופה, אלא מציינת בעיקר את הקיבוצים היהודיים ברוסיה ובפולין ובסביבתם. ערך זה עוסק במשמעות השנייה של המושג יהדות מזרח אירופה, היינו באותו קיבוץ יהודי, שחי בשטחי פולין, אוקראינה, בלארוס, לטביה, ליטא, אסטוניה, רוסיה, רומניה, הונגריה ומולדובה המודרניות. רבים מהיהודים באותם מדינות השתמשו בשפת היידיש. עד לימי השואה חיו רוב היהודים בעולם במזרח אירופה.

בראשית המאה ה-20 חיו במזרח אירופה דלעיל, למעלה מ-6 מיליון יהודים. היהודים היו מאורגנים בקהילות גדולות וקטנות, הן בערים גדולות כגון ורשה, שאוכלוסייתה מנתה כ-300 אלף יהודים, וכלה בעיירות קטנות שמנו עשרות או מאות יהודים בלבד. בשואה הושמדה יהדות מזרח אירופה כמעט לגמרי ורוב מי שניצל עלה לארץ ישראל.

מראשית התיישבות היהודית ועד המאה ה-18

יהודים פולנים בלבוש טיפוסי - המאה ה-17 (למעלה), המאה ה-18 (למטה)

לפי מחקרים גנטיים, עולה כי מוצאם של יהודי מזרח אירופה בקשרי חיתון בין גולים מארץ ישראל לבין מתגיירים ממוצאים שונים מדרום אירופה בתקופה הרומית (בעיקר איטליה ולאחריה יוון), אלה הולידו צאצאים שנדדו מצפון איטליה לעבר מזרח אירופה, והתחתנו שם עם מתגיירים ממוצא דרום רוסי. והאלמנטים הגדולים במוצאם הם המזרח התיכון ודרום אירופה.^[1]^[2]

היישוב היהודי הראשון במזרח אירופה החל בערים-מושבות, שעל חופי הים השחור, במאות הראשונות לספירה. ישוב זה, בצפונו של הים השחור, היה היישוב היהודי היחיד במזרח אירופה עד המאה ה-7. בתקופה זו החלה התפשטות יהודית מזרחה, אל עבר המדינה הכוזרית. המהגרים הגיעו מביזאנץ ומארצות האסלאם. אל הקיבוץ היהודי הזה ייתכן והתווספו מקצת כוזרים שהתגיירו. היהודים, כמו הנוצרים והמוסלמים, זכו שם לחירות דתית ומשפטית.

יהדות הונגריה נזכרת כמי שתווכו בין חלופת המכתבים בין חסדאי אבן שפרוט לבין מלך הכוזרים בשנת 960.^[3]

בסוף המאה ה-10 התמוטטה המדינה הכוזרית, ומרכז הכובד היהודי במזרח אירופה עבר לנסיכות קייב. קייב הייתה המרכז הפוליטי והתרבותי לדוכסויות הרוסיות הדרומיות-מזרחיות. היהודים נטלו חלק נכבד בסחר החוץ של עיר זו עד סוף המאה ה-11 עם רוסיה ועם הביזנטיון, והחל מהמאה ה-12 גם עם שאר מרכז אירופה.

יהודי אוקראינה מוזכרים בגניזת קהיר, בגניזה מתועדות תכתובות עם יהודים שבקייב. גם מוכרת תנודה של יהודים רבים מרומניה לנמל סלוניקי וציפיית יהודייה למשיח שקר שיעלה אותם לארץ ישראל.

ימי הביניים המאוחרים

החל מסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 החלו להתגבש הקהילות היהודיות המאורגנות והקבועות במזרח אירופה. האקסיומה השלטת במחקר היא כי צמיחת אוכלוסייתן נבעה בעיקר מהגירה גדולה ממרכז אירופה, במספרים גדולים^[4]; אולם יש מספר מצומצם יותר של חוקרים הסוברים שיהודים ישבו במזרח אירופה בכמות נאה שקרוב לוודאי הייתה גדולה מזו של האשכנזים במערב אירופה יחדיו עוד טרם היגרו האחרונים למזרח היבשת. על אף המחלוקת ישנה הסכמה גורפת שההגירה האשכנזית תרמה רבות לגידול הדמוגרפי וכן לארגון הקהילות באזור בצורה הרבה יותר ממוסדת. גם יהודים לא אשכנזים התיישבו במזרח אירופה, מיעוטם הקטן היה ממגורשי ספרד, אך מספרם של כלל המהגרים היהודים הלא-אשכנזים הללו היה קטן יחסית, והשפעתם על הצביון התרבותי-חברתי של היהודים במזרח אירופה הייתה שולית ביחס למה שהייתה זו של מהגרים אשכנזים. לצד זאת, על אף שנטמעו בהמשך בזהות האשכנזית, חלקם של המהגרים היהודים-הספרדים באליטה היהודית היה משמעותי ביחס למספרם (כמה מאות) והללו שהתבלטו בשמות אינדיקטיביים הצליחו לקשור קשרים עם שליטי האזור.^[5]

