המלך ואני (סרט, 1956)
מבוסס על | המלך ואני |
---|---|
בימוי | וולטר לאנג |
הופק בידי | צ'ארלס בראקט |
תסריט |
מרגרט לנדון (נובלה) אוסקר המרשטיין ארנסט להמן |
עריכה | רוברט סימפסון |
שחקנים ראשיים |
דברה קר יול ברינר ריטה מורנו |
מוזיקה | ריצ'רד רוג'רס |
צילום | לאון שמרוי |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | פוקס המאה ה-20 |
חברה מפיצה | פוקס המאה ה-20 |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 28 ביוני 1956 |
משך הקרנה | 133 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מוזיקלי, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
הכנסות באתר מוג'ו | kingandi |
פרסים |
|
דף הסרט ב־IMDb | |
"המלך ואני" הוא שמו של סרט קולנוע המבוסס על המחזמר "המלך ואני" שכתב הצמד ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין על בסיס ספרה של מרגרט לנדון, "אנה ומלך סיאם", המספר את סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונאוֹוֶנְס, ששירתה כאומנת לילדיו של מלך סיאם, מונגקוט, בתחילת 1860.
הסרט זכה ב-5 פרסי אוסקר, והיה מועמד ל-4 פרסי אוסקר נוספים.[1][2]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנה ליאונאוֹוֶנְס, אלמנה מאנגליה, מגיעה בתחילת 1860 עם בנה הצעיר לבנגקוק שבסיאם (כיום תאילנד) כדי ללמד אנגלית את ילדי מלך סיאם. היא מאיימת לעזוב כשמתברר לה שהבית שהובטח לה בחוזה שחתמה עם המלך לא יינתן לה, אך משנה את דעתה כשהמלך מציג בפניה את ילדיו הרבים. בסופו של דבר הוא מספק לה בית כפי שהבטיח, ומגלה עניין רב בתרבות המערבית שאנה מייצגת. פעמים רבות הוא לא מצליח לשלב בין הדרכים המערביות-המודרניות שבהם הוא מתעניין לבין מנהגיו המסורתיים. באותו זמן, מלך סיאם מקבל מתנה ממלך בורמה - נערה בשם טַאפְּטִים. היא מתיידדת עם "מיסיס אנה", כפי שהיא מכנה אותה, ואף שואלת ממנה עותק של הספר "אוהל הדוד תום". היא מעבדת את הספר לריקוד בלט סיאמי, שאותו היא מבצעת בקבלת הפנים הממלכתית לשליחים מאנגליה, ובו היא מבהירה שהיא לא רוצה להיות שפחה של המלך. היא בורחת עם אהובה, וכשהיא נתפסת, אנה מונעת מהמלך להלקות אותה, ובכך גורמת למלך לברוח מהמקום בבושה ולהסתגר במשך שבועות. אנה מתכוננת לעזוב את סיאם, אך היא מקבלת הודעה לפיה המלך עומד למות. היא מחליטה להישאר כדי לעזור לבנו הבכור - התלמיד האהוב עליה - לרשת את מקומו.
המחזמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "אנה ומלך סיאם" נכתב ב-1944 והפך לסרט בכיכובו של רקס הריסון ("גבירתי הנאווה") ב-1946.
- ערך מורחב – המלך ואני (מחזמר)
רוג'רס והמרשטיין עיבדו את הסיפור למחזמר, שעלה לראשונה בברודוויי ב-1951, בכיכובם של גרטרוד לורנס בתפקיד אנה ויול ברינר בתפקיד המלך, תפקיד שהפך למזוהה ביותר עמו. ברינר חזר לגלם את המלך בברודוויי בשנים 1977 ו-1985.
בשנת 2015 יצאה גרסה חדשה של המחזמר בישראל בכיכוב גלית גיאת, ואיציק כהן, בבימוי צדי צרפתי.
הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזמר המצליח של רוג'רס והמרשטיין הפך ב-1956 לסרט בכיכובם של יול ברינר, דברה קר וריטה מורנו. ברינר זכה בפרס האוסקר על משחקו בסרט. את שיריה של קר, שחקנית מוכשרת שלא ניחנה בקול מוצלח, דיבבה הזמרת מארני ניקסון (כפי שנעשה גם בסרט "גבירתי הנאווה").
לאור ההצגה של התרבות התאילנדית דאז כחשוכה ולא מתקדמת, היו שמועות על עיבוד מחודש לסרט בכיכובם של אמילי בלאנט כאנה וקן וואטנבה כמלך מונגהוט. השמועות החלו ב-2015, באותה שנה של החידוש בברודוויי בכיכובו של ווטנאבה. נכון לינואר 2020 אין תכנונים לעיבוד מחודש של הסרט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "המלך ואני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "המלך ואני", באתר נטפליקס
- "המלך ואני", באתר AllMovie (באנגלית)
- "המלך ואני", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "המלך ואני", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "המלך ואני", באתר אידיבי
- "המלך ואני", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- המלך ואני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דינה היימן, תאילנד - אנה ומלך סיאם, "מסע אחר" 161
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The 29th Academy Awards (1957) Nominees and Winners". oscars.org.
- ^ "NY Times: The King and I". NY Times.