ספרד

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ סה"כ אוכלוסייה, תמ"ג לנפש, אוכלוסייה לשנה, סה"כ שטח, דירוג אוכלוסייה בעולם, דירוג תמ"ג בעולם, סה"כ תמ"ג, שמות מנהיגים, תמ"ג לשנה, תמונת דגל, תמונת סמל, דירוג שטח בעולם, תמונת מפה, ראש המדינה, צפיפות אוכלוסייה, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ממלכת ספרד
Reino de España, Espainiako Erresuma, Regne d'Espanya, Reino de España

מוטו לאומי	הרבה מעבר
המנון לאומי	המארש המלכותי
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
ראש המדינה	מלך ספרד
מלך ספרד	פליפה השישי, מלך ספרד
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת ספרד
ראש ממשלת ספרד	פדרו סנצ'ס
שפה רשמית	ספרדית ‏‏
עיר בירה	מדריד 40°26′N 3°42′W (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	קורטס חנרלס
רשות שופטת	בית המשפט העליון של ספרד, בית המשפט החוקתי של ספרד
גאוגרפיה
יבשת	אירופה, חצי האי האיברי
שטח יבשתי	505,370 קמ"ר (53 בעולם)
אחוז שטח המים	1.04%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- תאריך	המאה-8 לספירה
ישות קודמת	Hispanic Monarchy, כתר אראגון, ממלכת אראגון, האימפריה הספרדית, הרפובליקה הספרדית הראשונה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	47,901,903 נפש (32 בעולם)
צפיפות	94.79 נפש לקמ"ר (120 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 12.92% גילאי 15–24 10.51% גילאי 25–54 40.74% גילאי 55–64 14.68% גילאי 65 ומעלה 21.15%
כלכלה
תמ"ג (2023)	1.58 טריליון $ (15 בעולם)
תמ"ג לנפש	32,999$ (44 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.911 (27 בעולם)
מדד ג'יני	34.3 (נכון ל־2019)
מטבע	אירו ‏ (EUR)
שונות
חגים לאומיים	ראש השנה האזרחית העיבור ללא חטא חג המולד חג ההתגלות יום החוקה של ספרד חג עליית מרים היום הלאומי של ספרד אחד במאי יום שישי הטוב
סיומת אינטרנט	es
קידומת בין־לאומית	34
administracion.gob.es

שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ממלכת ספרד (בספרדית: Reino de España) שוכנת במרבית שטחו של חצי האי האיברי בדרום מערב אירופה. ספרד חולקת את חצי האי האיברי עם פורטוגל, השוכנת בחלקו המערבי של חצי האי. בצפונה, לאורך שרשרת הרי הפירינאים, היא גובלת בצרפת ובנסיכות הקטנה אנדורה. בנוסף נכללים בתחומה של ספרד האיים הבלאריים בים התיכון סמוך לחוף המזרחי של חצי האי (ביניהם מיורקה ואיביזה), האיים הקנריים באוקיינוס האטלנטי מול חופי מרוקו ושתי ערים על חוף צפון אפריקה (סאוטה ומלייה).

ספרד הפכה להיות דמוקרטיה מסוג מונרכיה חוקתית רק בשנת 1978, לאחר מותו של הגנרליסימו פרנקו. היא מחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות ושתי ערים אוטונומיות.

מקור השם הרומי היספניה

השם הרומי "היספניה" לחצי האי האיברי הוא שיבוש של השם העברי-כנעני (פיניקי) אי שפנים שאנשי קרתגו נתנו למושבה שלהם באיבריה, אשר פרחה בין המאה השמינית לבין המאה השלישית לפני ספירת הנוצרים (יש חוקרים המקדימים זאת אף למאה הארבע-עשרה לפני הספירה).

מקור השם העברי ספרד

צילום לווין של ספרד

שמה העברי הנוכחי של היספניה, ספרד לקוח מהמקרא: "וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלַים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב." (עובדיה 20). השם המקורי במקרא כאשר נחתם בסוף המאה הראשונה לספירת הנוצרים היה ספרד (Sfard) - שמה הלידי של בירת ממלכת לידיה שבמערב אסיה הקטנה (כיום במערב טורקיה), ששמה היווני היה סרדיס ושמה הפרסי היה ספרדה. הנקדנים הטברנים "בעלי המסורה" משה בן-אשר, אהרן בן-אשר ומשה בן-נפתלי, במאות השמינית והתשיעית לספירת הנוצרים, שיבשו את ביטוי השם, ובימי הביניים זיהו היהודים את "ספרד" עם "היספניה" ועל כך רומז רש"י בפירושו לפסוק. רוב החוקרים מונים שתי סיבות לכך: ראשית, בכך שייכו את עצמם לשבט יהודה ונהנו מיוקרתו; ושנית, מכיוון שגלות היהודים לספרד המקראית קדמה לייסוד הנצרות, היה השיוך כתב הגנה בפני טענות הנוצרים, כיוון שתפוצת ספרד יכלה לטעון כי היא עצמה לא הייתה עוד בארץ ישראל בזמנו של ישו ובעת צליבתו, ועל כן אין היא חולקת באשמת שאר היהודים. בנוסף לשם זה נקראה הארץ בימי הביניים בשמה הלועזי "אספמיא", כדוגמת הביטוי "חלום באספמיא" (תלמוד בבלי, נידה ל' ע"ב). אולם ההסברים הללו דחוקים במקצת. מבחינה פסיכולוגית מעיד מתן השם המקראי ספרד להיספניה על חיים בעבר ובדמיון, כפי שהראו יוסף חיים ירושלמי בספרו זכור שיצא לאור בשנת 1982 ואבנר פלק בספרו A Psychoanalytic History of the Jews שיצא לאור בשנת 1996. אני המלכעע

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ספרד

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הכיבוש המוסלמי

במאה ה-8 לספירה, הופיעו בספרד מוסלמים ממוצא ערבי-ברברי בהנהגתו של עבד א רחמן. עבד א רחמן היה צאצא לבית אומיה, שושלת מלוכה מוסלמית, אך עקב מלחמות שלטון באימפריה המוסלמית, נאלץ עבד א- רחמן לברוח מדמשק לקורדובה שבספרד. הוא הגיע לקורדובה כאשר לצידו פמלייה גדולה ומפוארת, רובה נאמנים לשלטון אומיה. בהגיעו לספרד, נאלץ להילחם לא מעט על שלטונו.

בית אומיה

בימי בית אומיה, הייתה ספרד (שנקראה אל- אנדלוס) ממלכה משגשגת ביותר. חינוך חינם לעניים, יחסי שלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד, ספריות, אוניברסיטה מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה גרמו לספרד להיות הממלכה המצליחה ביותר באירופה. התרבות המקומית הושפעה חזק מימי השלטון הרומאי ומימי השלטון הוויזיגותי.

הרקונקיסטה

הרקונקיסטה היא תקופת כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. ראשית התקופה בשנת 722, לאחר ניצחונו של האציל הנוצרי פלאיו (Pelayo) בקרב קובדונגה וסיומה בכיבוש גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון שנותר בספרד, ב-2 בינואר 1492. בשנת 1469 נישאו איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ופרננדו השני מלך ארגון. שניהם החליטו על גירוש היהודים מארצותיהם ב-1492.

ספרד הנוצרית

בשנת 1492, שנת השלמת הרקונקיסטה, גילה כריסטופר קולומבוס את האיים הקאריביים ובעקבותיהם, לאחר מספר שנים, גם את יבשת אמריקה. בכך החל תור הזהב של ספרד הנוצרית, עת האימפריה הספרדית התפשטה על מרבית אמריקה הדרומית והמרכזית, על חלק מהאיים הקאריביים ועל דרומה של אמריקה הצפונית. ספרד שיעבדה את תושביה המקוריים של אמריקה וביססה בארץ החדשה את האימפריה שלה, בהתאם לחוזה טורדסיאס משנת 1494 שחילק את העולם החדש בין ספרד ופורטוגל.

במשך השנים הבאות שלטה ספרד באמצעות ירושות שונות של מלכיה על ארצות השפלה ואיטליה, וכמו כן התרחבה ספרד לאיים הקנריים והחלה במעורבות נחרצת באמריקה הדרומית ובמרכזה. גם דרומה של יבשת אמריקה הצפונית (פלורידה, טקסס וקליפורניה) הייתה בשלטון ספרדי. מלחמת הירושה הספרדית שהתרחשה בתחילת המאה ה-18 הייתה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה הספרדית. במלחמה זו, נאבקו בריטניה ואוסטריה נגד צרפת בעניין כתרי צרפת וספרד: פיליפ מאנז'ו, נכדו של לואי ה-14, קיבל בירושה גם את ספרד. בריטניה, האויבת הגדולה של צרפת וספרד שתיהן, נאבקה בירושת הענק. אוסטריה הצטרפה אליה. בתום המלחמה, בחוזה אוטרכט (1713) נקבע כי פיליפ יהפוך לפליפה מלך ספרד בלבד וחל איסור מוחלט על איחוד המדינות. בשנות לחימה בלתי פוסקות בהולנדים, בריטים, אוסטרים ועמים נוספים, איבדה ספרד כמעט כל מה שיכלה לאבד במושבותיה, אך נהנתה משגשוג פנימי.

שקיעה מהירה

במאה ה-19 ספרד החלה לשקוע מכל עבר: בדרום אמריקה ובמרכזה הכריזו המדינות עצמאות; פלורידה אבדה לה לטובת ארצות הברית בתחילת המאה; נפוליאון ריסק אותה והשליט לזמן מה את אחיו ז'וזף כמלך; ובסוף המאה גזלה ממנה מלחמת ספרד-ארצות הברית את מושבותיה האחרונות- קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. באפריקה, נותרה ספרד עם המושבות גינאה המשוונית, איפני (מושבה זעירה בדרום מערב מרוקו), וסהרה הספרדית (כיום סהרה המערבית). בתחילת המאה ה-20, החליטו ספרד וצרפת לכבוש את מרוקו ולחלקה, וספרד קיבלה את צפון מרוקו - מרוקו הספרדית.

ספרד המשיכה בשקיעתה, ובתחילת המאה ה-20 כבר נחשבה למדינה נחשלת. בשנת 1931 הודח מלכה האחרון של ספרד ותמו 439 שנות שלטון מלוכני בספרד (1492- 1931). באותה השנה קמה הרפובליקה הדמוקרטית של ספרד.

אולם, לאחר שהולאמו רכושם והונם של האצילים, הכנסייה, משפחת המלוכה וקציני צבא בכירים החליטו הם יחדיו (ללא משפחת המלוכה) לצאת להילחם בכוח במשטר וב"בולשביזציה".

מלחמת האזרחים בספרד

ערך מורחב – מלחמת האזרחים בספרד

ב-1936 פרצה מלחמת אזרחים בספרד. במלחמה התקוממו חלק מיחידות הצבא כנגד הממשלה הרפובליקאית. מקרב הנהגת הצבא התבלט הגנרל פרנסיסקו פרנקו, שעמד, בסופו של דבר, בראש ההתקוממות. המורדים, שכינו עצמם "לאומנים", זכו לתמיכת מגזרים שמרניים מקרב החברה הספרדית, כגון הכנסייה, תומכי המלוכה ומפלגות הימין, ונתמכו בידי כוחות איטלקיים וגרמניים. מנגד התגוננו ה"רפובליקאים", שכללו את מרבית יחידות הצבא הסדיר, מפלגות השמאל ומרבית המיעוטים העיקריים בספרד, דוגמת הבאסקים והקטלאנים. כוחות אלו נתמכו בידי ברית המועצות ומתנדבי הבריגדות הבינלאומיות. לאחר כשלוש שנות מלחמה, בשנת 1939, תמה מלחמת האזרחים בניצחונם של ה"לאומנים".

ימי פרנקו

הגנרל פרנסיסקו פרנקו היה מנהיג-עם ספרדי, ימני, בעל אידאולוגיה (ככל שהייתה לו) המושפעת מן הקורפורטיזם והפאשיזם. פרנקו תיעב את התנועה הקומוניסטית והצהיר על תמיכתו במשטר מלוכני. הוא נתמך על ידי הכנסייה ומפלגת ה"פלאנחה". הוא הנהיג דיקטטורת ברזל שנשענה על הצבא. בימיו, נתן חסות לבני משפחות המלוכה שנאלצו לברוח ממדינות מזרח אירופה, בימי הבולשביזציה שלהן. בימי מלחמת העולם השנייה היה פרנקו נייטרלי למדי, על אף שתמך במשטר הנאצי. למרות שלא ארגן בספרד רדיפות כנגד היהודים ואף היו יהודים שמצאו מקלט במשטרו מרדיפות הנאצים, הוא העביר כמות מעטה של יהודים לרשות גרמניה הנאצית ואף שלח את "הדיוויזיה הכחולה" לעזרת הגרמנים בחזית הרוסית. כשארצות הברית הצטרפה למלחמה, הוצע לו להחזיר את כוחותיו לארצו על מנת להימנע ממלחמה בבעלות הברית. פרנקו נשמע לעצה זו, והשיב את החיילים הביתה. כך ניצל פרנקו מעונש.

בשנים הראשונות אחרי המלחמה וגם בשנות החמישים סבלה ספרד של פרנקו מבדידות פוליטית וכלכלית. מאחר שהמשטר היה אנטי-דמוקרטי ואנטי-קומוניסטי, לא ברית המועצות ולא מדינות המערב כוננו קשרים טובים עם ספרד. קשריו עם ארגנטינה ותמיכתו של מנהיגה, חואן דומינגו פרון בתקופה שמתום מלחמת העולם ועד לתחילת המלחמה הקרה איפשרו את השרדותו של המשטר הרודני. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה ספרד לאו"ם אך רק בשנות ה-60 הבינו ארצות הברית וחברות ברית נאט"ו את חשיבותה של ספרד במלחמה הקרה, מה שהביא להתפתחות הקשרים בין ארצות המערב לספרד. כסף זר החל לזרום בצורה שוטפת לספרד וענף התיירות החל להתרומם.

בימיו האחרונים, ביקש פרנקו מחואן קרלוס, נכדו של אלפונסו ה-13, אחרון מלכי ספרד, להיות יורשו לאחר מותו ולהנהיג מלוכה חוקתית בספרד. פרנקו עצמו נפטר בשנת 1975.

ספרד הדמוקרטית

לאחר מותו של פרנקו, עלה חואן קרלוס למלוכה. בניגוד לפרנקו, חואן קרלוס תומך בדמוקרטיה ואכן הוביל את ארצו לדמוקרטיה משגשגת. תחת הנהגתו, הושגו הסדרים עם המיעוטים הבאסקי והקטלאני ואף נחקקו שורת חוקים סוציאליסטים לטובת השכבות החלשות. למרות עלייה בשיעור האבטלה, הכלכלה הספרדית היא אחת המצליחות בעולם וגם ענף התיירות בה הוא אחד המפותחים בימינו.

במרץ 2004 נבחרה ממשלה חדשה בספרד בראשות חוסה לואיס רודריגס ספאטרו מטעם המפלגה הסוציאליסטית של ספרד. היא הוציאה את צבא ספרד מעיראק והממשלה ממשיכה בתפקידה עד ימינו.

פוליטיקה

חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד (2007)

ספרד היא מונרכיה חוקתית מאז כינון החוקה הספרדית של 1978, שבראשה עומד מלך ספרד. בדומה למדינות מערביות אחרות בעלות מונרכיה חוקתית, למלך יש תפקיד סמלי בלבד. למרות שהוא מוגדר כראש המדינה וכמפקד העליון של הכוחות המזוינים, כל החלטותיו חייבות לקבל את אישור ראש ממשלת ספרד ויושב ראש הקונגרס (הבית התחתון).

מאז כינון חוקת 1978 המשטר במדינה חזר להיות דמוקרטיה פרלמנטרית עם פרלמנט דו-ביתי (הקורטס חנרלס). הבית העליון הוא הסנאט הספרדי ויושבים בו 259 חברים, שמתוכם 208 נבחרים בבחירות ישירות ועוד 51 נבחרים על ידי המחוקקים המקומיים. הבית התחתון הוא קונגרס הנבחרים הספרדי ובו יושבים 350 חברים, שנבחרים כולם בבחירות ישירות. בשני הבתים, החברים נבחרים לתקופה של 4 שנים. הבית העליון מחוקק חוקים מתוקף תפקידו והבית התחתון אחראי על מינויו ופיטוריו של ראש הממשלה (המכונה גם 'נשיא ממשלת ספרד').

כיום, ספרד מכונה מדינה של אוטונומיות, ואולם בפועל היא מתפקדת כפדרציה של קהילות אוטונומיות כשלכל קהילה סמכויות וחוקים משלהם, כך למשל חלק מהקהילות בעלות מערך חינוך עצמאי ולאחרות יש כוח משטרה עצמאי וחופשי.

מבחינת בעלי תפקידים, חואן קרלוס הראשון הוא המלך הנוכחי של ספרד שעלה לשלטון אחרי מותו של פרנסיסקו פרנקו בשנת 1975, וראש הממשלה הוא חוסה לואיס רודריגס ספאטרו מאז הבחירות במרץ 2004, הבחירות ההיסטוריות בהן נבחרה המפלגה הסוציאליסטית, לאחר שנות שלטון ארוכות של המפלגה השמרנית-קתולית. ספאטרו נבחר לכהונה נוספת בבחירות מרץ 2008.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ספרד

כלכלת ספרד המודרנית היא קפיטליסטית באופיה והיא אחת הכלכלות החזקות באירופה, על פי הבנק העולמי היא הכלכלה ה-8 בעולם לשנת 2004. עם עלייתו של פרנקו לשלטון הייתה כלכלת ספרד כלכלה נחשלת וריכוזית. בשנים 1959-1973, אירע מה שכונה בשם "הנס הספרדי", כאשר ספרד ידעה צמיחה כלכלית מהירה. פרנקו עודד תהליך זה על ידי כך, שהפחית במידה ניכרת את ריכוזיות המשק בשנים אלו, אם כי המשק נותר ריכוזי בסטנדרטים מערביים. תהליך זה הואץ בזכותה של תמיכה אמריקאית מסיבית, שניתנה בתמורה להצבת טילים ובסיסים אמריקאיים בשטח ספרד, על רקע המלחמה הקרה. אחת מתוצאותיו החשובות של תהליך זה הייתה היווצרותו של מעמד ביניים נרחב, שהקל על המעבר לשלטון דמוקרטי בעשורים הבאים.

עם נפילת המשטר הדיקטטורי בספרד עמד התוצר הלאומי לנפש על 80% בערך מהממוצע המערב-אירופאי. מאז שנות ה-80, בעידוד האיחוד האירופי המדינה פתחה את כלכלתה, שיפרה את התשתיות, הפכה את התעשייה למודרנית ועדכנה חוקים שונים כדי שיתאימו לקווים המנחים של האיחוד האירופי. כתוצאה מהרפורמות השונות, הסקטור הפרטי התחיל לגדול והשקעות חוץ לא איחרו לבוא.

ספרד מדורגת כיעד התיירות מספר שתיים בעולם (אחרי צרפת), כאשר בשנת 2003 מספר התיירים במדינה עמד על 52.5 מיליון איש (במקום הראשון צרפת עם 75 מיליון, ובמקום השלישי ארצות הברית עם 40.4 מיליון). וזאת הודות לפיתוח העצום לאורך חופי הים התיכון להקמת קומפלקסים תיירותיים, וכן אודות להיסטוריה הייחודית של ספרד, למקומות ולמבנים המרהיבים במדינה.

בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, הממשלה הימנית עודדה ליברליזציה, הפרטה, דה-רגולציה, הקטנת שיעור המס וב-1 בינואר 1999 ספרד הייתה בקבוצה הראשונה של המדינות באיחוד שהחליפו את המטבע המסורתי שלהן באירו הכלל אירופי. לאחר הבחירות של 2004 המדינה הקטינה עוד יותר את המעורבות הממשלתית בעסקים, נלחמת ביתר שאת בהונאות מס, ומעודדת יצירתיות, מחקר ופיתוח.

קהילות אוטונומיות

הקהילות האוטונומיות של ספרד

קובץ:Spain provinces.png

הפרובינציות של ספרד

ערך מורחב – קהילות אוטונומיות של ספרד

ספרד מחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות ושתי ערים אוטונומיות. שמות האזורים הם (מצפון מזרח לדרום):

• קטלוניה (Catalunya / Cataluña)
• אראגון (Aragón)
• נווארה (Nafarroa / Navarra)
• לה ריוחה (La Rioja)
• חבל הבסקים (Euskadi / País Vasco)
• נסיכות אסטוריאס (Principáu d'Asturies / Principado de Asturias)
• קנטבריה (Cantabria)
• גליסיה (Galiza / Galicia)
• קסטיליה ולאון (Castilla y León)
• האיים הבלאריים (Islas Baleares)
• ולנסיה (Valencia)
• קסטיליה-לה מנצ'ה (Castilla-La Mancha)
• מדריד (Madrid)
• אקסטרמדורה (Extremadura)
• מורסיה (Murcia)
• אנדלוסיה (Andalucía)
• האיים הקנריים (Islas Canarias)

הערה: כאשר מופיעים שני שמות בלועזית, הראשון הוא בשפת האזור והשני בספרדית קסטליאנית

שתי הערים האוטונומיות הן:

• מלייה (Melilla)
• סאוטה (Ceuta)

רוב האזורים מחולקים לנפות (provincias) שאלו מחולקות לעתים לאזורים היסטוריים (comarcas). סך כל הנפות במדינה הוא 50.

גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ספרד

בספרד שלושה אזורי אקלים: יבשתי במרכז, ימי בצפון וים-תיכוני בדרום ובמזרח. ספרד שוכנת במרביתו של חצי האי האיברי והיא גובלת בפורטוגל, בצרפת ובאנדורה.בצפון מז' המדינה נמצא רכס הרי הפירנאים, שהוא גם הגבול עם צרפת.

השפות בספרד

החוקה הספרדית, למרות שהיא מאשרת את הריבונות של האומה הספרדית, מכירה בלאומים היסטוריים.

הספרדית שמקורה בקסטיליאנית (הקרויה español או castellano בשפה עצמה) היא השפה הרשמית ברחבי ספרד, אך שפות אזוריות אחרות גם הן מדוברות. בלא לאזכר אותן בשמן החוקה הספרדית מכירה באפשרות של שפות אזוריות כרשמיות, במקביל לספרדית, באזורים האוטונומיים המתאימים של כל שפה ושפה. השפות להלן הן השפות האזוריות הרשמיות במקביל לספרדית, בחלוקה לפי אזורים:

• קטלאנית (català) - בקטלוניה (Catalunya), באיים הבלאריים (Illes Balears), בולנסיה (València) וברצועה המזרחית של אראגון (Aragó). קטלאנית מדוברת גם באלגרו בסרדיניה ורוסיון בצרפת.
• בסקית (euskara) - בחבל הבסקים (Euskadi) ובחלקים של נווארה (Nafarroa). מוצאה של שפה זו לא ידוע ולא מוכר קשר שלה לשפות אחרות.
• גליסית (galego) - בגליסיה (Galicia או Galiza)
• אוקסיטנית אראנית (occitan aranés) - בוואל ד'אראן (Val d'Aran) שבתוך קטלוניה.

קטלאנית, גליסית, אוקסיטנית וספרדית קסטיליאנית התפתחו כולן מהלטינית ולכולן ניבים משלהן, שחלק מדובריהם מתייחסים אליהם כאל שפה נפרדת (כמו למשל ולנסית שהיא ניב של קטלאנית). כמו כן ישנן עוד שפות מיעוטים ששרדו משפת הרומנסה: אסטור-לאונית באסטוריאס ובחלקים מלאון, זמורה וסלמנקה, ואקסטרמדורית בקסרס ובסלמנקה, שהתפתחו שתיהן מהניב האסטור-לאוני העתיק; האראגונית (או פאבלה, fabla), המדוברת בחלקים של אראגון; הפאלה (fala) המדוברת בשלושה כפרים באקסטרמדורה; וכן מספר ניבים פורטוגזיים באקסטרמדורה ובקסטיליה-לאון. עם זאת, שלא כמו הקטלאנית, הגליסית והבסקית, אין להן כל מעמד רשמי.

חוקרי לשונות רבים טוענים כי ניבי הספרדית המדוברים באמריקה הלטינית (המקסיקני, הארגנטינאי, הקולומביאני וכו') מקורם בספרדית של דרום מערב ספרד (אנדלוסיה, אקסטרמדורה והאיים הקנריים).

באזורים התירותיים של חופי הים התיכון ובאיים הבלאריים, אנגלית וגרמנית מדוברות על ידי תיירים, תושבים זרים ועובדי תיירות. מהגרים רבים מאפריקה וצאצאיהם דוברים את השפה האירופית הרשמית בארץ מוצאם (פורטוגזית, אנגלית, צרפתית ואף אפריקנס).

דמוגרפיה

לפי ממשלת ספרד יש במדינה כ-3.7 מיליון תושבים זרים חוקיים. מתוכם כ-500,000 הם מרוקאים וכמספר הזה אקוודוריאנים, יותר מ-300,000 הם רומנים ו-270,000 קולומביאנים. כמו כן ישנו מספר נכבד של בריטים וגרמנים. ב-2005 לבדה גדלה אוכלוסיית המהגרים בספרד בכ-700,000 איש ובמדינה יש את אחוז ההגירה ביחס לנפש הגבוה באיחוד האירופי.

יהדות ספרד

ערך מורחב – יהדות ספרד

כיום יש בספרד 48,000 יהודים, מרביתם במדריד ובברצלונה. במדריד יש כיום 2 בתי כנסת, הגדול שביניהם ברחוב Balmes 3 ובית הקהילה היהודית נמצא ברחוב Avenir 24. הקשרים עם ישראל לפי שעה הם במישור התרבותי והמסחרי.

לקריאה נוספת

• שלמה בן-עמי, ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה, הוצאת עם עובד, 1990.

קישורים חיצוניים

• מידע פוליטי-חברתי מקיף על ספרד, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה