לדלג לתוכן

המלך ואני (סרט, 1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־14:41, 29 בפברואר 2016 מאת Lostam (שיחה | תרומות) (הערות שוליים: הוספת קטגוריה)


שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט

פרמטרים [ שם מקורי, מפיץ, קישור, במאי, מפיק, שם הסרט, תסריטאי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ עורך, אולפן, צלם, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

המלך ואני
The King and I
מבוסס על המלך ואני עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי וולטר לאנג עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי צ'ארלס בראקט, דריל זאנוק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ארנסט להמן, אוסקר המרשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוברט סימפסון עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דבורה קר, יול ברינר,
ריטה מורנו
מוזיקה ריצ'רד רוג'רס
צילום לאון שמרוי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 28 ביוני 1956
משך הקרנה 133 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מוזיקלי, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו kingandi
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"המלך ואני" הוא שמו של מחזמר וסרט שכתב הצמד ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין על בסיס ספרה של מרגרט לנדון, "אנה ומלך סיאם". העלילה מבוססת על סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונאוֹוֶנְס, ששירתה כאומנת לילדיו של מלך סיאם, מונגקוט, בתחילת 1860.

הסרט זכה ב-5 פרסי אוסקר, והיה מועמד ל-4 פרסי אוסקר נוספים[1][2] .

עלילה

אנה ליאונאוֹוֶנְס, אלמנה מאנגליה, מגיעה בתחילת 1860 עם בנה הצעיר לבנגקוק שבסיאם (כיום תאילנד) כדי ללמד אנגלית את ילדי מלך סיאם. היא מאיימת לעזוב כשמתברר לה שהבית שהובטח לה בחוזה שחתמה עם המלך לא יינתן לה, אך משנה את דעתה כשהמלך מציג בפניה את ילדיו הרבים. בסופו של דבר הוא מספק לה בית כפי שהבטיח, ומגלה עניין רב בתרבות המערבית שאנה מייצגת. פעמים רבות הוא לא מצליח לשלב בין הדרכים המערביות-המודרניות שבהם הוא מתעניין לבין מנהגיו המסורתיים. באותו זמן, מלך סיאם מקבל מתנה ממלך בורמה - נערה בשם טַאפְּטִים. היא מתיידדת עם "מיסיס אנה", כפי שהיא מכנה אותה, ואף שואלת ממנה עותק של הספר "אוהל הדוד תום". היא מעבדת את הספר לריקוד בלט סיאמי, שאותו היא מבצעת בקבלת הפנים הממלכתית לשליחים מאנגליה, ובו היא מבהירה שהיא לא רוצה להיות שפחה של המלך. היא בורחת עם אהובה, וכשהיא נתפסת, אנה מונעת מהמלך להלקות אותה, ובכך גורמת למלך לברוח מהמקום בבושה ולהסתגר במשך שבועות. אנה מתכוננת לעזוב את סיאם, אך היא מקבלת הודעה לפיה המלך עומד למות. היא מחליטה להישאר כדי לעזור לבנו הבכור - התלמיד האהוב עליה - לרשת את מקומו.

המחזמר

הספר "אנה ומלך סיאם" נכתב ב-1944 והפך לסרט בכיכובו של רקס הריסון ("גבירתי הנאווה") ב-1946.

רוג'רס והמרשטיין עיבדו את הסיפור למחזמר, שעלה לראשונה בברודוויי ב-1951, בכיכובם של גרטרוד לורנס בתפקיד אנה ויול ברינר בתפקיד המלך, תפקיד שהפך למזוהה ביותר עמו. ברינר חזר לגלם את המלך בברודוויי בשנים 1977 ו-1985.

הסרט

המחזמר המצליח של רוג'רס והמרשטיין הפך ב-1956 לסרט בכיכובם של יול ברינר, דבורה קר וריטה מורנו. ברינר זכה בפרס האוסקר על משחקו בסרט. את שיריה של קר, שחקנית מוכשרת שלא ניחנה בקול מוצלח, דיבבה הזמרת מרני ניקסון (כפי שנעשה גם בסרט "גבירתי הנאווה").

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "The 29th Academy Awards (1957) Nominees and Winners". oscars.org. נבדק ב-2011-08-21.
  2. ^ "NY Times: The King and I". NY Times. נבדק ב-2008-12-22.