ראשית העת החדשה

ממקורות תקופתיים בפולין חיו בשנת 1500 בין 5,000 ל-6,000 יהודים בלבד, ובליטא כבר חיה קהילה יהודית גדולה ומבוססת של כמה אלפים (היו חוקרים מסוימים שהציעו מספרים גבוהים יותר, פירוט בהמשך) בטרם החלה הגירת יהדות אשכנז מזרחה כמפלט מקשיים מול הנוצרים בגרמניה, באוסטריה ובצרפת; אולם נתונים מספריים מליטא אינם ידועים. אגדה מן המאה ה-16 מספרת כי הגירת יהודים לפולין הותרה בשל בקשתם של 5 רבנים מיהדות גרמניה בשנת 889, שהיו בעצמם נצר ליהודי ספרד (לפי שמות משפחותיהם), מנסיך פולין.^[5]

חוקרים בני המאה העשרים הציעו כי בתחילת המאה ה-16 מספר היהודים במזרח אירופה נאמד בין 10,000 ל-30,000 על בסיס נתוני תשלומי מיסים שנשמרו.

מסורתית נטען כי ההגירה מארצות אשכנז היא שהובילה לעיקר גידול הדמוגרפי. כך למשל שמעון דובנוב הציע כי מספר היהודים במזרח אירופה בראשית המאה ה-16 היה כ-50,000 וכעבור מאה שנה הכפיל את עצמו פי עשרה. את הזינוק במספר היהודים הוצע להסביר בהגירה גדולה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, וכן בשיעור ילודה גבוה בקרב מהגרים אלה (נראה כי בין השאר היו הפרות רבות של חרם דרבנו גרשום עם נישואין ליותר מאישה אחת והקמת משפחות ברוכות ילדים בעיקר בפולין).

כנגד דעה רווחת זו ססיל רות הציע כי במזרח אירופה חיו בשנת 1500 כ-230,000 יהודים, שאליהם נוספו מהגרים יהודים מאשכנז שבמערב אירופה (יהודי צרפת, גרמניה ואוסטריה שנאמדו בכ-150,000 כולם יחדיו) שנדחקו ברובם המכריע בגירושים מזרחה באותה העת, ושהביאו את הנוסח היהודי האשכנזי לשם. על בסיס טענתו של רות, הציעו ורנר וינטר ואדגר פלומה כי במזרח אירופה טרם הגירות האשכנזים, ישבו כ-300,000 יהודים לא-אשכנזים ׁ(שרבים מהם מוצאם מקהילות היהודיות של האימפריה הביזנטית, וארצות האסלאם, וייתכן שחלקם גם שרידי הכוזרים, ומצאצאי גרים ממוצא רוסי ופולני) שקיבלו על עצמם את מנהגי יהדות אשכנז בשנת 1500; לדידם במאה ה-17 הגיע מספרם של יהודי מזרח אירופה לכחצי מיליון. אלכסנדר קוליק סובר שקהילות מבוססות התקיימו בתקופה זו טרם ההגירה האשכנזית הגדולה, כשהבסיס שלהן נובע במידה רבה מיהודי האימפריה הביזנטית לצד הגירה מוקדמת מארצות האסלאם ואשכנז, אך נמנע מלקבוע מי משני המרכיבים (המהגרים האשכנזים או היהודים המקומיים) היה גדול יותר לאחר הגירה מאוחרת זו.^[6]

סרג'ו דלה-פרגולה, וכן גם אריאלה גלדשטיין ומיכאל האמר, לעומתם סוברים על סמך מקורות ראשוניים היסטוריים ומחקרים גנטיים שיהודי מזרח אירופה הם בעיקר צאצאים של יהודים במערב אירופה (אשכנזית) שעלו ממרכז ומערב אירופה למזרח אירופה ואז התבדלו גנטית בגלל שיעורי לידה גבוהים ובידוד גנטי בגלל פוליטי, כלכלי וחברתי טוב יותר תנאים מאשר עמיתיהם המערביים, כמו גם תמותת תינוקות נמוכה במיוחד, יחסית לעמיתיהם המערביים שחיו עם מגבלות ממשלתיות על מספר הנישואין היהודים המותרים ומגבלות מגורים קפדניות.^[7]^[8] לפיכך, הצמיחה הדמוגרפית לטענתם מוסברת (דרך הצגת נתונים סטטיסטיים המוצגים בצורה השוואתית) בכך שהיהודים שהיגרו לאזור התאפיינו בשיעור ילודה גבוה לעומת שיעור תמותה נמוך בפער משמעותי מהאוכלוסייה המקומית ולכן הדבר מספיק כדי להסביר את הצמיחה המהירה המסתמנת ממפקדי האוכלוסין של תקופה זו, ועונה על הלקונה שמוצגת על ידי החוקרים הרוויזיוניסטים.

נראה שלשון היידיש הפכה לדומיננטית בתחילת המאה ה-17 אך גם בתקופה זו ידוע על יהודים בערי ליטא ששפתם היא "רוסיא", ואינם יודעים "לשון אשכנז", היינו גרמנית-אידית (יידיש). בתקופה זו רק שליש מיהודי מזרח אירופה התגורר באזורים שרוב אוכלוסייתם פולנית. שאר היהודים התגוררו בקרב עמים אחרים, בעיקר בסביבה אוקראינית ורוסית-ליטאית.

במהלך תקופה זו הארצות העיקריות בהן שהו יהודי האזור היו ממלכות האיחוד הפולני-ליטאי ששליטיהן התאפיינו בסבלנות דתית גבוהה (ביחס לתקופה) כלפי היהודים והללו עודדו את ישיבתם באזור לאור התרומה הכלכלית שלהם. האצולה הפולנית והליטאית השתמשה ביהודים שינהלו את אחוזותיהם ושכרו שירותים של יהודים רבים בחצרותיהם. בתקופה זו היהודים נהנו מאוטונומיה דתית וקהילתית רחבה, שהגיעה לשיאה עם הקמת ועד ארבע ארצות, וזו נחשבת במידה רבה לתור זהב של יהודי מזרח אירופה ושל יהדות אשכנז בכללותה.^[9] מצב זה נמשך גם אל תוך המחצית הראשונה של המאה ה-18.

במאה ה-18

ההשערה במחקר ההיסטורי כיום היא שבאמצע המאה ה-18 מספר היהודים באיחוד הליטאי-פולני זינק ל-750,000; אולם המספר הוא משוער בלבד כיוון שרק "כמעט 600,000 יהודים" נרשמו בתשלומי המיסים לממלכה.^[^{דרוש מקור]}

באמצע המאה ה-18 שני שלישים מכלל האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה התגוררו בערים או בעיירות, ושליש התגוררו בכפרים - תופעה ייחודית שכמעט ולא התקיימה במערב אירופה. בכל כפר בו גרו יהודים, היו בממוצע רק שתי משפחות יהודיות ולא יותר מעשרה יהודים. ברוב היישובים העירוניים בהם הם גרו, אוכלוסיית היהודים מנתה בממוצע כמחצית ממספר התושבים. יוצא מכך שבעיירות רבות היה רוב יהודי. מציאות זו התחזקה במשך השנים, כאשר אחוז היהודים בערים ובעיירות הלך וגדל, וכך נוצרה תופעת השטעטל - "העיירה היהודית", שחלק גדול מתושביה היו יהודים, ושצביונה התרבותי היהודי היה בולט.

במחצית השנייה של המאה ה-18 שקעה פולין-ליטא כמעצמה עד שבסוף המאה נכבשה וחולקה סופית בידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה. הראשונה שקיבלה את מרבית השטח בחלוקה שבו גם חיו רוב היהודים, ביטלה חלק ניכר מכתבי הזכויות מהם נהנו היהודים תחת שלטון זה, הגבילה את ישיבתם לתחום המושב, והוסיפה בחוקיה הגבלות אנטי-יהודיות נוספות. בשונה מהשלטון הרוסי, השלטון האוסטרי בגליציה (בה חיו מאות אלפי יהודים) המשיך במידה ניכרת את הסדר הקיים ושימר את האוטונומיה של הקהילות היהודיות ואלה המשיכו להוות חלק מרכזי בכלכלת האזור גם אל תוך המאה ה-19.^[10]

אופי היישוב היהודי במזרח אירופה

כלכלה ומסחר

היהודים עסקו במסחר ובמלאכות שונות, כגון חייטות, אריגה, עיבוד עורות ואף חקלאות. פעילותם הכלכלית של יהודי מזרח אירופה הייתה שונה מזו של יהודי מרכז ומערב אירופה: במזרח אירופה פיתחו היהודים סוגי התמחויות במסחר, בחכירות ובמלאכה, שכמעט ולא התקיימו במערב אירופה. כמו כן, הייתה ליהודים מעורבות רבה בתחומים כלכליים, שיהודים במרכז ומערב אירופה לא עסקו בהם כלל.

עד גזרות ת"ח ת"ט במחצית המאה ה-17, חיו יהודי מזרח אירופה בסביבה יחסית נוחה, שאיפשרה להם לשגשג. היהודים נהנו, על פי רוב, מחופש כלכלי, אישי ודתי נרחב. כך, למשל גירושים, עיקול רכוש יהודי ושמיטת חובות כספיים (של נוכרים ליהודים) שהיו שכיחים במערב אירופה, כמעט ולא התקיימו במזרחה; למרות זכויות היתר היו גם גילויי שנאה כלפי היהודים. שניות זו מתוארת אצל חכם יהודי בשם שלמה מימון:

אפשר שאין בעולם ארץ חוץ מפולין, שחירות הדת ושנאת הדת מצויות שם במידה אחת שווה כל כך. היהודים רשאים לקיים שם את מצוות דתם מתוך חירות גמורה ואף נתייחדו להם כל זכויות האזרחים האחרות, ולא עוד אלא שיש להם אפילו בתי דין משלהם. וכנגד זה אתה מוצא, ששנאת הדת היא גדולה שם כל כך, שהשם 'יהודי' תועבה הוא.

חיי הרוח

רמת לימוד התורה של יהודי מזרח אירופה בראשית התיישבותם, הייתה נמוכה. כתוצאה מכך שאלות ובעיות הלכתיות רבות הופנו לרבני ולחכמי תורה בגרמניה ובבוהמיה אשר היו קרובים אליהם. החל מהמאה ה-16 הוקמו מרכזי לימוד מפוארים במזרח אירופה, ושם גם החלה להתפתח תנועת החסידות.

מבנה חברתי

המבנה החברתי במזרח אירופה היה מורכב מקהילות, "הקהל", כאשר החל מאמצע המאה ה-16 ועד 1764, פעלו מוסדות מרכזיים, כלל קהילתיים, של הנהגה עצמית במזרח אירופה. שני המוסדות העיקריים היו ועד ארבע ארצות וועד מדינת ליטא. תפקידם של הוועדות היה איסוף מיסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות. מאוחר יותר סיגלו לעצמם גם את תפקיד יצוג הקהילה היהודית בפני השליטים הנוכרים באותן מדינות. בנוסף לכך היו לוועד סמכויות שיפוטיות לגבי חוקים והלכות פנימיים שבתוך הקהילות היהודיות.

ועד ארבע הארצות היה המוסד הגבוה מבין הוועדים; הוועד הורכב משבעה דיינים שהעומד בראשם היה תמיד נציג קהילת לובלין. שאר החברים בוועד היו נציגים של הערים פוזנן, קרקוב ולבוב. מתעודות היסטוריות הנושאות את חתימת הוועד ניתן ללמוד כי בתקופות מסוימות הורחב הוועד לכדי נציגות של כלל הקהילות החשובות בממלכה, ואז מספר הנציגים בו היה קרוב לשלושים. בתחילה התכנס הוועד בלובלין, מה שהקנה לעיר מעמד של מרכז יהדות ראשון במעלה. הכינוס, אשר נמשך כשבועיים, נערך פעם בשנה בתקופת החורף, בזמן שתאם את מועד יריד הסוחרים הגדול של העיר. בתקופה מאוחרת יותר החלו עורכים את הכינוס פעמיים בשנה: כינוס חורף בלובלין וכינוס קיץ בעיר יארוסלב אשר בגליציה.

מסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-20

החל מסוף המאה ה-18 נחלקו יהודי מזרח אירופה בין שני אזורים גאוגרפים עיקריים: תחום המושב שבשליטת האימפריה הרוסית, וגליציה שבשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית.

לרוב יהודי מזרח אירופה, בניגוד ליהודים שהגיעו ממערב אירופה, לא היו שמות משפחה. המצב השתנה בשל חוק חיוב החלת שמות משפחה בגרמנית על יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית בין 1787 עד 1839.

תחום המושב

ערך מורחב – תחום המושב

שלוש החלוקות של פולין (לראשונה ב־1772, 21 שנים לאחר מכן ב־1793, ולבסוף ב־1795) הותירו את רוב יהודי פולין תחת שלטון האימפריה הרוסית. השלטון הרוסי התברר כסובלני פחות ביחסו ליהודים, ועל היהודים הוטלו מגבלות רבות יותר מאשר תחת פולין העצמאית. הצארינה יקתרינה הגדולה קבעה בשנת 1791 את "תחום המושב" באזורי השוליים המערביים של האימפריה, כשרק שם הותר ליהודים לחיות ולהימצא. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. גזירת תחום המושב גררה את עקירתם וגירושם של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג אל גבולה המזרחי של המדינה (זו הייתה למעשה אחת המטרות העיקריות של השלטונות). בהמשך נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי עירם, אף שקייב עצמה נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב".

בשל התנגדות יהודי מזרח אירופה לחסידות, ובשל התבדלות מאמיני זרם זה והתייחסות מנהיגיו על יהדות ספרד (כמו משפחת חן בחסידות חב"ד), נקרא נוסח התפילות שלהם בשם: "נוסח ספרד", אולם אין קשר בינו לבין נוהג יהודי ספרד טרם הגירוש.

ההיסטוריונית, ד"ר אירנה ולדימירסקי, מאוניברסיטת תל אביב טוענת במחקרה כי קוזאקים התגיירו במהלך המאה ה-19 ומונה את מספרם של המתגיירים הללו מאזור הדון בכ-40,000 ומציינת כי חלקם עשו כך או אימצו מנהגים יהודיים בהשראת מפקדיהם.

בראשית המאה ה-20 חיו בתחומי רוסיה הצארית יותר מחמישה מיליון יהודים, כש-90% מהם התרכזו בתחום המושב; כשלושה מיליוני יהודים חיו בגבולות פולין לשעבר.

בין 1881 ל-1914 עזבו את האימפריה הרוסית כ-1.5 מיליון מהיהודים שחיו בה לטובת ארצות הברית, בעוד שרק כמה עשרות אלפי יהודים בחרו לעלות לארץ ישראל בזמנו.

גליציה

ערך מורחב – יהדות גליציה

קיבוץ יהודי גדול נוסף במזרח אירופה הייתה גליציה, אותו שטח שנמסר לאוסטריה בחלוקת פולין. בעשורים הראשונים של שלטון זה תחת הקיסרית מריה תרזה, השאירה האחרונה את הסדר שהיה נהוג תחת השלטון הפולני על קנו לפיו היהודים נהנים מאוטונומיה קהילתית אך נבדלים מיתר האוכלוסייה. מריה תרזה סלדה מהיהודים ושקלה אף לגרשם, אך כשזה לא התאפשר (לאור התנגדות יורש העצר וחלקם המרכזי בכלכלת האזור) היא פעלה לאגד את הקהילות תחת קורפורציה אחידה שתחזק את שליטת המדינה עליהן ותגדיל את הפרדתה משאר האוכלוסייה. יורשה הקיסר יוזף השני שהתאפיין בדעות ליברליות יותר (במיוחד ביחס ליהודים) הפסיק מגמה זו ופעל לשלב את היהודים בצורה מקיפה יותר באוכלוסייה, בכך שביטל את עקרון הקורפורציה האחידה והעניק ליהודים זכויות אזרחיות (אם כי שוויון זכויות מלא טרם ניתן בשלב זה).^[10]

לקראת סוף המאה ה-19 התכוון הקיסר פרנץ יוזף ל"תרבת" (אקולטורציה) את היהודים, על ידי הקמת רשת של בתי-ספר ללימודים כלליים. היו יהודים שתמכו במטרה זו, אך רוב היהודים התנגדו לכך. התנגדות נוספת קמה מצידם כשנעשה ניסיון ליישב את היהודים על האדמה.

היהודים בגליציה היו ידועים באדיקותם הדתית, והם נאבקו קשה בתנועת ההשכלה וכנגד הניסיונות "לבולל" אותם תרבותית. כמו כן, התנהל עימות חריף בין תומכי החסידות לבין המתנגדים לה. החסידות יצאה מנצחת, והפכה לתנועה השלטת בין יהודי גליציה.

בשנת 1867 זכו היהודים בגליציה לשוויון זכויות מלא, ובכך היו הם הראשונים מבין יהודי מזרח אירופה שזכו לאמנציפציה. התנועה הציונית פרחה בגליציה וממנה יצאו כמה מעוזריו של הרצל. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לפני מלחמת העולם הראשונה שגשגה הקהילה היהודית בגליציה, פורסמו שם מספר רב של ספרים ושירים, פעלו בה מספר גדולי תורה ובה צמחו גם הציונות ותרבות היידיש. בראשית המאה ה-20 הגיע מספר היהודים בגליציה ליותר מ-800,000 נפש.

ראו גם

לקריאה נוספת

שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל, ג: בעת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט 1969
תמר מנור-פרידמן (עורכת), עמלים ומהפכנים, תנועת הפועלים היהודית, תל אביב: הוצאת בית התפוצות, תשנ"ד 1993
ישראל גוטמן, ישראל ברטל, קיום ושבר: יהודי פולין לדורותיהם, א-ב, ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ז 1997-תשס"א 2001

קישורים חיצוניים

דיאגרמה: אובדן יהודי מזרח אירופה בשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
דוד אסף, מה למהר?: קשה לתאר את חיי היום-יום במזרח אירופה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
קובץ מאמרים בנושא יהדות פולין: מחקרים, קטעי ספרות וזכרונות שראו אור בעבר, לצד מאמרים ומחקרים חדשים ומקוריים
אריה טרטקובר, המקצועות היהודיים בגולה (וחלק ב' של המאמר), באתר דעת
ישראל היילפרין (עורך), בית ישראל בפולין: מימים ראשונים ועד לימות החורבן, ירושלים, תש"ח
דב רפל, ידישקייט, באתר מינהל חברה ונוער, משרד החינוך
היבטים היסטוריים של השואה, אתר דעת
יהודה רוזנטל, לקורות היהודים בפולין: לאור שו"ת המהר"ם מלובלין
קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, באתר ארגון אש התורה
אנציקלופדיית יווא על יהודים במזרח אירופה. כולל ארכיון מסמכים ומולטימדיה מקיף. (באנגלית)

הערות שוליים

^ Avshalom Zoossmann-Diskin, The origin of Eastern European Jews revealed by autosomal, sex chromosomal and mtDNA polymorphisms, Biology Direct 5, 2010-10-06, עמ' 57 doi: 10.1186/1745-6150-5-57
^ Xue J, Lencz T, Darvasi A, Pe'er I, Carmi S (באפריל 2017). "The time and place of European admixture in Ashkenazi Jewish history". PLOS Genetics. 13 (4): e1006644. doi:10.1371/journal.pgen.1006644. PMC 5380316. PMID 28376121. {{cite journal}}: (עזרה)
^ הונגריה
^ מוזיאון העם היהודי, קהילת יהודי פולין
^ ¹ ² אלכסנדר גוטרמן, יהודים ספרדיים על אדמת פולין, Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1984, עמ' 53–79
^ אלכסנדר קוליק, Alexander Kulik, The Jews of Russia in the Middle Ages: Issues of Methodology / יהודי רוסיה בימי הביניים: למתודולוגיה של המחקר, Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 2007, עמ' 185–207
^ Appeared in S.DellaPergola, J.Even (eds.) Papers in Jewish Demography 1997, Jerusalem, The Hebrew University, 2001, pp. 11-33.
^ Ariella L. Gladstein, Michael F. Hammer, Substructured Population Growth in the Ashkenazi Jews Inferred with Approximate Bayesian Computation, Molecular Biology and Evolution 36, 2019-06-01, עמ' 1162–1171 doi: 10.1093/molbev/msz047
^ ישראל היילפרין, Israel Heilprin, Accounts of "The Council of Four Lands" in Poland (from Pinax of Tiktin) / חשבונות ועד ארבע ארצות בפולין (מפנקס טיקטין), Tarbiz / תרביץ ו', 1935, עמ' 210–222
^ ¹ ² ספר אלקטרוני/דיגיטלי, יהודי גליציה והחוקה האוסטרית - מאת רחל מנקין, באתר www.shazar.org.il

[1] Avshalom Zoossmann-Diskin, The origin of Eastern European Jews revealed by autosomal, sex chromosomal and mtDNA polymorphisms, Biology Direct 5, 2010-10-06, עמ' 57 doi: 10.1186/1745-6150-5-57

[2] Xue J, Lencz T, Darvasi A, Pe'er I, Carmi S (באפריל 2017). "The time and place of European admixture in Ashkenazi Jewish history". PLOS Genetics. 13 (4): e1006644. doi:10.1371/journal.pgen.1006644. PMC 5380316. PMID 28376121. {{cite journal}}: (עזרה)

[3] הונגריה

[4] מוזיאון העם היהודי, קהילת יהודי פולין

[ספרדיים-5] ¹ ² אלכסנדר גוטרמן, יהודים ספרדיים על אדמת פולין, Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1984, עמ' 53–79

[6] אלכסנדר קוליק, Alexander Kulik, The Jews of Russia in the Middle Ages: Issues of Methodology / יהודי רוסיה בימי הביניים: למתודולוגיה של המחקר, Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 2007, עמ' 185–207

[7] Appeared in S.DellaPergola, J.Even (eds.) Papers in Jewish Demography 1997, Jerusalem, The Hebrew University, 2001, pp. 11-33.

[8] Ariella L. Gladstein, Michael F. Hammer, Substructured Population Growth in the Ashkenazi Jews Inferred with Approximate Bayesian Computation, Molecular Biology and Evolution 36, 2019-06-01, עמ' 1162–1171 doi: 10.1093/molbev/msz047

[9] ישראל היילפרין, Israel Heilprin, Accounts of "The Council of Four Lands" in Poland (from Pinax of Tiktin) / חשבונות ועד ארבע ארצות בפולין (מפנקס טיקטין), Tarbiz / תרביץ ו', 1935, עמ' 210–222

[גליציה-10] ¹ ² ספר אלקטרוני/דיגיטלי, יהודי גליציה והחוקה האוסטרית - מאת רחל מנקין, באתר www.shazar.org.il

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 מסורתית נטען כי ההגירה מארצות אשכנז היא שהובילה לעיקר גידול הדמוגרפי. כך למשל [[שמעון דובנוב]] הציע כי מספר היהודים במזרח אירופה בראשית המאה ה-16 היה כ-50,000 וכעבור מאה שנה הכפיל את עצמו פי עשרה. את הזינוק במספר היהודים הוצע להסביר בהגירה גדולה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, וכן בשיעור ילודה גבוה בקרב מהגרים אלה (נראה כי בין השאר היו הפרות רבות של [[חרם דרבנו גרשום]] עם נישואין ליותר מאישה אחת והקמת משפחות ברוכות ילדים בעיקר בפולין).
-כנגד דעה רווחת זו סבר [[ססיל רות]] הציע כי במזרח אירופה חיו בשנת 1500 כ-230,000 יהודים, שאליהם נוספו מהגרים יהודים מאשכנז שבמערב אירופה (יהודי צרפת, גרמניה ואוסטריה שנאמדו בכ-150,000 כולם יחדיו) שנדחקו ברובם המכריע בגירושים מזרחה באותה העת, ושהביאו את הנוסח היהודי האשכנזי לשם. על בסיס טענתו של רות, הציעו ורנר וינטר ואדגר פלומה כי במזרח אירופה טרם הגירות האשכנזים, ישבו כ-300,000 יהודים לא-אשכנזים ׁ(שרבים מהם מוצאם מקהילות היהודיות של האימפריה הביזנטית, וארצות האסלאם, וייתכן שחלקם גם שרידי הכוזרים, ומצאצאי [[גר]]ים ממוצא רוסי ופולני) שקיבלו על עצמם את מנהגי יהדות אשכנז בשנת 1500; לדידם במאה ה-17 הגיע מספרם של יהודי מזרח אירופה לכחצי מיליון. אלכסנדר קוליק סובר שקהילות מבוססות התקיימו בתקופה זו טרם ההגירה האשכנזית הגדולה, כשהבסיס שלהן נובע במידה רבה מיהודי האימפריה הביזנטית לצד הגירה מוקדמת מארצות האסלאם ואשכנז, אך נמנע מלקבוע מי משני המרכיבים (המהגרים האשכנזים או היהודים המקומיים) היה גדול יותר לאחר הגירה מאוחרת זו.{{הערה|{{צ-מאמר|שם=The Jews of Russia in the Middle Ages: Issues of Methodology / יהודי רוסיה בימי הביניים: למתודולוגיה של המחקר|קישור=https://www.jstor.org/stable/23431520|כתב עת=Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח|שנת הוצאה=2007|עמ=185–207|מחבר=אלכסנדר קוליק, Alexander Kulik}}}}
+כנגד דעה רווחת זו [[ססיל רות]] הציע כי במזרח אירופה חיו בשנת 1500 כ-230,000 יהודים, שאליהם נוספו מהגרים יהודים מאשכנז שבמערב אירופה (יהודי צרפת, גרמניה ואוסטריה שנאמדו בכ-150,000 כולם יחדיו) שנדחקו ברובם המכריע בגירושים מזרחה באותה העת, ושהביאו את הנוסח היהודי האשכנזי לשם. על בסיס טענתו של רות, הציעו ורנר וינטר ואדגר פלומה כי במזרח אירופה טרם הגירות האשכנזים, ישבו כ-300,000 יהודים לא-אשכנזים ׁ(שרבים מהם מוצאם מקהילות היהודיות של האימפריה הביזנטית, וארצות האסלאם, וייתכן שחלקם גם שרידי הכוזרים, ומצאצאי [[גר]]ים ממוצא רוסי ופולני) שקיבלו על עצמם את מנהגי יהדות אשכנז בשנת 1500; לדידם במאה ה-17 הגיע מספרם של יהודי מזרח אירופה לכחצי מיליון. אלכסנדר קוליק סובר שקהילות מבוססות התקיימו בתקופה זו טרם ההגירה האשכנזית הגדולה, כשהבסיס שלהן נובע במידה רבה מיהודי האימפריה הביזנטית לצד הגירה מוקדמת מארצות האסלאם ואשכנז, אך נמנע מלקבוע מי משני המרכיבים (המהגרים האשכנזים או היהודים המקומיים) היה גדול יותר לאחר הגירה מאוחרת זו.{{הערה|{{צ-מאמר|שם=The Jews of Russia in the Middle Ages: Issues of Methodology / יהודי רוסיה בימי הביניים: למתודולוגיה של המחקר|קישור=https://www.jstor.org/stable/23431520|כתב עת=Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח|שנת הוצאה=2007|עמ=185–207|מחבר=אלכסנדר קוליק, Alexander Kulik}}}}
 [[סרג'ו דלה-פרגולה]], וכן גם אריאלה גלדשטיין ומיכאל האמר, לעומתם סוברים על סמך מקורות ראשוניים היסטוריים ומחקרים גנטיים שיהודי מזרח אירופה הם בעיקר צאצאים של יהודים במערב אירופה (אשכנזית) שעלו ממרכז ומערב אירופה למזרח אירופה ואז התבדלו גנטית בגלל שיעורי לידה גבוהים ובידוד גנטי בגלל פוליטי, כלכלי וחברתי טוב יותר תנאים מאשר עמיתיהם המערביים, כמו גם תמותת תינוקות נמוכה במיוחד, יחסית לעמיתיהם המערביים שחיו עם מגבלות ממשלתיות על מספר הנישואין היהודים המותרים ומגבלות מגורים קפדניות.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=-|שם=Appeared in S.DellaPergola, J.Even (eds.) Papers in Jewish Demography 1997, Jerusalem, The Hebrew University, 2001, pp. 11-33.|כתב עת=}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Substructured Population Growth in the Ashkenazi Jews Inferred with Approximate Bayesian Computation|קישור=https://academic.oup.com/mbe/article/36/6/1162/5370180|כתב עת=Molecular Biology and Evolution|שנת הוצאה=2019-06-01|עמ=1162–1171|כרך=36|doi=10.1093/molbev/msz047|מחבר=Ariella L. Gladstein, Michael F. Hammer}}}} לפיכך, הצמיחה הדמוגרפית לטענתם מוסברת (דרך הצגת נתונים סטטיסטיים המוצגים בצורה השוואתית) בכך שהיהודים שהיגרו לאזור התאפיינו בשיעור ילודה גבוה לעומת שיעור תמותה נמוך בפער משמעותי מהאוכלוסייה המקומית ולכן הדבר מספיק כדי להסביר את הצמיחה המהירה המסתמנת ממפקדי האוכלוסין של תקופה זו, ועונה על הלקונה שמוצגת על ידי החוקרים הרוויזיוניסטים.

יהדות אירופה
מדינות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת	אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים	אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים